פרשות "חקת" - "בלק"
(
גיליון
19
פרשת
חקת
בלק
, אקטואליה
)
|
|
|
|
|
|
|
|
על שום מה נענש משה רבנו בארוע הידוע כ"פרשת מי מריבה"? הנה השער לארץ ישראל, השנה היא השנה הארבעים, וכבר רואים את הארץ המובטחת, אולם התוכנית השתבשה ומרים, אחות משה ואהרן, מתה ועימה נעלמה הבאר שהתלוותה אל העם והרוותה את צימאונו. העם כדרכו בא אל משה בטענות ודרש שיפתור את הבעיה. הקב"ה הורה למשה לכנס את כל העם, לדבר אל הסלע שיוציא מים. משה חרג מההנחיות שקיבל ובמקום לדבר אל הסלע הוא הכה בו פעמיים בעזרת מטהו עד שמים רבים אכן ניגרו ממנו. בגין חטאו של משה נגזר עליו כי הוא לא יזכה להיכנס אל ארץ ישראל.
אז מה? ממתי סלע מוציא מים? וכי הוצאת מים מסלע לאחר הכאתו פחות מרשימה? קשה לרש"י. אלא, לדבריו, אם העם היו רואים שאפילו סלע פשוט ודומם שומע לקולו של הקב"ה הדבר היה מעורר ומדרבן אותם גם כן למלא במדויק אחר חוקיו. הרמב"ן, לעומתו, פירש את הדברים באומרו כי חטאו של משה היה בכך שביטא חוסר סבלנות כלפי העם וכעס עליהם. ומוכיח מהכתוב: "ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר להם שמעו-נא המרים המן-הסלע הזה נוציא לכם מים. וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים..." (כ, י-יא).
העם במצוקה, הקב"ה מבין אותו ולא כועס. כבר היו מקרים דומים בעבר של בקשת מים – ראה בפרשת בשלח, ושם משה לא כעס. מה נשתנה הפעם? מדוע הכעס וסערת הרגשות? מדוע חרג משה ממזגו הטוב וביטא לראשונה רגש שלילי.
אם כן מתחדדת השאלה מדוע דווקא כאן כעס משה? נראה שמשה היה מתוסכל כי אחרי כל הארבעים שנה האלה נראה היה כי העם לא למד כלום.
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, "סנגורם של ישראל", טען כי ניתן להוכיח אדם מתוך הכרה שהוא מיסודו חיובי ורק המעשה שהוא עשה צריך תיקון, ולעומת זאת לא ניתן להוכיח את האדם מתוך תפיסה שהדברים השליליים שהוא עשה הם חלק אינטגראלי מאישיותו, שכן הוא רע מיסודו וחסר תקנה. משה באומרו "שמעו נא המורים" הפך את תוכחתו לזו מהסוג השני ושידר לעם שהוא רע וכי הרוע הזה הוא חלק בלתי נפרד ממנו. כאשר מוכיחים אדם וחושבים שהוא שלילי מיסודו מאבדים את הקשר עמו וממילא גם את המנהיגות.
הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה וממשה היו ציפיות גבוהות יותר מאדם רגיל. בתור מורה הדרך לעם ישראל למשך כל הדורות היה עליו לכבוש את כעסו ולגלות יותר סבלנות ורוך. על כך שונים אנו באגרת הרמב"ן: "... שמע בני מוסר אביך, ואל תטש תורת אמך. תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס שהיא מדה רעה להחטיא בני אדם... וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מדת הענוה שהיא מדה טובה מכל המדות הטובות... וטהר רעיוניך, וחשוב הדבור קודם שתוציאנו מפיך... ובזה יהיו דבריך ומעשיך ומחשבותיך ישרים... למען תצליח בכל דרכיך ותזכה לעולם הבא...".
|
|
|