|
|
הלל בר"ח
(התקבלה בתאריך 26/05/2005)
|
|
בס"ד
שלום לכבוד הרב
כידוע מנהג יהודי מרוקו לברך על ההלל ("לקרוא את ההלל") בראשי חודשים, וזאת נגד פסק השו"ע והגר"ע יוסף.
שאלותיי:
א. האם גם בארץ ישראל אפשר (ליוצאי מרוקו) לשמר את מנהג אבותיהם? נדמה לי שהרב משאש זצ"ל פסק שחובה לברך.
ב. מה הביסוס ההילכתי למנהג?
ג. האם בראש חודש צריך לברך גם בסוף ההלל או רק בתחילתו? לפי מנהג מרוקו.
ד. אדם המתפלל ביחיד האם יברך על ההלל בתחילה ובסוף?
ה. מה הדין אם אני מתפלל בציבור שלא נוהג לברך כלל על ההלל
האם רשאי אני לברך בלחש (בתחילה ובסוף)?
ו. שמעתי מפי רב מרוקאי, שהרבה מנהגים והלכות "אשכנזיות" מצאו את דרכן למרוקו (למשל קטניות בפסח - ועוד הרבה דוגמאות כאלה) וזאת בעקבות גירוש ספרד, שאז היגרו עשרות אלפי יהודים למרוקו הקרובה לספרד , והם "אחראים" ל"השתכנזותה" של העדה המרוקאית, כך שחלק מהמרוקאים הינם בעצם אשכנזים בעברם הרחוק. הידוע לרב על עדויות שכאלה?
או תיעוד הלכתי - היסטורי שכזה?
|
תשובת הרב
|
שלום לשואל,
ברכת ההלל בראש חודש, ברבים וביחיד, תלויה במחלוקת בין המחבר בשו"ע והרמ"א. המחבר מביא דעות שונות : "ויש אומרים שהציבור מברכין עליו בתחילה לקרוא את ההלל, ולבסוף יהללוך, והיחיד אין מברך עליו. ויש אומרים שאף הציבור אין מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף, וזו דעת הרמב"ם, וכן נוהגין בכל ארץ ישראל וסביבותיה". ומשיג עליו הרמ"א וכותב: "וי"א דגם יחיד מברך עליו וכן נוהגין במדינות אלו".
באשר למנהג מרוקו, מסתבר שישנם שני מנהגים: האחד - שנוהגים כדעת הרמ"א שגם היחיד מברך את שתי הברכות, והשני - כדעת הי"א שרק שליח הציבור מברך והקהל עונה אמן, והמתפלל ביחיד אינו מברך.
הרב משאש זצ"ל כתב בספרו שגם בישראל, יוצאי מרוקו ימשיכו לנהוג כך, והוסיף שהוא בעצמו נוהג לברך בלחש עם הש"ץ.
הרי שלדעת הרב משאש, אין בכך משום "לא תתגודדו", אם תברך בלחש במקום שאין מברכים.
לדעתי יש מספר סיבות, שבמרוקו נהגו בכמה דברים כמנהג אשכנז, כגון ספר התורה בהרבה קהילות שם לא היו בנרתיק אלא במעיל, כמו אצל האשכנזים, הפטרת פרשת שמות היא כמנהג האשכנזים "הבאים ישרש יעקב", גם מנגינת הקריאה בתורה יש בה ניואנסים של הקריאה האשכנזית.
כידוע מנהג ספרד מקורו בבבל, וגאוני בבל במאות ה-6 עד ה-11, הם שעיצבו מנהג זה ע"י הסידורים שכתבו והתשובות ששלחו, מאידך מנהג אשכנז מבוסס על פסקיהם של הישיבות בא"י, וגאוני א"י, שהשפיעו על יהדות איטליה ודרכה על הקהילות באשכנז וצרפת. אמנם חכמי מרוקו עמדו בקשרי מכתבים גם עם גאוני בבל, אך ההלכה הארץ ישראלית גברה על זו של בבל, מה עוד שאחד מגדולי גאוני א"י במאה ה-11 רבי שלמה בן יהודה היה מפאס שבמרוקו.
לכך יש להוסיף הכיבוש הצרפתי של מרוקו בראשית המאה הקודמת, שהגביר את ההשפעה האשכנזית שם, גם חסידי חב"ד היו פעילים שם, כל זה ועוד, היו הגורמים שיהדות מרוקו, לעתים, העדיפה את פסקי הרמ"א על פני השו"ע.
כל טוב ובשורות טובות
הבסיס לדעותיהם הוא השאלה אם יש לברך על מנהג, כיון שהלל בר"ח הוא מנהג ולא הלכה.
מדבריהם ברור שמדובר בשתי הברכות בתחילת הלל ובסופו.
לפי מנהגי מרוקו, יש לברך כדעת הרמ"א,
|
מקורות לתשובה |
או''ח סי' תכב סע''ב; תבואות שמ''ש לר' משאש או''ח סי' סח;נהגו העם לר''ד עובדיה עמ' מב סע' ז.מנהגי יהדות מרוקו לר' שלום דנינו; זוכר ברית אברהם לר'משה רפאל דלויה עמ' 29; נתיבות המערב לר'אליהו ביטון עמ' 77. |
תשובה מאת
שמואל פנחס גלברד
|
|
|
|