|
|
|
בעלי הקשה....
|
|
|
שלום רב,
אנו נשואים 3 שנים + 2 ילדים. יש לי בעייה שבעלי הוא אדם קשה מאוד מאוד מאוד. הבעייה שהוא אגואיסט ברמה קיצונית ביותר, עד כדי כך שזה כמעט כמו אוטיזם. מרוכז רק בעצמו. אטום רגשית לחלוטין!!! הוא מכיר רק את המילים בגוף ראשון: אני, לי, שלי, בשבילי. הוא לא משתמש אף פעם במילה: אנחנו, לנו....
מבחינת העבודות בבית, הוא לא עושה כלום בכלל. אני אפילו כבר לא מבקשת. כבר התרגלתי. די השלמתי עם המצב. למשל: אם אני הולכת לאנשהו עם הילדים הוא בחיים לא יבוא לעזור לי לקחת את העגלה של התינוק לאוטו. הוא גם לעולם לא הלך איתי לסופר, ונדיר ביותר שהוא יוצא לעזור לי להכניס את הקניות הביתה. אם אני אומרת לו משהו הוא יגיד לי: מה אין לך שתי ידיים? הוא מעמיד פנים כאילו מה הבעייה בכלל. אני גם עובדת הרבה ונוסעת רחוק לעבודה, ולפעמים אין לי כווח לתדלק את האוטו בדרך הביתה. ואם אני באה מהעבודה ומבקשת ממנו לתדלק הוא יגיד לי: מה את לא יודעת איפה התחנת דלק? למה לא יכולת לתדלק בדרך הביתה? והוא בחיים לא יסע לתדלק. כלומר, אין לו רחמים כלפי מישהו אחר שגם יכול להיות עייף מהעבודה.
הוא מצידו יכול לישון כל השבת ולא לקום מהמיטה בכלל. אני אפילו לא מדברת על עזרה, אבל להיות קצת עם הילדים.....אין לו מושג כזה. גם לטייל ביחד הוא בחיים לא ילך/יסע.....וגם אם ההורים שלו באים לבקר אותנו, הוא לפעמים אפילו לא יוצא מהחדר.....
אם אני מתחילה להגיד משהו אז הוא כועס, אומר שאני לא אבוא אליו בטענות. וגם אומר: אני כבר לא אשתנה. ככה אני.
היתרונות שלו זה שהוא גם עובד ומביא פרנסה, הוא לא רוצה להתגרש (ולא רק בגלל שנוח לו, אלא גם כי יש לו איזשהו מושג של קדושת המשפחה). וגם, הוא אוהב אותי, ואוהב את הילדים, אך בדרך משלו. ולא קל לחיות עם האהבה הזאת.
קשה לו להביע רגשות. הוא אף פעם לא יגיד שהוא אוהב אותי, אלא אם כן אני אשאל.
אני חושבת שכך הוא גדל בבית. גם הורים שלו די אטומים.... הוא גדל לבד מבחינה רגשית. לפעמים נדמה לי שהוא כאילו הקיף את עצמו בחומה מאבן ואני מתדפקת על החומה הזאת לשווא....
כבוד הרב, האם יש סיכוי בכלל לפרוץ את החומה הזאת איכשהו? אולי עם חלוף השנים הוא קצת ישתפר? או שהנישואים האלה אבודים מראש?
|
|
התשובה:
|
|
|
שלום רב,
את מגוללת לפני נו סיפור של שפחה עברית(עבד עברי ממין נקבה), כפי שכתוב בתורה, שפחה היא אדם שתפקידו לעשות הכל עבור האדון שלו. אבל אפילו התורה היהודית דורשת מהאדון להיות נחמד אל העבד שלו, הגמרא מרחיבה את הנושא ואומרת שאם לאדון יש רק שמיכה אחת הוא חייב לתת אותה לעבד שלו. כך לגבי כרית, לגבי האוכל וכל דבר אחר.
האדון גם נדרש לכבד את העבד שלו, ובמיוחד לעזור לו, בכל דבר גם מבלי שעבד יבקש. חייבת להיות התחשבות ביכולת האנושית של האדם.
בסיומו של הסיפור שלך את כותבת: ''היתרונות שלו זה שהוא גם עובד ומביא פרנסה, הוא לא רוצה להתגרש (ולא רק בגלל שנוח לו, אלא גם כי יש לו איזשהו מושג של קדושת המשפחה). וגם, הוא אוהב אותי, ואוהב את הילדים, אך בדרך משלו. ולא קל לחיות עם האהבה הזאת.''
וכאן אני רוצתה לשאול אותך שאלה חשובה: האם את אוהבת לחיות באשליות?
היתרון היחיד שמצאתי אצל בעלך מכל מה שכתבת זה שהוא עובד ומביא פרנסה. זה ממש יתרון ענקי, זה ממש אף פעל לא עושה, הוא ממש מיוחד בכך שהוא הולך לעבודה ומביא פרנסה. אני חושב שאת צריכה לקבל אותו כל יום כשהוא מגיע בעמידת דום מתוחה ולהצדיע לו, ואחרי כן ללקק את נעליו שעמם הלך לעבודה כדי להראות לו עד כמה את אסירת תודה.
תאמרי לי את באמת חיה באשליות, או שרק נדמה לי?
כל בעל וכל גבר תפקידו לפרנס את אשתו. אבל כל גבר גם חתם על כתובה. את זוכרת את זה? זה היה לפני אלפי שנים כשעמדתם תחת החופה. הרב הקריא מאיזה דף גדול ונתן לך למשמרת. האם אי פעם קראת את מה שכתבו, טוב לא היית מבינה כי זה בארמית, אבל אולי היית צריכה לבדוק על איזה שטר התחייבות חתם בעלך?
אז אומר לך: זה מה שכתוב מתחת לתאריך ומקום עשיית הכתובה.
אנו מעידים )זו העדות שעדים שחתמו על כתבוה אומרים בתחילת הדברים)
איך החתן המהולל (כאן מופיע שמו של החתן) אמר לבחורה נאה זו הגברת (וכאן מופיע שמך)
היי לי לאישה כדת משה וישראל. ואני אכבד ואוקיר ואזון ואפרנס ואכסה אותך בבגדים כדרך בני ישראל, המכבדים והמוקירים וזנים ומפרנסים ומכלכלים ומכסים את נשותיהן כראוי. ואתן לך מוהר בתוליך מאתיים זוז (זה על פי הגמרא) הראויים לך ומזונותיך ובגדיך וסיפוק כל צרכיך ולחיות עמך חיי משפחה כדרך כל הארץ.
נחזור למילים החשובות שאומר החתן לכלתו תחת החופה, ועוד חותם על כך בחתימת ידו ומתחייב בפני שני עדים לקיים את האמור.
אכבד – אתן לאשתי כבוד מלכים ואעשה אותה מלכה בביתי, לא משרתת, לא עוזרת בית ביום ואישה לסיפוק צרכי בלילה.
ואזון – אתן לה אוכל לאכול, ואם צריך לבשל אני אבשל, ואוריד את הזבל, ואלך לעשות קניות. זה הכל כלול במילה היפה הזאת. מה בעלך עושה מכל זה שהוא התחייב עליו.
ואפרנס – אלך לדאוג ולהביא פרנסה הביתה. אז יופי שהוא עושה את זה. אבל יש לו עוד כמה תפקידים.
ואכסה אותה בבגדים – זה לאו דווקא בגדים, זה כל מה שקשור בכך שהיא תרגיש טוב ובטוח.
כדרך בני ישראל המכבדים והמוקירים וזנים ומפרנסים ומכסים את נשותיהם כראוי. וזה אומר שהוא אינו בן יחיד בעם ישראל. יש עוד אנשים שמחויבים בהתחייבות הזאת והם הדוגמא לדרך שבה הוא צריך לנהוג. האם כל הבעלים בשכונה שלכם נוהגים כמוהו בנשותיהם? אם כן אז הוא בסדר גמור, אבל אם הוא המיעוט הוא צריך להשתנות ומיד.
המילים שלו ''כך אני ואני לא משתנה'' הן מילים שקריות. שקריות במודע. מפני שאם הבוס שלו ידרוש ממנו להשתנות הוא לא יעז לומר לו שהוא כזה ולא יכול להשתנות, מפני שהבוס שלו יעיף אותו מהעבודה באופן מידי. כולנו משתנים. כולנו חייבים להשתנות, בכל יום יש שינוי קטן נוסף. אלא שהבעל שלך לא רוצה להשתנות. טוב לו כמו שהוא חי. שמח לו שאשתו מוכנה להיות שפחה שעושה הכל ועוד חוטפת מילים קשות כשהיא רק מעיזה לומר שקשה לה. ומעבר לזאת היא משרתת אותו בכל עת שמתחשק לו בכל דבר שהוא רוצה, אוכל, שתיה, כביסה, ניקיון הבית, לשכב עמו במיטה, הכל הוא מקבל ומיד, אז מדוע להשתנות?
אם את רוצה שינוי את צריכה לגרום לו לקרות. יש לכך כמה דרכים:
הראשונה והטובה ביותר היא ללכת לייעוץ זוגי
השנייה אם הוא לא מסכים היא לפתוח תיק גירושים על התעללות נפשית, כי זה בדיוק מה שהוא עושה לך.
ושוב קיימות שתי אפשרויות
הראשונה שהוא יקלוט שההצגה הראשונה נגמרה והוא צריך ללמוד תפקיד חדש של בעל ולא של אדון.
השנייה שהנישואין הללו יסתיימו ואת תצאי לחופשי מהכלא.
הבחירה בידיך כיצד לנהוג עם בעלך לשנות את חייכם, והאפשרות השנייה היא שאת תחליטי להקריב את חייך על מזבח האגואיסטיות והנצלנות של בעלך. הבחירה היא שלך.
בברכה,
גד מאיר שמחוני
|
|
|
|
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
|
הנך מוזמן להגיב על
בעלי הקשה....
|
|
|
|
|
רשימת התגובות  
|
|
|
|
|
הייתי במקרה דומה, והמצב התחיל להשתנות
- שני, 09/08/2012
שלום לך יקירתי,
אני מאד מבינה את הקושי שאת מתארת אני חיה אותה גם כ 4 שנים.בשנה האחרונה חל שיפור משמעותי בתחושה שלי ובמצב הרוח שלי ואפרט את השלבים שעשיתי
לדעתי האישית יש לבצע את השינוי לא בדרך של דרישות מהבעל ואיומים על גירושים, ואני רושמת איומים כי לפחות כך זה היה אצלי. לא הצלחתי מעולם להביא את זה למעבר לאיומים.אלא מכיוון אחר.
כמו שהוא חושב על טובתו, על אורח חיים מסויים שאליו הוא מורגל ושיהיה לו זמן לפנאי ולדברים שהוא אוהב לעשות כך גם את צריכה לעשות.
יתכן והתאוריה שלי מוטעית אבל אני הגעתי למסקנה שחלק מהמציאות שאני חיה בה ושחייתי בה בעבר לא היה יכול לקרות לכל אחת.
הרבה תלוי באופי של להרגיש הקורבן, לעשות ולהרגיש קורבן בעשיה.
מה שאני הייתי ממליצה לך לעשות:
1. בנושא עבודות הבית, קחי עוזרת ואל תחשבי על ההוצאות-זה בעיה של בעלך-הוא מפרנס שימצא לזה פתרון. אם הוא לא מוצא לזה פתרון תגידי לו שאת לא יכולה לעשות את כל עבודות הבית ושיש שני אפשרויות או שיעבוד יותר בחוץ או שיעזור לנקות-ותתעקשי על כך.התחושה הזאת שאת מתארת בשילוב ההתעסקות עם עבודות הבית יכול להביא אותך כבר ממש לדכאון. אין כמו בית נקי שאת נהנת ממנו ללא שאת ניקית-כן, כן, גם אם תגיעו למינוסים-את עובדת בחוץ כמו שאני מבינה וזה וודאי יכול לכסות את הוצאות הניקיון. תביאי מנקה שמישהי תמליץ לך עליה ובזמן שאת בעבודה היא תנקה ותחזרי לבית מבריק.
2. ההרגשה שלי-כי כך גם אני חייתי, היא שאין לך משהו שאת עושה בשביל עצמך, כל חייך מוקדשים לבית ולעבודה בחוץ.
אני הייתי ממליצה לך להתחיל עם פעם בשבוע, לצאת בלי בעלך. למשהו קבוע שאת משלמת עליו-כדי שתתמידי, איזה קורס איפור, קורס בישול, קורס מודעות עצמית, משהו. ביציאה הזאת, תשקיעי בעצמך, תתארגני יפה זה נותן הרגשה מצוינת לדעתי.
3. בנושא הילדים, אני מבינה אותך מאד. הרצון הזה שהאבא של הילדים שלך יהיה אבא. גם בעלי היה כמו שאת מתארת, השיטה שעבדה אצלי, היא פשוט לומר לילדים מילים טובות על האבא לילדים, להחמיא לו על דברים שהוא עושה עם הילדים אפילו משהו קטן להגיד לו כמה הילדים אוהבית אותו ורוצים בקרבתו. אבל מה שחשוב שלפחות בהתחלה הילדים לא ירגישו לו כמו ``עבודה``.
לדעתי יש חשיבות רבה לגישה לילדים, בעוד שכרגע הוא מתייחס לילדים כאל עבודה ''של האשה'' אני הייתי ממליצה לך כך עשיתי וזה הצליח לי, בשלב הראשוני לתת לו להנות מהילדים, להביא לו את הילד ככה אחרי האמבטיה רק עם טיטול כשהוא שבע,
להגיד לו7 יואו תיראה איך הוא מסתכל עליך. להחמיא לו בבית שלו ליד ההורים שלו, איך הילד קשור אליו-כמובן שבשלב יותר מאוחר. אם יש לך בת, אז תגידי לו זה מדהים תמיד אמרו שהקשר בין אב לבת שלו זה משהו מיוחד, איך היא קשורה אליך וכו....
אני בגישה שבנושא זה יש לבוא בגישה החיובית להאיב עליו את הילדים ולא להפיל עליו את זה כאל עבודה, לאחר כמה זמו אני מאמינה שתוכלי לבקש ממנו לנח שעה בשבת והוא ישחק ויהנה עם הילדים.
4. בנושאים של לסחוב, לעשות קניות לשפוך את הזבל, להרים את העגלה וכו` לדעתי אלו דברים שיהיה לך יחסית יותר קל להעביר אליו שהוא יבצע את המטלות הללו, כי זה כאילו מרגיש לגברים עבודות שיותר קל להם מבחינה נפשית לעשות- כמו לפרנס. זה כאילו עבודות של בחוץ.
מתוקתי,
כואב לי לקרוא את מה שאת רושמת כי אני מאד מזדהה איתך. חשוב מאד שתרימי ראש ותקלי על עצמך בעבודות הבית-זה גוזל המון זמן ומשאבי כח ומקבלים הרבה כוחות כאשר הבית מבריק ומישהו אחר עשה את העבודה. תצאי פעם בשבוע, תשקיעי בהופעתך החיצונית-זה עוזר עוזר עוזר זה ניראה כאילו אין זמן לזה ואין כח לזה אבל להפתעתי זה מביא המון כוחות. המון בטחון.
שיהיה לך רק טוב ושתיהיה מאושרת!!!!!!!!!
|
|
שלום רב,
איזה תגובה יפה!!!
ממש מרנין לראות כיצד אישה אחת עוזרת בעצות חכמות לאישה אחרת - חסד של אמת.
וכשמך כן את שנונה, מאירה וזהירה לאחרים את הדרך החכמה לפעול עם הבעל.
עלי והצליחי ולשואלת השאלה קראי והפנימי.
גד מאיר שמחוני
|
|
|
אשריך
- טליה , 29/07/2012
אז אנחנו מסכימים.
אשריך שזכית להורות דרך טובה , וללמד כיצד לבנות בית יהודי כשר ושמח.
|
|
אנחנו בהחלט מסכימים, אי אפשר אחרת.
גד מאיר שמחוני
|
|
|
לא הצדקתי אותו ולו לדקה.
אבל היא אומרת ``לפעמים נראה לי שהוא הקיף עצמו בחומה ואני מנסה להתדפק עליה...`` ברור שיש כאן כאב גדול. אבל לפני שרצים להתגרש עם שני ילדים קטנים צריך לבדוק האם הבעל מוכן להתגייס למאמץ ועבודה על הזוגיות שלהם. אם לא בהחלט אציע לה להיפרד ממנו בהקדם. אך אם כן אם הבית שלו ואשתו חשובים לו למרות החומה שמקיפה אותו אפשר לפרוץ אותה ע``י טיפול זוגי ממוקד. כבלל תפקידינו עיועצי נישואין הוא להפיח באנשים תקווה, לתת הזדמנות לשינוי.ולגייס אותם לתהליך.העובדות שהיא מציגה בפנינו הם קשות .אך להגיד לה נכון הוא רשע מרושע זה הכי קל , לא שופטים אנשים כך סתם בשטחיות. אנחנו כיועצים קודם לכל ננסה לחבר,לקרב ורק אם אין לנו שותף רק אז הגירושין יהוו פיתרון אבל לא לפני שעברנו איתם תהליך של עבודה על צרכי ליבה .
|
|
יפה, אבל זה שהיא מנסה להידפק על החומה, אלא שהוא צריך לרצות לפתוח את החומה שלו.
את זה אף אחד לא יכול לעשות במקומו, אפילו לא אני.
אני יוכל להסביר, ללמד, לכוון, להדריך, לעזור, לדחוף את מי שמנסה, אבל אני לא יכול לעשות זאת עבורו.
גם היא לא!!!
והיא גם לא מבינה מקצועית כיצד ניתן לעזור, ואז היא רק מרגיזה אותו בבקשותיה ושאלותיה וסוגרת אותו יותר.
אני לא אמרתי שצריך להתגרש. כלל לא העליתי זאת על דעתי ולא כתבתי זאת. כתבתי שינה דרך אחת והיא ללכת לייעוץ מקצועי ולקבל הדרכה. וישנה דרך אחרת שלעתים מעוררת ישנים וסגורים והיא על ידי הבאתו מול דיין שיחייב אותו ללכת לקבל ייעוץ ויסביר לו שזו אינה הדרך לחיות. זה כל מה שכתבתי, ומכאן עד לפרשנות שלך להתגרש הדרך רחוקה.
ושוב, אני מרשה לעצמי לכתוב את הדברים הללו רק בגלל שאני יודע כיצד בית הדין פועל. פעילותו הראשונה היא לחזק את הקשר ולא לשבור.
ומהיכן לקחת את המילים שכתבתי רשע מרושע? זה כלל איו מופיע בתשובתי כי לא זה מה שכתוב שם. אם את מציגה את עצמך כיועצת נישואין, אנא שימי לב מדויקת למילים שנכתבו, כתבתי שאם הוא אומר שהוא אינו יכול להשתנות, כי הוא כזה, זו אמירה שקרית. הנה אלו המילים שלי: ``המילים שלו ``כך אני ואני לא משתנה`` הן מילים שקריות. שקריות במודע. מפני שאם הבוס שלו ידרוש ממנו להשתנות הוא לא יעז לומר לו שהוא כזה ולא יכול להשתנות, מפני שהבוס שלו יעיף אותו מהעבודה באופן מידי. כולנו משתנים. ``
התגובה הזאת של אנשים באה פעמים רבות מכל מיני סיבות. אחת היא חוסר ביטחון עצמי, וזה מה שאני חושב שיש לבחור הזה. השנייה עצלות. השלישית רוע לב. אבל עד שמגיעים וקובעים שהאדם רע, (אין דבר כזה בעולם) יש עוד הרבה דרכים לפני כן.
לכן כתבתי שישנם כמה דרכים לפעול ועליה לבחור את הדרך שבה היא הולכת. וכשמציגים לאדם אפשרות בחירה חייבים לתת לו לפחות שתי דרכים ברורות. זה בדיוק מה שעשיתי.
הייתי שמח מאד לעבור אתו את התהליך של הפתיחה והגישה החדשה, אני נוקט על פי פתגם שאני מאד אוהב: ``ברגע אחד אפשר לשנות את הגישה, ובאותו רגע משתנים כל החיים.`` ומשפט נוסף הוא: אם נמשיך לעשות את מה שכבר עשינו ניפול תמיד לבורות בהם כבר היינו. אם אנו רוצים תוצאות חדשות יש ללכת בדרכים אחרות.
כך שבהחלט הייתי שמח לאבחן את הבעיות שלו וגם שלה, לחבר ביניהם וללמד אותם לחיות כפי שנאמר בברכה האחרונה של שבע ברכות, שגם הן נאמרות מתחת לחופה, ובסוף ברכת המזון בשבעת ימי המשתה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵ-ינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת, מְהֵרָה יְיָ אֱלֹהֵ-ינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה.
חיי זוג צריכים להיות ששון ושמחה, גילה, רינה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה שלום ורעות. וכשבבית יהודי אין חיים כאלה יש ללכת ללמוד כיצד לעשותם. כיצד לבנות בית יהודי כשר. זו הכשרות של הבית היהודי. שום דבר אחר לא.
ואם האישה עיוורת, לא רואה את המציאות וחושבת שזו דרך העולם להיות שפחה? לא צריך להעיר אותה ולעוררה למה שנכון?
טיפלתי לא מזמן בזוג שנשוי עשרות שנים ולו הרבה יותר ילדים מעשרה ורק עכשיו האישה התעוררה והבינה שבעלה נוהג בה בדרך לא נכונה ושחייה אינם חיים. האם האישה הזאת, כותבת השאלה, או נשים אחרות צריכות להתעורר רק בעוד עשרים שנה ולא מיד לאחר החתונה ולהעמיד דברים על מקומם?
זו תשובתי וזו כוונתי ואין לי דבר אחר בעולמי מאשר להיטיב לאנשים את חייהם.
בברכה,
גד מאיר שמחוני
|
|
|
נקודה שחסרה
- טליה , 29/07/2012
היא מספרת שבעלה גדל `` לבד מבחינה רגשית`` וההורים שלו גם הם אטומים... אם כך לא היה לו היכן ללמוד להיות מתחשב,ומביע רגשות ?כל דבר צריך לראות מה מקורו? לפני שהם הולכים להתגרש כדאי לפנות לטיפול זוגי כמו שכתבת וכדאי גם להפנות אותו לטיפול נפשי לראות מה החסמים שלו? אם אדם גדל במקום קר,בו כל אחד מרוכז בעצמו איך יידע לחיות בשיתוף והרמוניה נראה לי שהוא עושה מה שהוא מבין וצריך לבדוק את השורש משם תבוא הגאולה וכמובן שכל זה יכול להיות רק כשיבין את הכאב שהוא גורם לזוגתו וירצה להציל את הבית שלהם
|
|
כן את בהחלט יכולה לבוא ולהצדיק אותו מכל הכיוונים. לצערי איני מקבל את הגישה שלך משום שכך ניתן להאפיל על הרבה תכונות רעות שאנו מסגלים לעצמנו ולהתכסות במטרייה ששמה ההורים, החינוך, ועוד כל מיני תירוצים ריקים מתוכן כאלו ואחרים.
האמת היא שכאשר האדם מגיע לגיל 13, והוא מתבגר, הוא לומד גם לראות מה קורה בחברה שהוא חי בה, והוא מחויב להגיע להחלטות עצמאיות לגבי הדרך בה הוא חי ובה הוא ינהל את חיי משפחתו בעתיד. במיוחד כאשר הוא מתחתן ורואה שיש גם חיים אחרים כמו בבית הורי אשתו. אז אולי קשה לו, הוא צריך ללמוד וללמד את עצמו בגיל מבוגר יחסית את מה שהיה עליו להפנים כילד, אבל מכאן ואיך זו הבחירה האישית שלו.
הבעל הזה בוחר להתכסות במשפט מחץ נפלא שלא מחייב אותו לדבר ``כך אני ולא אשתנה`` יש כאן הצהרה ברורה לכך שאין לו רצון להשתנות. שכך הוא בוחר לחיות את חייו, שכך וב לו שמשרתים אותו וכולם סביבו הופכים להיות משרתי האדון הגדול. כך הוא גם ינהג בילדיו כשהם יגדלו ויוכלו להתחיל לשרת אותו. וכך הוא בוחר להיות פרזיט על חשבן אחרים.
האם היית רוצתה שבעלך ילמד ממנו ויעשה כמותו?
ולכן כאן יש ללמוד מדברי הלל הזקן ``מה דשניא לך לחברך לא תעביד`` ובמקרה שלנו ניתן לפרש את המשנה כך: מה שאתה לא אוהב שיעשו לך אל תאחל לחברך. הושאלת חברתי היא, בת ישראל כשרה, ואני לא מאחל לה חיים שכאלו כשפחה של בעלה. ואם היא לא תתנער היום ותעמיד אותו במקום המצב רק יחמיר בעתיד.
בברכה,
גד מאיר שמחוני
|
|
|
|
|
|
|
|