חג החנוכה – "בימים ההם בזמן הזה" – למהות זוך מלחמתנו
(
גיליון
4
פרשת
וישב
מקץ
, כללי
)
|
|
|
|
|
|
|
|
הרב רפי פרץ, תא"ל, הרב הראשי לצה"ל
הרב קוק כותב, שכאשר יש מלחמה בין עמים, מתברר ומתחדד האופי של כל אחד מהם.
מלחמת המכבים ביוונים הבליטה את ההבדל שבין שתי התרבויות.
יוון סגדה לטבע, לחומר ולנהנתנות. הצגות של ספורט ראוותני היוו מרכיב חשוב בתרבותם.
הכל הוגדר לפי הטבע, אפילו הפילוסופיה שלהם נבעה מתפישת עולם של טבע, פילוסופיה שהביאה ליצירת "חוקי – ספרטה", הקובעים שדינו של ילוד בעל מום – למיתה.
לעומת יוון, עם ישראל עוסק אמנם בטבע ובחומר, אך מתוך תפישת-עולם של רוח – "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה". כך מתהווים פרטי ההלכות הנוגעים לענייני ממון שבין אדם לחברו בסדר נזיקין וענייני ממון ואישות שבין איש לאשתו בסדר נשים.
גם יעקב אבינו מסכן את עצמו וחוצה חזרה את הירדן בשביל "פכים קטנים", גרוטאות ששוות גרושים, מתוך החשבתו את הערך הרוחני הגלום בכל חפץ שהקב"ה מזכה לאדם, ושהושג בעמל וביושרה.
ההבדל שבין העמים, הוא השורש לגזירותיו של אנטיוכוס:
א. איסור על ברית מילה – הברית מסמלת את החסרון שבעולם הטבע, חסרון שנועד לתיקון והשלמה ע"י האדם. היוונים לא יכלו לקבל את התפישה המוצאת פגם במעשיו של הטבע.
ב. כל בתולה שנישאת תיבעל להגמון תחילה – בהתאם לעולם הטבע, בו אין התייחדות של נקבה אחת לזכר אחד, ובטבע – אין קודש!
ג. איסור על לימוד תורה – התורה מסמלת את התוכן הרוחני של העולם החומרי, גרעין המוסר – האמיתי שעל גביו נבנתה המציאות, ובעולם של טבע – אין יסוד מוסרי מוחלט, הכל יחסי!
השוני שבין ישראל ליוון מתבטא גם במלחמתם. הרי לכאורה אנו נלחמים והם נלחמים – אך ההבדל הוא תהומי: הבדל שבין רוח לגוף, שבין ערכים – להתפרצות יצרים אלימה, בין האור לבין החושך, בין לחימה הנובעת מאינטרסים ותאוות-שלטון – לבין לחימה שמטרתה הגנה על הבית והערכים.
נקודת המוצא של היוונים במלחמותיהם היתה: "החזק שורד", כבעולם הטבע, וממילא החיילים מתנהגים כחיות, הכנותיהם למלחמה כוללות: ליבוי יצרים ואכזריות. לעומתם, מגדיר יהודה המכבי בפני חייליו את המניעים ללחימה: "התאזרו והיו לבני חיל והיו נכונים לבוקר להלחם בגויים אשר נאספו עלינו להשמידנו ולהשמיד את מקדשנו", ואת מטרת המלחמה מגדיר יהודה: "אל תיראו מפני המונם ואל תחפזו מפני רב כחם. קומו ונצעק אל ה' אלקינו... וישמיד את כל החיל הזה לעינינו. למען ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלקים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו".
מי שמטרת מלחמתו היא הפצת אור ה' והוספת טוב לכל האנושות – גם התנהלותו בשעת מלחמה היא כשר צבא ה'.
דורותינו הראשונים היו עסוקים גם הם במלחמות: אברהם שנלחם בארבעת המלכים, משה רבנו, יהושע בן-נון, שאול, דוד ועוד. האם אלו הם אבות אומתנו שאנו כה מרוממים? – ודאי, שהרי "הזיק הנשמתי הוא היסוד" (אורות המלחמה, ב'). 'הזיק הנשמתי' של עם ישראל הוא פך-השמן הטהור המונח בקודש-הקודשים של נשמתנו, הרצון להיטיב לכל. את היסוד הפנימי הזה לא יוכלו לטמא היוונים. להם יש מגע רק עם חיצוניות החיים.
לכן הקב"ה מזכה אותנו בנס פך-השמן, שינוי סדרי בראשית, שמצד האמת לא היה נצרך, שהרי המנורה שבתה כבר כמה שנים, וטומאה הרי הותרה בציבור. זהו 'אישור אלוקי' שמלחמתנו מוסרית וזכה כשמן זית, המסמל את הטוהר והשלום.
"אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם אלוקינו נזכיר" – מלחמותינו שונות ממלחמות שאר העמים. צה"ל הגדיר עצמו כצבא הגנה ושילב בסמלו את החרב עם ענף-הזית. גבורתנו גבורת אמת היא, גבורה שמקורה הוא האור האלוקי, "לא בחיל ולא בכח – כי אם ברוחי אמר ה' צבאות". חג אורים שמח לכל בית ישראל.
|
|
|