|
|
מוסיקה כנסייתית לשעבר
|
|
האם לדעת הרב מותר לשמוע מוסיקה כנסייתית שהיא כבר מזמן אינה משמשת לפולחן (יתכן ולא שמשה מעולם). למשל: יש יצירות של מוצרט (כגון הרקוויאם) שהמוסיקה היא אכן לטקסט לטיני נוצרי אולם זו מוסיקה שמושמעת בקונצרטים ןמוקלטת בדיסקים להנאה ולא לפולחן וכל מי שמתעניין ברצינות במוסיקה קלאסית בדרך כלל שומע יצירות אלו מצד הנאתו והתעניינותו המוסיקלית ותו לא, האם זה אסור?
|
התשובה:
|
|
שלום וברכה
במקום תשובה אני מעתיק את מאמרו של הרב אבינר שפורסם בתחומין:
הרב שלמה אבינר / האזנה למוסיקה כנסייתית
-365-
הרב שלמה אבינר
האזנה למוסיקה כנסייתית
ראשי פרקים
א. השאלה
ב. מוסיקה כנסייתית - עבודה זרה לכל דבר
ג. קליטת מוסיקה נוצרית שאינה בשימוש דתי למטרות אחרות
ד. עדות על קליטת מנגינות כנסייתיות לצרכים שבקודש
ה. החמרת הגר"מ פיינשטיין במוסיקה שאינה נשמעת עוד בכנסייה
ו. סיכום
* * *
א. השאלה
באולפנא שלנו יש מגמה מוסיקלית המכשירה בנות לקראת בחינת בגרות מוסיקה ברמה של 5 עד 9 יחידות לימוד. דבר זה מצריך ידע, הבנה, ניתוח וניסיון בכל מכמני המוסיקה. בתוכנית הלימודים נכללת מוסיקה שחוברה ע"י מלחינים שונים במסגרת דתית-נוצרית לצורכי הכנסייה. מרבית המוסיקה במשך תקופת ימי הביניים חוברה לצרכים דתיים. האם ניתן להקשיב, ללמוד ולנתח מוסיקה זו בניתוק מוחלט מהטקסט? הטקסט כלל לא יילמד ולא יוזכר במסגרת זו. לימוד זה נעשה אך ורק על מנת לקבל היבטים כלליים על התקופה הנ"ל, החשובים לתלמידות כדי להבין את מכלול התפתחות מוסיקה, ולא לשם הנאה לשמה בשמיעת המוסיקה.
ב. מוסיקה כנסייתית - עבודה זרה לכל דבר
ודאי שלכתחילה היה צריך להתרחק כמטחווי קשת מכל מה שנוגע לנצרות, שהיא עבודה זרה - הרחק ממנה דרכיך. אך יש כאן אילוץ, כי בלי זה הבנות לא תוכלנה להתייצב לבגרות. אנו מעוניינים שבנות יראות שמים תתפוסנה את מקומן הראוי להן בלימוד מוסיקה. לכן, ראוי לחפש דרכי היתר. כמובן, אם זה אסור לחלוטין, אין עצה ואין חכמה ואין תבונה כנגד ד'. אך אם יש דרכי היתר, יש מקום לסמוך עליהן, לצורך גדול זה.
ברור שנצרות היא עבודה זרה, כמו שכתב הרמב"ם כמה פעמים. אמנם למדו מן התוספות שאינה עבודה זרה, כי בני נח לא הוזהרו על השיתוף; ואם הם מאמינים בבורא שמים ועוד אל אחר, אין זה נחשב עבורם עבודה זרה. 1 אך אין זה נוגע לעניננו. כל הדיון הוא האם עבור גוי הנצרות היא עבודה זרה, אך לנו היא ודאי עבודה זרה. גם אם הם מאמינים בבורא שמים וארץ, הרי הם גם מאמינים באל אחר, באדם שעשאוהו אל.
כיון שעבורנו זוהי עבודה זרה לכל דבר, הרי אסור לנו להנות מעבודה זרה, ואפילו
-366-
לשמוע מוסיקה של עבודה זרה. זוהי גמרא מפורשת (פסחים כו,א) שאם מנגנים לעבודה זרה, קיים איסור לשמוע זאת. אמנם זהו איסור מדרבנן,שכן מדאורייתא קול מראה וריח אין בהם מעילה, אך הגמרא אומרת שם שיש בכך איסור דרבנן. אמנם, האיסור הוא רק כששומעים קול נגינה הבוקע מתוך הכנסיה, ואילו אנו דנים בהקשבה ליצירות מוסיקליות שמנגנים אותן לא במסגרת פולחן עובדה זרה, אלא בקונצרט וכדומה.
ג. קליטת מוסיקה נוצרית שאינה בשימוש דתי למטרות אחרות
אמנם רבי יהודה החסיד כתב בספר חסידים סי' רלח (מובא במגן-אברהם נג,לא):
לא ילמד אדם לגלח (כומר נוצרי) אותיות; ולא ינגן לפניו זמר נעים, פן ינגן הגלח לעבודה זרה שלו אותו ניגון. וכל שמנגנים בפני עבודה זרה, לא יעשה אותו ניגון לקדוש ברוך הוא.
אך האיסור הוא דווקא לקלוט מנגינות של ע"ז לחזנות - זה כמו להכניס טומאה אל מקום קדושה. אך רבי יהודה החסיד לא אסר לשמוע מנגינות של עבודה זרה למטרה של חולין.
במחצית-השקל (או"ח נג,לא) הזכיר בנדוננו את תשובת הב"ח (שו"ת הב"ח הישנות סי' קכז), הסובר אף הוא כבעל ספר חסידים, אך מחלק:
מה שמזמרים בבית הכנסת בניגונים שמזמרים בהם בבית תפילתם, נראה שאין איסור. אלא דווקא באותם ניגונים המיוחדים לעבודה זרה, מאחר שהוא חוק קבוע לעבודה זרה, כמו מצבה שאסורה גם לקדוש ברוך הוא, מפני שעשאוה גויים חוק לעבודה זרה וכו'. אבל אם אינם ניגונים מיוחדים לע"ז, נראה שאין בזה איסור, דבהאי איכא למימר לא מיניה גמרינן כמש"כ בסנהדרין נו,ב.
במנגינה עצמה אין פסול, כמו שבמצבה אין פסול, שהרי האבות השתמשו בה לעבודת ד'. אך כיון שהגויים הלכו בדרך זו, היא נאסרה. היא היתה אהובה אצל האבות והיא שנואה אצל הבנים. כך במנגינה עצמה אין פסול, אך כיון שהשתמשו בה לעבודה זרה, היא נאסרה. אכן, כל עוד המנגינה היא לצורך בלעדי של עבודה זרה, השוואתה למצבה קיימת. אך אם יש למנגינה שימושים אחרים, נראה שהיא מותרת. המדובר הוא על מנגינות ישנות מימי הביניים, או יצירות של יוהן סבסטיאן באך, שיש להן שימושים אחרים. למנגינות אלו מקשיבים סתם לשם הנאה תרבותית. רוב המאזינים כלל אינם יודעים שהן הולחנו למטרה דתית. יתר על כן: הן כבר אינן משמשות ברובן במוסיקה הכנסיתית. לכן יתכן שהב"ח יסכים להשתמש במוסיקה זאת אף לחזנות. בכך יש לעיין, אבל מכל מקום סתם לשמוע לשם הנאה או לימוד, גם הב"ח לא אסר, אלא בבית הכנסת לעבודת הקודש. אך במסגרת אחרת לא מצאנו איסור. כל זאת, כמובן, כשהמנגינה מנוגנת בלי המילים, וכל הלימוד נעשה בלי להזכיר אף במלה אחת עניני דת נוצרים.
אמנם נראה שהב"ח אוסר מנגינות של נוצרים מצד חוקות הגויים. לכן הוא מחלק בין שימוש לע"ז בלבד לבין שימוש לכאן ולכאן. ואם כך, היה צריך להיות אסור גם שלא במסגרת בית הכנסת, שהרי חוקות הגויים הוא איסור כללי. אלא שאם אותן מנגינות חדלו כלל להיות בשימוש בכנסיה, אין בזה איסור של חוקות הגויים. שהרי בדין זה של איסור חוקות הגויים אנו הולכים על פי המציאות המשתנה. עכשיו מנגינות אלה אינן בשימוש בכנסיות, ולפחות אינן יחודיות לכנסיות, לכן הב"ח יסכים שמותר לשמוע אותן. כמובן בלי מילים ובלי נופך של נצרות.
-367-
הג"ר עובדיה יוסף הביא בתשובתו ביביע-אומר (ח"ו או"ח ז,א-ג) את דברי ספר חסידים והב"ח, והעיר עליהם שהואיל ולפי הרבה פוסקים מותר להפוך כנסיה לבית כנסת, אם כן הוא הדין שמותר להפוך מנגינה כניסיתית למנגינה של בית כנסת. דוגמא להיתר הפיכת כנסיה לביכנ"ס הוא מביא משו"ת שואל-ומשיב (מהדו"ק ח"ג סי' עב), שלדבריו, אדרבה, שמצוה וקדוש שם שמים יש בזה - להוציא מרשות סטרא אחרא ולהעביר לקדושה. הוסיף על כך הג"ר עובדיה יוסף:
וכל שכן מנגינה בעלמא, שאין בה ממשות. ואע"פ שאמרו בפסחים כו,א דהא דקול מראה וריח אין בהם משום מעילה, מכל מקום איסורא מיהא איכא - היינו באותו הקול איסור עצמו, אבל בהעברת המנגינה בלבד לדברי קדושה, פנים חדשות באו לכאן, ואין שום איסור בדבר כשהש"ץ עשה זאת מתוך כוונה טהורה לשבח ולזמר להשי"ת הבוחר בשירי זמרה.
אמנם הוא אינו מכריע להתיר הלכה למעשה, שהרי אין זה הנושא העיקרי של התשובה. על כל פנים משמע מדבריו שדברי ספר חסידים והב"ח אינם מוכרחים, ואפשר להפוך מנגינה של ע"ז למנגינה של קדושה, ביחוד מפני שאינה חפץ של ע"ז ממש.
ד. עדות על קליטת מנגינות כנסייתיות לצרכים שבקודש
מיקל גדול בנדון הוא רבי ישראל משה חזן, שהיה רבה של רומא. הוא מעיד שתלמידי חכמים נהגו בזמנו להרכיב בתוך התפילה מנגינות של נוצרים. יתר על כן: הוא מספר שרבנים היו מתגנבים מאחורי הפרגוד של כנסיות נוצרים בימי חגם, כדי ללמוד את מנגינותיהם, להתאימן לתפלות של ימים נוראים, ומנגנים על פיהן קדוש וקדושה. הוא חולק על הוכחת הב"ח ממצבה, שהנהגתה ע"י הגויים היא סתם חוק בלי טעם, ולכן נאסרה לישראל. על זה נאמר "ובחוקותיהם לא תלכו" לפי המהרי"ק, בהיותו סתם דבר בלי הגיון וסברה (שו"ת מהרי"ק שורש פח, מובא ע"י הרמ"א ביו"ד קעח,א). מה שאין כן הניגון, שמביא כניעה וערבות, וניגוני הנוצרים הם "ניגונים מוכנעים המביאים אהבת האל ויחודו" - וכי בשביל שוטים שקלקלו וקבעום בבית תפילתם, ניאסר אנו בזה?! והרי הקרבנות והקטורת לא נאסרו בבית המקדש! (שו"ת כרך של רומי סי' א).
אמנם הג"ר אליעזר יהודה וולדנברג זועק חמס על כל דבריו מראש עד סוף, ואינו מותיר בתשובתו שריד ופליט (שו"ת ציץ-אליעזר חי"ג סי' יב). אבל הג"ר עובדיה יוסף אינו דוחה דבריו מכל וכל. אמנם הוא מסתייג מדחייתו את דברי הב"ח, כיון שיש להם מקור קדום מספר חסידים, אך הוא נותן משקל רב לעדותו של בעל שו"ת כרך-של-רומי, שהיו בזמנו רבנים גדולים שהרכיבו מנגינות של נוצרים בתפילותיהם (שו"ת יביע-אומר, שם). כמובן, שלמסקנה לא נלך אחרי דעתו של בעל כרך-של-רומי, שנדחתה על ידי פוסקים רבים (גם הג"ר חיים דוד הלוי כתב בעשה-לך-רב ח"ג סי' ד-ה, שזו דעת יחיד). אך עניננו אינו הכנסת מנגינות עכשויות של הכנסיה לתוך בית הכנסת, אלא שמיעה לצורכי חול של מנגינות ישנות, שכבר אינן משמשות לעבודה זרה.
אמנם הגרח"ד הלוי (שם) אסר גם זאת. לדבריו, "פשוט ביותר שמוסיקה כנסייתית עם מלים או בלעדיהן אסור לשמעה." מקורו מספר חסידים ומהב"ח, אך הוא עצמו מודה: "מפשט לשון ההלכה הנ"ל נראה דווקא 'שמנגנים בו' לעבודה זרה עתה." בכל זאת הוא אוסר - "לחומר איסור וחובת התרחקות מכל ספק וסרך עבודה זרה, נראה שאם השומעים יודעים שזו היתה מיועדת להיות מוסיקה כנסייתית ראוי להתרחק ממנה, וביחוד אם ניכר הדבר בצליליה המיוחדים." בוודאי צודק הוא ש ראוי להתרחק
-368-
כמה שאפשר מעבודה זרה - "והרחק מן הכעור ומן הדומה לו" - על כל פנים הוא לא כתב בלשון "איסור", אלא בשון "ראוי". כלומר: זוהי חומרה ומידת חסידות. זהו חשבונו של כל אחד, אם רוצה הוא להחמיר בזה, אבל המקל יש לו על מה לסמוך, והמחמיר תבוא עליו ברכה. בנדוננו, שיש אילוץ עבור בחינות הבגרות, וכדי להוציא מתוכנו בנות שתוכלנה ללמד מוסיקה או אפילו להלחין - בודאי שאין חובה להחמיר.
ה. החמרת הגר"מ פיינשטיין במוסיקה שאינה נשמעת עוד בכנסייה
אך גם הג"ר משה פיינשטיין אסר באופן מוחלט (אגרות-משה יו"ד ח"ב סי' נו):
הנה הניגונים שמזמרים הנוצרים בבית תפילתם, ודאי אסור לשמעם, אף על ידי הרדיו ואף על ידי פונוגרף [פטיפון]. ולא רק הניגונים שמזמרים עתה, אלא אפילו מה שהיו מזמרים מכבר אע"פ שהפסיקו עתה לזמר באותן הניגונים - אסור. וגם הניגון שחיבר איזה נוצרי ניגון על פסוק מתהילים על הלשון שהעתיקו [תרגמו] - אסור, כי סתם הניגונים שמחברין הנוצרין לפסוקי תהילים הוא לזמר לתפלותיהן, שזה אסור. ואם הוא מכיר שלא היתה כוונת מחבר הניגון לזמר לעבודתם, אלא לזמר בעלמא להנאת זמרה, אף שמחבר הזמר הוא נוצרי ועכו"ם - אין בזה איסור. אבל סתמא יש להחזיק שהוא לעבודתם, ואסור. ואף לפרנסה אסור.
אם כן, לדעתו אף מוסיקה כנסייתית ישנה עומדת באיסורה. הרב פיינשטיין לא הביא מקור לדבריו, אלא מה שהגמרא מספרת על אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה משום שזמר יווני לא פסק מפיו (חגיגה טו,ב). רש"י הסביר שהדבר אסור משום שאסור לזמר אחר החורבן. הגר"מ פיינשטיין תמה על דברי רש"י: וכי בגלל איסור דרבנן כזה יצא לתרבות רעה?! ולא עוד אלא שזמר אינו אסור לגמרי אחרי חורבן הבית, אלא בתנאים מסויימים, וסתם זמר מפיו אינו בהחלט אסור; וגם אין זה שייך למינות. לכן הוא מפרש כמהרש"א, שהיה אלישע בן אבויה שר זמר של עבודה זרה, וזה מה שהוביל אותו למינות. הגר"מ פיינשטיין מסיק: "ואם כן חזינן, דהוא איסור גדול שאפשר שיביא ח"ו לידי מינות."
אך דברים אינם מוכרחים, כי אי אפשר לבנות הלכה מחודשת על פי פירוש של המהרש"א בחלק אגדה, ביחוד כאשר הוא חולק על רש"י. בוודאי רשאים אנו לילך על פי פירוש רש"י בסוגיא, שזה היה משום זלזול בחורבן. לפי זה נשמט כל יסוד ההוכחה של הגר"מ פיינשטיין. אמנם הוא מוסיף: "וגם יש ממילא גם איסור הזכרת שם אלילים, שאסור בלאו הכי, ד'לא ישמע על פיך', שאסור אף לצורך כדאיתא בשו"ע יו"ד קמז,א" - ואם מנגנים מוסיקה כנסייתית, הרי בזה ממילא מזכירים את הנצרות, וזה אסור כמו שאסור לומר לחברו להמתין על יד כנסייה מסויימת - אולם מסיבה זו הזכרנו לעיל שכאשר שומעים את המוסיקה הזאת אין להזכיר שהיא של נוצרים, ושהיא הולחנה עבור עבודה זרה. יש לומר סתם, שזו מוסיקה של תקופה מסויימת, ולנתח את הצד המוסיקלי לבדו בלי הקשרים עם הפולחן הנוצרי, איפיוניו וצרכיו.
לגופו של ענין, יותר נראה ללכת על פי רש"י מאשר על פי המהרש"א. בנדוננו החמיר הגר"מ פיינשטיין עוד יותר מהמהרש"א, כי המהרש"א מדבר על מנגינה של ע"ז שעדיין היתה נהוגה בזמנו, ואילו הגר"מ פיינשטיין חידש להחמיר על פיו גם במנגינה שכבר פסקה, והלא יתכן שהמהרש"א יהיה מתיר בימינו מנגינה שכבר אינה משמשת בכנסייה.
בכלל יש לומר, שכבר נשכח מהכל שזו מנגינה של ע"ז במקורה. בדומה לזה כתב
-369-
הג"ר עובדיה יוסף (שו"ת יחוה-דעת ח"ב סי' ה - עמ' כו) ביחס לשירי קודש שנוסדו על לחן של שירי עגבים, להתיר כאשר ברבות הימים נשכחו המילים של עגבים ונשארו במקומם שירי הקודש, וכבר יצאו מרשות הסטרא אחרא ועברו לסטרא דקדושה. כך גם כל היצירות האלה יצאו מתחום הנצרות ועברו לרשות התרבות הכללית.
ו. סיכום
בסיכום יש לנו כמה סיבות להקל:
א. שו"ת כרך-של-רומי מתיר להשתמש לתפילה במנגינות של עבודה זרה, מפני שבמנגינה עצמה אין פסול. אמנם זוהי דעת יחיד, אך הוא מעיד שכך נהגו.
ב. גם הב"ח שאוסר את הנ"ל, מתיר אם זו מנגינה שאינה יחודית לע"ז, אלא משמשת לדבר אחר, שאז אין בזה משום חוקות הגויים. יש לומר שהוא הדין במנגינה ישנה שכבר נשכח מקורה ונבלעה בתרבות הכללית.
ג. הג"ר עובדיה יוסף כותב, שכשם שאפשר להפוך בית ע"ז לבית כנסת כך אפשר להפוך מנגינה של ע"ז למנגינה של קודש. קל וחומר הוא כשמדובר בהעברה בעלמא, ולא בחפץ עצמו של ע"ז.
ד. כל הדיון הוא לגבי הכנסת המנגינות במקום של קודש, אך יותר קל הדבר לגבי שימוש חול.
לכן, אם כי לכתחילה יש להתרחק כרחוק מזרח ממערב מכל מה שנוגע לע"ז או נגע לע"ז, אך במקום אילוץ - כגון: בחינות בגרות - אפשר להקל. זאת בתנאי שתהיה מנגינה בלי מילים, ולא יוזכרו מלה וחצי מלה ביחס לנצרות, אלא יעסקו רק בניתוח המוסיקלי וההסטורי.
1 ראה על כך מאמרי: יחס היהדות אל העולם הנוצרי, תחומין ח עמ' 370-368.
כל טוב
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
מוסיקה כנסייתית לשעבר
|
|
|
|
|
|
|
|
|