|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| רבני שו"ת מורשת |
|
|
 |
|
הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
|
|
|
הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
|
|
|
מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
|
|
|
הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
|
|
|
הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
|
|
|
הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
|
|
|
הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
|
|
|
הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
|
|
|
מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
|
|
|
רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
|
|
|
מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
|
|
|
מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
|
|
|
מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
|
|
|
הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
|
|
|
הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
|
|
|
הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
|
|
|
הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
|
|
|
אמונה
|
|
|
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
|
|
|
בריתות
|
|
|
הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
|
|
|
רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
|
|
|
רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
|
|
|
הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עצמאות ועצמיות
(
גיליון
59
פרשת
צו
הגדול
ו` ניסן, תשס``בזהות
)
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
מונולוג קצר, בדוי, מאת דליה רביקוביץ', כלת פרס ישראל לשנת תשנ"ח, הכתוב מנקודת מבטו של מחבל פלשתינאי מתאבד, העומד לפוצץ תוך 24 שעות אוטובוס ישראלי : השעון אומר לי שיש לי פחות מ24 שעות אבל זאת אמירה ריקה אני יודע שאישן שינה רגועה ואם לא אוכל להירדם לא אירדם. בבוקר אצא לי מן הבית ואחפש לי תחנה נוחה. לא איכפת לי אם בשמש או בצל. האוטובוסים באים בזה אחר זה והרגשות שלי ממילא קהים. מה לי שמש ומה לי צל. הייתי צריך לחייך למחשבה עד כמה אני דומה לבחור יהודי יוצא צבא, אבל חיוך לא יעלה על פני ... בבוקר אולי אכין לעצמי קפה, אבל התפילה תנסוך בי יותר חיים מכל דבר מאכל. חיים ראויים אני מתכוון. אינני מהרהר אפילו בגן עדן שבו אללה בעצמו יורד מכסאו ומלטף את ראשו של השאהיד החדש שהגיע. אם יש משהו שנוסך רכות בשרירים שלי וקוצב בצורה מדויקת את פעימות הלב, הרי זו הוודאות שמחר לפני עשר בבוקר אמחק את ההשפלה באופן שלא תשוב לעולם. הצינור בילקוט הגב יקר לי כמעט כמו הקוראן הקדוש. אני קרוב לגעת במהות ( דליה רביקוביץ, רחוב, כתב עת לספרות גליון 3 ). הדבר שצריך לשים לב אליו הוא רמת ההזדהות הנפשית העמוקה של דליה רביקוביץ עם המתאבד. היא ממש מתארת מתוך גופו את אותו משהו שנוסך רכות בשרירים שלי וקוצב במהירות מדויקת את פעימות הלב ומהו אותו משהו שמרגיע ככה את איבריו ? זו הנקמה באלה שהשפילו אותו ( אנחנו כמובן ). בפיצוץ האוטובוס הוא ימחק את ההשפלה באמצעות מחיקת כך וכך ישראלים.
וכמה רטט הזדהות ניכר בקולה של המספרת המשוררת, בשעה שהיא מתארת את יחסו האינטימי המאוהב של מפוצץ האוטובוסים המיועד אל צינור החבלה באמצעותו הוא עתיד לפוצץ אותנו ... וואהו, לא, אין מדובר בשאהיד פרמיטיבי המתאבד למען תענוגות גן עדן, אלא במשכיל ובמודע...
מי שמכיר את הרקע הפוליטי לכל זה כלומר, את הזדהותה המוחלטת של רביקוביץ עם העמדה הפלשתינית, מבין היטב כי הפעם פשוט התקדמה רביקוביץ עוד צעד כדי להזדהות עם אויבינו השונאים ביותר. הרי כבר מזמן השביעה רביקוביץ את מי שהשביעה בשיר הערש שלה :
ואת צער ג'בליה לא תשכח ואת עוני שאטי לא תשכח ואת כפר ביתא ואת כפר חווארת ואת בלאטה וג'לזון כי עלתה שוועתם לילות רבים – ומה עם צער האוטובוסים ?!?!
א. למה זה קורה לנו ?
אין הוא פנוי לחשיבה על יעדים רוחניים ועל רצון לחיים תרבותיים עצמיים. הוא לא שואל מה הוא רוצה מחייו ומה הם שאיפותיו ומהי מהות חייו. הוא מרגיש בהול על עצם היכולת לנשום אויר, והוא מסתפק בעצם יכולתו לשרוד.
הקמת מדינת ישראל והמלחמות שליוו אותנו מאז הקמתה גרמו באופן טבעי לעיסוק אחד ויחיד והוא העצמאות הפיסית. אפילו השאלה מדוע דווקא בארץ ישראל, לא נתבררה באופן מעמיק וראוי לעם שהולך להקים לו מדינה באזור המוקף אויבים שאינם רוצים בו.
קל וחומר שלא נידונו ולובנו שאלות ערכיות ומהותיות יותר, כגון : מהי הזהות של מדינתנו ?
מהי המטרה התרבותית והרוחנית של המדינה ? ועוד.
לכן, לא פלא שאנו שומעים דיבורים ודיונים ביחס לארץ ישראל החושפים רק יחס בטחוני לארץ. ולא שאלה של חיים ערכיים, לא שאלה מוסרית של עצמנו ומחויבות של דורות ואף לא שאלה של התיחסותנו לארץ אבותינו.
ב. יסוד העצמאות - עצמיות
עצמאות אינה שאלה פיסית, חיצונית בלבד. אל לנו להתרשם מהמעמד החיצוני, מה שבמקרה האחד משועבד והאחר אינו משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שברוחו הוא מלא חרות ולהיפך בן חורין שרוחו היא רוחו של עבד ( הראי"ה קוק ).
הכיצד ? היציאה מעבדות ושעבוד היא תחנה בדרך לחירות אך עדין איננה חרות. להיות חופשי פירושו בראש ובראשונה להיות נאמנים למה שאנו באמת. להתנהג על פי המהות הנפשית שלנו. לכל אחד ואחד יש את הטבע הנפשי שלו. אם יחיה האדם את חייו תוך התעלמות מטבע זה הרי שהוא משועבד לדברים לא לו. יסוד חרותו משלן האדם היא בהקשבתו לעולמו הפנימי, העצמי, ובניסיון אין סופי לפעול על פי עצמיותו. כבלים רבים עומדים בדרכו של כל אדם כשהוא בא ללכת בדרך זו,וחירותו היא ביכולת שלו להשתחרר מכבלים אלה. אין אנו מתרשמים מהכרזות על חופש. אדם יכול ליהיות משועבד ונגרר למרות שהוא מכריז שהוא פועל מתוך בחירה חופשית. לא כל " בא לי " מבטא את חירותו של האדם. למשל, סמים מסוכנים לחירותו של המשתמש בהם גם אם הוא יכריז שבאלו לצרוך סמים. או למשל, ההכרזה של מספר אנשים על סיום חזון ארץ ישראל השלמה, אילו נבעה מחשיבה עצמית " המוותרת " על חזון זה הרי שהייתה צריכה להתייחסות רצינית ומעמיקה. אך ברור, שהיא נבעה מלחצים חיצוניים ( המלחמות, לחצי האומות ועוד ), הרי שהיא מטאת השתעבדות לכבלים חיצוניים והתרחקות מעצמאות.
דברים אלה נכונים גם לגבי עם שלם. בכדי שאומה תהיה עצמאית היא חייבת לדעת את עצמיותה. צריך לברר מה אופיה של האומה, מהם כוחותיה ומה מטרתה, ולשם מה הביאה אותה ההשגחה האלוקית להופיע על במת ההיסטוריה העולמית. אומה שאיננה את עצמה אינה יכולה להיות עצמאית. אמנם, היא יכולה להשתחרר פיסית אך עדיין מדינת ישראל נותנת לעמנו עצמאות לה לא זכינו במשך אלפיים שנות גלות. יהודים אזרו אומץ וגבורה להיות עצמאיים ולהשתחרר ממצב של חיי גלות ארוכים מאד. יהודים שהפסיקו לחשוב כל הזמן " מה יאמרו " ו "מה חושבים " אחרים. מה איפוא הוא מובן החופש בשביל האדם המודרני ? הוא השתחרר מהכבלים החיצוניים שהיו יכולים למנעו לעשות ולחשוב כפי שמצא לנכון. יכול היה להיות בעל בחירה, אילו היה יודע את שהוא עצמו רוצה, חושב ומרגיש. אבל אין הוא יודע. הוא מציית לסמכויות עלומות שם ומסגל לו אני שלא שלו. ככל שהוא מוסיף ועושה זאת, הוא מרגיש עצמו חלש יותר ובאותה מידה אנוס יותר ללכת בתלם.
יתירה מזו, אנו שומעים לעיתים הבנה והסכמה עם אויבינו והלקאה עצמית התולה בנו את ההאשמה לכל קשיי המציאות.
לצערנו, אין צורך בפרוטוקולי ציון הנכתבים על ידי שונאים, כי יש כאלה מתוכנו הכותבים אותם. יכולים סופרים להבין את אנשי החמאס הנלחמים בנו, אך בעותה העת הם אינם יכולים להבין יהודים הנאבקים לגור בארץ אבותיהם.
למה זה קורה לנו דווקא עכשיו ? מדוע העמידה העצמית שאפיינה את שנותיה הראשונות של המדינה לא הלכה והתחזקה אלא נחלשה .?
ג. עצמאות פיסית
כשעם ישראל יצא ממצרים אחרי שנות עבודה קשות הוא נתקל בקשיים בדרכו במדבר. היינו מצפים מעם שהיה משועבד בצורה כל כך קשה שיעשה ככל שביכולתו בכדי לקנות את חירותו. אבל לא כך קרה. אדרבה, כל זמן שהוא נתקל בקשיים נתעורר בו הרצון לחזור למצרים. כך אומר העם למשה בראותם את מצרים רודפים אחריהם : מה זאת עשית להוציאנו ממצרים הלא זה הדבר אשר דברנו אליך ... חדל ממנו ונעבוד את מצרים כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר. ובשעה שהם מתאווים לאוכל הם אומרים זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חינם את הקישואים וגו' . מה גורם לעם שעבד בפרך לזכור בערגה את ימי עבודתו ?
היוצאים ממצרים היו עסוקים בעצמאות אחת בלבד, עצמאות פיסית. הם לא רצו למות במדבר וכל מרצם ואונם היה נתון לדבר אחד בלבד והוא החופש הפיסי. זהו מצב טבעי ביותר, שכל מי שהיה נתון במשך שנים רבות תחת שיעבוד ועינויים פיסיים, וחשש כל הזמן לחייו, הרי כשהוא יוצא לחופשי הוא בוחן בעיקר את מצבו הפיסי. הוא משווה בים המצב הפיסי בשעבוד לעומת המצב העכשוי. אם יראה לו כי הקשיים הפיסיים והסכנות שהיו בחלקו בימי שעבודו וקיימים גם בימי עצמאותו, יתכן והוא יעדיף את ימי הקישואים והדגה של מיצרים – אין לה עצמאות . ההסטוריה מוכיחה כי אומה כזו שאין לה אמת עצמית תאבד גם את עצמאותה הפיסית לאחר זמן מה.
בשעה שאדם או אומה אינם יודעים את עצמם ולא מכירים באמת שבדרכם, הם מסוגלים להבין את האחרים ואפילו את אויביהם יותר מעצמם. הרי להם אין דרך ואמת, הרי אין להם עצמאיות מלבד הרצון לחיות, ובמצב שכזה קל להתפעל מאחרים שיש להם חוט שדרה, גם אם הם מנסים להרוג אותנו.
בימינו צריכה להתברר השאלה האם עצם הקמת בית לאומי והסרת שיעבוד הנכר היא סוף פסוק מבחינתנו ? האם זהו בלבד הדגל של הציונות ? או שצריך למלא את הבית הזה בתוכן ייחודי, עצמי. כמו השאלה שהתבררה לעם ישראל ביציאת מיצרים, שלא בכדי להשתחרר מעול מיצרים בלבד יצאו כי אם לקבל על עצמם חירות אמיתית, כדברי חז"ל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
ד. מעשה אבות סימן לבנים
יש החושבים כי בכדי להיות עצמאי צריך להשתחרר ולהתנתק מכל העבר. הם מפחדים שהקשר לעבר והלימוד ממנו ישעבד אותם לערכים לא להם ולמנהגים הזרים לנפשם. זוהי עוד תוצאה של חוסר בירור העצמיות שלנו.
כאשר אדם או ציבור מבקשים להכיר את עצמם, אופיים ויעדיהם העבר צריך לשמש יסוד חיוני בהיכרות זו. העבר לא בא רק בכדי שנפיק ממנו לקח, כי אם בעיקר להמשכיות. נקודת ההתחלה העצמית שלנו טמונה באבותינו. ודאי שקימת דרך מיוחדת המאפיינת את הבנים, את הדורות החדשים, אך דרך זו אינה מנותקת מדרך האבות, משום שעצמיות הבנים יסודה באבות. נפלאים דברי פרופ' אליעזר שביד : עם שיש לו יעוד חייב לתת בכל עת דעת על ההיסטוריה שלו, כלומר, למשמעות שיש לכל פרק של חייב בהקשר המלא של תולדותיו. הוא חייב לדעת בכל עת כי הוא ממשיך היסטוריה ונשפט בהיסטוריה, כי בה בלבד ממשות קיומו כעם. אם לא יזכור לזכור את עצמו כעם, תהיה לו השכחה גזר דין.
לכן חשובה לנו כל כך ההתחברות ליציאת מצרים בכל מקום שנאמר זכר ליציאת מצרים, לא בכדי לשעבד אותנו לעבר, כי אם לברר את עצמאותנו המובילה אותנו לעצמאות אמת. אנחנו שואפים לשוב אל החיים העצמאיים, ואין חיים ויצירה עצמאיים לאומה אלא ממקור החיים שלה- מהטבע העצמאי שלה ואין חיים ויצירה עצמיים שלמים ליחיד באין חיים ויצירה לאומתו,יוצרת נשמתו האנושית.
הטבע העצמי שלנו הוא ארץ ישראל. הוא טבע אותנו בחותמו טביעה שלא תימחה לא מגופנו ולא מרוחנו, כל עוד אנחנו מרגישים בנו זיק של חיים עצמאיים.עצמאות זו די כוח בה לעמוד בפני כל השפעה מבחוץ, מרוח טבע אחר כל עוד היא בת חורין, ופועלת, מעכלת על פי דרכה מה שהיא בולעת מבחוץ .
|
|
מקורות
הרב זאב קרוב
|
|
|
|
|
|
|
|
RSS