|
|
הלכות ברכות
|
|
שלום לכבוד הרב שליט"א
1. בענין ברכות למדנו שאם אדם אוכל ביוה"כ ל"ע (במזיד) לא יברך על המאכל בגלל שזה מאכל של איסור וזה לא בשעת הדחק. א - האם אותו הדין יהיה אם אדם אכל לפני תפילה (מאכל של איסור), גם על זה לא יברך ?
ב - ואם כן יברך, מה ההבדל בין המקרים ?
2. בענין תפילין למדנו שאדם שעשה הצגה עם תפילין לא יברך עליהם ולא יצא י"ח משום שאין לו כוונה למצוה עצמה אלא סתם לשם הצגה, מצד שני למדנו שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני - שמקבלים את הודאתו כי זה רצונו הפנימי,
השאלה מדוע לא נאמר גם שזה רצונו הפנימי של כל יהודי להניח תפילין ונתייחס לזה כהנחת תפילין ונאמר שיצא י"ח ?
תודה גדולה לכבוד הרב!
|
התשובה:
|
|
איני יודע מה עשית, השאלה עלתה למעלה ממאה ועשר פעמים, והייתי עסוק כעשר דקות למחוק ! המחשב שלך עבד למעלה מחמישים דקות והעביר כל דקה פעמיים ושלש את השאלה !
א. לא נכון, האוכל ביום הכיפורים מברך, כיון שהמאכל כשר והזמן הוא המונע ממנו לאכול. וכך הדין לאוכל לפני התפילה, שהזמן הוא המונע. וכאשר המאכל הוא אסור מצד עצמו אין לברך גם אם זה באונס.
ב. ההלכה היא שמצות צריכות כונה, ודי לומר שאם הניח בסתם, כונתו היתה לשם המצוה, אבל כשהניח לשם דבר אחר, אין כאן מצוה כלל, ולכן לא יצא י''ח.
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
הלכות ברכות
|
|
|
|
|
|
|
|
|