|
|
ברכת המוציא לאחר מזונות
|
|
שלום
אדם שבירך מזונות ואכל שיעור 200 גרם עוגה, ורוצה להמשיך לאכול ולקבוע עליה שיעור סעודה, יטול את ידיו (ללא ברכה) ויברך המוציא עבור 16 הגרם הנותרים ויברך ברכת המזון ?
שאלות שהתעוררו בי,
(א) כיצד יברך ברכת המזון אם נגיד שבירך המוציא עבור כמות הקטנה מכזית (16 גרם)
(ב) מדוע עליו לברך המוציא כאשר ידוע לו שהוא מעונין בעוד חתיכה הקטנה מכזית.
תודה!
|
התשובה:
|
|
מניח מונח ומקשה ! מי אמר שצריך לברך המוציא, האם ברכת מזונות לא תועיל אפילו על לחם ממש, וכל שכן שבירך על עוגה כי לא ידע שקובע עליה סעודה. באכילה של 216 גרם יברך ברכת המזון, גם אם לא נטל ידיו וגם אם לא ידע שיגיע לאכילה כזו.
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
ברכת המוציא לאחר מזונות
|
|
|
|
רשימת התגובות  
|
|
|
חלק יא` בספרו של מרן
- רוני, 26/04/2018
ספר יביע אומר חלק אחד עשר, שאת רובו חיבר מרן רבינו עובדיה יוסף זצ``ל בעודו כבן עשרים שבע - שלושים שנה, ובסימן יג נשאל מרן זצ``ל ממש בשאלה זו שעומדת לפנינו. והשיב, שלגבי נטילת ידים, אין ספק שאדם כזה, שהתחיל לאכול עוגות, וכעת הוא מתכוין לאכול עוד ועוד עד שיגיע לשיעור קביעות סעודה, חייב ליטול את ידיו. אולם נחלקו הפוסקים אם יברך על נטילה זו או לא. והרוצה לברך על נטילה זו, או שנהג תמיד לברך על נטילה כזו, רשאי להמשיך במנהגו. אולם אם לא נהג כן, עדיף שלא יברך. ועיין הלכה ברורה סימן קנח עמוד יט.
על - כן מסקנת הרב שיש לחזור ולברך ברכת המוציא לחם מן הארץ על מה שממשיך לאכול, משום שבשעה שאדם זה בירך בורא מיני מזונות, חשב בפירוש שלא יאכל מאתיים וששה עשר גרם, אלא פחות משיעור זה. ואם כן, כעת כשהחליט לאכול יותר, האכילה שהוא מוסיף לאכול אינה נפטרת בברכה הראשונה שבירך.
|
קביעות סעודה נא לדייק ! הדיון שם הוא על אכילת כזית שלאחריה מבקש לאכול פת. וכאן השאלה שכבר אכל 200 גרם.
ונכון, אילו היה מפסיק, ומתחיל כעת לאכול כשיעור 216 גרם, עליו ליטול ידים בברכה ולברך המוציא, אך כאן דעתו להמשיך ולהשלים לשיעור קביעות סעודה, ובזה בודאי שברכת מזונות פטרה את ההמשך, ויברך ברהמ``ז.
|
|
|
|
|
|
|