|
|
|
|
|
|
|
|
רבני שו"ת מורשת |
|
 |
|
הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
|
 |
|
הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
|
 |
|
מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
|
 |
|
הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
|
 |
|
הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
|
 |
|
הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
|
 |
|
הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
|
 |
|
הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
|
 |
|
מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
|
 |
|
רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
|
 |
|
מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
|
 |
|
מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
|
 |
|
מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
|
 |
|
הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
|
 |
|
הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
|
 |
|
הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
|
 |
|
הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
|
 |
|
אמונה
|
 |
|
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
|
 |
|
בריתות
|
 |
|
הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
|
 |
|
רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
|
 |
|
רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
|
 |
|
הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במדבר : "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון "! בארץ ישראל : "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה"?ח"כ זבולון אורלב
(
/הרב ישראל רוזןגיליון
42
פרשת
מטות
מסעי
כ``ו תמוז, תשס``ונקודת מבט
)
|
|
 |
|
 |
|
|
|
שלום עכ-שָוא
בעת כתיבת שורות אלו (יום ראשון, כ' בתמוז) נמשכת מתקפת צה"ל במלוא עוזה בלבנון, ובחצי עוזה ברצועת עזה. הקטיושות והקסאמים עדין מומטרים על ישראל בצפון ובדרום. ממש תוך כדי כתיבת הדברים קיבלנו את הידיעה המרה על שמונה הרוגים ממטח קטיושות על חיפה. האם הופתענו? אנחנו, בודאי שלא! התרענו אין ספור פעמים כי נסיגות חד-צדדיות ללא הסכם יתפרשו על ידי אויבינו כחולשה, יעודדו ויגבירו את הטירור והאיומים על ישראל. דוקא בלבנון וברצועת עזה, בהן נסוגה ישראל לגבול הבינלאומי באופן חד-צדדי וללא הסכם, דוקא שם ממשיכים אויבינו, החמאס והחיזבאללה, את פעולות הטירור הנפשעות כנגד צה"ל וכנגד אזרחי המדינה. מי שציפה שנסיגה חד-צדדית ללא הסכם תניב שלום עכשיו, קיבל שלום שווא! מעתה אמור: החפץ בשלום אסור שימנע עצמו ממלחמה.
* * *
בדרך הטבע
בפרשות השבת אנו למדים על ההכנות האחרונות לכיבוש ארץ ישראל. משה רבנו חוזר ומבהיר כי אין מדובר בהמשך המסעות במדבר; הם תמו ונשלמו! מעתה עוברים לאורח חיים ולסביבה שונים לחלוטין - כיבוש הארץ, הורשתה והנחלתה ליושביה החדשים ואחיזה בה.
הרב שלמה גורן זצ"ל, הרב הראשי לצה"ל והרב הראשי לישראל, שואל מדוע לא הנחה הקב"ה את העם שיצא ממצרים ישירות לארץ ישראל דרך ארץ פלשתים הקרובה, תוך עשיית נס שלא יצטרכו לראות מלחמה, כדרך שעשה להם על ים סוף: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"?
ותשובתו על פי ההבדל המהותי שבין תקופת היות העם במדבר לבין חיי העם בארץ ישראל. במדבר העם התקיים מכוח נסיו של הקב"ה; קרע להם את ים סוף, הוציא להם מים מן הסלע, נתן להם את המן, ואף סיפק להם בשר בדרך נס. בארץ ישראל עם ישראל צריך להתקיים באורח טבעי ואין סומכים בה רק על הנס. בארץ ישראל יש צורך להילחם, להוציא לחם מן האדמה, לחפור בארות כדי לספק מים ולרעות צאן כדי לספק בשר. לכן, כך מפרש הרב גורן זצ"ל, כיבוש ארץ ישראל אינו יכול להתרחש בדרך נס, אלא אך ורק בדרך הטבעית של מלחמה ממש. רק במדבר ניתן לסמוך על הכלל "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"; בארץ ישראל אתם תילחמו והקב"ה יסייע.
על רקע זה באה בפרשתנו התביעה הבלתי מתפשרת של משה מבני גד ומבני ראובן להשתתף כחלוצים במלחמה בכיבוש הארץ. בני גד ובני ראובן סברו בטעות כי כיבוש הארץ יתרחש בדרך נסית, כפי שנכבשה עבר הירדן המזרחית אשר בה רצו להשתקע, כבעלי מקנה רב. משה מעמידם על טעותם ומבהיר להם כי כיבוש ארץ ישראל כרוך במלחמה טבעית, ולא בדרך נס. זה תוכנו של הפסוק הכל-כך נוקב: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה"?
* * *
שינוי תודעתי
השינוי האסטרטגי המועדף הנדרש כיום איננו חידוש כוח ההתרעה של צה"ל, ריסוק החיזבאללה והחמאס, או אילוץ ממשלת לבנון לפרוס את צבאה בדרום לבנון. כל אלו הן מטרות אסטרטגיות חשובות, הכרחיות, נכונות וחיוני להשיגן. אולם המטרה האסטרטגית העליונה והחשובה ביותר היא שינוי תודעת האסטרטגיה הישראלית. ראשי המדינה, וכל אזרחיה, חייבים להבין שלא אויבינו צריכים לעבור שינוי, אלא בעיקר אנחנו זקוקים לשינוי עמוק; לא עוד הבלגות, לא עוד איפוק, לא עוד נסיגות חד-צדדיות!
עלינו לחזק את התובנה כי המלחמה בארץ ישראל היא בדרך הטבע, ובמלחמה כזאת במזרח התיכון אין קיצורי דרך, כטבעה של מלחמה. התייחסות של 'אפס סובלנות' כלפי כל מעשה טירור, או פגיעה בריבונות המדינה, היא הדרך הטבעית הנכונה לנצח במלחמה. נטילת יוזמה, ולא רק תגובה, כלפי כל היערכות המאיימת על המדינה ועל אזרחיה, היא-היא דרך הפעולה היעילה להצליח במלחמה כנגד אויבינו. זו גם הדך הקצרה לשלום! זו דרך שבה אויבינו יבינו שכוח צבאי וטרור לא יכריעונו לעולם.
גם בימי 'בין המצרים' התקווה גדולה לניצחון מותנית בכך שנרבה באהבת חינם ונפחית בשנאה פנימית. זו תהיה תרומתנו הרוחנית והחברתית לניצחון. ננחם את משפחות הרוגי-מלכות, נתפלל לשלום החטופים והשבתם אלינו במהרה, נאחל החלמה מהירה לפצועים, וברכת השקט ובטחה לכל בית ישראל.
|
|
אורלי
(
גיליון
42
פרשת
מטות
מסעי
כ``ו תמוז, תשס``ומה חדש במכון צמ''ת
)
|
|
 |
|
 |
|
|
בין האב ובין הבעל
(
/הרב אמנון בזקגיליון
42
פרשת
מטות
מסעי
כ``ו תמוז, תשס``ונקודת פתיחה
)
|
|
 |
|
 |
|
|
|
פרשיית נדרי אישה, הפותחת את פרשתנו, כוללת בתוכה מקרים שונים הנראים כחוזרים על עצמם. תחילה עוסקת התורה (ל, ה-ו) במקרה פשוט - בת הנודרת בהיותה בבית אביה, ומחלקת בין שני מקרים: אם אביה שמע את הנדר והחריש - הרי שנדרה קיים, ואם אין הוא מסכים לנדר ומפר אותו - הנדר בטל. לאחר מכן, בפשטות, עוברת התורה (שם, ז-ט) לדבר על אישה המצויה בבית בעלה - "ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה", ושוב היא מציגה את שתי האפשרויות: אם "שמע אישהּ ביום שמעו והחריש לה" - הרי שנדרה קיים, בעוד שאם "ביום שמוע אישהּ יניא אותה" - הרי שהנדר בטל. אולם לאחר מכן, שבה לכאורה התורה וחוזרת על אותו מקרה, ומפרטת שוב את דיניו (שם, יא-יג): שוב מדברת התורה על אישה נשואה - "ואם בית אישהּ נדרה", שוב היא חוזרת על שתי הסיטואציות, ושוב מחלקת בין מקרה שבו "ושמע אישהּ והחריש לה", שאז "קמו כל נדריה", ובין מקרה שבו "הפר יפר אותם אישהּ ביום שמעו", שהנדר בטל. מה אפוא טיבה של כפילות זו?
רש"י ורמב"ן, בעקבות חז"ל, פירשו שהפִּסקה הראשונה עוסקת בארוסה, הזקוקה להפרה הן מצד האב הן מצד הבעל, ואילו הפִּסקה השנייה עוסקת בנשואה, שבעלה מפר את נדריה בעצמו. ברם, חילוק זה אינו מבואר בפסוקים, הן מצד חלוקת המקרים הן מצד הדין כשלעצמו (הצורך בהפרת נדר ארוסה בבעל ובאב כאחד). משום כך, נטו המפרשים להעלות כיוונים אחרים בהסבר החילוק בין הפסקאות (עיין גם בפירושו המקורי של ראב"ע).
על דרך הפשט נראה חילוקו של רשב"ם, שהפִּסקה הראשונה עוסקת בנדרים שהבת נדרה עוד בהיותה בבית אביה, שהוזכרו בפסוקים שבתחילת הפרשה, וכפי שנראה מפשט הלשון - "ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה", בעוד הפִּסקה השנייה עוסקת בנדרים שהאישה נודרת כבר לאחר נישואיה - "ואם בית אישהּ נדרה". לפי פירוש זה, ביכולתו של הבעל להפר את נדריה הקודמים של האישה, שאותם נדרה בבית אביה ואביה הסכים להם ולא הפרם. רשב"ם עומד על כך שפירושו על דרך הפשט עומד בניגוד לדעת חז"ל (גיטין לה, ב), ש"אין הבעל מיפר בקודמין".
הבדל זה שבין הפשט לבין הדרש נוגע בשאלה עקרונית ומהותית בחיי הנישואין: על דרך הפשט נראה שעם נישואיה עוברת האישה לרשותו המלאה של בעלה, ואף דברים שקיבלה על עצמה בהיותה בבית אביה ובהסכמתו כפופים כעת לרצונו ולהסכמתו של הבעל. ברם, חז"ל קבעו להלכה שאין הדבר כן: יכולת הבעל בהפרת נדרים מוגבלת רק לתקופת הנישואין, אולם אין בסמכותו לבטל התחייבויות ולהשכיח מן האישה את הדברים שקיבלה על עצמה בבית אביה. כך נוצר האיזון בין שתי מערכות היחסים: "בין איש לאשתו, בין אב לבתו בנעוריה בית אביה" (שם, יז).
|
|
מתנה על מה שכתוב בחוק
(
/ארץ חמדהגיליון
42
פרשת
מטות
מסעי
כ``ו תמוז, תשס``ומשפטורה
)
|
|