|
צרות של חלשים
01/06/2012
כל בני האדם זקוקים לחיזוק. אך חיזוק מיוחד זקוקים אלו אשר מעלתם אינה מוערכת מספיק. משפחת גרשון למשל
כל אדם וכל אחד זקוק לחיזוקים, בכל שלב בחיים. לא רק בתקופות קשות זקוק האדם לחיזוק, שיסייע לו לצאת מהקשיים אותם הוא חווה, אלא גם בעיתות שהוא מצליח זקוק הוא לחיזוק, ולו כדי שימשיך בדרך הטובה ללא חשש. חיזוק הוא אפוא בבחינת גמילות חסד שניתן לעשות הן עם עשירים והן עם עניים.
תחושה של בדידות
גם עשירים חווים צרות. עיקר צרותיהם הוא שהם חווים לחץ רב מעסקיהם ונכסיהם, כדוגמת מחסור בכסף נזיל, ואנשים רגילים מן היישוב אינם מודעים לכך. אדרבה, אם ישמעו כי העשיר לחוץ ומודאג, יקשה עליהם להבינו – וכי מה יש לו להיות לחוץ ומודאג, אם מלא הוא בנכסים? מקסימום ימכור נכס אחד וירווח לו. יהיו אף כאלה שיאמרו, שהם מוכנים לקחת את הדאגות של העשירים יחד עם הנכסים שלהם. תחושה זו מבודדת את העשיר ולעתים אף הופכת אותו לחשדן, כי כל מי שמתקרב אליו חפץ בממונו ולא בחברתו, וגורמת לעשיר לפרש מילות חיבה כמילות חנופה. על כן, גם העשיר זקוק לחיזוק, אך אין דומה חיזוקו של העשיר לחיזוקו של העני.
צרותיהם של עניים שונות בתכלית. בהם אף אחד אינו מתקנא... לא זו בלבד, לעתים סובלים הם מיחס של זלזול והתנשאות, וגם אלה המתקרבים אליהם, עושים זאת ממקום של חסד ורחמים, ממקום שיש בו התנשאות על פני העני. ובאומרנו עניים, הכוונה לא רק לעניים בכסף, אלא גם כאלה שעבודתם, תוארם ותפקידם הוא נחות, עד כדי כך שהם זוכים לזלזול בכשרונם, יכולותיהם והצלחתם בחיים. חיזוק של אנשים אלה צריך לבוא קודם כל ממקום של שיתוף, הבנה, הערכה וכבוד, או במלים אחרות, ממקום של "בגובה העיניים". כאשר אנו מצליחים להתחבר לנקודה טובה שיש באדם מעוט היכולת, ומצליחים להתייחס אליו כשווה ולהעצים את הנקודה הטובה שבו, תוך התעלמות מהנקודות האחרות, אנו גורמים עימו חסד רב.
כבוד כמצופה
הסוג השלישי הם אנשי הביניים, שמצד אחד יש בהם מעלה מסוימת, אולם נראה כי מעלה זו לא באה לידי ביטוי, והדבר עלול להוביל אותם למרמור ולתחושת חוסר צדק. החכמה היא להראות להם שמעלתם אכן באה לידי ביטוי ולהעניק להם את הכבוד והחיזוק שהם ציפו לקבל. דוגמה קלאסית לכך הינה גאונותו של יעקב, כאשר שיכל את ידיו בברכת מנשה ואפרים, כך שהותיר את מנשה במקום הימני, תוך שברך את אפרים ביד ימין.
דוגמה נוספת לחיזוק של אנשים כאלה מוצאים אנו בפרשת השבוע. לאחר שהורה הקב"ה בפרשה הקודמת, על מניינם של בני קהת, מורה הוא בפרשתנו, על מניינם של בני גרשון (במדבר ד, כב), "נשא את ראש בני גרשון, גם הם...". כפי שציווה למנות את בני קהת, כך מצווה להעניק לבני גרשון יחס שווה של מניין נפרד. לא זו בלבד, הוא גם נוקט את הלשון המכבדת: "נשא את ראש" – לתת לבני גרשון נשיאות ראש וכבוד, יחס והערכה לתפקידם. וכל כך למה? למרות שגרשון היה הבכור מבניו של לוי, הוא קיבל תפקיד פחות מכובד – פירוק והרכבה של המשכן, וסבלות של יריעות המשכן, בעוד שקהת, האח הצעיר יותר, קיבל את התפקיד המכובד יותר של נשיאת הכלים והארון. מסבירים המפרשים, כי תפקידו של קהת נתקבל בשל מידת הענווה שבו. אך יחד עם זאת יש גם לכבד את גרשון, הבכור. ועל כן זכה גרשון לאותו יחס, לספירה נפרדת, לנשיאות ראש, כיאות לבכור ובאופן זה גם יכול היה לקבל את העובדה שאחיו הצעיר קיבל משימה שהינה לכאורה מכובדת יותר מהמשימה שלו.
|
RSS