יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך



במשפחה
כתבות, סדנאות, פרסומים...

 



דעות

דף הבית » דעות » דעות ביהדות על מגוון נושאי הלכה, חגים, תפיסות יהודיות »משהו לקחת הביתה מפרשת ``יתרו``



משהו לקחת הביתה מפרשת "יתרו"


13/02/2012
הרב ראובן בר-כץ מסביר כיצד נכון לנהל קשר זוגי שבו אחד מבני הזוג תלוי במידה רבה יותר בבן הזוג שלו



במהלך מעגל החיים של המערכת הזוגית ישנם שינויים רבים ביחסי הכוחות בין הבעל לאישה הקיימים אצל כל זוג נשוי, בראשית הנישואין, במידה ושני בני הזוג רצו מאד להינשא זה לזו, בדרך כלל יחסי הכוחות שווים. כאשר יש יחסי כוחות שווים במערכת הזוגית כלומר, אין לאחד מבני הזוג תלות גדולה יותר בבן הזוג שלו, אזי אין זה מבטיח עדיין כי ההשקעה בקשר הזוגי תהיה זהה בין שני בני הזוג, אבל הסיכויים לכך ששני בני הזוג יתפשרו במידה שווה פחות או יותר וילכו זה לקראת זו הם טובים. לעומת זאת, כאשר יחסי הכוחות בין בני הזוג אינם שווים, כמו קשר נישואין שאחד מבני הזוג לא ממש רצה להינשא לבת זוגו והוא עשה זאת מכל מיני סיבות שונות, או דוגמה הכי טריוויאלית, כמו התקופה הראשונה שלאחר הלידה (בפרט הראשונה) שאז האם הצעירה נותרת בבית עם התינוק והופכת להיות הרבה יותר תלויה בבעלה בפרט מבחינה רגשית, דוגמה נוספת ליחסי כוח שאינם שווים היא, כאשר המשאבים הכלכליים של הבית מסופקים רק על ידי אחד מבני הזוג, והוא משתמש בכוח הזה מול בן הזוג. בכל המקרים הללו כמו במצבים נוספים שיחסי הכוחות אינם שווים מכל סיבה שהיא, אזי בן הזוג שנמצא 'על הסוס', כלומר ה"חזק" זה שבן הזוג שלו תלוי בו יותר לעת הזאת, חש זאת היטב, גם אם הנושא הזה לא עלה מעולם בשיחה ביניהם, הוא מרגיש שהוא 'שווה' יותר במערכת הזוגית שלו, לכן הסיכוי שהוא יתפשר או יבוא לקראת בן הזוג ה"חלש" שלו, הוא קטן. ואכן מה שקורה בדרך כלל במערכות נישואין כאלו הוא, שבן הזוג ה"חלש" מתפשר הרבה יותר, משקיע הרבה יותר בקשר, בעוד רעהו נהנה מן העובדה שהוא 'מבוקש' יותר, ואי אפשר בלעדיו, כך שהוא משאיר את העבודה ה'קשה' לבן הזוג התלוי בו.

בינתיים בן הזוג ה"חלש" משתדל לרצות ולהשקיע בבן הזוג ה"חזק שלו", כי אין לו ממש ברירה אחרת, כי אם לא, אז גם את המעט שהוא מקבל לא יהיה לו, אבל אי שם במרתפי ליבו מצטברת לה עוינות כלפי בן הזוג שלו והעוינות הזו תתפרץ החוצה (לרוב שלא במודע) כשיבוא הזמן, והזמן אכן יגיע.

כידוע לכולנו, גלגל חוזר הוא בעולם ו"לא לעולם חוסן" והנה אותו בן זוג שלא היה ממש נלהב ממערכת הנישואין שלו, עם השנים מוצא את עצמו 'תלותי' יותר ויותר בבן הזוג ה'משקיען' שלו, לעומתו בן זוגו ה'מתרפס' בפניו, צמח ו"נהיה לאיש" וכבר אינו זקוק לתמיכה הרגשית או הכלכלית של בן הזוג שלו, הוא כבר למד לדאוג לבד לתחביבים, לחברים טובים שיודעים להקשיב, כך שהוא 'מסודר' כרגע. דבר דומה קרה גם עם האישה שנותרה 'לבדה' לאחר הלידות, דווקא בתקופות הרגישות ביותר שלה שמצב הרוח שלה היה הפכפך, והיא לא מצאה את בעלה לצידה כאשר היא כל כך הייתה זקוקה לו, כי הוא המשיך את סדר יומו כרגיל והתעלם מ'אותות המצוקה' שהיא שידרה לו, הפכה עם השנים להיות לאימא חזקה ומחושלת בעלת יציבות נפשית דווקא באופן פרדוקסאלי לבעלה שהפך עם השנים להיות נוטה יותר למצבי רוח שונים, זקוק יותר להערכה וכבוד, שלא לדבר על כך שאם לא תוגש לו ארוחה חמה הוא יאלץ להסתפק בפרוסה ויוגורט מהמקרר, כי מעולם הוא לא טרח להכין לעצמו משהו. אבל עכשיו ה"הנהגה" השתנתה בבית, אשתו כבר לא ממש נמצאת שם לצידו, מנקה ומבשלת ומצפה למילה של הערכה ממנו, את ההערכה והסיפוק שלה היא מקבלת במחלקה שהיא מתנדבת יחד עם חברתה, איתה היא גם שותה קפה אחר כך וחוזרת מרוצה הביתה ומוצאת את בעלה בוהה "מוזנח" מול המסך, והאמת, היא לא יודעת למה עולה בה איזושהי 'שמחה לאיד' לראות אותו כך, לפעמים היא כל כך נחרדת מתחושת ה'שמחה לאיד' שעולה בה, שהיא מיד רצה להכין לו משהו חם. אבל גם אם היא לא מבינה מדוע היא בעצם לא 'מזילה דמעה' על אלוף נעוריה ה'מוזנח', אנחנו כבר יודעים למה, זה הכעסים והעוינות שהצטברו בלי שהיא שמה לב אי שם בחדרי ליבה, באותם הימים הארוכים בהם היא חוותה קושי נפשי והיא כל כך כמהה לבעלה, שיבין אותה, יקשיב לה, יעודד ויתמוך, שיושיט לה יד גם אם זה דרש ממנו לוותר על שעת הפנאי שלו או על הרגל כזה או אחר, עכשיו התחושות הללו צפות ועולות ודורשות להתנהג עם בן הזוג ה'חלש' היום כפי שהוא עצמו התנהג עם ה'חלש' של פעם.

מידה כנגד מידה היא תכונה שמוטבעת בנו עמוק. שימו לב בפרשת השבוע פרשת יתרו, כאשר מופיע יתרו במדבר ומקבל ממשה את כל האינפורמציה כיצד נידונו המצרים שעינו את עם ישראל, הוא מודה תחילה על ההצלה של העם ואז מכה בו ההבנה "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים כי בדבר אשר זדו עליהם..." יתרו אומרים חז"ל, עבד את כל סוגי העבודה זרה שפגש, עד שנתגייר ומה הרשים אותו "כי בדבר אשר זדו עליהם" כלומר, באותה המידה בה הם הרעו לעם ישראל או אפילו חשבו להרע לפי התרגום, בה הם נידונו בעצמם. כלומר, היכולת הזו לתת לאומה או ליחיד כפרי מעלליו בדיוק, חייבת להיות יכולת של מי ששולט בכל, כי רק הוא יכול להשתמש בכל אמצעי שיופעל נגד רצונו כדי 'לפרוע את חובו' על יד אותו אמצעי בדיוק, נמצא אם כן "כי גדול ה' מכל האלוקים..." וזוהי אכן מידתו של הקב"ה כפי שהביאו חז"ל ממקורות שונים "מידה כנגד מידה", הוי אומר במידה שאדם מודד מודדים לו, לכן לא פלא שגם אנו בריותיו של הקב"ה, באופן די ספונטני משיבים לכל אדם לפי מה שהוא פעל לנו, ואפילו משיבים תחושה זהה לתחושה שקיבלנו "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" כי אנו נבראנו ב'צלמו כדמותו' של הקב"ה.

משהו לקחת הביתה

מעגל החיים הזוגי מזמן לנו סיבות רבות ומגוונות לכך שאחד מאיתנו הופך להיות תלותי יותר בבן הזוג שלו, זו יכולה להיות תלות רגשית, או פיזית, או צורך מוגבר של התחשבות משמעותית של בן הזוג שלנו לתקופה כזו או אחרת מכל מיני סיבות, לעיתים משמחות כמו לידה ולעיתים כואבות, כמו בריאות מעורערת או פיטורין מהעבודה, ישנה איזושהי תחושה "מרוממת" אצל בן הזוג ה"חזק" כי עכשיו הרי ברור שהפרנסה בבית תלויה בהשתדלותו שלו בלבד, ממילא 'מקומו' בזוגיות מובטח, הוא לא צריך 'לטרוח' להקשיב, לתמוך, לעודד, להתחשב ובמילים פשוטות להשקיע, אלא הוא יכול לשכב על זרי הדפנה ושבן הזוג ה"צריך אותו" ותלוי בו יותר, יעשה את העבודה לבדו. אם אכן הוא יפעל על פי התחושה הזו, שלא יהיה לו ספק שהוא כורה במו ידיו את הבור של עצמו, כאשר הוא עצמו יהיה במצב נפשי או פיזי נחות.

בלא מעט משפחות כשהילדים גדלים ו'עוזבים את הקן', דווקא האם שהייתה 'דאגנית' כל השנים לילדיה, הופכת להיות עצמאית ופורחת, לעומתה האב שלא ממש הקדיש דאגנות ייתר למה שקרה עם הילדים כשהיו בבית, כי היו לו דברים 'חשובים יותר', פתאום בלכתם הוא הופך להיות רגיש, מדוכדך, פגיע מאד. דווקא עכשיו שהוא הכי צריך את אשתו לצידו כתומכת מעודדת מרגיעה, הוא מוצא אותה חסרת סבלנות אליו "מה אתה עושה עניין מכל דבר, תפסיק כבר לדאוג..." אם הזיכרון שלו היה במיטבו, הטקסטים הללו היו מזכירים לו מישהו.

אבל לא רק 'בגיל השלישי', גם בני זוג צעירים נוהגים לשמור טינה בלב לבן הזוג שלהם על תחושה קשה שהסב להם, או כל פגיעה אחרת ומה שמעניין הוא שגם לאחר שנים שכביכול נשכח הדבר, ובן הזוג (שפגע בעבר) משקיע היום רבות בקשר, יוזם דברים, מנסה להסב קורת רוח, ואנו מוצאים אותו מתלונן על כך שההשקעה שלו לא נושאת פרי, הוא מצפה לראות את בן הזוג שלו נהנה, מכיר טובה, משיב טובה, אבל הוא מקבל בן זוג ש"עושה טובה", שלא ממש מתמסר לתהליך ההשקעה החד צדדי, לפעמים רק אחרי שעורכים בירור יסודי כדי להבין איפה המחסום, מגלים שאי שם הייתה פגיעה או התעלמות מתמשכת שהשאירה שריטות בלב, לכן לרוע המזל גם ההשקעה הרבה הנוכחית (של בן הזוג ה'שורט') לא מילאה את הציפיות שלה.

לכן גם אם היום אחד או אחת מכם נמצאים 'ביחס כוח עדיף' על בן הזוג שלכם, אל תתנו לתחושה הזו לסמא את עיניכם, ראשית, כי זה לא ראוי ובנוסף, גם לא כדאי לכם לנצל את המצב הזה ולהשתמט מהשקעה בקשר, שזה אומר בין היתר, הקשבה, אמפטיה, תמיכה, עידוד והתחשבות בבן הזוג שלכם, כי גם במערכת הזוגית שלכם "כל מעשיכם בספר נכתבים..." 

ראובן ברכץ,

יועץ זוגי למגזר הדתי והחרדי,

052-5616360

אתר: ייעוץ זוגי למגזר הדתי

 
 
רשימת התגובות  
יפה ומעמיק! - דני, 13/02/2012
.
כתוב תגובה
הנך מוזמן להגיב על משהו לקחת הביתה מפרשת ''יתרו''
*שם:
  דוא''ל:
*כותרת:
*תוכן:

אימות תווים:
 

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines