|
מהפך? ממש לא
29/06/2012
פרשת השבוע: חקת
מאת: שראל פכטר
בניגוד לפוליטיקה המקומית, ירידתם של מנהיגי ישראל מן הבמה התאפיינה בהדרגתיות והתאמה לצרכי העם. מתכון להמשכיות אמיתית
בימים אלה אנו עדים למהפכות פוליטיות רבות ברחבי העולם, החל מההפיכות האלימות בעולם הערבי וכלה במערכות בחירות מתונות באירופה. הצד השווה שבהן הינו שתמיד הצד המתיימר להחליף את השלטון מציג אלטרנטיבה. ברם, לא כך הם פני הדברים בהחלפת השלטון הראשונה שעוברת האומה הצעירה של ישראל.
חלקה הסיפורי של פרשת חוקת מבצע קפיצה על פני כל שנות הנדודים ומפגיש אותנו עם מאורעות שנת הארבעים. איננו יודעים מאומה על אודות הקורות את ישראל כל משך הזמן העלום, לבד מהעובדה שניצב בפנינו דור חדש, הדור השני המיועד להיכנס ולרשת את הארץ.
דור חדש
הצורך בהחלפת ההנהגה, שהייתה בידי שלושת הילדים לבית עמרם למן יום יציאת מצרים ועד עתה, בהחלט נראה טבעי לאור הדור המתחדש. זהו אינו דור העבדים של יוצאי מצרים אליו הסכינו משה ואהרון כי אם דור המתכונן לכיבוש. נדרש שינוי, דרושים מנהיגים שיוכלו להבין ולהתחבר לנפש הדור החדש.
החלפת השלטון מגיעה, אך אינה נושאת אופי מהפכני; היא מתרחשת בהדרגתיות ותחת השגחה. התהליך מחל עם מותם של שני עמודי התווך של האומה, אהרון ומרים. העם לא מאבד את שלושת שליטיו בהעלם אחד - אומנם הם נפטרים בתוך שנה אחת, אך במרווחי זמן זה מזה.
הגזירה על אי הישארותו של משה בתפקיד ניתנת לו לאחר הכאת הסלע במי מריבה. בפועל, לאורך כל כיבוש עבר הירדן המזרחי, בהלימות לתהליך החידוש עד אז, משה מרפה ממשרתו בשלבים. יחד עם ההרפיה, ובמקביל אליה, מתרחש תהליך גיבושו של אופיו העצמאי של העם. כאשר עומדים בני ישראל בשערי אדום משה הוא זה ששולח בקשה למעבר ממלכם, אולם לאחר שהלה מסרב, דווקא בני ישראל הינם אלו שלא אומרים נואש, לוקחים יוזמה, ושולחים משלחת שנייה. לאחר מכן, כאשר הכנעני יורד להלחם בבני ישראל, הם אשר פונים ישירות אל ה' ,לא דרך משה, ונודרים נדר.
יוזמה מן העם
זאת ועוד, העם הוא אשר פותח בשירת תודה על הכיבוש "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת", בניגוד ל"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" על הים. ולבסוף, בפעם השנייה שנדרשת משלחת מלאכים אל סיחון מלך האמורי, העם הוא היוזם את הבקשה מלכתחילה. איננו יודעים אם משה התייאש מהמשלחות בעקבות סירוב אדום אך בכל הנוגע לעם- ישנה אקטיביות רבה.
עם זאת, לא נחפז להסיק מסקנות ולחשוב שהעם כבר אוטונומי ומוכן לדאוג לצרכיו, המדיניים והרוחניים כאחד. בפן המדיני, משה עדיין הינו זה ששולח מרגלים ליעזר עיר האמורי ומוביל לכיבושה. משה מוכיח שלא נס לחו אף בתכסיסי מלחמה. בפן הרוחני, מראה העם שהוא טרם חסין חטא או לחלופין מסוגל לשאת בקשר ישיר עם א-לוהיו. על אף שהעדה מכירה מניה וביה בחטאה וממהרת לשוב "חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל ה'" ,פעולה שאכן מצביעה על רמה רוחנית נעלית מבעבר, נזקקת היא למשה על מנת שיתפלל בעבורה ויביא לקץ העונש של הנחשים המשולחים.
חלופה בהדרגה
מתברר אפוא שפרשת חוקת מציבה בפנינו מודל אידיאלי של שינוי ורענון משטרי, חילוף שלטוני המתרחש בעודו דואג לשמירה על ערכי הישן וכיבוד מסורתו ובאותה שעה אינו מתעלם משינוי האופי של האזרחים וכופה עליהם אוטוריטה ארכאית. זאת איננה מהפכה. משה ואחיו אינם מסולקים מבמת ההנהגה עקב התעוררות רוח מרדנית בעם, כפי שהיה בימי קורח, אלא יורדים מבמת ההנהגה באופן מותאם והדרגתי. זאת ועוד, נסיגתו האיטית של האחד מלווה בהרחבת דריסת רגלו של השני על מנת שלא ייווצר, ולו לרגע קט, חלל בשלטון.
רק כך יכלה להיווצר המשכיות אמיתית. רק על פי דגם רענון השלטון המובא לפנינו, יכלו בני ישראל לשמר את זיקתם האמיצה לערכי תורת משה ובד בבד לממש את אופיים ולהתכונן לכיבוש הארץ.
|
RSS