/מורשת
10/06/2008 ,
חצוצרות הכסף


"וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר התורר אתכם - והרעותם בחצוצרות, ונזכרתם לפני ה' א-להיכם, ונושעתם מאויבכם".

אני רואה אותן בעיני רוחי, את חצוצרות הכסף. חצוצרות המדבר מתערבלות לי עם חצוצרות הכסף ברחבת הכותל המערבי. אני רואה אותן נישאות אל על באחת, מתנוצצות בשמש, קולן צלול ועז, חודר ללב, לבטן, מצטרף לקול השופר, בוקע את האוויר, את השמים. חצוצרות של 'מכון המקדש', של הרב ישראל אריאל, אותנטיות. עצרות תפילה וזעקה. בכמה עצרות כאלה השתתפתי? אין ספור. תמיד היד נטויה על ארץ ישראל. כל פעם גזירה אחרת, כל פעם הסכמים, גזירות, החלטות, עקירות, התנתקות. תמיד תפילות. היו ימים בהם נחשפנו לקור חודר עצמות, ואני עמדתי מכורבלת במעיל שבקושי עצר את הרוח המקפיאה הנושבת בגבי. היו ימים בהם עמדנו בחום והשמש קופחת על ראשינו. זה לא היה קל ולא היה פשוט. להדחק בקהל הרב, לחזור הביתה עם ילדים קטנים ועגלות, צפופים כסרדינים באוטובוס. עמדנו כל כך הרבה פעמים ובכינו. "לעולם ה' דברך ניצב בשמים"!! שתים-עשר פעמים. "ויעבור ה' על פניו ויקרא", סליחות של אלול וכיפור, בנוסח הספרדי, הקורע לבבות. לכמה כפרות אנו צריכים?

האם תקיעה בחצוצרות וקול שופר הייתה מאז ומעולם תגובה אנושית טבעית המתריעה וזועקת מפני סכנה ממשמשת ובאה? הנה כי כן עולה בזיכרוני הסאגה 'שר הטבעות' של טולקין. גיבוריו עושים שימוש בשופרות וחצוצרות וקרנות יער בכל עת סכנה. האם העתיק מאתנו, או שמא היו בידי בני האדם מבראשית, עם תופסי הנבל והכינור?

חצוצרות כסף ושופרות הפילו את חומות יריחו. האם זה אפקט הקול, הרעש, או שמא יש פה משהו מעבר, משהו על טבעי שקול החצוצרה מעורר כלפי שמיא?

חצוצרות מעוררות שאלות. מה פרוש המילה? מה הקשר בין המילה לתפקיד החצוצרה?

חצוצרות הכסף עשויות מקשה אחת כמו הכרובים והמנורה. חשובות. לעומת השופר שהוא טבעי מן החי, החצוצרה מעשה ידי אדם. האם היא נעלה על השופר או פחותה ממנו? הקב"ה לא מותיר בידנו את ההחלטה או היוזמה לזעוק אליו כאשר נבחר. הוא מתכנן לנו את צורת ההתעוררות והפניה אליו. לא רק שופר בראש השנה - מצווה דאורייתא - אלא בסתם יום של חול, עם התעוררות המחנה למסע - תקעו בחצוצרה. תקיעות לזירוז, נשיאים, כוהנים, מחנות לתזוזה. צבא .

מלחמה הבאה עלינו - נריע בחצוצרות, ה' ייזכר בנו. לפי סוגי הצלילים היו צריכים לקרא להן מריעות או תוקעות. מה הרקע העברי למילה חצוצרה? מציעה לי חברתי בלהה - לחצצר - לחץ צר. משהו קורה ואנחנו בלחץ קטן או גדול, אז אנחנו תוקעים בצינורות לה'. הקול הבוקע יוצר סוג של קשר, צליל חיוג, קו ישיר מהלב שלנו לאבינו שבשמים. נפתח צינור.

או שמא פירוש המילה הוא חץ-צר, חץ הנורה מלבנו הנמצא במצוקה ועושה דרכו בדרך צרה ונפתלת לשמי מרום, פורץ את מחיצת הברזל המפסיקה בינינו לבין אבינו שבשמים. דרך טובה ובטוחה, כמו הטלפון הכסוף, קו ישיר אליו.

חצוצרות מזכירות במבנה שלהן את האוזן בגופנו. חצוצרת השמע, האוזן הפנימית. במידה פנימית נסתרת הן מזכירות גם את החצוצרות ברחמה של האישה. החצוצרות שיביאו לפריון, לתקומה, להמשכיות עם ישראל. כך הן ממשיכות אותנו, מוסיפות לנו עוצמה שלא נוכל לבטא בדרך אחרת. כנראה שפה וגרון ושפה מוגבלים במימד האנושי. על משקל נחש הנחושת במדבר נשאל: וכי חצוצרות ממיתות או מחיות? אלא בזמן שישראל מריעין כלפי מעלה ומכוונין את לבן לאביהן שבשמים - היו מתגברין, ונושעים. מתי אנחנו ניוושע מאויבינו?


Rivkash5@walla.com