מידת הכעס

קראתי שוב ושוב את דבריך ולמרות שחלק מהמשפטים שלך לא ברורים כ``כ, הבנתי את הרעיונות המרכזיים שלך ואני מרגישה שאני חייבת להזהיר את השואלת שלא תסיק מסקנות שבעלה סובל ממשהו נפשי ולכן הוא חייב ללכת לטיפול ועד אז לא תוכל לשקם את חייה. זה ממש אבסורד מה שכתבת לה. אני חייתי כ-20 שנה עם בעל שמאד אהבתי אבל לא שמתי לב שהוא סובל קשות מ``מידת הכעס`` ופשוט התרגלתי לחיות עם הצעקות שלו ולהגיב בהתאם ואנו חיינו כמו מה שמתארת השואלת הרבה יותר משנה... עד שיום אחד התחלתי לראות מטפלת משום שהרגשתי לא מרוצה ולא יכולתי לשים את האצבע על מה בדיוק והיא פקחה לי את העיניים ונתנה לי כלים פשוטים כמו להגיד לו: אבל למה אתה צועק עליי? אני בן אדם, לא כלב. בבקשה, אם אתה לא יכול לדבר אתי בנחת, אל תמשיך לדבר אתי עכשיו. או - דברי חכמים בנחת נשמעים. אני יודעת שאתה מאד חכם, אז בבקשה תתנהג כמו חכם. ולאט לאט הצעקות נמוגו והיום, 5 שנים אחרי זה, ואחרי הרבה עבודה עצמית של שנינו, בלי ללכת לפסיכולוג, פסיכיאטר או יועץ נישואין ''אני כן המשכתי בטיפול עצמי, עם אותה מטפלת ואח``כ עם הרב שמחוני, שיחיה עד 120 עם בריאות ושמחה ואושר וכל טוב'', אנחנו חיים בנישואין שכל אחד חולם עליהם: כיף, שמחה, אהבה, ידידות עמוקה, וכל מה שכל אחד רוצה שיהיה לו בחיי הנישואין שלו. אז קודם כל, גברת, תקחו את עצמכם בידים, ותעשו את האיבחונים ותעקבו אחר הוראות הרב, ובע``ה תראו ניסים ונפלאות ותבינו שזה רק בידיכם ושזה לא כ``כ קשה אבל לגמרי כדאי. תחיו בגן-עדן עלי אדמות. המון הצלחה

שלום רב
לגבי מה שכתבת בתשובתך:
לשאלה השנייה: האם הקסמים יתקיימו אם תעשו את כל מה שיועץ הנישואין יאמר לכם לעשות, התשובה היא חד משמעית כן.
בקשתי האם תוכל להפנות אותנו או לכתוב לנו עצות כלליות ומעשיות לזוג ,שנוכל לעבוד עליהם

תודה

אני מסכים עם כל מילה של הרב לגבי השתמעות לפסקנותי-אם הובן כך אני מדגיש שמוטב שקודם השואלת תבדוק זאת והלואי ואין קשר לעניין זה.
אני גם מסכים עם הרב שבדיקות מקדמיות כדוגמת האבחון שהרב עושה ''והועיל לשלוח לה עוד בחינם'' בהחלט עדיפות בשלב ראשון ולו כדי לאבחן אם יש מצב לטיפול זוגי קודם פסיכולוגי ''ואולי במקביל''ומהו.

לגבי ההמשך, אמנם יכול להיות שהמצב של הרב בצעירותו היה סיבה אחרת ממה שציינתי אך גם לו יצויין שהיה הסיבה שציינתי -דברי הרב לא סותרים זאת ואף מאפשרים מקום לכך.
א -כלאשיות גבולנית יש דעיכה ושיפור משלב גיל מבוגר מסוים ב- וזה העיקר-אם יש תמיכה מצד בן זוג שלמעשה צריך להיות אדם מיוחד במינו ביכולתו לאהוב ולדאוג באמת וללא פניות,אזי בהחלט יכול להיות שאופיה של אשתך אפשר לך את המרחב והזמן ותמיכתה אפשרה את ההתעוררות הכל כך מתבקשת :``אם אין אני לי מי לי`` ..
כמו כן ללא ספק העובדה שמדובר על אדם מאמין שיונק מחז``ל -היא זרז משמעותי להתעוררות זו וטובה יותר מכל הפסכאטרים -אני מסכים לכל מילה.
אך מעטים זוכים לכך מעצמם ובסיוע זוגתם.
מבני הזוג דרושה התעלות והקרבה של מלאך.
-זו כמובן רק אפשרות שהבאתי ע``מ לא לפסול אפשרות כזו אצל הבחור שם ''ואצל הרב בעבר''
זה נושא לדיון אם תמיד צריך עזרה נפשית וכמה -וזה תלוי מאד במי מדובר ומה המצב.
כמו כן לגבי סטטסטיקה-מהסיבוך הזה לנשים יותר קשה לצאת ולכן בטעות חושבו שרוב הלוקים בה נשים.
אלא שהן אלו שזה מגיע אצלם להנכרות יתרה ''אולי משום שההפרעות נחשבות יותר גבריות -כמו שליטה והכפפה ועל רקע זה אצל נשים זה יותר בולט''.

אך אדגיש שוב -אני לגמרי רחוק מפסקנות גם אם נשמע ככה-אני מנסה לחלוק ידע ומקרה אישי ובו בזמן מעלה סברות וחושב ב``קול רם`` מתוך רצון למצא ולהתקרב להבנה נכונה יותר באם קיימת כזו.
וכמובן להועיל לשואלת שתיקח זאת בחשבון.
אגב אצל אשתי מי שגרם לה להתעורר זה הילדים-שמולם לא עוזר לה אגו ושליטה ואחרי שאבדה השליטה עליהם כמה פעמים -כל כך כאב לה שהחלה להתעורר אך לאט לאט.והיום זה בשלב הדיבורים על אפשרות לקימו של סיבוך כזה אך עדיין לא בטיפול ''היא אובחנה כך והפסיקה טיפול כטענה שהמאבחנת טועה''.ולכן אניכותב בדאגה מנסיון .
ומשתדלים להאמין לקוות לטוב ולראות הטוב.
אני הראשון שישמח לו תיהי דרך לצאת מזה ללא תרופות ופסכאטרים.
דוד

ראשית -אני מצדיע לשואלת.
לקח לי יותר מעשור שנים לנסח לעצמי ולהבין את תגובות בת זוגי והתרחשותן
באופן מדויק ממש כפי שתארת את אחרי שנה נשואין.
''אולי משום שכגבר הייתי משוחד יותר -מכל מני דברים אצלה-אך זה לא העניין כאן''.
-הן מצד התנהגותה והן מצד תגובותי -פשוט תארת מדויק .
קיצורו של דבר אומר לך כך: רוב הסיכוי שלבעלך ישנה הפרעה נפשית.
זה נשמע לא נעים אך זה המצב.
בלי להתפזר- כולנו כועסים אך ישנם אנשים שהכעס אצלם נע בקיצוניות עוצמתית ובלתי נשלטת.
מ 0 ל 100 אחוז בשניה ועל שטויות.
יש כמה סוגים של הפרעות כאלו -ואצל אשתי זה הובחן כ``אשיות גבולית`` .

הנחמה-יש לכך טיפול אך צריך הרבה מאמץ לשכנע את החולה בבעיתו ''בעיקר מסיבת שורש הבעיה שגורמת להם מחוסר בטחון טראומטי ושורשי להתנהג בהנמחת כל סביבתם ופסילה על הסף של כל אפשרות ל חריגות בעיתם הם ובטח לא לכדי חולי נפשי''
.הבעיה-אם לא מצליחים את הולכת למסלול חיים של סבל והקרבה גופנית ונפשית במובן הקשה של המילה''ועל המשפחה עוד לא דברתי''.

''אצלנו אני נהייתי חולה ממש -ילדי גם כן וברמה הנפשית לא הייתי יוצא מהבית מרוב בושה כצעקה עלי לפני כולם תמיד-דבר יום ביומו''וללא שום סיבה ''.
אם אין לכם עוד ילדים חשבי על כך טוב טוב.
לדעתי את חייבת להתנות טיפול ''כמובן בדרך חכמה'' ולחכות לקבלתו בבעיתו כעת וטיפול-אח``כ זה יחמיר.

משום שלרוב זה תוקע את האנשים האלו להתקדם גם ברוחניות.''מלבד מה שהם מחצינים הרבה כחיפוי למצב הגרוע שהם לא מוכנים להכיר בו -ודרך הפידבק ה``נורמלי`` מהסביבה הם מרגישים שהם בסדר-וגם מול מטפלים זוגיים הם נוהגים כך''
קיראי על הפרעות אלו -יש חומר ברשת, וראי אם שאר התסמינים קימים ו מאפינים אותו -אם כן לכי לטיפול לפני כל יעוץ זוגי.
גם מטפלים יעלו על זה אך הוא ינטוש הטיפול ברגע שיקלוט שקלטו אותו וחבל על הזמו וההוצאות עד אז.

{-אם הוא סבל בילדותו מנטישה או הורים אלימים מילולית ו או פיזית.
-אם משתמש במילים הכי קיצוניות ובקללות.
-אם צועק הרבה ''אצלי היה כל כמה שעות צווחות''
אם מקטלג מציאות בשחור או לבן ''רוב הזמן בשחור''
אם מכור למאכל מסוים באופן בלתי נשלט
אם לא שומר בשיחה או ויכוח על קו אלא נע מעניין לעניין לפי הצורך אפילו עד כדי סתירה עצמית במשפט עוקב.
אם מפעיל אלימות פיזית שובר חלונות זורק חפצים מתאר במילים שבא לו לעשות כך וכך ...
משפיל ומבזה הרבה כולל משפחה כולל ברבים ובצעקות...

אלו העיקר-החיים אם אדם כזה הם ג ה נ ו ם..
יש אפילו פיקוח נפש בכך.
עשי לעצמך טובה ובידקי זאת.

עבודה על מידת הכעס יכולה להיות אצל אדם נורמלי אך אצלם אין כמעט סיכוי שהוא יתחיל לעבוד על כך.
לרוב הם מצדיקים את כעסם ''לאחר מעשה '' ותומכים זאת בדוגריות ואמיתיות וחופשיות ובריאות נפשית ''עד כמה שזה נשמע אבסורדי-אשתי היתה אומרת שהיא לא כמו המאופקות ששומרות בבטן ולכן היא בריאה...נו נו ''.
כפי שהרב ציין הדברים בשורשם קשורים לחסר בטחון אך יצאו לכלל תגובה טראומטית בלתי נשלטת והם בגדר מחלת נפש ממשית.
''אם הוא מתחרט על משהו הוא לא יכול לחיות אם זה לרגע אלא לוקח זאת תחת תווית הנכון והצודק והסביר וכך חי עם זה -בעוד שחרטה אמורה בכלל לגרום להבין ולהודות שהיתה נפילה אך-אצלם אין מושג כזה אך כלפי אחרים כל היום הם בהאשמות-ומאותה סיבה.

וכל שאר הענינים הנכונים לכל זוג ללא ספק -אינם נוגעים אליכם בשלב זה.''ואני בטוח לאור דבריך שאין לך ספק שבעיותכם אינם בעיות של זוג נורמלי ''בכל המובנים...'' ואת רואה ויודעת זאת סביבך''
גם את בנתיים צריכה להיות לגמרי כפי שתאר -מאופקת באופן קיצוני ולתת מעצמך בתקופה שיטופל.
בעיקר משום שאם לא יצליח -אז חבל``ז כמו שאומרים.
מי שמכיר סיבוך זה יודע שהשתמשתי בלשון יחסית עדינה לזו ההולמת אותו באמת.
חשוב מאד שתבדקי זאת -ובחרת בחיים.
בברכה דוד