|
|
הגייה נכונה כמסורת אבותינו
|
|
לכבוד כת"ר אברהם יוסף שליט"א
א. האם מותר להחמיר לברך להתעטף בציצית/להתפלל/לקרוא תהלים/לעשות קידוש כאשר הוגה את הצד"י (או גם את שאר האותיות) בהגייתה המקורית והנכונה, דהיינו כסמ"ך קשה, בפרט כאשר מרגיש התחזקות מזה, מצד שהדבר מחבר אותו למסורת אבותינו ביתר שאת, אע"פ שאינו מדבר כך בדיבור היום-יומי - האם יש בדבר מיחזי כזלזול, או מוציא לעז חס וחלילה בדברי הספר החסידים שכתב שיוצאים י"ח בדיבור כמנהג המדינה (וכאן לא מדובר רק בחי"ת ועי"ן הנפוצים אצל בני עדות המזרח, אלא בדבר שהוא נדיר יותר גם עבורם) או יוהרא חס וחלילה כשנמצא עם אנשים אחרים ששומעים אותו, או מניעה משום זיל בקרתא זיל בנימוסא, או כעומד בין היושבים ?
ב. עוד, האם שייך לומר בזה שהוא מן המתמיהים כיון שהפער בין הדיבור היום-יומי לדיבור בתפילה/תהילים/קידוש/ברכות מעורר תמיהה (לפחות בהתחלה) מובנת אצל הסובבים שהרי אינם רגילים בכך, ואולי בכלל לא יודעים שקיימים צלילים כאלו (כולל הקו"ף, והטי"ת ועוד) בשפה העברית המקורית ?
תודה רבה לכבודו על ההדרכה וההכוונה לעבודת השם בשלמות.
|
התשובה:
|
|
נושא זה נתון במחלוקת גדולה מאד בדור שלנו ! ואיני מעוניין להצטרף להמולה ולרעש סביב נושא מקודש כתפלה.
בילדותי קראתי בתורה בבית הכנסת של אבי מו''ר מרן זצ''ל וממנו למדתי ביטוי נכון.
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
הגייה נכונה כמסורת אבותינו
|
|
|
|
|
|
|
|
|