האם צדקה תנועת בני עקיבא כשסירבה להשתתף בטקס הזיכרון לל"ה בגלל שירת נשים? האם היה צריך להגיע לפשרה מלכתחילה?
לחפש את האמצע
עו"ד רבקה לוביץ
אין שאלה שתנועת בני עקיבא צריכה להצטרף לטקס זכרון לל"ה גם כאשר נשים שרות בו. אדרבה, כתנועת נוער חינוכית, בני עקיבא צריכה לשאוף לכך שכל חניכיה, לרבות חניכותיה, ידעו שזכותם להופיע על במה ולהשמיע את קולם. בעניין זה ראוי להזכיר את תשובתו המאלפת של הרב ביגמן שפורסמה באתר "קולך", בנושא "קול באישה", והיא צריכה להיות לעיני הקובעים את המדיניות בתנועה. הרב ביגמן, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי, קובע ככלל כי "אפשר להקל בשמיעת קול זמר של אישה כאשר יש אומדנא ברורה של הקשבה תמימה לשירה תמימה".
הרב ביגמן מתלה את האומדנא בחמישה תנאים: אווירה הולמת, המילים של השיר, הסגנון המוסיקלי, הלבוש ושפת הגוף. עוד קובע הרב ביגמן כי ראוי שגם שירת גברים בפני נשים תיבחן באמות מידה אלו. ניתן להניח כי טקס של צעדת הל"ה אמורה להיות טקס באווירה הולמת ולא באווירה של פריצות; שהמילים של השירים אינן מילים של זימה, שהסגנון המוסיקלי הינו ראוי, שהלבוש של המופיעים יהיה סביר וששפת הגוף שלהם לוקחת בחשבון שמדובר בטקס זיכרון. במידה שאני טועה, אזי כמובן שאין מקום לבני עקיבא כתנועה דתית וחינוכית - להיות שם.
גבול דק מאוד, אם בכלל, מפריד בין תפיסת האישה כאובייקט מיני מובהק (בעברית: החפצת האישה) לבין ההתעסקות המתמדת בהצנעת האישה ותפיסתה כערווה. הרעיון העומד בבסיס החברה המתירנית החושפת את גוף האישה ועושה בו שימוש ציני הוא אותו רעיון העומד בבסיס החברה הרואה את האישה כולה כערווה וכסכנה מתמדת לגבר ועסוקה באובססיביות בהסתרתה.
דיני הצניעות הדתיים, בחוכמתם כי רבה, באים בכדי למתן את היצרים ולעזור לאדם להגביל אותם ולנתב אותם למקום ולזמן הראויים להם. זאת, על מנת שניתן יהיה ליצור מערכות יחסים אשר בהם הצדדים רואים זה את זה כ"בני אדם", ולא כיצורים מיניים כל הזמן. כמובן שבנושא זה, כמו גם בנושאים אחרים, התעסקות מופרזת והקצנה של הלכות, שנועדו מלכתחילה להביא למיתון ולאיזון, יכולה להביא את ההפך המוחלט.
החברה הדתית המתונה המבקשת לשלב את האישה בכל מערכות החיים כ"בן אדם" יכולה להוות מודל לחברה כולה. דווקא תנועת בני עקיבא, אשר משקפת ציבור מתון ומאוזן, צריכה להיות זו אשר מרימה את הדגל של היחס האנושי, שוויוני ומכובד כלפי בנות התנועה. לא פריצות וזימה מחד, ולא עיסוק אובססיבי בנושא הצניעות מאידך, אלא שילוב מאוזן ומכובד של בנות בכל תחומי החיים, שיחה והקשבה טבעית בין בנים ובנות ובין נשים וגברים.
ואם בשיחה והקשבה עסקינן - אי אפשר שלא לציין שראוי לתנועת בני עקיבא לחפש תמיד את הדרך להיות חלק מן הכלל הישראלי ולא להתבדל. דרך ההתבדלות אינה הדרך של ר' עקיבא או תלמידיו ואף אינה הדרך של חניכי בני עקיבא לדורותיו.
רבקה לוביץ היא טוענת רבנית במרכז צדק לנשים
שירת נשים אסורה. נקודה
הרב אברהם נחשון
אקדים ואומר שהמשותף לכולם הוא הרצון להנציח את ל"ה הקדושים שמסרו את נפשם עבור כולנו. אלה רוצים להנציחם בצורה זו ואלה בצורה אחרת, וכוונת כולם לטובה.
לפני שאענה על השאלה אדגיש שזוהי בראש ובראשונה שאלה הלכתית, ועליה להיות מופנית לתלמידי החכמים שבדור. עיתונאים אינם מבינים בשאלות רפואיות, וחברי כנסת אינם מתמחים במכוניות. שאלות בתחומים אלה מופנות לרופאים מומחים ולמכונאים, זהו תפקידם ולכך הוכשרו. כך גם בשאלות הלכתיות, הסמכות לתשובות בנושאים אלה מצוייה בידיהם של פוסקי ההלכה המובהקים, אותם צריך לשאול ומהם לקבל את התשובות המוסמכות (גם בין פוסקי ההלכה ישנן דרגות שונות, ישנם היושבים ראשונה במלכות, וישנם בדרגות נמוכות יותר).
מותר לדון עם תלמידי חכמים על פסקיהם, מותר לשאול אותם בנימוס על חוסר הבנה בדבריהם, ואם מתעוררת קושיה יש להעלותה ולבררה, כיוון שפסקיהם צריכים לעמוד בכל קנה מידה הלכתי והגיוני. אך מאידך ישנה חובה של כבוד תלמידי חכמים, ועל השאלות והקושיות להשאל בדרך ארץ ולא בחוצפה, בהערכה ולא בהתרסה.
ולעצם השאלה: היא כוללת שני מרכיבים הלכתיים: האם מותר לנשים לשיר לפני גברים? האם מותר לגברים לשמוע נשים שרות בצורה זו או אחרת?
והתשובה היא: אסור לנשים לשיר לפני גברים! למרות שבשעת הדחק היו פוסקים שהתירו לקבוצת נשים לשיר יחד, להערכתי, רוב או כל פוסקי הדור המובהקים יענו שבמציאות הטקס הזה אין לעשות כן, וגברים זמרים כגון להקת הרבנות הצבאית יהוו תחליף ראוי. כנ"ל לגבי שמיעת בנים וגברים את שירת הנשים.
אולי התשובה הזו אינה פופולרית, אולי אין היא נשמעת באוזני חלק גדול מהציבור היהודי הישראלי, אך זו התשובה. לאמירה הזו ישנו פן הלכתי, וגם פן ערכי: אין האשה צריכה לחשוף את קולה הנעים בפני הציבור, כבודה הוא בהצנעת קולה. היהדות מכבדת את האשה, וסוברת שהיא מסוגלת להגיע לגובהי מרומים, אישיותה היא כבירה, שכלה ורגשותיה נעלים, אך דרך התקדמותה ועלייתה איננה על ידי חשיפת קולה לאוזני כל.
יתכן שמסר הלכתי וחינוכי זה יקלט בציבוריות הישראלית רק בעוד שנים, סביר שיהיו לו מתנגדים מחוץ וגם מבית, אך קולו ילך ויהדהד בהרי יהודה, ותנועת בני עקיבא תכריז בגאון: עלה נעלה!
הרב אברהם נחשון הוא רב הקהילה הדתית-לאומית בעיר אלעד
חיפוש הפשרות - הדגל של בני עקיבא
יונתן בן הרא"ש
בני עקיבא חרתה על דגלה השנה את הסיסמה "תנועה של עם". תנועה המחוברת לעם, לגווניו השונים, לערכיו, ולכל אחד ואחת מבני ובנות עמנו. בכך צועדת בני עקיבא בדרכו של מר"ן הרב קוק זצ"ל, שראה באהבת ישראל ערך עליון, ובין היתר כתב: "אני קשור בכולכם... כל נשמותיכם, כל דורותכם... בחטיבה הכוללת של כולכם יש לחיי אותו התוכן, שהוא קרוי חיים" (אורות הראי"ה, עמ' סו)
אני משוכנע כי כל הקורא שורות אלו יסכים עם סיסמתה היפה של תנועת בני עקיבא. ואולם, דומה כי לעיתים עולה תחושה כי במציאות היומיומית - הסיסמאות לחוד והמעשים לחוד. דוגמה מובהקת לכך הייתה הבחירה להדיר את חניכי התנועה מטקס הסיום של הצעדה לזכר חללי הל"ה. וכל זאת בגין הופעתה של להקה צבאית, המשלבת כידוע חיילים וחיילות כאחד. ותמהני, כך מתחברים לעם? האם זוהי דרכה של הציונות הדתית ובני עקיבא? הרי ידוע שמאז ומתמיד לוותה פעילות התנועה בהופעות משותפות של חניכים וחניכות, וזאת אף בגיבוי מלא של רבני התנועה.
בל נטעה, זו לא דוגמה חד פעמית ויוצאת דופן. הציונות הדתית, ובתוכה תנועת הנוער בני עקיבא, עוברים טלטלה עזה. תוצאותיה של טלטלה זו, מתבטאות בין היתר בהתגברות מגמות של הקצנה הלכתית המלווה בהיבדלות מן החברה הישראלית, בהגבהת החומות ובהסתגרות בחממה הדתית. לא בכדי בחרה בני עקיבא בסיסמה "תנועה של עם". הדבר מבטא מאמץ להילחם במגמות המדאיגות שהולכות ומתעצמות בציונות הדתית, אך מסתבר שלא מספיקות סיסמאות לחולל שינוי אמיתי. יש צורך במעשים, ובמיוחד באמירה חינוכית חד משמעית ביחס לערכי היסוד של תנועת בני עקיבא, השילוב שבין תורה ועבודה.
משמעות השילוב המיוחד הזה, המייחדת את הציונות הדתית מן החברה החרדית, מתבטאת בכך שאין להצטמצם רק בד' אמות ההלכה אלא יש גם להשתלב בחיים שמחוץ לכותלי בית המדרש.
ואולם, המציאות הוכיחה שאין המדובר בגזירה מן השמיים שאין לשנותה. השבוע האחרון הוכיח כי ניתן לשנות את מגמת ההקצנה בציונות הדתית. לשמחתנו, בעקבות לחץ כבד שהופעל מציבור רחב שאכפת לו מהנעשה בבני עקיבא - החל מחניכים ומדריכים וכלה בהורים ובוגרי התנועה לדורותיהם - יצאנו בקול גדול, שלשמחתנו הביא לשינוי ההחלטה. הנהלת בני עקיבא קיבלה בסופו של דבר החלטה מבורכת לאפשר לחניכי התנועה להשתתף בטקס הסיום של העצרת לזכר נופלי הל"ה, יחד עם כל עם ישראל, וזאת תוך כיבוד רצונם של החניכים שאינם מעוניינים להשתתף בטקס.
אנו משוכנעים כי בחירה זו תאפשר את ליכוד השורות בבני עקיבא, ומקווים שמכאן והלאה, בני עקיבא תשמור על צביונה ונאמנותה למשנת תורה ועבודה, ברוחו של מרן הרב קוק זצ"ל, ובכך להוכיח כי בני עקיבא היא אכן 'תנועה של עם'.
יונתן בן הראש הוא יו"ר נאמני תורה ועבודה
RSS