בשעה שהדי המלחמה המוחמצת בלבנון עדיין ברקע, ולקראת חשבון הנפש הלאומי השנתי ביום השנה לרצח רבין, קשה שלא הבחין בעין בלתי מזויינת במשבר העמוק של המנהיגות הפוליטית בארץ. כיצד בחברה שבתחומים רבים יש בה דמויות שמצליחות להוביל, להנהיג לייצר לפעול ולהשפיע, בתחום הפוליטי היא נכשלת שוב ושוב. בתחומי החינוך, המדע, התעשייה, החברה, המשפט  והיצירה התרבותית – מצליחה החברה בישראל לפתח מודלים ראויים של מנהיגות, ואילו בתחום החשוב מכל, הקובע בצורה הדרמתית ביותר את אופי החיים בארץ, בתחום הפוליטי – אנחנו במשבר.

האם אלו הדמויות עצמן? דמוית פתטיות שמכיוון שנאלצו במשך שנים לפלס דרכם בין עסקני מפלגה, דרך בר – מצוות ובריתות, תוך כדי השפלה, חנפנות וטובות הנאה, - הפכו להיות התוצרים הבלתי נמנעים של המערכת.

הוא האם הבעייה היא בשיטה? השבריריות של המערכת הפוליטית הישראלית. חילופי השלטון התכופים חוסר היכולת ליצור מערכת יציבה כדוגמת מוסד הנשיאות האמריקאית או השיטה הדו – מפלגתית הבריטית.

האם אנו שבויים בתדמית? האם התדמית של הפוליטיקאי הישראלי היא כה ירודה בעיני המתבונן שגם אנשים ראויים, נראים לנו מושחתים, תככנים ולא אמינים. מהרגע  שבו הם נכנסים ל'פריים' הפוליטי ומצטלמים יחד עם חבריהם העסקנים מוקפים סוללה של יועצים ואנשי בטחון, אנו מפתחים כלפיהם מידה של חשדנות.

האם הזיקה רבת השנים בין מערכת הביטחון לפוליטיקה, פגעה בסופו של התהליך במנהיגות של שתי המערכות? כלומר המעבר החד מאלוף לפוליטיקאי שהייתה 'מטהרת ' את המערכת בתקופת שנות ה – 60 וה – 70 , יוצרת היום אנטגוניזם שפוגעת במערכת הפוליטית, וגם לוקחת חלק בתהליך השחיקה שחל באמינות של מערכת הביטחון.

האם  זו התלות הבוטה כל כך היום בין הון ושלטון? הקשר המובהק בין האינטרסים של המשפחות העשירות בישראל, שלהן גם שליטה רבה גם על אמצעי התקשורת, על היכולת של כל פוליטקאי לנהל קמפיין בחירות  מינמלי. ומכאן שהוא משתעבד כך או אחרת לכוחות שלו בשליטתו.

יש להניח כי, המנהיגות העכשווית, השיטה, התדמית, הסתאבות מערכת הבטחון וההתערבות הבוטה של בעלי ההון, כל אלה גם יחד חברו למשבר המנהיגות אותה החברה הישראלית חווה.

אל לו לאיש להסתפק באמירה- זוהי החברה ואלו פניה ולחטוא בחוסר אונים כביכול למראה פני הדור הניבטים אליו מבעד למסכי הפלזמה.

התיקון מצוי בכל אחד מאיתנו. התיקון חייב לבוא מלמטה. בישראל קיימות מאות עמותות היוצרות שיוני חברתי אמיתי. בתי המדרש העוסקים בהתחדשות יהודית ובינה בתוכם, הם חלק מאותה התאגדויות, חברתית -  קהילתית המבוססת על רעיון וערכים. אנחנו חייבים כאזרחים לקחת אחריות על הקהילה. אנחנו צריכים לייצר זיקות של עניין וערך. לחזור ולפתח תפיסת עולם עקבית ולגייס שותפים לרעיון. להתפקד למפלגה. לטפח קשרים לטווח ארוך עם נבחרי ציבור לדרוש מהם דין וחשבון. לנסות וליצור מחדש זיקה אנושית במובן הרחב בין מעגלי זהות של התאגדויות חברתיות ובין הפוליטקאים. אסור שפוליטקאי יוכל לבנות עצמו רק על ידי פנייה אל הציבור הרחב האנונימי מעל מסכי הטלויזיה. פוליטקאי חייב לבוא מן המעגלים הרחבים של התארגנות אזרחית. הוא צריך לייצג תפיסת עולם והוא צריך לתת דין וחשבון על ציר הזמן לבוחריו. כך באופן איטי וקשה – מאמץ משותף של אלף זרועות, בונים מנהיגות.

זה אולי נשמע מופרך ולא מעשי, שכן לכאורה קל הרבה יותר לשנות את שיטת הממשל או לחפש ולמצוא 'מנהיג חזק' כלומר מישהו שתדמיתו הטליווזיונית משדרת כח ובוטות.

אני בוחר בדרך הקשה. ואם תביטו סביב תגלו שבחברה הישראלית של היום כבר מתחילה להיבנות תשתית ראשונית של מעגלים כאלה.

בשנה האחרונה התאגדו בתי המדרש העוסקים בהתחדשות יהודית ויצרו רשת המאגדת מרכזים שונים ברחבי הארץ העוסקים בזהות הישאלית – יהודית. אלפי האזרחים המוצאים שפה משותפת בלימוד ובעשייה חברתית בגישה פתוחה ופלורליסטית, אינם מסתפקים רק בלימוד אלה שואבים מוטיבציה לעשיה חברתית מתוך הלימוד הערכי. השנה הוחלט כי את יום השנה לרצח רבין נקדיש לשאלת משבר המנהיגות. בתי המדרש הפרושים ברחבי הארץ יקיימו בשבוע הראשון של נובמבר ערבי 'תיקון' במהלכם יעשה לימוד מתוך מטרה ליצור תשתית ערכית לתהליך של תיקון חברתי. משם, תקוותנו, יתחיל תהליך שאם נתמיד בו, ולא נחפש קיצורי דרך, תשמע לחישה במקום שבו היה בית אשר נחרב – לו יהי.