|
|
|
|
|
|
|
|
רבני שו"ת מורשת |
|
|
|
הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
|
|
|
הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
|
|
|
מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
|
|
|
הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
|
|
|
הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
|
|
|
הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
|
|
|
הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
|
|
|
הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
|
|
|
מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
|
|
|
רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
|
|
|
מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
|
|
|
מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
|
|
|
מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
|
|
|
הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
|
|
|
הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
|
|
|
הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
|
|
|
הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
|
|
|
אמונה
|
|
|
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
|
|
|
בריתות
|
|
|
הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
|
|
|
רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
|
|
|
רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
|
|
|
הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הארמית שבהגדה
(
גיליון
59
פרשת
צו
הגדול
ו` ניסן, תשס``באור התרגום
)
|
|
|
|
|
|
|
|
ריח הארמית נמצא בהגדה, ואף רוחהּ שורה עליה: בקטע פותח, בפזמון מסיים, בשורשים ארמיים, במילים ארמיות, במשקלים ארמיים או בְּבָבוֹאָה ארמית. זאת כיוון שתהליך התגבשותה של ההגדה חל בתקופה שבה היהודי הממוצע שלט בעיקר בארמית (ראה במבוא להגדה שלמה / הרב מנחם כשר, עמ' 17).
אנו מתחילים במפגש עם הארמית כבר באור לארבעה עשר (ולמחרתו) באמירת כל חמירא וחמיעא; ובליל הסדר: "מוזגים לו כוס ראשון" – ראשון ולא ראשונה, כבדקדוק העברי (כוס אחותך תשתי העמֻקה והרחבה – יחזקאל כג לב; בארמית כוס – צורת זכר); נמשיך בסדר: סָבְרֵי מָרָנָן (תנחומא, פקודי ב; אמור לגבי כל קידוש בשנה; נא לשים לב שהרי"ש בסברֵי מנוקדת בצירי) = בידיעתכם וברשותכם, מורי ורבותי; ביַחַץ אנו מתוועדים לראשונה לאפיקומן, שהיו שניסו לשייכו לארמית (אפיקו מנייכו = הוציאו כליכם = פָּנו את השולחן למנה אחרונה), ולא היא, אלא נראה שהמילה באה מן היוונית (שאף היא התה מורגלת בפיהם של יהודים באותה תקופה) ומשמעותה כנראה מנה אחרונה או סעודה גדולה (כך מביא ר' עקיבא איגר בתוספותיו למשניות [פסחים י' ח'] שביוונית אפיקומם מובנו סעודה גדולה), וייתכן שמשמעות המילה ביוונית היא חבורה (קומונה) ואולי לכן משיב רב לשאלה: מאי אפיקומן? (פסחים קי"ט ע"ב) – שלא יעקרו מחבורה לחבורה. אנו ממשיכים: הָא (הֵא?) לחמא … = זה הלחם, הא שתא = זו השנה (בשתי מילים כמו הא לחמא, כיוון שאין ה"א זו ה"א היידוע [כזכור, תווית היידוע בארמית מצויינת באמצעות אל"ף בסוף המילה: לחמא = הלחם]) … כל דכפין (כפן = רעב. במקרא, רק באיוב ה כב, ל ג) … וטרם דיברנו על: בבהילו (בעדות מספר), את (ולא אתה), אנוס, דְחַק ועוד … עֲדַי, חד גדיא,
|
מקורות
ד``ר אליהו נתנאל
|
|
|
|
|
|
|
|