בדרכיך חייני
(
גיליון
14
פרשת
בחוקותי
, בדרכיך חייני
)
|
|
|
|
|
|
|
|
בתורה מסופר: "ויוצא משה את העם לקראת האלהים, מן המחנה; ויתיצבו, בתחתית ההר" (שמות יט יז). כלומר למרגלות ההר. מבחינת פשט הפסוק, אין כאן כל קושי; אבל התלמוד מקשה בכל זאת ותוהה איך יכול להיות שהעם התייצב מתחת להר. רב אבדימי בר חמא נותן את ההסבר הבא: "כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם" (שבת פח א).
שמעתי הסבר ממדרש תנחומא (נח, ג) על קבלת התורה - "כפה עליהם הר כגיגית". לרב אבדימי קשה שם שלא יתכן שכפה עליהם על התורה שבכתב כי בשעה שאמר להם הקב"ה מקבלים אתם את התורה, אמרו נעשה ונשמע לפני שכפה עליהם. מכאן למד שכפה עליהם הר כגיגית על התורה שבעל פה שהיא הרבה יותר קשה ומלאה יותר מהמעט שבתורה שבכתב. לבסוף קיבלו ברצון.
ישנה בעיה עם כפיה, ודאי בדורנו. הפילוסופים קוראים לזה 'חופש הרצון' - אנו בני חורין וכל אחד פועל בהתאם לאופיו. אבל האם האופי שלנו לא נולד או אינו מתאפיין לפי הסביבה שבה הוא חי? מכאן שהרצון החופשי הופך להיות מוגבל ע"י הסביבה או החברה.
היהודי הדתי אינו בן חורין ממש שהרי כפוף הוא לבורא עולם. אם כך יאמר מי שרוצה להגיד שכל התכנית ערוכה מראש והיא כפויה עלינו. אבל כבר נאמר שהבחירה ניתנה בפני האדם. אם הכל נכפה עלינו מדוע ציוו אותנו "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"? וכך הצווי: "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה"' (ויקרא יח, ה). התורה את החיים על קיום התורה כדי שבסופו של דבר החי יוכל לקיים את התורה בהמשך חיותו, כמו שאמרו בגמ' (יומא פה, ב) "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".
ואם צריך לעשות הכל בכדי להציל אדם אחר מישראל, על אחת כמה וכמה שיש להיזהר שלא לפגוע או לסכן אדם אחר. שהרי גם נצטווינו: "לא תעמד על דם רעך". לכן שמירה על כללי הזהירות וקיום חוקי התנועה צריכה לעמוד בפני כל נהג ונהג. כי לא רק על עצמו צריך הנהג לחשוב, אלא גם על האחרים שהוא עלול לפגוע בהם, אם לא ייסע בזהירות, ואם "יחפף" ולא יסע כחוק.
|
|
|