יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך


 
שו"ת אונליין
רבני שו"ת מורשת
  הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
  הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
  מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
  הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
  הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
  הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
  הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
  הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
  מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
  רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
  מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
  מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
  מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
  הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
  הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
  הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
  הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
 
אמונה
 
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
 
בריתות
  הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
  רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
  רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
  הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות

פרשת השבוע

דף הבית » פרשת השבוע » ענג שבת » גליון 6, פרשת וישב
moreshet.co.il

חיפוש גיליון
 
חיפוש פרשה
הצג חפש
 
פרשה
   ערך לחיפוש
חפש

שגשוג כלכלי והשפעה רוחנית ( /הרב שלמה אישוןגיליון 6 פרשת וישב כ` כסלו, תשס``ומכון כת''ר – לכלכלה עפ''י התורה )

מכון כת"ר – לכלכלה עפ"י התורה / מאת הרב שלמה אישון

אין הנבואה שורה אלא חכם, גיבור ועשיר ובעל קומה (שבת צב,א). יכולתו של נביא למלא את תפקידו הרוחני ולהשפיע תלויה לא במעט במצבו החומרי. התלוי כלכלית באחרים, יקשה עליו להיות מוכיח בשער. מי שנתפס בחברה כאדם חלש, לא יוכל להיות מנהיג רוחני של העם. כך לא רק באדם פרטי, אלא גם במשפחת העמים. אומה השואפת להשפיע על העולם כולו חייבת להיות בעלת עצמאות כלכלית. תלות כלכלית באחרים גוררת בעקבותיה גם תלות רוחנית.
על החשיבות העצומה שבחוסן הכלכלי ניתן ללמוד מדוד המלך, אשר יצא למלחמה שלא היה בה צורך בטחוני מיידי - רק כדי לשפר את המצב הכלכלי (ברכות ד,ב). אלמלא המטרה הרוחנית, היתה השאיפה לעושר שאיפה שלילית, באשר היה בה משום עידוד לרכושנות וחומרנות. אולם כאשר העושר נועד על מנת לאפשר השפעה רוחנית על העולם, הופך הוא לדבר בעל ערך רוחני.
מביאי הביכורים היו מוליכים לפניהם שור שקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו (משנה ביכורים). השור מבטא את כח העבודה, וקרניו מצופות זהב מלמדות שאל העושר תביא בדרך ישרה רק העבודה, העמל והיגיעה. העטרה של זית רומזת לחכמה, שהרי שמן הזית, ששימש להאיר את המנורה, הוא סמל החכמה. "הרוצה שיחכים ידרים - סימן לדבר: מנורה בדרום" (בבא בתרא כה,ב). עטרה זו נועדה ללמדנו שמגמת העבודה והעושר אינה כשלעצמה, אלא שבאמצעותה ניתן להאיר את העולם כולו באור החכמה והדעת (עין-איה).
בחנוכה מציינים הן את חזרת המלכות לישראל, והן את הנס שבמנורה - ללמדנו על התלות ההדדית שבין המלכות על כל מרכיביה החומריים לבין ההשפעה הרוחנית.


מספר הפסוקים למפטיר ( /אורי דסברגגיליון 6 פרשת וישב כ` כסלו, תשס``ובין גברא לגברא )

בין גברא לגברא / אורי דסברג

לקריאת המפטיר די בדרך כלל ב- 3 פסוקים, ובדרך כלל אכן לא קוראים למפטיר יותר מסכום זה של פסוקים. יוצאות מן הכלל הפרשיות שאנחנו נמצאים בהן בשבועות אלו. גם "וישלח", גם "וישב" וגם "מקץ" (אילולא היו מוציאים בה ספר שני) יש בהן מפטיר בן 4 פסוקים (ב"מקץ" רק בחלק מהחומשים). כאשר הקירבה לסיומה של פרשה (ס או פ) מכתיבה זאת (מפני היוצאים שלא יחשבו שלעולה הבא יקראו פחות מ- 3 פסוקים; ומפני הנכנסים שלא יחשבו כך על העולה הקודם) - ניחא, אבל כשהדבר ניתן, מדוע להאריך במקום שאפשר לקצר?
לפעמים המספר הכולל של פסוקי הפרשה מכתיב זאת. עוד נגיע לכך בפרשת צו, שבו רצו להשלים ל- 100 פסוקים ע"י תוספת 4 פסוקי מפטיר ל- 96 פסוקי הפרשה (כמנין "צו"). אבל אולי כך גם בפרשת מקץ, כדי להגיע לק"נ פסוקים (146 + 4 = 150). פרשת וישלח בין כה וכה גורמת לקצת בעיות בתחום מספר פסוקיה – המסורה רשמה בסופה שיש בה קנ"ד פסוקים (כמנין קליט"ה), אבל באמת יש בה רק 153 פסוקים. אבל אולי לא רצו לקרוא את רשימת אלופי עשו בלי להקדים לה את הכותרת "ואלה שמות אלופי עשו", שבפסוק הרביעי לפני הסוף. וכך גם בפר' וישב לא רצו להתחיל באמצע ענין. אם כי לא בכל הפרשות המפטיר קורא ענין מתחילתו.

דיני השבוע ומנהגיו ( גיליון 6 פרשת וישב כ` כסלו, תשס``ודיני השבוע ומנהגיו )

שבת פרשת וישב. ההפטרה: "כה אמר ה" (עמוס ב, ו)
מברכים החודש: טבת.
ראש חודש טבת יהיה ביום השבת קודש ולמחרתו ביום הראשון (אומרים "ולמחרתו"), הבא עלינו לטובה.
המולד: ליל שבת, שעה 1, ו-15 חלקים.
לא אומרים אב הרחמים ולא מזכירים נשמות. במנחה אומרים "צדקתך".
יום ראשון, ערב חנוכה במנחה לא אומרים תחנון. אחרי מנחה (קטנה) מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת. בבית ידליק מיד אחרי ערבית (יש מקדימים ומדליקים עם שקיעת החמה).
שבת חנוכה פרשת מקץ. על הניסים, יעלה ויבוא, הלל שלם. מוציאים 3 ספרי תורה. בראשון 6 קרואים בפרשת מקץ. בשני קוראים לשביעי בפרשת פנחס "וביום השבת" (במדבר כח, ט-טו). מניחים 3 ספרים על הבימה ואומרים חצי קדיש. בספר שלישי קוראים למפטיר בפרשת נשוא: "ביום השישי" (במדבר ז, מב). ההפטרה: "רני ושמחי" (זכריה ב, יד).
לא אומרים אב הרחמים ולא מזכירים נשמות. במוסף: "אתה יצרת" (במקום: תכנת שבת) הלכה: אם טעה והתפלל של שבת (תכנת שבת) או של ראש חודש של חול, אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר ל"אתה יצרת". אם עקר כבר רגליו חוזר לראש התפילה.
במנחה לא אומרים צדקתך. ערבית מקדימים ומתפללים 23 דקות אחרי השקיעה. אומרים ויהי נועם.
יום שני, ב' בטבת "זאת חנוכה", היום השמיני של חג. בקריאת התורה משלימים את כל הנשיאים.
חנוכה (המשך)
(בעלון הקודם הבאנו על: מאי חנוכה, במה מדליקים, כיצד מדליקים, מקום ההדלקה, זמן ההדלקה)
מצוה מהמובחר להדליק בשמן זית זך ובפתילות. המדליק בנרות יצא ידי חובה. המנהג כבית הלל מוסיף והולך. ביום ראשון בערב מדלים נר אחד. ביום שני בערב מוסיף עליו שכנו משמאל, וכך הלאה.
מי חייב להדליק: הכל חייבים בנר חנוכה אנשים ונשים, וקטן בן תשע אם אין מדליקים עליו. אצל הספרדים נהוג שראש המשפחה מדליק עבור כל המשפחה. האשכנזים נוהגים שכולם מדליקים (כל הילדים) והאיש מוציא את אשתו.
הדליק בבית הכנסת. בא לביתו חוזר ומדליק בברכה.
מקום שמדליקים כל בני הבית, צריך לתת ריווח ביניהם, כדי שיהיה ניכר כמה נרות מדליק כל אחד. מברך להדליק נר חנוכה ושעשה ניסים. בליל הראשון אומר שהחיינו., הנרות הללו ומעעוז צור.
זה שאין ידו משגת. שואל או מוכר כסותו על מנת להדליק ולפרסם הנס. רמב"ם: "הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום (שבת) והדלקת נר חנוכה מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה, על היין לקידוש היום, הואיל ושניהם מדברי סופרים – מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס" (סוף הלכות חנוכה).
תפילות: כל שמונת ימי חנוכה, אומרים הלל שלם. מאחר ולא אומרים מוסף אומר חצי קדיש אחרי ההלל. בתפילה ובברכת המזון אומרים "על הניסים". קוראים בתורה כל יום בפרשת הנשיאים שהקריבו לחנוכת המזבח. כל יום נשיא אחד. ביום השמיני מתחיל עם הנשיא השמיני ומסיים עם כל 12 הנשיאים – "וזאת חנוכת המזבח" (לכן נקרא היום השמיני "זאת חנוכה"). מסימים הקריאה "בהעלותך את הנרות".
שכח לומר על הניסים ונזכר קודם שאמר "ה"' חוזר אל "על הניסים" – אחרי לא חוזר. בברכת המזון לא חוזר, אבל טוב שיאמר בקטעי הרחמן: הרחמן הוא יעשה לנו נסים... בימי מתתיהו...
שבת חנוכה (וראש חודש).: בערב שבת מאחרים בהדלקת נרות שבת בירושלים ל-22 דקות לפני השקיעה, כמו בכל הארץ (במקום 40 דקות כרגיל). בברכת המזון: על הניסים, רצה ויעלה ויבוא.
בחנוכה לא אומרים תחנון ואסור בתענית ובהספד. אבל מותר בעשיית מלאכה. וטוב שלא יעשה מלאכה בחצי שעה שהנרות דולקים (קבלה בידינו) יש רמז לכך: חנוכה – חנו ממלאכה, חנו מהאויבים. גם הנשים נוהגות לא לעשות בזמן שהנרות דולקים מלאכה, ואין להקל בזה. (מפני שהגזרה היתה קשה יותר על הנשים. מפני שהנס נעשה ע"י אשה).
מנהגי חנוכה: מאכלי גבינה (בת יוחנן כהן גדול האכילה המלך הצורר במאכלי חלב והשקתה אותו יין ונרדם – כרתה ראשו ובלי המלך האויב נס). מאכלים מטוגנים בשמן: לביבות , סופגניות (לזכר פך השמן).
חנוכה מלשון חינוך ונהגו בימים אלה יותר על חינוך הבנים לתורה. האבות משכו הילדים ללימוד ולקבלת עול מלכות שמים לתמיד ע"י מתן דמי חנוכה. ומה עם משחק הסביבון. אכן, לילדים היה כסף מדמי חנוכה ובזמן הדלקת הנר ואחריו חצי שעה במקום להיות בטלים נתנו ההורים לילדיהם לבלות בשמחה ובחדוה ושיחקו עם הסביבון שהיו בו אותיות נס גדול היה פה וע"י כך למדו על החג ועל הנס.

הליך של הגאולה ( גיליון 6 פרשת וישב כ` כסלו, תשס``ואקטואליה )

אקטואליה
יעקב אבינו לא קרא נכון את המאורעות. על יוסף ואחיו, מכירת יוסף וכו', מתלונן יעקב כלפי בניו: "למה הרעותם לי" (מג, ו). נדרש בבראשית רבה: "מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כאן. אמר הקב"ה: אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר: 'למה הרעותם לי'? הדא הוא דכתיב: 'נסתרה דרכי מה"' (פרק צא). או כפי שאומר ישעיהו הנביא: "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה', מאלקי משפטי יעבור" (מ, כז). הילקוט שמעוני מסביר שחז"ל מגלים לנו שגם בזמן של ימי הגאולה ישראל לא ידע לקרוא נכון את המאורעות: "... וישראל אומרים להיכן נבוא ונלך... ואומר להם הקב"ה: בני, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתייראים, אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה... גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה" (ישעיהו ס').
ומהיכן אנחנו יודעים שעם ישראל נמצא בהליך של הגאולה? צריך רק להביט למה שקורה אתנו בימים אלה ולהבין שהגאולה כבר בפתח.
בסוגיית חנוכה במסכת שבת (כב, א) מביאה הגמרא את "בורו של יוסף", ממש בתווך. הלכות חנוכה מלפנים, הלכות חנוכה אחרי ובאמצע נכנס בורו של יוסף (הקשר בין חנוכה לפרשת מקץ שנקראת תמיד בחנוכה). המאפיין את הבור הוא המים. חז"ל אומרים ש"נמשלו דברי תורה למים" (ספרי, עקב יא, כב). הבור היהודי מלא מים - מלא דברי תורה. היוונים, ובראשם המתיוונים ביקשו לא רק להשאיר את הבור ריק אלא למלא אותה בתרבותה הקלוקלת. כפי שהיה בורו של יוסף – "מים אין בו – נחשים ועקרבים יש בו".
העדר התורה מביא להדרדרות. בלי תורה מגיעים לפריקת עול, לשחיתות ולפורענות. על כן המאבק עם המתייוונים אינו סתם מלחמת תרבות אלא מלחמת קיום. והמסוכן יותר הוא המצב של התעלמות, של אי נכונות להאבק בתרבות היוונית, של עוורון מלראות את השחיתות ואת המושחתים. מה שמדאיג זה אדישות הצבור. קהל הבוחרים יודע ומכיר את המעללים הרעים, את השחיתות השלטונית ומעדיף להעלים עין ואפילו לתמוך במושחתים. יעקב אבינו לא קרא נכון את המאורעות, והגענו לאן שהגענו
חובה דתית לבער את הרע. חובה חוקית – חוקי מדינת ישראל הדמוקרטית, חוק הכנסת לבער את השחיתות. נכון המערכת המשטרתית והמשפטית צריכה לפעול, אבל האם אנחנו, הציבור, נעלים עין, נמחא כף ונתן לגלריה העומדת בחזית, הנגועה בשחיתות, להמשיך ולנהל את המדינה היהודית?
אנחנו כבר יודעים שהמערכת המשפטית בלבד אינה יכולה לפתור את בעיית השחיתות, גם פסיקותיו של מבקר המדינה אינן מספיקות. הכח הוא בידי הציבור, ואנחנו לא יודעים לקרוא נכון את מה שצועק מהקיר, את המאורעות. השופט זילבר האגדי אמר בקשר להתנהגות השליטים: "מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחיקוך"! האם אנחנו מסוגלים לפעול בדרך נכונה וצודקת זו?!


הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

פרפראות לחנוכה ( גיליון 6 פרשת וישב כ` כסלו, תשס``ופרפראות )

נס פך השמן. ידועה היא קושייתו של הבית-יוסף, מה היה הנס ביום הראשון של חנוכה, והלא בפך שנמצא היה די שמן כדי להדליק ליום אחד? אולם מה שמצאו היה פך החתום בחותמו של הכהן הגדול. הכהן הגדול היה מקריב בכל יום מנחת חביתין, וזו היו בה, כפי שאומרת הברייתא במנחות נא ריש ע"א, שלושה לוגין של שמן. אבל להדלקת המנורה היו זקוקים לשלושה וחצי לוגין, חצי לוג לכל נר, כדברי המשנה במנחות (ט,ג). אותו חצי הלוג היתר נדלק בנס ביום הראשון. הרב ראובן מרגליות
הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו. כך אומר ב"הרחמן" מי ששכח לומר "על הניסים" בברכת ההודאה שבברכת המזון. האמנם ראוי לבקש שייעשו לנו נסים, והרי על אותו אדם שנשתנו עבורו סדרי בראשית גינה אביי: "כמה גרוע אדם זה שנשתנו בשבילו סדרי בראשית"? אלא שכבר ביאר הגר"א שפלא איננו שינוי הטבע, אלא חידוש בעולם שלא נעשה עד כה. וזהו שאנו מבקשים, שיעשה לנו הקב"ה נסים שהם נפלאות.



הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

מי החזיר אלינו את פרנקי? ( גיליון 6 פרשת וישב כ` כסלו, תשס``ומעשה ולקח מהפרשה )

"רבונו של עולם", התייפחה הגברת פיצ'ינה, "מי יחזיר אלינו את בננו פרנקי!" בנם נכנס זה עתה לשנתו העשירית. בעוד שלוש שנים ייכנס לעול המצוות, אבל הוא אינו רוצה לשמוע מאומה על יהדותו ועל קיום מצוות. כשעלו הפשיסטים לשלטון באיטליה, חששו הוריו שבאיטליה הולך להיות מה שקורה בגרמניה הנאצית, וכדי להבטיח את חייו של בנם הכניסוהו למנזר הסמוך לעירם מילאנו. "אפילו השפלים שבבני האדם לא יעיזו לגעת לרעה במי שחי במנזר", יעצו להם שכניהם. הם התנחמו בתקווה שהמלחמה לא תימשך לעולם, ומיד עם סיומה יקבלו את בנם בחזרה לזרועותיהם.
אולם תקוותם נכזבה. פרנקי בנם בילה חמש שנים בין כותלי המנזר, וסירב להיפרד מחבריו וממוריו. "לא יהיה זה מן החכמה להכריחו לצאת מהמנזר", יעץ להם אבי המנזר, "תנו לזמן לעשות את שלו". הוא בוודאי התכוון שברבות הזמן ישכח פרנקי את דת אבותיו וידבק בנצרות. לא בכל יום מגיע למנזר תלמיד מוצלח שכזה.
החליטו הוריו להגר לניו-יורק. "זוהי עיר מליאה בבתי כנסת, ובוודאי שם ישכח פרנקי את חבריו ואת לימודיו מהמנזר." אולם גם שם נכזבה תקוותם. אמנם הספורט האמריקאי ותוכניות הטלויזיה שהועמדה בחדרו הלהיבו את פרנקי, אבל לחברה אירח לו דווקא בני נוער שאינם יהודים. כל סממן יהודי, ובמיוחד בימי חג ומועד, עורר בו סלידה, ודווקא בימים כאלו היה מבלה עם חבריו.
סמוך לחנוכה הצטרף שוב לחבריו. "פרנקי", אמר לו אחד מהם, "אנחנו הולכים למועדון כדי לקשט בנורות חשמל זעירות את עץ האשוח. זה החג שלנו. מדוע לא תלך אתה לביתך כדי להדליק את החנוכיה?" פרנקי לא ציפה לתגובה שכזו, וחזר מדוכדך הביתה. בשוכבו על מיטתו לא יכול היה להירדם. בשעת לילה מאוחרת הצטרף להוריו שישבו בסלון. "אבא! כבר הדלקתם נרות חנוכה? גם אני רוצה להדליק חנוכיה על אדן חלוני..." משאלה זו הפתיעה את ההורים, "מי החזיר אלינו את פרנקי?!" לחשה האם לבעלה. ע"פ: "הצופה לילדים" תשכ"ב

הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

מגילת אנטייוכוס ( /הרב חיים זוננפלד, רב נווה אביבגיליון 6 פרשת וישב כ` כסלו, תשס``ועיונים בתפילה )

עיונים בתפילה / הרב חיים זוננפלד, רב נווה אביבים

אמרו במסכת יומא (כט, א): "אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה – אף אסתר סוף כל הנסים. – והא איכא חנוכה! – ניתנה לכתוב קא אמרינן". אשר על כן נכתבה מגילת אסתר בכתבי הקודש על נס פורים וחייבו חז"ל בין מצוות ימי הפורים לקרוא את המגילה בלילה וביום. מה שאין כן נס חנוכה, שלא ניתן להיכתב בכתבי הקודש.
אף על פי כן, מפני חיבוב הנסים נכתבה מגילה על נס חנוכה לזיכרון בלבד, אך לא חייבו לקראה. המגילה נכתבה ארמית. גם רבנו סעדיה גאון כתב, שבני מתתיהו כתבו ספר בלשון כשדים.
כמה שמות למגילה זו: מגילת אנטיוכוס, מגילה יוונית, מגילת בית חשמונאי, מגילת בני חשמונאי ועוד.
מגילה זו הזכירוה כבר הגאונים והראשונים ומצויה בסידורים קדמונים. כאמור, רבנו סעדיה גאון כבר הזכירה. והבה"ג כתב, כי "זקני בית שמאי וזקני בית הילל הם כתבו מגילת בית חשמונאי".
ואכן, היו שנהגו לקרוא מגילה זו באחד מימי החנוכה, אך הזהירו לא לברך עליה, כמו שכתב בתוספות רי"ד (סוכה מד, ב): "וכן נמי מקום שנוהגין לקרוא מגילת אנטיוכוס בחנוכה אין ראוי לברך עליה, מפני שאין שורש חובה כלל". והביא דבריו בספר שבלי הלקט (סימן קעד, ענין ראש חודש).
התוספות רי"ד הזכיר מגילה זו גם במסכת עבודה זרה (ח, ב): "קשיא לי דמהכא מוכח דרומי נטלה מלכות מיונים, ובמגילת אנטיוכוס מוכח דישראל עם בית חשמונאי נלחמו עם היונים והכניעום". וכן הזכירה בספר אבודרהם (חנוכה) בפירושו ל"על הנסים": "ורבים ביד מעטים – על שם (ש"א יד, ו) 'להושיע ברב או במעט', כי הם היו רבים וניצחום חמשה בני מתתיה, כמו שמפורש במגילת אנטיוכוס".
המגילה תורגמה כמה פעמים ללשון הקודש. היא מצויה, למשל, בסידורים "עבודת ישראל", "אוצר התפילות" ועוד. ויש קהילות שנוהגות לקרוא אותה בשבת אחר ההפטרה או לפני תפילת מנחה, כאמור בלא ברכה.

השלמות לפירוש רש"י
רש"י בראשית לט, יא (וכן ברש"י מט, כד)
לעשות מלאכתו – רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו', כדאיתא במסכת סוטה (דף לו, ב):
סוטה לו, ב
"תנא דבי ר' ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן חולה היא, אמרה: אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה. (בראשית לט) ותתפשוהו בבגדו לאמר וגו' – באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב (משלי כט) ורועה זונות יאבד הון. מיד (בראשית מט) ותשב באיתן קשתו".
רש"י בראשית מד, ח
הן כסף אשר מצאנו – זה אחד מעשרה קל וחומר האמורים בתורה. וכולן מנויין בבראשית רבה (צב, ז):
בראשית רבה פרשה צב, ז
תני רבי ישמעאל זה אחד מעשרה קלים וחמורין שכתובים בתורה הן כסף וגו' השיבנו אליך ק"ו ואיך נגנב. (שמות ו) הן בני ישראל לא שמעו אלי וק"ו ואיך ישמעני פרעה. (במדבר יב) ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה, ק"ו לשכינה י"ד יום. (דברים לא) הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם, ק"ו ואף כי אחרי מותי, (ירמיה יב) כי את רגלים רצתה וילאוך, ק"ו ואיך תתחרה את הסוסים. (שם) ובארץ שלום אתה בוטח וק"ו ואיך תעשה בגאון הירדן. (שמואל א, כג) הנה אנחנו פה ביהודה יראים וק"ו ואף כי נלך קעילה. (משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם ק"ו ואף כי רשע וחוטא. (אסתר ט) ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה וגו', וק"ו בשאר מדינות המלך מה עשו. (יחזקאל טו) הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה ק"ו אף כי אש אכלתהו ויחר.


הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

היהדות בין אפילה לאורה ( גיליון 6 פרשת וישב כ` כסלו, תשס``ודבר הפרשה )

נחלקו החכמים אם אברהם אבינו קיים כל התורה כולה, וממילא בניו.
הרמב"ם כתב שה' הוסיף מצוות לאבות יותר על בני נח. ולכל הדעות, היהדות מתחילה ממעמד הר סיני, כשאבותינו קיבלו תורה מן השמים. ולכל הדעות לאבות האומה עד למעמד הר סיני היה מעמד מיוחד, שהם לא היו ככל הגויים, אלא הם היו ראשיתה של היהדות, בגלל אמונתם וארחות חייהם.
אולם בפרשה מצאנו שהללו שבתודעתנו הם שבטי י-ה, היו בשר ודם גם במידות רעות. יוסף שיועד למלך והיה חכם (בן זקונים = בר חכים), הביא דיבה רעה על אחיו לאביו. ויעקב, אבי האומה היהודית, הפלה לטובה את בנו יוסף, וניקר עיני אחיו. והאחים שנאו את יוסף בגלל אהבת אביהם אותו, ושנאה זו התעצמה, ונלוותה לה קנאה בגלל שני חלומות של יוסף, מהם השתמע שהוא עתיד למלוך עליהם.
ואם יכולנו להשלים עם העובדה שגם שבטי יה היו בשר ודם, אי אפשר לחלוטין להבין ולהשלים עם העובדה שאותה שנאה הפכה תהומית, ואחיו זממו להרוג את יוסף כשבא אליהם לדותן, הרחק מבית אביהם, ולספר לאביהם בדותא, שכאילו חיה רעה טרפה את יוסף. וכל אשר יכל ראובן, כדי להציל את יוסף, לשכנע את אחיו שלא להכותו נפש, ולהשליכו לבור, שכנראה נחשים ועקרבים היו בו. ולבסוף ניאותו להצעת יהודה להעלות את יוסף מן הבור ולמכרו לישמעאלים. עד שהנביא עמוס (בהפטרה) ראה בזה כפשע לאומי של ישראל שה' לא מחל עליו, "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים". ושבטי י-ה אלו ראו במשך שנים, שאביהם מאן להתחנם, ולא גילו לו את האמת. נסכים שהתנהגות האחים היתה נוראה וחשוכה שאינה עולה בקנה אחד עם ייעוד היהדות להיות אור לגויים.
אולם היתה גם אורה. יהודה שהציל את יוסף ממוות (אם כי מכרו לעבד), התנהג בצניעות וביושר עם תמר. והוא חשש שלא יהיה לבוז. והוא שלח לה המגיע לה כפי שהתחייב, למרות שכבר נעלמה. והוא חזר בו מפסק דין מוות שנתן לתמר, והודה שממנו היו הדברים. ויוסף עמד בניסיונות פיתוי קשים מצד אשת פוטיפר, ושמר על קדושת זרעו. ולמרות שהיה בבית סוהר מצרי, לא פחד לומר לשר המשקים ולשר האופים שיספרו לו את חלומותיהם, כי לאלקים פתרונים (מאוחר יותר הוא קידש ה' שאפילו בפני פרעה האלילי). ופתר בהצלחה את חלומותיהם, והכל בשם ה'.
אכן אור גדול היה בהתנהגותם של יהודה ויוסף, אור היושר, אור הצניעות, אור האמת, אור האמונה ואור חכמת הקודש. מכח אור זה יכולה אומתנו להגשים ייעודה להקרין קדושה וחכמת קודש על אומות העולם, אור לגויים.
ללמדנו, שלא נולדנו אור לגויים, אלא אנו בשר ודם. וגם לנו נטיות לב ומידות רעות, אלא שבזכות הברית שבין ה' לאבות האומה, ובזכות התורה שה' נתן לנו, יכולים אנו לצאת מחשכת הגויות, ולפתח ולהעצים את אור היהדות, ולהיות אור לגויים.
אלא שאמורים אנו להיטלטל במהלך הדורות בין אפילה גויית לאורה יהודית, כפי שאירע לנו בימי היוונים והחשמונאים. שבגלל אבותינו המתיוונים שהתדמו לגויים שקענו באפילה גדולה, אך בזכות החשמונאים שנשארו נאמנים לתורה ולמקדש, שבנו להדליק את אור היהדות.
ואם גם בימינו יש אופל בחיינו הלאומיים, אנו מתפללים אנו ומאמינים שיתגשם החזון: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח". הרב רצון ערוסי, רבה של קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל

הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר


פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines