הצלת גוי בשבת (התקבלה בתאריך 31/08/2001)
ברצוני לשאול מדוע ההלכה אוסרת לחלל שבת עבור הצלת גוי.
שאלתי אינה ברמה ההלכתית, שהרי יש היום חובה לחלל שבת עבור הצלתו- משום איבה.
שאלתי היא ברמה הרעיונית.
תשובת הרב
שלום וברכה
שאלת הצלת גוי היא אכן שאלה מסובכת. יש כמובן להקדים כי בראש ובראשונה מדובר מדברי ד', ובדרך שהתורה שבעל פה מסרה זאת מדור לדור. אין אנו ידועים אם כך נאמר למשה מסיני או שכך למדו חכמים. אם כך נמסר למשה מסיני זהו דבר ד', ואנו בשכלנו מנסים להבינו, אך אין להתנות את הקיום בהבנה זו. אם הדבר נלמד על ידי חכמים מהתורה, ייתכן ויקום בית דין אחר ביום מן הימים וילמד אחרת את הכתוב בתורה, אך כל עוד הדבר לא קרה זוהי תורת ד' המחייבת, ואנו בשכלנו רק מנסים להבינו. חשוב להקדים הקדמה זו לכל דיון בנושא טעמי המצוות, כיוון שיש להדגיש את העובדה שאין המצוות וקיומן כפוף לשכלנו או לרגשות המוסריים שלנו.
במקום בו אנו מוצאים סתירה בין תורה למוסר הדבר מחייב אותנו לעשות ראשית דבר את פעולת הקריאה מחדש, לאמור: יש לקרוא מחדש את התורה ולבחון האם הבנו נכון את שכתוב בה, או שהסתירה בינה לבין המוסר מעידה על כך שלא הבנו נכון את דבר ד'. אני מבקש להדגיש כי אין מדובר בשינוי דבר ד' חס וחלילה, וזאת התורה לא תהיה מוחלפת, כי אם בשינוי שצריך לחול בהבנת הנקרא שלנו עצמנו. מן העבר השני יש לקרוא מחדש את המוסר, ולבחון האם מדובר אכן במוסר הטהור והטבעי, או שהתקלקלנו ואין אנו עוד מבחינים בין טוב לרע, ומה שאנו סבורים שהוא מוסר אינו כזה כי אם חדירה של תרבות קלוקלת. לא כל מה שקרוי מוסר הוא אכן כזה, ולעתים מדובר דווקא בעמדה בלתי מוסרית. דברי הראי"ה כי לא תיתכן סתירה בין יראת שמיים לבין המוסר הטבעי מלמדים שקריאה מחודשת זו תביא או להבנה עמוקה יותר בתורה, או לבירור טהור יותר של המוסר, או ליישוב הסתירה ברמה המעשית ללא יישובה ברמה האידיאלית, עניין שייתכן והוא הבסיס בסוגייה זו.
אם אכן אסרה תורה הצלת גוי בשבת, מה יכולות להיות הסיבות לכך ?
דומני כי ייתכן ומדובר באחת משתי סיבות, המובילות גם למסקנות הלכתיות שונות בזמן הזה.
אפשרות אחת היא להבין אל נכון את היחס בין חיי האדם לבין שמירת דבר ד'. חיי אדם הם יסוד גדול מאוד ביהדות, אך אינן העליון ביותר. עבודת ד' מחייבת לעתים מסירות נפש על קידוש ד', בין אם מדובר באחת משלוש המצוות המיוחדות ובין אם מדובר בעניינים נוספים כמו כלל ישראל, תלמוד תורה, פשט המשנה בברכות אפילו נחש כרוך על עקיבו וכדו'. אפילו הצלת חיי יהודי בשבת אינה מובנת מאליה, ויש צורך בלימודים מיוחדים לכך. לו לא היו לימודים אלה קיימים לא היינו מחללים שבת אף להציל יהודי. בספר המכבים מסופר כי לא נלחמו בשבת (עניין בעייתי בפני עצמו) והדבר מלמד על מקומו של קידוש ד' בהוייתנו. בשל כך, אין פגם מוסרי באי הצלת גוי, ואי חילול שבת עליו. אין מדובר ברשות להורגו, אך הפרת דבר שאנו עצמנו בתנאים מסוימים מוסרים עליו את הנפש אינה זכות שהוא זוכה בה. אגב, גם בתורת האתיקה הכללית לא נתבע אדם לעשות לחבירו עניינים שהוא עצמו אינו זכאי להם מכוחו שלו. ההשלכה ההלכתית של דרך זו היא היכולת להציל גוי בזמן הזה רק על בסיס פיקוח נפש כללי ו"משום איבה".
אפשרות שניה אינה מדברת על הגוי כיישות סגולית כי אם כיישות בחירית, לאמור: ההנחה ההלכתית, הנכונה מבחינה היסטורית לעת היווצרותה, כי אין טובים בגויים, וטוב שבגויים הרוג. מי שאינו מציל את עם ישראל ועוד פוגע בו, ואין הוא בן תרבות כראוי והוא פגום מבחינה מוסרית, אינו זכאי לכך שנחלל עליו את השבת. מדובר גם בעיקרון ההדדיות המוסרית וגם בעיקרון המוסר המוחלט, ביחס לקביעה שאין זה מוסרי להציל את זה שאינו מוסרי על ידי חילול שבת. מובן כי אם זו הקביעה ההלכתית ניתן להציל היום גוי מכוח דברי המאירי הנודעים, שאף בעלי התוס' כתבו כך לא פעם, כי אין הגויים שבימינו לוקים בפגם זה, והם מתוקנים יותר מאומות העולם של אז.
כל טוב
מקורות לתשובה
תשובה מאת הרב יובל שרלו








רשימת התגובות  
``האמת לא ותרנית`` - מישהוא, 06/05/2002
חבל שהדברים שמביא המגיב צריכים להיות מוצגים (בעל כרחם) כמנוגדים להלכה, שהרי משפט כמו ``הצלת חיי אדם חשובה כמו כל דבר אחר אפילו אם הוא גוי`` מנוגדת להלכה כפי שהיא מוצגת, שהרי יש הבדל בין פיקוח נפש בשבת בין גוי ליהודי!
הייתי שמח להתפלמס בנושא שנראה לי כה חשוב, מהותי ויסודי. אני יכול הצביע על כמה מקורות שלדעתי הובנו בשיבוש במשך הזמן (יתכן דבר כזה בכלל או לא יתכן?), והייתי מעוניין להרחיב את ההבנה של העניין באמצעות דיון במסגרת רשימת התגובות
הצלת גוי בשבת - אלי בן דוד, 02/09/2001 ebdavid@bezeqint.net
טוב שמצאו הגדרה המתאימה להצלת גוי (``משום איבה``) בשבת. הצלת חיי אדם חשובה כמו כל דבר אחר אפילו אם הוא גוי. אני לא רואה מצב, אני לא רוצה להגיע למצב שבו יצטרכו לשבת ולפלפל אידיאות ורעיונות תאולוגיים כאשר אחד מאחינו יצטרך ``טובה`` כזאת מגוי, שיחליט לתומו לעשות חושבים לפני שהוא נפנה להציל יהודי, בשבת או ביום חול.