|
על משפט וכלכלה
(
/עו''ד זאב דסברגגיליון
14
פרשת
בחוקותי
, על משפט וכלכלה בפרשה
)
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ (כה,יז) – חז"ל במשנה (בבא מציעא פ"ד,מ"ג) קבעו ששיעור האונאה, במקרה בו קיים פער משמעותי בין "מחיר השוק" לבין מחיר הקניה בפועל, הוא שישית. כלומר, אדם שקנה חפץ ושילם עליו 120% מערכו בשוק – הרי זו אונאה, שדינה הוא שעל המוכר להחזיר את הפער. אם סכום ההונאה יתר על שישית – המקח בטל ואילו בפחות משישית – המקח מתקיים. גם המוכר יכול להתאנות, במקרה ומכר חפץ בפחות ממחירו המקובל. מדוע דוקא שישית? – יש הסוברים (רמב"ם הלכות מכירה פי"ב, ה"ג) שזהו השיעור שעד אליו אדם מוחל על אונאתו ויש מי שטען שזו הלכה למשה מסיני. בעל-הטורים מצא בדרך הרמז שסופי התיבות במילים "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך" זה שתות, דהיינו: שישית, בארמית.
מהו אותו "מחיר שוק" שהאונאה נמדדת ביחס אליו? לכאורה, זהו המחיר בו יכל הקונה לרכוש את אותו חפץ, באותו מקום ובאותו זמן. הזמן המוגדר להשבת אונאה הוא "כדי שיראה לתגר או לקרובו", דהיינו: שיהיה ניתן לעשות השוואת מחירים (לאחר הקניה ...). ניתן להניח כי מעבר לפרק זמן מסוים, המחירים בשוק משתנים עקב גורמים כלכליים ולא ניתן להשוות קניה בין שני פרקי זמן ולטעון לאונאה. מחירו של חפץ משתנה גם ביחס למיקום הגיאוגרפי בו נעשה המקח. לא הרי מחירה של פחית שתיה במדבר כמחירה באמצע העיר ולא יהיה זה מן ההגיון שהלקוח יטען ששילם במדבר הרבה מעל מחירה של הסחורה בעיר ולפיכך נתאנה. במקרה כזה, המוכר במדבר הוא מעין "מונופול גיאוגרפי" הקובע את המחיר כרצונו מכיון שאין לו מתחרים.
|
|
|
RSS