שאול בעמלק: טלאים, עיר עמלק, כרמל

- -  פרסום ראשוני לגולשי מורשת - -

ארץ מקרא / זאב ח' ארליך (ז'אבו)

 

השבת קוראים בבתי הכנסת בשני ספרי-תורה. בראשון קוראים את פרשת השבוע, פרשת 'ויקרא', ובשני קוראים את השנייה מבין 'ארבע הפרשיות', הלא היא פרשת 'זכור' - פרשייה שנמצאת בפרק כה מספר דברים, בסוף פרשת 'כי תצא', ועוסקת בציווי לזכור את אשר עשה לנו עמלק ולמחות את זכרו. קריאת פרשת זכור קשורה בפורים, שכן חג הפורים חוגג את השמדת המן וגזירתו, ומסורת בידינו שהמן הוא מצאצאי עמלק.

ומה באשר להפטרה? ההלכה קובעת כך: 'זה הכלל: לעולם המפטיר הולך לאחר הפרשה שקרא באחרונה' (מרדכי, מגילה פרק 'בני העיר', תתל'א), ולכן מפטירין בהפטרת 'זכור', ולא בהפטרת הפרשה. וכבר בתוספתא מגילה פ'ג,א מצינו: 'ב[שבת ה]שניה [קורין] זכור, ומפטירין 'כה אמר ה' צב-אות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (שמ'א טו, ב')...', וראה דיון על כך בבבלי מגילה ל' ע'א. הפטרה זו עוסקת בנסיון להשמדת עמלק, ע'פ הציווי בתורה וציוויו הנוסף בידי שמואל. ניסיון זה, שלא הושלם, הביא לפי חז'ל ללידתו של 'המן האגגי'.

ויאמר שמואל אל שאול אותי שלח ה' למשחך למלך על עמו על ישראל, ועתה שמע לקול דברי ה'. כה אמר ה' צב-אות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו, והמת מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור.

וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה. ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל..... ויך שאול את עמלק... ויתפש את אגג מלך עמלק חי... ויחמול שאול והעם על מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ולא אבו החרימם... וישכם שמואל לקראת שאול בבקר ויוגד לשמואל לאמר בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד בכרמל ויסוב ויעבר וירד הגלגל (שמ'א טו, א'-י'ב).

'בטלאים'

בבבלי יומא כ'ב ע'ב מצינו: 'מהכא 'וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים' אמר רבי אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו...' ורש'י במקום (וכן בפסוקנו): 'צוום לקחת כל אחד טלה מצאן המלך ובאו למרחב ונמנו הטלאים'. כלומר הבנת חז'ל היא, שהמניין של הלוחמים נעשה ע'י ספירת הטלאים שלקח כל אחד ואחד, כי חל אסור על ספירה מספרית של ישראל.

תרגום יונתן מזהה את הטלאים הללו לא כטלאים סתמיים לשם המיפקד, אלא 'ומנינון באמרי פסחיא', כלומר הכבשים ששימשו לקרבן הפסח היוו מדד למספר הלוחמים.

כאן יש להעיר שלש הערות:

האחת – ידוע לגבי קרבן פסח, שעל כל טלה וכבש נימנה יותר מאדם אחד, כלשון הגמרא 'ואין לך כל כבש וכבש שלא נימנו עליו יותר מעשרה בני אדם' (בבלי פסחים ס'ד ע'ב), ויוסף בן מתתיהו מדבר אפילו על עשרים מנויים לכל קרבן.

הערה שנייה – המיפקד לא התרחש בשדה הקרב או באתר סתמי כלשהוא, אלא דווקא במשכן בנוב, שהרי קרבן הפסח מוקרב רק במקום אחד, המשכן או המקדש, וכדברי הרד'ק לפסוקנו: '...אם כן זמן פסח היה, ובנוב שהיה אוהל מועד, שם פקדם, שהביאו פסחיהם, ועל ידי הפסחים ידע מנינם, כי פסח לא היה קרב בבמת יחיד...'.

הערה שלישית - לאור נתון זה, יש להניח שהקרב בין שאול לעמלק התרחש מעט לאחר מועד הפסח, ואולי היה זה באותו התאריך שחל הקרב הראשון של ישראל נגד עמלק, עם יציאתם ממצרים?!

ברם, קשה שלא לנסות ולהסביר את ה'טלאים' בדרך הפשט, הדרך הגיאוגרפית (וכך הלכו גם ה'תוספות ישנים' לגמרא במסכת יומא), ולהציע את 'טלאים', כשם של מקום. הנה כך כתב הרד'ק:

'בַטלאים – שם מקום, אע'פ שבא בה'א הידיעה שלא כמנהג הנה כמוהו 'בַקרקע', 'בַסוכות', 'בַשיטים''.

ובזיהוי ממוקד יותר, בעל 'מצודת ציון': 'בטלאים – שם מקום כמו 'זיף וטלם ובעלות' (יהושע ט'ו,כד)'.

היכן היא 'טלם-טלאים' זו?

ראשית, הפסוק בו נזכרת 'טלם' ביהושע, נמצא בפסוקי נחלת שבט יהודה, בקבוצת היישובים המוגדרת 'אל גבול אדום בנגבה' (יהו' ט'ו,כא), ושם, בנגב-יהודה, יש לחפש אותה.

שנית, באותם פסוקים, סמוך ל'טלם', נזכרים מקומות רבים, שאינם מזוהים. חלק מהם כלול בערים ששבט יהודה מסר לשבט שמעון, כולם מצויים בצפון-הנגב ובמערב השפלה. רק מקומות בודדים מזוהים ברמת ודאות כזאת או אחרת, כגון 'עדר', שיש הרוצים לזהות בה את ערד בחילופי אותיות; דימונה', כנראה בסביבות דימונה של ימינו; 'באר שבע', בין אם היא בתל שבע, כדעת החופרים במקום, ושלא כדעתנו, ובין אם היא במרחב העיר באר שבע של ימינו (וכך אנו סבורים).

נדגיש כי העיר הנזכרת בפסוק לפני 'טלם', היא 'זיף'. אך אין זו זיף הידועה והמוכרת, סמוך ליוטה/יטה, מדרום-מזרח לחברון, שהרי זו האחרונה איננה ב'נגב', ובנוסף היא נזכרת בין ערי 'ההר' באותו הפרק (פס' נה).

לכאורה, הגענו ל'אין-מוצא': אין לנו זיהוי מקובל או הגיוני לישוב/עיר 'טלם', ורק נוכל לציין כי יש לחפשו בנגב-יהודה.

אולם, מן ההקשר עולה, כי שאול פוקד את העם 'בטלאים', משם הוא ממשיך לעימות עם עמלק: 'ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל'. יש, על כן, לנסות לצרף לכאן עוד נתון, והוא שייתכן - במידת ההסתייגות המתבקשת - כי 'טלאים/טלם' היתה בסמוך לאחת הדרכים [הראשיות] היורדות מהר-יהודה אל הנגב, ואולי זיהויה של 'עיר עמלק'. יסייע לנו בפתרון.

עיר עמלק

בפשטות, אין הכרח לפרש את המילה 'עיר', בצמד 'עיר עמלק' כעיר בנויה ומבוצרת. בהחלט ייתכן כי נוודים כעמלק התגוררו במאהלים, פזורים על-פני השטח, בצפיפות כזו או אחרת. לריכוז אהלים, או ריכוז מאהלים עמלקיים, יכול הכתוב לקרא 'עיר עמלק' ('אף מחנה יכול להקרא עיר...', 'דעת מקרא' עמ' קמב, לפסוק זה בשמואל, ודוגמאו

תשובה מאת זאב ח' ארליך (ז'אבו)