בנקודה הזאת, כפי שהעלו חוקרי מחשבת ישראל, טמון ייחודה של המחשבה הישראלית. למורת רוחו של בלק, במקום הקללות, מפיו של בלעם יוצאים אפיונים חיובים אודות בני ישראל, וביניהם ההיגד הידוע "כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל". התפיסה האלילית של המאגיה והכישוף היתה שקיימות חוכמות קבועות העומדות לרשות האלים ובני האדם גם יחד ובעזרתן ניתן לכוף את ההוויה הכללית לאירוע או מציאות מסוימת. זו הסיבה שבלק מתעקש לקלל את ישראל. לדידו, האל הישראלי הינו מכשף חזק עד מאוד הכפוף לאותה חוקיות בה בלעם שולט.
אך בלעם בדבריו לעיל הופך את התמונה. האל הוא מעל לכל חוקיות טבע, וכמובן , מעל לכל פעולות האדם. אי לכך, המקרא אינו יוצא נגד ממשותו של הכישוף. ברגע שהאחרון נתחם כחוכמה אנושית גרידא המשפיעה על המציאות אך לא על האל- ניטל עוקצו.
רוח ה' בו
שלילת המאגיה בישראל איננה האפיון הקולע היחיד שמעלה בלעם. למען האמת, ספק אם היו שהשכילו לתאר את ישראל כפי שהוא היטיב לעשות. לראיה, נוכל להביא את מספר הציטטות מדבריו שהשתרגו בתוך תפילות ומזמורי ישראל, כדוגמת: "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (כניסה לבית הכנסת) ו"לא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקב וְלא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, ה' אֱ-להָיו עִמּו וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּו" (פסוקי מלכויות בראש השנה). לא בכדי, הוגים שדגלו בייחוד רוחני של עם ישראל התקשו בהכלת דמותו של הקוסם המקראי בעל שאר הרוח. במסורת הבתר מקראית התקבעה התפיסה של בלעם כרשע, ושמא אף בצדק לאור קשירתו בחטא פעור בפרק לא, אבל דבר לא יוכל להכחיש את כוחות הנפש הגדולים וקשרו האמיץ עם ה'. יסוד אמיתי טמון באמרה של חז"ל "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם... בלעם בן בעור".
הרוח השוכנת בבלעם אינה אחרת מרוח ה' ששרתה בנביאי ישראל לאורך הדורות ופועמת בכל אנשי הרוח למן קדמא דנן ועד ימינו. גם בלעם מכיר את מקור אונו הרוחני ודואג להזכירו חזור ושנה "וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי". התורה מדגישה שכל גדולתו של בלעם נובעת מא-לוהי ישראל. כחלק מהמהפכה הישראלית של הא-ל המונותיאיסטי נובעת ההכרה שהרוח האנושית, בין בישראל בין באומות, מקורה אחד הוא. דרגתו הגבוהה של בלעם איננה איום על ממשות הישראליות וא-לוהיה כי אם ביטוי לרוח האל באנושי.
מצדדי השיטה הטוענת לשורש סגולי פנימי בעם ישראל, ייראו בטענה לרוח אנושית אוניברסלית אחידה ושווה באיכותה סתירה לייחודו של עם ישראל. אך לא היא. המבדיל את האומה הישראלית משאר אומות העולם אינם מקור או איכות הרוח אלא דרך עיצובה בעולם המעשה. ההסכמה של ישראל, כאומה על כל פרטיה, לעצב את הרוח האנושית הכללית, השוכנת בהם, על פי מצוותיה והדרכותיה של תורת הא-ל, היא היא אשר מייחדת אותם. אך מקור הרוח – זה לעולם נותר שווה הוא לכל האומות.
RSS