|
|
נגיעה- יהרג ובל יעבור??
|
|
לכבוד הרב שרלו שלום,
אני יודעת שכבר נשאלת בנושא זה אין ספור פעמים, אבל ניסיתי למצוא תשובה לשאלתי בספרך "רשו"ת היחיד" ובאתר זה, אך ללא הצלחה.
לאחרונה נאמר לי כי מאחר ואיסור נגיעה נגזר מדיני עריות, הרי שהעובר על איסור זה דינו כרת.
נראה לי לא הגיוני שדינו של אדם המקל קצת באיסור זה זהה לזה של אדם השופך דמים, עובד ע"ז או עובר ח"ו על גילוי עריות במובנו הידוע. יובהר, כי אין כוונתי לאדם המקיים יחסי אישות עם פנויה לפני חתונתו, כי אם לגילויי חיבה פשוטים יותר אשר לא יתכן לדעתי כי הם בבחינת "ייהרג ובל יעבור"
תודה מראש על תשובתך בעניין זה ובנושאים קודמים.
|
התשובה:
|
|
שלום וברכה
אמת הדבר שהיו פוסקים שהשתמשו בביטוי זה. איני יודע אם היו מורים כך הלכה למעשה, אולם הביטוי נאמר.
אף על פי כן, אני חושב שזה ביטוי מוגזם ביותר משתי סיבות. ראשונה בהן היא העובדה שבין הפוסקים יש לא מעטים שאינם קובעים שיש איסור דאורייתא במגע שאינו לשם חיבה. שני בהן היא הגבולות של אביזרייהו דעריות – לא כל מה שמתקרב קירבה מסוימת עומדת בדין זה. על כן, בוודאי שאין להורות כך הלכה למעשה.
לגבי חיוב כרת – בוודאי שבמגע אין חיוב כרת, ואין מי שאומר כך.
כל טוב
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
נגיעה- יהרג ובל יעבור??
|
|
|
|
|
|
|
|
|