שלום,
בני נולד בכ"ה בתמוז. רציתי לדעת אנחנו רוצים לחגוג לו בכותל עם תזמורת וכד'. האם זה אפשרי? זה תאריך שנופל בין י"ז בתמוז לתשעה באב (ט' באב).
תודה,
דיאנה
בס"ד
אב, תשע"ב
שיעור חשבון בקיץ
אביב יואלי
בספר מלכים מונה הכתוב את מנין השנים ליציאת מצרים ואכן יש מצוה למנות את שנות החורבן כשם שמנו בני ישראל את השנים מיציאת מצרים עד שהקימו את בית המקדש.
אז כמה שנים מונים אנו לחורבן המקדש?
בכל שנה אנו קוראים בבית הכנסת את מגילת איכה, מקוננים את הקינות של אומה שלמה מחורבן אהלבימה ועד חרבן אהלי דרך עשרה הרוגים וקהילות קדושות.
בתשעה באב תשע"א נזדמנתי לבית כנסת מסויים. בליל הצום הכריז החזן בתחילת התפילה - היום 1943 שנים לחורבן בית המקדש. ניגשתי ללוח המודעות באותו בית כנסת, ושחור על גבי לבן צויין -1941 שנים לחורבן. נדהמתי! והרי ידוע שבית המקדש נחרב בשנת ג' אלפים תתכ"ח שנים.
שאלתי לפשר הדבר וענה לי אחד המתפללים - והלא יש הבדל בספירה שמונים האשכנזים והספרדים. ואכן, בלוח המנהגים שמוציאה מידי שנה הרבנות הראשית לישראל ונאמניה ב"היכל שלמה" נכתב 1941 לחורבן המקדש, אך בסדר ההלכות של הספרדים באותה חוברת נכתב 1943.
בדקתי וראיתי שאף השנה נכתב בלוח המנהגים 1942 במקום 1944 ובלוח שיוצא לאור לקראת שנת תשע"ג נכתב 1943 במקום 1945!
ובכן, טעות בידי המדפיסים; אין הבדל בין האשכנזים לספרדים ושנת תשע"ב היא שנת 1944 לחורבן המקדש. הכיצד?
הרשב"ץ, מגדולי רבותינו הראשונים, כותב בספרו הגדול "מגן אבות" ששנת ה' תקפג היא שנת האלף ושנ"ה שנים (1355) לחורבן המקדש. כלומר, שנת החורבן היא ג' תתכח; וכן מפורש בפשטות באגרת רב שרירא גאון וכך כתוב שם בהערת ר' אהרון מלוניל - יש"ו נולד לשיטת הנוצרים 68 שנים לפני חורבן בית המקדש.
ואם תאמר - זו מסורת ספרדית נביא ראיה מהחתם סופר, רבם של המכונים אשכנזים הונגרים. בדרשותיו לקראת תשעה באב רגיל היה החתם סופר להזכיר את דברי המדרש "כשאתם זוכים אתם מונים לבניינו וכשאין אתם זוכים אתם מונים לחורבנו", ובשנת תקצ"ו מנה אלף תשע"ח לחורבן.
כאמור, אין הבדל בין המנין של האשכנזים למנין של הספרדים ובשנת תשע"ב כלומר השנה אנו מונים 1944 שנים לחורבן המקדש, ומפני חטאנו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ועכשיו קרבנו המקום לארצנו וזכינו לשבירת עול גויים מעל צוארנו.
יהי רצון שכשם שאנו זוכים למנות את השנים לתקומת מדינת ישראל כך נזכה לספור את מנין השנים של הקרבת הקרבנות בבית המקדש ושל עבודת כוהן גדול ביום הכיפורים, ונזכה לראות מראה נהדר של כהן גדול יוצא מבית קדשי הקדשים בשלום ובלי פגע; מחתה של דם השעיר בידו ומשלח שעיר המשתלח לכפר לנו על כל עונותינו.
לר' אביב יחיאלי,ברכה ושלום.ידידי ר' יהודה איזנברג העביר אלי את מכתבך והריני להשיבך:אני בן עדות המזרח ונשאלתי בליל ת"ב ע"י הגבאי כמה שנים לחורבן להכריז.עניתי לו : השנה מלאו 1942 שנים לחורבן אבל אתה תכריז 1944 ...לתימנים אני אומר: אתם תכריזו לפי הרמב"ם שהשנה מלאו 1943 שנים לחורבן.מבלי להתייחס לדעות השונות של הרבנים הרשני להסביר לך את מקור הטעויות במנהגים השונים.מבחינה היסטורית אין שום ספק ששנת החורבן הייתה בשנת ג'תת"ל - 70 למניינם. לא תמצא היום היסטוריון שיטען שזו טעות . זה תאריך בדוק ומוכח ואין עליו עוררין.אז מהו מקור השגיאה?הסברתי את הדברים בספרי "שערים ללוח העברי" בעמ' 161. אני מניח שספר זה לא נמצא ברשותךלכן אסביר לך את הדברים בקיצור: המניין שאנו מונים היום לבריאת העולם מבוסס על הספר "סדר עולם" שכתב ר' יוסי בן חלפתא.ישנם שלשה מניינים שונים למניין בריאת העולם:המניין הנהוג היום למולד בהר"דהמניין למולד אדם שהיה נהוג בזמן התלמוד והגאונים . תחילתו שנה מאוחר יותר ממולד בהר"ד המניין בסדר עולם שמתחיל למעשה שנתיים מאוחר יותר מהמניין הנהוג היום.בסדר עולם נאמר שהחורבן היה בשנת ג' תתכ"ח. זה נכון לשיטתו של בעל סדר עולם .אבל חכמים ורבנים לא ידעו שיש להוסיף למניין זה שנתיים כדי לקבל את המניין לבהר"ד הנהוג היום.כדי להבין את הדברים לעומק אני מציע לך לקרוא בעיון את המאמר המצ"ב שהתפרסם באתר דעת ואם יהיו לך שאלות נוספות אשמח להשיב.בברכת "נחמו נחמו עמי" שנזכה לגאולה שלמה בקרוב
רחמים שר שלום
בראש חודש סיון אין אומרים תחנון, כי אין אומרים תחנון בראש חודש.
בימים ג-ה אין אומרים תחנון, כי אלה שלושת ימי הגבלה.
יום ב בסיוון "תקוע" בין ימים שאין בהם תחנון. יום זה קרוי "יום המיוחס" [עיין בערכו באנציקלופדיה יהודית דעת], ולכן אין אומרים בו תחנון.
ב-ו סיוון שבועות
משם ועד י"ב סיון אין אומרים תחנון, כי אלה ימים שבהם אפשר להשלים את קרבנות החג.
בתורה שבעל פה, יש המון התרים מה אסור ומה מותר?? היתר על היתר הופך להיות מסובך למאמין? המאמין הפשוט האם אינו הולך לאיבוד?רוב גדולי התורה אינם גורמים לניגוד? והתרים עי גאון או שליטא אינם יכולים לבלבל את המאמין עד כדי עבירה? האם להסתמך על 70 פנים לחוק האלוהי? או על חוקים אנושיים?????
סמי אלקיים
ענית על העבר, אבל ריבוי האפשרויות מבלבל את הלומדים ויוצר מין התגודדות. לכן אני שואל על העתיד אם אי אפשר להגיע לאחידות או לפחות לכללים כמו בהפטרות או בפרשיות? שלך דב
כאשר יבוא משיח צדקנו, יאוחדו כל המנהגים ויהיה רק לוח דינים אחד.
לפי שעה יש מנהגים שונים, ומחלוקות. לוח הדינים של היכל שלמה משתדל לתת הלכה אחת המכסה את הכוון הראשי של הפוסקים.
לעניין פרקי אבות, לפי לוחות אחרים, יהיה הבדל של פרק באמירת פרקי אבות בין ארץ ישראל לחו"ל בכל שנת תשע"ב, דבר שאינו הגיוני. לכן העדפנו את שיטת חב"ד, כפי שכתבתי בשאילתא "שיטות שונות באמירת פרקי אבות".
בלוח היכל שלמה נאמר שאין אומרים צדקתך צדק במנחה בשבת י"ג אייר, מפני שתאריך זה הוא מנחה שלפני פסח שני.
בשו"ע קלא,ו לא נזכר כלל שלא לומר תחנון בפסח שני, וכן לא נזכר בדרך החיים ובקיצור ש"ע. אלא שבשערי תשובה סק"ט הביא מנהג זה, אולם דיבר דווקא על י"ד אייר, ולא על מנחה שלפניו.
ובספר ארץ ישראל וכן בלוח של הרב טוקצינסקי כתב שאומרים תחנון במנחה שלפניו מטעם המובן. ובהליכות שלמה [תפילה עמ' קלו דבר הלכה ח] כתב הגרש"ז אוירבך זצ"ל שאומרים תחנון במנחה שלפניו, כיון שהקרבת הפסח בי"ד אייר ביום, ולכן בלילה אינו חג ואין כאן עניין להקדים שלא לומר תחנון לפניו. וכן בסידור תורה אור [כמנהג הגרש"ז מלאדי]. בהערות נתיב חיים על דרך חיים כתב שבמנחה שלפניו אומרים תחנון. וכן פסק באישי ישראל.
ולפי זה שאין כאן הלכה אלא מנהג, נראה מה נפוץ בסידורים הנדפסים כעת ונפוצים ביותר, שמן סתם המנהג כמותם. ואכתוב רשימת סידורים שנזכר בהם שאין אומרים תחנון בי"ד אייר, אבל במנחה שלפניו אומרים: רינת ישראל, תפילת כל פה, סידור קורן, סידור בית תפילה, סידור תהלת ה', סידור כוונת הלב [ע"פ פסקי הגר"ע יוסף שליט"א], וכן בהוצאת פלדהיים.
והגדיל לעשות בסידור שפה ברורה שכתב "ברוב מקומות בארץ ישראל נוהגים שאין לומר תחנון בפסח שני, אבל במנחה שלפניו אומרים תחנון.
על פי הבדיקות שלי יש לקום לא להגיד "אב הרחמים" באסרו חג פסח שחל בשבת [צירוף שיכול לתרחש רק בארץ ישראל]. אני מוסיף שגם הרב טוקצינסקי כתב בלוח שלו שאכן אין אומרים 'אב הרחמים' בשבת זו
הגדרת הימים בהם אומרים אב הרחמים מורכבת, ולא לחינם הבדיחה העממית מספרת על מקומות בהם הולכים לפי המנהג: חלק טוענים שאומרים אב הרחמים, וחלק טוענים שאין אומרים.
באנציקלופדיה יהודית דעת, בערך אב הרחמים, סיכמנו את הימים בהם אומרים או אין אומרים אב הרחמים. הקישור:
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=250
לסיכומו של עניין: אב הרחמים אנו מוזכר בשלחן ערוך, כי ספרדים אינם אומרים אב הרחמים. רק הרמ"א מעלה את העניין, והפוסקים שהלכו בעקבותיו, שכולם חיו בחו"ל.
בחוץ לארץ לא יתכן שבת אסרו חג פסח [כי בחו"ל שבת זו היא אחרון של פסח], ולכן בדברי הפוסקים לא מוזכר אסרו חג כיום של שמחה שאין אומרים בו אב הרחמים.
נותרה ההגדרה הכללית: אומרים אב הרחמים בשבת גם אם יש בה קצת שמחה, כאשר היא בין פסח לשבועות, מועד פרעות מסעי הצלב. פרעות אלה הם, כידוע, שבגינם נכתבה תפילה זו.
הרב טקוצינסקי כותב מסברא דברים אלה: "אין אומרים אב הרחמים, כן מסתבר, ואף שכתבו הפוסקים דגם בשבת אחר הפסח אומרי א"ה, זהו בשביל הגזרות שהוזכרו ביוצרות עי' באה"ג ועוד. ועל שבת אסרו חג, שלא יתכן רק באר"י, לא יסדו היוצרות".
ועדיין הדברים טעונים ברור.
בלוח טקוצינסקי נאמר כי מתחילים לקרוא פרקי אבות השנה [תשע"ב] בשבת אסרו חג פסח, כ"ב שבט.
בלוח היכל שלמה נרשם כי מתחילים לקרוא פרקי אבות שבת אחת לאחר מכן, בשבת כ"ט שבט.
בדרך כלל מתחילים לקרוא פרקי אבות אחרי הפסח. מדוע דחיתם את הקריאה בשבת אחת?
עיקר המנהג לקרוא פרקי אבות הוא בששת השבתות שבין פסח לעצרת. קריאת פרקי אבות היא הכנה לקבלת התורה, כפי שעשו אבותינו בדור יוצאי מצרים. אנו מכינים עצמנו לקבלת התורה בלימוד ענייני מוסר ודרך ארץ.
הספרדים קוראים רק מחזור אחד של ששת הפרקים [חמשת הפרקים של פרקי אבות, והפרק הנוסף פרק 'קניין תורה' שהוא ברייתא]. אשכנזים ממשיכים לקרוא עד ראש השנה, וכאשר מספר השבתות אינו מתחלק לשש, קוראים בשבתות האחרונות שני פרקים, עד להשלמת מחזור של כל פרקי מסכת אבות.
כאשר פסח חל ביום שבת, מסתיים הפסח בארץ ישראל ביום שישי, ושבת בארץ היא אסרו חג, ואילו בחו"ל שבת היא יום טוב אחרון של פסח. במקרה כזה יש כמה אפשרויות לגבי אמירת פרקי אבות:
א. להתחיל את קריאת פרקי אבות בשבת השניה שאחר הפסח בארץ ישראל, כדי להשוות את הקריאה בארץ ישראל לחו"ל. אם לא כן, במשך כל השנה יהיה הפרש של פרק אחד בין ארץ ישראל לחו"ל. [זהו מנהג חב"ד, שניתן לקרוא עליו במקור זה:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req''15836''pgnum''357 ]
ב. מתחילים לקרוא פרקי אבות בשבת אסרו חג בארץ ישראל, ובשבת השביעית, הנוספת לבני ארץ ישראל, אין קוראים פרקי אבות אלא פרק ממסכת דרך ארץ זוטא, ובכך משווים את קריאת פרקי אבות בארץ ובחו"ל. [מנהגות המוסתערבים, מובאים בספר התודעה]
ג. גם בחו"ל יאמרו את הפרק הראשון של פרקי אבות בשבת כ"ב ניסן, ובשבת השביעית שבין פסח לעצרת ייאמרו פרק ממסכת דרך ארץ זוטא. [שם].
בלוח דינים ומנהגים של היכל שלמה בחרנו להציע את המנהג הראשון, מנהג חב"ד, שהוא משווה את קריאת פרקי אבות לכל יהודי העולם, ואינו מוסיף פרק מתוך מסכת דרך ארץ זוטא, דבר שאינו מוכר, ויעורר תהיות.
-
הודעה חדשה
RSS