|
"ויירא יעקב מאד ויצר לו" - יעקב מתכונן לעשו וחושש.
(
גיליון
4
פרשת
ויצא
וישלח
, כללי
)
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
יאיר וולף- ממלא מקום ראש מועצת גוש עציון
"ויירא שמא ייהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים" רש"י בשם המדרש. יעקב מכיר בכוחו, הוא זוכר את האבן שנגולה על ידו מהבאר ובכל זאת חושש מעישו ועוצמתו. החשש המורכב מהפחד שמא אהרוג ושמא אהרג הוא שמביא אותו להתכונן לתהליך הפגישה ביתר שאת. בדורון , בתפילה ובמלחמה. בסוף פרשת ויצא קורא יעקב למחניים בשמו בזכות המלאכים שפגש, מדוע הוא חושש וכי המלאכים לא יסייעו לו? לא מחנה אחד של מלאכים מלווה אותו עתה כי אם שניים. האחד של ארץ ישראל הבאים לקראתו והאחר של חוץ לארץ שבאו עמו, מה הביא אותו עם כך לחשוש כל כך?
בחששו מתפלל יעקב ומבקש על נשותיו וילדיו "פן יבוא והיכני אם על בנים". יעקב שאך לפני מספר פסוקים מודה לאלוקים על המלאכים הופך עורו לפחדן המתפלל "הצילני נא".
ניתן להסביר את מעמדו של יעקב המאובטח במלאכים וחושש כמעמדינו בנסיעה. הקב"ה חנן אותנו בכלי שרת לנסיעות, מכוניות מאובטחות במיטב מנגנוני ההגנה ובכל זאת אנו יוצאים לדרך בחשש גדול פן יבוא והכני אם על בנים.
אין בנסיעה ראציונל, החשש בדרך כלל מקורו בלא נודע. אי הודאות גורמת לפחדים. הנסיעה הרגילה שלנו מכאן לשם הופכת לבלתי מובנת מאליה ועל כן החשש בדרכים כל כך גובר. החשש מפני הנזק שאפגע או שמא זה שיפגע בי גורם לכולנו רתיעה. ובכל זאת יעקב מתקדם בדרכו, אך בקצב אחר. הוא נותן לעישו זכות קדימה, הוא עובר לפניו שבע פעמים, הוא ממתין לאור הבוקר. יעקב נוהג בזהירות המירבית בקרבתו לפני אחיו. מתכונן למלחמה בדרכים אך נוהג בזהירות ומוסיף תפילת הדרך פרטית
חובה עלינו ללמוד ממעשיו, לשמור ולהשמר. להעניק מרחב בטחון משלנו לעצמינו ולרכבים בסביבתינו. אין בכך משום פגיעה בכבודו של יעקב וגם לא בכבודינו. השמירה על המרחק מצילה חיים, כפשוטו. זאת לצד המנחה שאנו יכולים לתת לאחינו, גם אם הוא עקף אותנו. מי לנו כיעקב המתפלל בדרכים על צאתו ובואו, הנוהג בזהירות עם אחיו בדרך.
|
|
|
RSS