זוגות רבים אשר חיי הזוגיות ביניהם נחשבים כטובים וסבירים, חיים את היומיום שלהם בהעדר כל לחלוחית של ריגוש שבכוחה להעלות מעט 'שלהבת' בקשר הזוגי שלהם. הם 'מסתפקים' בזמנים קבועים כמו תאריכים של ימי נישואין וכדומה בכדי לגרום זה לזו להתרגש, להראות אכפתיות, לגלות מחשבה על בן הזוג או לרשום כמה שורות של מילות הערכה ואהבה. אבל בתקופות המרווח שבין הימים הקבועים הללו הם מקיימים חיי שיגרה אפורים ללא סממנים של חיות מלבבת, ספונים איש איש בעולמו ומטלותיו, הם אינם "פורשי כנפים" זה אל זו אלא כנפיהם שמוטות, אולי מגינות על עצמם, על ד' אמותם.
"ויקחו אליך שמן זית זך, כתית למאור להעלות נר תמיד..." מדוע מצוות הדלקת הנרות נאמר בה "תמיד". על אף שהדלקתן היתה רק בלילות? יש מן המפרשים שפירשו כי הביטוי "נר תמיד" מתייחס לנר המערבי, שהוא היה דולק 'תמיד' יום ולילה. זאת עפ"י מה ששנינו בספרא: "מצאו שכבה, מדשנו ומדליקו ממזבח החיצון ואפילו ביום". נמצאנו למדים כי המנורה המסמלת את ה'רוח' את 'חכמת התורה' יש לה צורך בהבערה תמידית. אין די במה שהדלקתי אמש ואין די במה שאדליק עם שקיעת החמה. אלא עלי ליטול אש מן המערכה ולהדליקה אפילו ביום, זאת משום שמנורה כבויה מסמלת 'דעיכה', 'הפסקה', 'השבתה'. אוי לה לנפש, לרוח, או לחכמת התורה שהם ב"שביתה" ב"פסק זמן" ממתינים לאיזשהו גורם חיצוני כמו בא הליל שיביא להדלקתם באש להבה, על כן בא הציווי "להעלות נר תמיד...".
חוקרים רבים שחקרו מרכיבי נישואין מוצלחים, מצאו כי חיי שיגרה, נעדרי פעולות מקשרות, מרוממי נפש, הינם המרכיב הדומיננטי בשחיקה בחיי הנישואין, אשר ממנה סובלים זוגות רבים, רבים מדי. ה'שחיקה' היא התוויה רפואית עם השלכות מרחיקות לכת. כמו, דיכאון. התכנסות עצמית, חוסר עניין. בד בבד עם מחלות כרוניות קלאסיות.
משהו לקחת הביתה...
אין צורך בפעולות דרמטיות בכדי לעורר השראה או לשובב את הנפש, בחיי היומיום די באי אלו פעולות 'קטנות', המסמלות מחשבה על בן הזוג, אכפתיות, רצון לשמח או לגרום קורת רוח. כל אלו גורמים לבן הזוג ה'מקבל' תחושה שהוא מוערך שהוא חשוב שהוא נצרך ושהוא שווה, נפש מוערכת אינה נשחקת. ה'שחיקה' באה ממקום של "טחינת מים" או "נסיעה בניוטרל", כלומר, למה לי כל עמלי אם בסופו של יום אין לי 'מקום' של הערכה. זו תחושה שאין "תמורה לאגרה". מי שחש שאין תמורה לעמלו, הדרך ל'שחיקה' מובטחת. המתנה ליום נישואין כזה או אחר בכדי לקבל איזושהי התעניינות מבן הזוג. לרוב זה מעט מדי ומאוחר מדי, תחושת 'השחיקה' תשוב לשכון מהר מאד לאחר ה"התעניינות הזמנית".
בני זוג יכולים לעשות בינם לבין עצמם את התרגיל הבא, כל אחד מבני הזוג ירשום על דף עשר פעולות שבמידה ובן זוגו יבצע אותן הוא יחוש קורת רוח, הרגשה טובה או שיפור במצב הרוח ובתנאי שהפעולה לא תעלה ולו 5 ₪. תרגיל זה משיג את המטרה ועובד נהדר. (אגב, האישה לרוב ממלאת רשימה כזו בקלות יחסית, לגבר זו מטלה מעט מורכבת). כאשר ההנחיה הבאה היא: שכל 'פעולה' מבן הזוג תתוגמל ותצוין לבן הזוג בהבעה של תודה על התחושה הנעימה שהוא פעל. זאת משום שכל תלמיד מתחיל בחוג לפסיכולוגיה יודע, שכל פעולה מתוגמלת - הסיכוי שהיא תעשה שוב, גבוהה מאד!
כך שבני הזוג בונים במו ידיהם מערכת סימביוזית (המזינה זה את זו), המשנעת זה לזו מחשבה, אכפתיות, הרגשה טובה שלא לומר הערכה חשיבות ושייכות שאין כמותם ל"העלות נר תמיד..."
ראובן ברכץ,
יועץ זוגי למגזר הדתי והחרדי,
052-5616360
אתר: ייעוץ זוגי למגזר הדתי