/מורשת
06/02/2005 כ``ז שבט, תשס``ה
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
)כ"ה ח(
"בשעה שאמר הקב"ה למשה ועשו לי מקדש, נזדעזע משה,
ואמר איך יכול האדם לעשות בית להקב"ה, והלא כתיב,
הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. אמר לו הקב"ה, לא
לפי כוחי אני מבקש אלא לפי כוחם וכו"' )ע"פ
במד"ר י"ב ג'(.

בספר "חפץ חיים עה"ת" מעיר כאן דבר נפלא: "מדברי חז"ל
אלו, אנו רואים, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו,
וכל אחד מהם מחויב לעשות רק מה שיש בכוחו וכו"' -
ע"ש.
התעוררות גדולה יש לנו ללמוד מדברים אלו. חז"ל הרי
אומרים: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין
ליבטל ממנה". זאת אומרת, שאל לו לאדם להחליט שלא
להתעסק ברוחניות משום שאין בכוחו לגמור את המוטל
עליו, שכן "לא עליך המלאכה לגמור" - הקב"ה דורש את
המאמץ, לא את התוצאה. לכן גם "לא אתה בן חורין ליבטל
ממנה" - חייבים אנו לעשות לפי כוחותינו. כאשר נעשה אנו
את חלקנו, כביכול הקב"ה ישלים את חלקו, וכדוגמת דברי
המסילת ישרים בביאור מידת הקדושה: "תחלתו עבודה
וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה. והיינו: שתחלתו
הוא מה שהאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו,
והוא משז"ל: אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה.
מלמטה מקדשים אותו מלמעלה".
לכן, אף שבודאי אין בכוח האדם לבנות מקדש*( להקב"ה -
אבל הקב"ה אינו דורש זאת מהאדם. רק זאת הקב"ה מבקש,
שכל אחד יעשה כפי יכלתו - "לא לפי כוחי אני מבקש אלא
לפי כוחם" - . כאשר כל אחד משתדל - לפי כוחו - לבנות
מקדש להקב"ה, זהו הבית אשר חפץ בו ה' להשכין שם את
שכינתו.
כאשר יוצאים מבית המדרש בסוף יום של לימוד תורה תיקנו
חז"ל לומר: "אני עמל והם עמלים - אני עמל ומקבל שכר
והם עמלים ואינם מקבלים שכר" )ברכות כ"ח ע"ב(. נשאלת
השאלה, וכי סנדלר, נגר או חייט אינם זוכים לשכר בסוף
יום עבודה. מדוע אנו אומרים "הם עמלים ואינם מקבלים
שכר"?
מבארים המפרשים שבודאי גם הם זוכים לשכר, אבל שכרם
אינו על העמל אלא על התוצאה. למשל, אם יגלה חייט
בסוף יום של עבודה שהוא תפר בטעות חליפה שלא לפי
מידותיו של הלקוח, הוא לא יזכה לתשלום כלל למרות כל
עמלו. אבל המשתדל ללמוד תורה או לקיים מצווה, אף אם
אינו מצליח בכך, בכל זאת גם על עצם המאמץ שהוא
השקיע לקיים את המצווה זוכה לשכר. לכן: "אני עמל
ומקבל שכר" - על עצם העמל אני מקבל שכר.
במסכת אבות )פ"ד( כתוב: "הלומד ילד למה הוא דומה?
לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו
כתובה על נייר מחוק". לכאו' ידיעה זו עלולה לגרום לזקן
להתרשל בלימוד התורה, שכן בין כה וכה לא יתקיים בידו.
לכן אומר הרבינו יונה שם: "ואל יאמר הזקן: 'הן אני עץ יבש
- ואחרי שאין התורה מתקיימת בידי למה אלמוד ולריק
איגע?' כי מכל מקום שכרו אתו אשר למד, וטרח, ועשה
מצוה, ומה לו אם לא יזכרנה, שבין כך ובין כך השכר
נותנים לו.
משל לשוכר שנתן לשני פועלים טרסקל נקוב למלאתו מים
ופסק עמהם לעשות עמו מלאכה זו יום אחד, טפש אומר:
'מה תועלת במלאכתי?' הפקח אומר: 'ומה לי? - השכר יתן!'
כך הזקן מה לו אם הוא שוכח, השכר נותנים לו. אחד
המרבה ואחד הממעיט בזכרונו ובלבד שיכוין את לבו
לשמים".


*( שזוהי מידת הקדושה - אודותיו כותב המס"י הנ"ל
"תחילתו עבודה וסופו גמול" - שכן מקום ה-"מקדש" הוא
"בתוכם" - שכאו"א ישיג את מידת הקדושה, ודו"ק.

הבא ליטהר מסייעין אותו

"ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה" )כה, לא(
תיעשה המנורה מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר
לו הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה
)רש"י(
אם אמנם נעשתה המנורה מעצמה ומאליה, לשם מה איפוא
הראה לו הקב"ה למשה, והרי בין כך ובין כך לא יעשה את
הדבר בעצמו.
אלא למדים אנו מכאן יסוד גדול.
כאשר אדם מתאמץ ועושה ככל יכולתו את מעשה המצוה,
אזי אף את אותו חלק שאין בכוחו לעשות, יזכה ש"נעשית
מעצמה", מובטח לו כי הדבר ייעשה בידי שמים. "השלך את
לאו?ר והיא נעשית מאליה".