``ויאמין בה` ויחשביה לו צדקה``
- משה אהרון, נווה עמל הרצליה, 17/11/2010
גזירה היא, שלעולם לא נדע עד תום
פשר הטוב והרע והחוקיות הצרופה הנדה בינותם.
מיצוי מוחלט של חוקיותם, הינו אך בתחום ראיית האין סוף שמטבע בריאתינו איננו יכולים להיות בכלל אותה ההשגה והחשבון האין סופי.
יחד עם זאת, ברורים לנו לכאורה, מספר דברים והכיוון הכללי בכלל.
כשהועמדה לבחירתינו האופציה לפרוץ את חיבוק הטוב האין סופי של גן העדן.
ביכרנו לפרוץ, לצאת לאותו השדה . שדה הטרשים של רוחות פרצים, של הבחירה האישית של אין סוף הפרטים שבינינו, שמטבעם של דברים, משפיעה כך או אחרת על הווית חיינו,
על המושגים של ``טוב ורע``.
מני אז, לנוסחת הקיום העלומה אך הבטוחה, נכנס למעשה מרכיב ואיבר חדש והוא: ``מעשינו והתנהגותינו``.
מעשינו והתנהגותינו, הנם, אם כן, הערך המוסף. לעיתים מכריע ולעיתים לא . אך מבחינת ראייתינו והבנתינו תמיד יוותר תחום אפור בלתי מובן ובלתי נתפש המכונה אף : ``מעט`` =
השווה במקרה זה ל``טעם``.
: ``ותחסריהו מעט מאלוקים``.[בעיקר בטעמם של דברים]
הנה כי כן, יחודה של האמונה ,או שמא, שפתיל ההצתה שלה, חייב להיות עקרו : ``הצדקה``
שהרי מה היא צדקה, היא פעולה שמניחה לרציונאל הרגיל של שלי שלי ושלך שלך, להוותר, לפי שעה בצד ואנו נותנים, מכח אנרגיה שאינה רציונאלית בהיכרח.
כך גם האמונה בקב``ה.
כאמור פתיל ההצתה הראשוני חייב להיות : ה``צדקה`` הרעיונית
שאנו מאמינים שהקב``ה הוא מקור הטוב ורק הטוב בסופו של דבר יוצא ממנו.
בזה אגב נבחן אברהם והקב``ה הודה לו
לאמור :
``ויאמין בה` ויחשביה לו צדקה``.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח , אנא חמישה לצדקה
|