/באהבה ובאמונה
|
23/03/2011 , |
||
|
פירות ארץ ישראל
|
||
|
הגאון רבי יואל סירקיס חיבר ספר בשם 'בית חדש' (הב”ח). הוא דן בנוסח של ברכה מעין שלוש, שם מופיעות המילים: "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", שלכאורה אינן מתאימות לברכה שבקדושה. וכי אנו מצפים לבניין ירושלים בגלל לקקנות? עונה על כך הב"ח: פה מדובר בפירות של ארץ ישראל. קדושת השכינה שורה על כל ארץ ישראל, על ההרים ועל הגבעות, כולל הפירות של ארץ ישראל. אנו יודעים באמונה שלמה שהארץ קדושה, וכך גם הקרקע קדושה, האוויר קדוש והפירות קדושים. בחידושי ה'חתם סופר' על מסכת סוכה הוא כותב שבארץ ישראל "העבודה בקרקע גופה מצוה משום ישוב ארץ ישראל", ומוסיף שמצוה "להוציא פירותיה הקדושים". הבננה קדושה. זהו חסרון הכרה וחסרון אמונה לחשוב שאין קדושה באכילת פירות ארץ ישראל. הלוואי שנזכה לאכול כמה שיותר מפירות ארץ ישראל.
אנו מוצאים אצל חז"ל[1] הגדרה ברורה מאד של קץ גלותנו. אחרי דף שלם של חשבונות והגדרות מיסטיות מאד מעורפלות, מופיעה בגמרא הגדרה גלויה מאד, שאין גלויה ממנה: "אין לך קץ מגולה מזה", והוא פסוק ביחזקאל: "ואתם, הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא". יש בפסוק זה שני חלקים: קודם כל יש צווי אלוהי לארץ הזאת, שכל כך הרבה שנים היתה שוממה, שתיתן פירות, ולא לגויים אלא לעם ישראל. זה מתקשר עם קיבוץ גלויות – "לעמי ישראל כי קרבו לבוא", וזה הדבר השני. רש"י מסביר: כשארץ ישראל תיתן פירותיה בעין יפה – רחבה – זה סימן הקץ. היו זמנים שהקדוש ברוך הוא היה "ברוגז" איתנו, וזרק אותנו מן הארץ, וגם היה "ברוגז" עם הארץ הזאת, והשיממון החמיר בתוכה. יש לראות בעיניים פקוחות, שריבונו של עולם מתפייס אתנו. הוא מתפייס עם העם על ידי קיבוץ גלויות. כמו כן לגבי הארץ, שעכשיו היא מבורכת ונותנת את פירותיה בעין יפה יום יום. יש בננות יפות מאד, ובמקום אחר ענבים יפים ונהדרים. אין לתאר את שפע הברכה וההצלחה[2]. |
||