שלום לכבוד הרב
אני פונה בהמשך לתשובה שהרב נתן לאחד השואלים בימים האחרונים, http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=61385.
הרב כתב שם בתשובתו ש"אם האומה אינה מקבלת את הדין הוא אינו דין. הכוונה היא כמובן לאומה הנאמנת למצוות".
וכן כתב הרב לגבי גזירות.
בעבר שאלתי את הרב מספר שאלות הנוגעות בחלקן לנושא זה, של חוליי הגלות המתבטאים בין השאר בפרדוקסים מסוג שהשואל הביע.
גם לי אמר הרב שלציבור יש משקל מכריע בקבלתן של הגזירות הללו.
דא עקא, שהציבור אינו ממש בעל בחירה חופשית בעניין. הפה שאסר הוא הפה שאוסר להפר את האיסור, ואם יאמר אדם שהאיסור אינו הגיוני והוא חפץ להיות אבן בחומה הציבורית כנגד עניין מסויים, מייד הוא יצא מגדר ה"אומה הנאמנת למצוות", ובכך פטרנו את עצמנו מהצורך בחשבון נפש סטטיסטי נוקב על מעמדן הציבורי של מצוות רבות.
למה הדבר דומה? יהודי שרוצח, או גונב, מפר את צו התורה. בכך, לדעת רבים, הוא הוציא את עצמו מגדר "שומר מצוות". יוצא מצב, שאם מחר כל הדתיים יגנבו וירצחו ראשי הציבור לא יצטרכו לדון בנושא, שהרי כלום לא קרה לדתיים האמיתיים...
והדוגמאות רבות, ואחלק אותן לשלשה חלקים:
החלק הראשון, אלו מצוות שהושמו בחוד החנית של ההלכה, אולם אי אפשר להתעלם מהעובדה שרוב היהודים המגדירים עצמם שומרי תורה ומצוות בארץ ישראל כיום אינם שומרים על איסורים אלו. ליתר דיוק, אפשר להתעלם, אבל ה' יראה ללבב על טיבה של התעלמות זו. על חלק זה נמנות כמה מצוות מאד מרכזיות, ואני מונה רק כאלו שאינם איסורי דאורייתא מובהקים כי אם אסמכתא, או שלכל הפחות יש דיעה שאינם אלא מדרבנן, ואלו הן:
איסור נגיעה בין בנים ובנות. אפילו של חיבה וק"ו שאינם של חיבה.
קול באשה ערווה.
כיסוי ראש לנשים נשואות.
הרחקות שונות בזמן שבני הזוג אסורים זה על זו: נגיעות, הפרדת המיטות, מזיגת הכוס, הקלת ראש.
"ריח" ו"זעה" בתנור.
בישול אחר בישול בשבת בדבר לח שתנבשל כל צרכו.
וכן דוגמאות נוספות.
בכל אחת מהן אני יכול להגן על שתי הטענות: גם על שיוכו של האיסור לקטגוריה זו, וגם על העובדה שהוא אינו נתקבל ברוב הציבור.
החלק השני, עוסק במצוות שאני נוהג לכנות אותן "מצוות מגדירות". כולם מנסים לשמור על כל התורה, אבל לכל מגזר ומגזר בעם ישראל יש את הדגשים שלו. לפיכך, ישנם ציבורים המקדשים איסור מסויים ומגדירים אותו שחסר מעט מ"יהרג ובל יעבור", ומפירים בכוונה איסורים אחרים העלולים לשייך אותם לציבור אחר.
דוגמא בולטת לעניינים אלו הם דיני קדימויות בעלייה לתורה ובלעבור לפני התיבה, מה שלעתים מביא להתרגשות רבה בראות אדם בקיא כל כך בהלכה בענייינים שכאלה, לעומת ההיתר שהוא נוהג בדבר אחר, כמו למשל עובדין דחול בשבת, בה הוא מסדר את כל העליות הללו, או התפילה שלא בין הפרקים שבמהלכה הוא מדבר על כך.
החלק השלישי הוא המעניין ביותר לטעמי, והוא עוסק במצוות הזוכות ברוך ה' לעדנה מחודשת, ועתה הציבור נוהג בהם בקפידא יתרא. מה שמעניין בכך, הוא שהאיסורים הללו נשכחו והמסקנה המתבקשת היא שגזירה זו לא נתקבלה בציבור. אולם ודאי שלא כך קורה.
כך למשל עם שאילת שלום לאישה, וחומרות שונות (לא איסורי דאורייתא, כי אם בעיקר שיטות ניקוי שונות) הנוגעות לחרקים בעלים, דינים שונים הנוגעים ליין נסך- כמו למשל ההכרזה שמחלל שבת בפרהסיא, שזה כ-80% מהיהודים החיים כיום בישראל, הוא כגוי לעניין זה.
היה חשוב לי להבהיר את החלוקה אבל לא זו שאלתי. אני שואל:
אני, בוגר ישיבה תיכונית מכובדת, ולמדתי זמן מסויים בישיבת הסדר. אני סטודנט, נשוי, שומר תורה ומצוות, מנסה בכל כוחי ללמוד וללמד, להקפיד על קלה כבחמורה (כמעט כל שציינתי לעיל איני עושה) ולהיות נאמן לקב"ה ולאמת שאיתו. יש נפילות, ואדם אין צדיק בארץ, אך באמת שאיני עושה למעני ולא לכבוד בית אבא אלא לכבוד המקום ולכבוד התורה בלבד.
אם אעשה, ייתכן ואוכל לסחוף אחרי עוד כמה וכמה. ויש לאל ידי לתקן לפחות חלק מחולי זה שאנו סוחבים עוד מהגלות. אוכל לתרום לאחדות בעם ולאיחוד השורות בקרב הסביבה הקרובה אלי ומשם אולי תצא תורה.
למה שלא אשכב על הגדר, אפסיק להקפיד על חלק מהדברים שציינתי, ובכך בעצם אביא את הציבור שלא לקבל גזירות שעליהן קיבלתי תשובה של "מבוי סתום הלכתי".
למה שלא אתחיל להשתמש בכלי הזה כדי לתקן את מה שאני מאמין בו?
ברור לי שאין זו הדרך, אבל לא ברור לי למה.
ואני אובד עצות, ואשמח אם הרב יאיר לי מעט את דרכי בנושא.
תודה רבה, סליחה על האריכות ואם פגעתי בשאלה זו במישהו.
שלום וברכה
אין זה נכון שהציבור אינו בעל בחירה חופשית. למעלה מכך, השפעתו אינה חייבת להיות דרך המרד, או דרך הראשוניות בפריצת הגדר. ציבור יכול להקשות קושיות על רבניו ופוסקיו, לשדר את המצוקה הגדולה, לעקוף בדרך הלכתית את ההלכה עצמה, ועוד דרכים רבות בהן הציבור פועל וגורם להתייחסויות לשאלות ההלכתיות שהוא מעלה.
אתייחס לדוגמאות:
אינני מסכים כי איסור נגיעה הוא בראש החנית, ובמקביל אינני מסכים שהוא נפרץ בדרך אותה אתה מתאר. להפך, גם הוא, גם כיסוי ראש וגם שמיעת קול אישה עברו התקדמות ולא נסיגה, והציבור היום מקפיד הרבה יותר מאשר היה בילדותי. הדבר גם אינו נכון בנושא ההרחקה ובנושאים שונים בדיני שבת. הציבור דווקא מתקדם יותר בשמירת ההלכות מאשר נסוג.
בנושא השני אתה צודק מאוד. ישנו שיבוש מוחלט במערכת המצוות ובסולם, וישנו פער גדול בין הסולם הסוציולוגי ובין הסולם התורני האמיתי. ברם, איני מבין את הקשר בין זה לבין הדיון שלנו. מה שצריך לעשות הוא לעמול באופן תמידי לצמצם פער זה, הקיים כבר מדברי הנביאים, שמחו על החשיבות הסוציולוגית ב"רבו זבחכים" ובהזנחה של הצדקה והמשפט שהייתה כרוכה בכך.
גם בקבוצה השלישית אני די מסכים, אך שוב איני מוצא קשר לנושא הדיון, ואם קיים קשר הוא בדיוק הפוך מזה שכתבת, שכן הציבור מצביע לדבריך ברגליים והוא רוצה להחמיר.
איני מוצא סיבה שלא תשכב על הגדר. ברם, כדי שהשכיבה על הגדר תהיה אפקטיבית, ועוד יותר מזה – כדי שהיא תהיה אמת, יש צורך קודם כל בהטמעת יראת שמיים ואהבתם, ונאמנות מוחלטת למצוות גם כשהן מחמירות. נדגים זאת דווקא לאור דבריך: מי שאכן מחמיר בעובדין דחול ושבת שלו היא שבת ולא יום חול בתחפושת, הוא היכול לשכב על הגדר לגבי בישול בישול אחר בישול בלח. אני מבקש להדגיש כי לא מדובר רק בשאלת התקבלות דעתו, אלא בשאלת האמת, שהרי רק כאשר מדובר ברצון עמוק לעשות את דבר ד' גם אם הוא לחומרא יש טעם במערך השינוי הנדרש.
בס``ד
שלום כבוד הרב,
אנסה להרחיב את העניין, כבקשתך..:
בתוכן התשובה שלך כתבת:
``שלום וברכה
אין זה נכון שהציבור אינו בעל בחירה חופשית. למעלה מכך, השפעתו אינה חייבת להיות דרך המרד, או דרך הראשוניות בפריצת הגדר. ציבור יכול להקשות קושיות על רבניו ופוסקיו, לשדר את המצוקה הגדולה, לעקוף בדרך הלכתית את ההלכה עצמה, ועוד דרכים רבות בהן הציבור פועל וגורם להתייחסויות לשאלות ההלכתיות שהוא מעלה.``
הציבור הינו בעל בחירה חופשית אבל מי פוסק בסופו של דבר? בין עניים הפסיקה לעניין הבחירה יש הבדל כלשהו..
נכון שציבור יכול להקשות קושיות על רבניו.. אך מפה עד להכרעה, נופל הכל על הפוסק עצמו..
זה שציבור מרבה לשאול – אין זה אומר שההלכה תשתנה בעקבות השאלות הנשאלות.
השאלה היא, איך מסתדרים הדברים בין אמונת חכמים לשאלות וערעורים מצד הציבור לבין ציווי הבורא.
מה גורם יותר את השלווה לאדם שבא לקיים את המצוות. אדם יכול להרגיש נוח אם יקיים את הפסיקות של הפוסקים ומצד שני ירגיש כלפי הקב``ה משהו כזה שהרי יש בו ספיקות ואי הצדקה לאותה הפסיקה, וזה קורה תדיר. משמע, הנוחות בביצוע המצוות לא הולכת שווה עם דרישות הקב``ה.
אם לאדם בציבור יש שאלות, הוא כמובן מפנה אל הרבנים (כמו שאני עושה עכשיו), או שהוא מנסה לשכנע אותך במשהו או שאתה תקבל זאת ממנו או שלא. או שתעמידהו על טעותו ועל אי דיוקו.
כשככתבתי ``השואל ששאל במכתב הנ``ל, על אמונת החכמים ותשובותיך לדברי המכתב שלו - מקובלים עד מאוד, אבל עם זאת, אישרת לאדם ההוא שכתב את השאלה...(או את המכתב) לעשות שינוי שנדרש בשאלת האמת וברצונו העמוק לעשות את דבר ה`, ע``פ ראות עיניו (כך אני הבנתי בכל אופן) וזה מהדברים הנ``ל: ``. אני מבקש להדגיש כי לא מדובר רק בשאלת התקבלות דעתו, אלא בשאלת האמת, שהרי רק כאשר מדובר ברצון עמוק לעשות את דבר הקב``ה גם אם הוא לחומרא יש טעם במערך השינוי הנדרש``
על כן שאלתי:
לא הבנתי איך אדם כזה נחשב כמאמין בדברי חכמים?! שהרי איך יכול לערער על קבלתם? ומצד שני שהציבור שלא מקבל את הדין יוכל לגרום לשינויו ויוצא בזה שהאמת מסתלפת לה בתלות בציבור הדתי.
וכן שאלתי:
והאם אמונת חכמים לא קשורה לפירוש המצוות או לקבלת הפסיקות? שהרי ניתן לומר שלא חייבים לקבל כל פירוש של חכמים למצוות, אבל כן להישמע לפסיקות שרוב הציבור נשמע להן גם אם דעתי שונה מכך!
בקיצר, איך מסתדרים הדברים..
סליחה על האריכות, אבל אני חייב בע``ה להבין את זה מהיסוד!
מי שפוסק בסופו של דבר הוא הציבור. גדולי התורה הם הקובעים מהו הפסק, אך בסופו של דבר הדבר הקובע הוא האם הציבור יישמע להם או לא, ואת מי הציבור יראה כגדולי התורה שלו.
אמת הדבר שזה מאוד לא מוצא חן בעינינו, כי היינו רוצים שהפסיקה תיקבע לפי הגדלות בתורה ולא לפי הציבור, אולם בפועל זה בדיוק מה שקורה.
אתה תובע שהוא יישמע לגדולי התורה. ברם, גם לפי דבריך מי שיקבע מיהם גדולי התורה שהוא חייב להישמע להם יהיה הוא עצמו, ושוב שבנו לנושא הציבור.
לצערי, אני לא מבין חלק מהטיעונים שאתה אומר.
אני מבקש מהמנהלים של האתר הנכבד הזה, שלא ימחקו דבריי משום שאולי יש בהם איזה קלות או משהו שקשה לי להביע במילים..
כבוד הרב!
כתבת הכותב מה שכתב על אמונת החכמים ומעניך לדברי המכתב - מקובלים עד מאוד, אבל עם זאת, אישרת לאדם ההוא שכתב את השאלה...(או את המכתב) לעשות שינוי שנדרש בשאלת האמת וברצונו העמוק לעשות את דבר ה`, ע``פ ראות עיניו (כך אני הבנתי בכל אופן)
אם כך לא הבנתי איך אדם כזה נחשב כמאמין בדברי חכמים?!
והאם אמונת חכמים לא קשורה לפירוש המצוות או לקבלת הפסיקות?
RSS