יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך


 
שו"ת אונליין
רבני שו"ת מורשת
  הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
  הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
  מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
  הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
  הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
  הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
  הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
  הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
  מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
  רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
  מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
  מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
  מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
  הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
  הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
  הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
  הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
 
אמונה
 
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
 
בריתות
  הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
  רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
  רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
  הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות

פרשת השבוע

דף הבית » פרשת השבוע » שבת בשבתו » גליון 9, פרשת תולדות
moreshet.co.il
E-mail: zomet@netvision.net.il  אלון שבות גוש עציון   מספר פקס   02-9931889   מספר טלפון  02-9931442

חיפוש גיליון
 
חיפוש פרשה
הצג חפש
 
פרשה
   ערך לחיפוש
חפש

ספרים חדשים ( /הרב יהודה שביבגיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דחדש במדף )

שיעורי הלכות שבת, הרב יוסף צבי רימון, 110 עמ'; מדריך למורה 183 עמ', מכללת הרצוג אלון שבות
"הלכות שבת… הרי הם כהררים התלויים בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות" (משנה חגיגה א,ח). אכן מאז שהותר לכתוב גם דברי תורה שבעל פה, כבר היו הלכות שבת למקרא מרובה. מרובה כל כך עד שהעושר לעיתים רבות שמור לרעתו של המבקש ללמוד ולידע, שקשה לו להעלות הלכה ברורה מתוך שפע המקורות.
הרב רימון - ר"מ בישיבת הר עציון, רב באלון שבות ומורה ותיק בהלכה - מסייע ביד הלומד והמלמד בחוברות שלפנינו. שהוא פורש בקצרה, ובצורה גראפית סדורה ומושכת את מקורות ההלכה, למן המקרא והגמ', דרך הראשונים והשו"ע ועד לפוסקי זמננו. החוברות הראשונות עוסקות ב'זכור' היינו במצוותיה החיוביות של השבת, וכבר אנו מצפים להמשך - לעיסוק באיסורי המלאכה ב'שמור'.

צדיקים וחסידים, יצחק אלפסי, 276 עמ', מכון תלפיות בני ברק
חוקר החסידות הנודע, הרב ד"ר אלפסי משרטט בזה את דמות דיוקנם ותולדותיהם של שלושים ושבעה מרבי החסידות, למן רבי אברהם איגר מלובלין ועד לרבי שמעון שלום מאמשינוב (הסדר אינו סדר דורות או ארצות או אסכולות, אלא סדר א-ב של שמות!), והם לא מהיושבים ראשונה בממלכת החסידות ולא זכו לתהודה עד הנה.

סידרא – יז, עורך: צ"א שטיינפלד, 228 עמ', הוצאת אוניברסיטת בר אילן
גליון זה של כתה"ע לחקר ספרות תורה שבע"פ מחזיק תשעה מאמרים, רובם משל מורי המחלקה לתלמוד בבר-אילן. בין המאמרים: 'הדור בהלכות הרב קוק' (נ' גוטל); 'ר"י בן יקר' (ש' יהלום); 'קש, תבן, גבבא' (ר"ב פוזן); 'כפרה למתים' (צ"א שטיינפלד)

עת לחשוב, כתב עת לחשיבה יהודית, עורך: הרב יוסף ברוק, 'אוצרות' הוצאה לאור
ירחון זה, שהתחיל כירחון לבעלי תשובה (בגלגולו הקודם נקרא בשם: 'עת להשיב'), עוסק בנושאי יהדות שונים, אם כאלו הקשורים לחודש ההופעה, ואם כלליים, ביותר אלו שיש להם מגע עם מדע (רפואה בעיקר) ואמנות, תוך הארת והדגשת הזווית היהודית הייחודית. נשמרת עריכה גראפית קפדנית וחזות ידידותית. לפרטים: 03-5701466.

שלושת סיפורי "אחותי היא" ( /הרב אמנון בזקגיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דנקודת פתיחה )



בשלוש פרשיות אנו קוראים על חששותיהם של האבות, שהביאו אותם לומר על האישה שלהם שהיא אחותם - פעמיים אצל אברהם, במצרים (פרק יב) ובגרר (פרק כ), ופעם אצל יצחק - בגרר (פרק כו). עיון בפרשיות מעיד על התפתחות ביניהן: בפעם הראשונה נלקחה האישה לגמרי, בפעם השנייה נלקחה - אך ללא שהמלך קרב אליה, ובפעם השלישית - האישה לא נלקחה כלל. מה הסיבה להבדלים אלו?

בפרשה הראשונה נחלקו המפרשים: לדעת הרמב"ן - "אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם..."; בעוד שהרד"ק מצדיק את אברהם, ש"לא סמך על הבטחת הא-ל שהבטיחהו, כי אמר שמא יגרום החטא... וכן ראוי לכל צדיק שלא יסמוך במקום סכנה על הנס". אולם גם ע"פ דרכו של הרד"ק, עדיין אנו פוגשים בפרשה הראשונה ביטוי תמוה: גם אם הבקשה "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵך" מובנת, מה טיב ההוספה - "לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ"? רש"י שם מפרש: "יתנו לי מתנות", שהרי כך נאמר שם בהמשך: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים". בקשה זו נראית בעייתית, ובהמשך דרכו, אברהם אכן מביע הסתייגות מקבלת ממון מאנשים רעים: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (יד, כב-כג).

בפעם השנייה שבה נתקל אברהם באותה סיטואציה, שוב הוא לא חזר על הציפייה לקבל גם רווח כלכלי: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא" (כ, ב). ייתכן, שזו הסיבה מדוע בפעם זו התערב הקב"ה: "עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ". גם כאן קיבל אברהם שכר מהמלך שלקח את אשתו, אולם הפעם שכר זה לא היה תמורת עצם הלקיחה, אלא כפיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לאברהם ולשרה: "הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם".

אצל יצחק, נראה שהגיע התיקון המלא, שהרי בסופו של דבר אשתו כלל לא נלקחה, לאחר שהתברר לאבימלך, שהשקיף בעד החלון, שרבקה היא אשת יצחק. מה גרם להבדל זה שבין הפרשיות? בשתי הפרשיות של אברהם, ההכרזה שהאישה היא בעצם אחות נעשתה מיד בכניסה לאיזור החדש. יצחק, לעומת זאת, המתין עד שיישאל: "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא". נראה אפוא, כי יצחק חי עם רבקה חיים רגילים של בעל ואישה, ורק כאשר נשאל, השיב: "אחותי היא". מובן, כי תשובה זו נראתה חשודה, וסביר להניח שזו הסיבה מדוע דווקא כאן בדק המלך היטב לפני שלקח את האישה.

ואכן, בניגוד לאברהם, שבעלייתו הראשונה ממצרים חזר עם רכוש רב, שאותו קיבל מפרעה תמורת שרה - "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב", הרי שהתורה מתארת שיצחק, שלא קיבל דבר מאבימלך, משיג את רכושו בזכות עמלו: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד".

גם ליעקב יש ידי עשו - הרבנית בתיה טבצ'ניק ( גיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דדרשת הרב )

מנהלת מדרשת אמונה ללימודי האשה והמשפחה היהודית, ירושלים


בניגוד למקובל שהבכור במשפחה הוא המיועד להנהגתה, רבות הן הדוגמאות במקורות לאדם שנולד ראשון ובכל זאת לא זכה במנהיגות. דוגמא לכך בפרשתנו, במאבק שבין "יעקב איש תם יושב אהלים" ועשיו "איש שדה".

לפי המדרש, יצחק שנעקד על גבי המזבח וכמעט הפך לקרבן למען רעיונותיו הנשגבים של אביו, חזה בעיני רוחו את עקדותיהם של בניו בכל הדורות. ראה יצחק את מוקדי האש ואת כל המאכולות המושחזים, והרהר: אם המשך השושלת היהודית תובע כל כך הרבה, אולי יש צורך להעביר את המנהיגות לחזק שבבנים, לעשיו, אשר בכוחו ובמומחיותו לכלי מלחמה לא יאפשר שיפגעו בו.

שונה הלך המחשבה של רבקה - "ותלך לדרוש את ה'." אין מגינים על רעיון באמצעות חץ וקשת ולא בחרב. על רעיון מגינים ברעיון, בגבורה נפשית, בתוכן ובעוצמה רוחנית. יצחק שולח את עשיו לקחת את חרבו ואת קשתו; רבקה שולחת את יעקב לקחת שני גדיי עזים, המזכירים את הכהן הגדול המעמיד ביום הכיפורים שני גדיים שווים במראם ובקומתם, ומטיל עליהם גורל אחד לה' ואחר לעזאזל.

כל יהודי יכול לבחור את דרכו, אם לה' ואם לעזאזל. הדרך לה' היא דרך של קרבנות, ואילו תחילתה של הדרך לעזאזל היא לכאורה חיים מבריקים, אך בסופם - נפילה והתרסקות. במאבק בין הכוחות מובטח הנצחון לה'.

אחרי שיצחק נוכח לדעת, שבעת הצורך מוכן יעקב לדאוג להכין לעצמו "ידי עשיו", הוא מברך אותו "מטל השמים ומשמני הארץ". עשיו, בשומעו שברכת יעקב כוללת פן גשמי, מתרעם - הרי העניינים הגשמיים שייכים רק לו! יצחק מפשר בין הניגודים, ומעניק לשניהם ברכות חומריות ורוחניות כאחד, אבל משנה הוא את סדרן. עד היום סדר זה מבדיל בין יעקב לעשיו - בני עשיו מסוגלים לגעת רק בקצה הרוחניות; כאשר מצבם החומרי איתן והם מבורכים בעושר וברכוש, משיגים הם חכמה ומדע. בני יעקב מתחילים "מטל השמים", מן הצד הרוחני הרעיוני, ורק אז יזכו ב"משמני הארץ". היפוך היוצרות עלולה להשחית את דרכם. ברכת יצחק כסדרה היא הערובה הנאמנה לקיום היעוד של כל יהודי. ההצלחה תלויה בבחירה הנכונה.

כי הרחיב ה' לנו - פנינה וינרב ( גיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דארץ מולדת )

 הגיליון בפורמט PDF

אגודת "מנוחה ונחלה" בפולין היא שהקימה בשנת 1890 את המושבה רחובות, מתוך אמונה "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ", ושוב לא נזדקק לחסדיו של הברון רוטשילד. בכניסה הצפונית לעיר באתר הנקרא "גבעת הקיבוצים" (ששימש להכשרתם של חברי קיבוצים בהקמה) תמצאו את "מכון אילון", בו נבנה מתחת לעיניהם הפקוחות של הבריטים "סליק" גדול, מפעל תת-קרקעי לייצור כדורים ונשק ששימש מאוחר יותר במלחמת העצמאות.

נחזור לכביש הראשי ונבקר ב"מכון ויצמן". במוקד האירוח תצפו במופע מולטימדיה המתאר את עבודות המחקר הנעשות כאן. בביתן ההיסטוריה תערוכה הפורשת את חזונו של נשיא המדינה הראשון, ד"ר חיים ויצמן, בתחומי מדיניות ומדע. בביתן הפיסיקה תצוגות מרתקות ואף משעשעות של מחקרי הפיסיקאים שבמכון. בפאתי המכון מתנשא ביתו של ד"ר ויצמן שנבנה בשנת 1937. בסרט "מלך ללא ממלכה" תעקבו אחרי חייו ופועלו של בעל הבית. אל תפסחו על גן המדע ע"ש קלור עם מוצגיו האינטראקטיביים שיאפשרו לכם לחוש וללמוד על תופעות טבע שונות. לא תוכלו שלא להבחין ב"מגדל השמש". בקשו הסברים. ב"משעולי המדע" ניתן לקיים סיור וירטואלי באמצעות סרטי וידיאו קצרים והסברים קוליים.

מרכז המבקרים פתוח בימים א'-ה' בין השעות 9:00-16:00. טלפון לתיאום ביקורים 08-9344499. הכינו ארנקים לתשלום דמי כניסה.

הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

אדום והמטרופולין המודרנית - פרופ' שלום רוזנברג ( /הרב ישראל רוזןגיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דנקודת מבט )

 הגיליון בפורמט PDF

בחזון סולם-יעקב עולים ויורדים מלאכים. לפי ר' שמואל בר נחמן (ויקרא רבה כט,ב) אלה הם שרי האומות. יעקב רואה את שרי בבל, מדי ויון עולים ויורדים, ומלכויותיהם נוסקות ונופלות. כשראה את שרו של אדום, היא רומא, עולה - "נתיירא יעקב אבינו. אמר: אפשר שאין לזה ירידה? אמר לו הקב"ה: 'ואתה אל תירא עבדי יעקב', אפילו הוא עולה ויושב אצלי, משם אני מורידו". הנשר הרומאי האדיר היה שאנן ובטוח: "מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ" (עובדיה א,ג). רבי שמואל קורא עליו את המשך דברי הנביא: "אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר, וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ". רומא, סמל היציבות והביטחון, הפכה סמל הקריסה הפלאית והחורבן 'הבלתי-אפשרי'.

רומא היא סמל המטרופולין המודרנית הבוטחת בעצמתה. זהו הנושא של הסיפור השלישי באגדות רבה בר בר חנה, המתאר את אשר ראה בחומות העיר מְחוזָא שבבבל (בבא בתרא עג,א; מתורגם לעברית): "בעצמי ראיתי את הורמיז בר לילית רץ על שיני חומת העיר מחוזא. פרש הרוכב על בהמתו היה רץ מתחתיו, ולא יכול היה להשיגו. פעם רצו שתי פרדות חבושות על שני גשרים של הנהר רוגְנָג, [והורמיז] קופץ היה מזו לזו, ומזו לזו. בידו שתי כוסות יין, וזורק היה מזו לזו ומזו לזו , ולא נשפך ארצה אף לא טיפה אחת. ואותו יום 'יעלו שמים ירדו תהומות' היה! שמעו [על כך] בבית המלוכה, והרגוהו".

הורמיז הוא שד מיוחס, הוא בנה של לילית. שאלת מהותם וקיומם של השדים לא תעסיק אותי כאן. ננסה להבין את הסיפור כפי שהוא, תוך שניעזר בהערותיו של הראי"ה קוק. לפי הראי"ה מחוזא לא נבחרה במקרה. היתה זאת עיר עשירים ומכובדים "דניידי", דהיינו "שטרודין בסחורה" (גיטין ו,א ורש"י שם). החכמים - לא הייתה דעתם נוחה מאנשי מחוזא. רבא (ראש השנה יז,א) אף כינה את הטובים שבהם "בני גיהנם".

העיר מחוזא היא עבורי ייצוג המטרופולין המודרנית. מה מדריך אותה? אין ספק בכך: חמדת הממון והרכוש. הורמיז השד, מפתה את אנשי מחוזא לחמוד עושר לשמו, לאגור מיליארדים שכבר אינם משמעותיים למי שאינו מסוגל לבזבזם. תורתו הקדושה של הורמיז היא הכלכלה, והוא מתאר את המשא ומתן הכלכלי בהצגת קרקס מרהיבה המתקיימת אף ביום סערה ומשבר, בו הגלים "יעלו שמים ירדו תהומות". השד רוקד בין הפרדות שבגשרים הרחוקים, ו"מחזיק בידו שתי כוסות יין, ושופך מזו לזו ומזו לזו". אני מתאר לעצמי שאף אילו היינו מרחיקים את הגשרים יותר, הייתה הגלובליזציה עוזרת לשד להצליח. היין מועבר, ופלא! "לא נשפך אף לא טיפה אחת". הטיפות חייבות היו להישפך, כי הן מייצגות את הצדקה, את הסעד החברתי הנמחק במעשי השד. אלא שלפעמים השד המתוחכם והפרדוקסלי דווקא שופך! במשבר הכלכלי של 1929, כשהכלכלה העולמית קרסה, נהג לשפוך קפה לים, כדי לשמור על מחירו.

עתה מובנת גם פתיחת הסיפור. כשהורמיז רץ על שיני החומה, פרש מהיר היה רץ לרגלי החומה, ולא יכול היה להשיגו. החומות מייצגות את הביטחון, הפרש - את שומרי העיר, את כוחות החוק, המשפט והמשטרה. הסוס המשטרתי אינו מסוגל להשיג את השד. הפשע משתלט על החברה, השמה את מבטחה בחומה ואינה מבינה שהשד רוקד עליה. איתנות המטרופולין היא "מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ" (ישעיהו לו,ו). הקנה הרצוץ נראה שלם מבחוץ אך הוא רקוב מבפנים. לפי ישעיהו (מב,א-ג) מתאר הקנה הרצוץ את המעמדות החלשים, שהם הסיבה לשבירות הפנימית של החברה. הנביא מנבא את בואו של מלך אידיאלי, "עַבְדִּי אֶתְמָךְ בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי... [אשר קָנֶה] רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר", וכדברי רש"י: "לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים". עבד ה' ינצח את השד, אך בינתיים השד רוקד ברחובות. אנשים גוועים באבטלה ורעב, עניים חדשים מקבצים נדבות בשווקים, חולים וזקנים לנים בהם. הילדים יגדלו ברחובות בגלל הפשיעה, השכונות ייסגרו בגדרות ושומרים. אך השומרים, אף אם לא ייכנעו לשחיתות, לא יוכלו להשיג את השד.

מקובל לחשוב שהשדים שוכנים בחורבות, אך הורמיז שוכן בעיר. אילו היו נפקחות עינינו, היינו רואים שהעיר חרבה ורצוצה מבפנים. מלכות השדים הרגה את הורמיז כי הוא העיז לרמוז על מעלליה במטרופולין הגדול, באדום-רומא החדשה. ואם נבין זאת - נינצל.


הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

מן האדום האדום הזה ( גיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דתורה חברה ומדינה )

 הגיליון בפורמט PDF


רשאים אנו להתברך בכך שאנו עם מתקדם, שכן מחקרים אנתרופולוגיים מלמדים שהמודד לקידמה הוא מיונם של הצבעים. הפרימיטיביים ביותר מכירים רק בשחור/לבן, וככל שעולים במעלות הקידמה כך מוצאים יותר מילים להגדרתו של כל צבע. ואנו יש לנו אדום (קראו שוב את הכותרת), בפרשה הבאה (ויצא) נמצא את החום, צהוב נזכר בפרשת נגעים, ותכלת בציצית.

בכוונה לא הזכרנו ירוק, כיון שבלשוננו 'ירוק' של חז"ל מכונה: צבעוני. כך כתב הרמ"א (יו"ד קפח,א): "גם מה שקורין בלו"א (blue) בכלל ירוק הוא." ובתוספתא נגעים (א,ה) העמידו זה ליד זה את הירקרק שבירוקים ואת האדמדם שבאדומים, ושאלו: "איזהו הירקרק שבירוקים?" והשיב סומכוס: "ככנף הטווס". ואכן, בטווס יש 365 מיני צבעים (תנחומא, תזריע) מכל צבעי הקשת וגווניהם, מהצהוב ועד הסגול, ורק… אדום אין בו.

יש אומרים שהמלה 'אדום' נגזרה מ'דם', אבל דם יכול להיות גם ירוק, ולדעת עקביא בן מהללאל (משנה בנדה) הפרשה בצבע זה מטמאת. כאמור, 'ירוק' הינו כל צבע שאינו אדום, ולכן כותב מהר"ם מרוטנבורג בתשובתו: "בין מראה בלו"א (כחול) בין מראה גה"ל (צהוב) בין מראה גרי"ן (ירוק, green) – כולם בכלל ירוק הן." לתשומת ליבם של בעלי הדם הכחול!

צבע מיוחד במינו הוא החום. נבחין בזאת כבר בשמו של הצבע - לשמות הצבעים משקל מיוחד בשפה העברית: אָדֹם, כָּתֹם, צָהֹב, יָרֹק, כָּחֹל, סָגֹל, וברבים: אֲדֻמִּים, כְּתֻמִּים צְהֻבִּים וכו'; ורק החוּם ניצב כנגד. הוא איננו אחד מצבעי היסוד (אדום, כחול וירוק). מבחינה חזותית זהו צבע מתעתע; עין שתביט ברקע שכולו חום, לא תגדיר את הצבע כחום, אלא ככתום. הגדרת הצבע באה רק על רקע של צבעים אחרים. כשה"ר יעקב עמדין דן בצבע החום בקשר למראות דמים, הוא מגדירו כך: "אין לו נטיה לאדמומית, אלא לשחרות… ירוק ברוי"ן (brown)… אינו שחור… אלא שעמוק שלו נוטה קצת לשחרות הדיהה" (שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מד). לתפיסת הצבע החום בעין האדם יש הסבר פיסיקלי מיוחד, אך לשם כך יהיה עליכם להביט בספרות המקצועית המתאימה.

ע"פ: ד"ר נדב שנרב, תחומין כג 509 - 514

הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

"קומו ונעלה" במבצע ( גיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דמה חדש במכון צמ''ת )

 הגיליון בפורמט PDF
.

הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

עיסוקים נוספים סמוך למנחה ( /מפסקי הרב מרדכי אליהו שליט''אגיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דהליכות עולם )

 הגיליון בפורמט PDF


א. בשבוע שעבר נגענו בנושא האכילה סמוך למנחה, שנאסרה מחמת החשש לשכחה. מאותה סיבה נאסרו פעולות נוספות שאדם נוטה לשקוע בהן ולשכוח חובות אחרות המוטלות עליו.

ב. לכן אסור להיכנס למרחץ סמוך למנחה גדולה (דהיינו, השבוע בערך מהשעה 11:00) עד שיתפלל מנחה (שכאמור בשבוע שעבר, זמנה לכתחילה סמוך לשקיעה, השבוע: 16:40).

ג. בשעת הדחק ניתן להקל בכך אם יבקש מחבר להזכיר לו להתפלל. וכן הקלו בערבי שבתות.

ד. אסור לדיין להתחיל לדון סמוך למנחה גדולה, ויש מקילים לסמוך על מזכיר בית הדין שיזכיר לדיינים להתפלל מנחה.

ה. אין להושיב תינוק על הברכיים סמוך למנחה, שמא יטנף ולא יהיה לו בגד להחלפה. ואף אם יהיה לו, יש לחשוש שמא יעבור זמן עד שיחליף את בגדיו ובינתיים יעבור זמן מנחה.

ו. גם כשיושב אדם להסתפר יש חשש שמא יתקלקל אחד ממכשיריו של הספר וזמן התספורת יימשך ובינתיים יעבור זמן המנחה. משום כך, אין לשבת לפני הספר סמוך למנחה גדולה ועד שיתפלל מנחה.

ז. כיום נוהגים להקל בענין התספורת, כשיש לספר מכשירים נוספים להחלפה. ולכן נוהגים להקל בכך אף סמוך למנחה קטנה.

ח. ומכל מקום ע"פ הסוד, אין להסתפר אחרי חצות היום, אע"פ שהתפלל מנחה.

הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

וַיֶּעְתַּר יצחק לה' לְנֹכַח אשתו... וַיֵּעָתֶר לו ה' (כה,כא) ( /הרב ד''ר רפאל בנימין פוזןגיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דפרשגן - על תרגום אונקלוס )

 הגיליון בפורמט PDF


א. עֲתִירָה חִילוּי ותְּחִנָּה הם מ"עשרה לשונות שהתפילה נקראת בהם" (ספרי, דברים כו) לכן ת"א בכולם "וְצַלִּי", לשון תפילה: כמו "ויחל" ו"ואתחנן" גם "וַיֶּעְתַּר יצחק" - "וְצַלִּי יצחק", התפלל; וכמוהו "הַעְתִּירוּ אֶל ה"' (שמ' ח,ד) - "צַלּוֹ קֳדָם ה"'. והמעיין ימצא שלעומת עֹשֶׁר (מגזרת עש"ר) שנתייחד לריבוי ממון, פועל "עתר" העברי מציין ריבוי מסוגים שונים, כרש"י כאן: "ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא וכן וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת (יחז' ח,יא), מרבית עלית העשן, וכן וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם (שם לה,יג), וכן וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא (משלי כז,ו) דומות למרובות והנם למשא". ומכיוון שלדעתו עת"ר העברי מציין בין ריבוי דברים ("הַעְתַּרְתֶּם עלי דבריכם") או גם ריבוי עשן ("וַעֲתָר ענן הקטורת"), הטעים כאן רש"י על פי ת"א: "וַיֶּעְתַּר - הרבה והפציר בתפלה". ואולם בארמית עת"ר מיוחד לריבוי ממון: "אני הֶעֱשַׁרְתִּי את אברם" (בר' יד,כג) - "אֲנָא עַתַּרִית"; "העשיר לא ירבה" (שמ' ל,טו) - "דְּעַתִּיר". ומכאן "עתיר ניכסין", שהוא "עשיר בסחורות" ("ערוך", עתר). ובלשון חז"ל הושאל "עתיר" גם לרכוש רוחני: "עתיר נכסין עתיר פומבי - זה הוא בעל הגדות; עתיר סלעים עתיר תקוע - זהו בעל פלפול; עתיר משח עתיר כמס - זהו בעל שמועות" (ב"ב קמה,ב).


ב. "וַיֶּעְתַּר" שבתפילת יצחק הוא בבניין פעיל (פָּעַל), לעומת קבלתה "וַיֵּעָתֶר לו ה"' שהיא בבניין סביל (נִפְעַל). אבל אונקלוס תרגם גם את הנאמר על הקב"ה בפעיל: "וְקַבֵּיל ה' צְלוֹתֵיהּ", שלא יישמע כאילו הקב"ה נפעל על ידי אדם.


ג. לרש"י "לְנֹכַח אשתו - זה עומד בזוית זו ומתפלל", הוא תיאור מקום. אבל לרשב"ם "לנכח - בשביל", זהו תיאור סיבה. ת"א "לָקֳבֵיל אִתְּתֵיהּ" (לנגד אשתו) כמו "נִכְחוֹ תחנו על הים" (שמ' יד,ב) - "לְקִבְלֵיהּ", מפרשו כתיאור מקום. אבל יוב"ע: "והפך יצחק בצלותיה דעתיה דקב"ה ממה דגזר על אינתתיה", כתיאור אופן.

הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

ויעתר יצחק - אליהו משגב ( /זאב ולקגיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דארצי מולדתי )

 הגיליון בפורמט PDF


בשנת 1348, אירע אסון כבד באירופה. יש הטוענים שהמגיפה השחורה, דהיינו – מגיפת הדבר שהתחוללה באותה שנה – כילתה כשליש מאוכלוסיית אירופה! יישובים שלמים נעלמו מעל המפה, דרכים רבות הפכו שוממות; וכרגיל, האשימו במגיפה את היהודים.

האגדות מספרות על אדם שגופתו נמצאה, כמה ימים לאחר מותו, והושלכה אל אחת מבארות המים. בדרך זו התפשטו חיידקי הדבר, עד מהרה, באירופה כולה. כך התפשטה אחת המחלות הקטלניות שידועות לנו. מעניין, שעד לפני כמה שנים היו בטוחים שמחלה זו הודברה ועברה מן העולם. אך כוחות הרשע של רוסיה הקומוניסטית, פיתחו מחדש את חיידקי הדבר לצורכי לוחמה ביולוגית.

נשוב לאירופה; האמת היא, שהמגיפה פקדה את היהודים פחות מאשר את הגויים. יש התולים זאת בניהוגי הטהרה והנקיות שהיהודים הקפידו עליהם, ובכך שמתוקף כללי ההלכה נמנע – פעמים רבות – המגע בין היהודים לבין שכניהם. כך או כך, גל חדש של אנטישמיות פקד את אירופה, ובעקבותיו התחוללה תנועת עלייה קטנה לארץ ישראל. אגב, למגיפה השחורה יש עדות אפילו בכתביהם של בעלי התוספות. יש המדייקים, מאחד התוספותים במסכת תענית, ומוצאים בו רמז ברור ומובהק למגיפה השחורה; מה שמעיד על התקופה המאוחרת שבה נערכו התוספות שלנו למסכת זו.

בשנת 1350, עלו לארץ הרב יצחק הלוי יחד עם תלמידי הישיבה שהקים. הוא ייסד, מספר שנים קודם לכן, ישיבה שהוקמה בעיר היידלברג שבגרמניה, ועניינה היה בתורת הסוד. התלמידים התכנסו מכל רחבי עמק הריינוס, ולמדו בחבורות ענייני קבלה, מתוך מגמה להכין את עצמם לגאולה. בכלל, בתקופות של רדיפה ושמד, מתעוררים פעמים רבות פעמי הגאולה; יש הסבורים שמסיבות פסיכולוגיות, ויש התולים זאת בפעמי גאולה אמיתיים שמרחפים בעולם. הם כינו את עצמם 'אסירי התקווה'.

אחד מהם, שהיה ידוע בכינוי 'אסיר התקווה אברהם הלוי', עלה לארץ והתיישב בירושלים. בין פעילויותיו – תרגום ספרים, כאשר היה זה כנראה החכם האשכנזי הראשון שתרגם מערבית לעברית. הוא תרגם את ספר ה'ציוני'; ספר שכולו דברי קבלה נשגבים, וסודות עמוקים. מחברו – מנחם בן מאיר ציון, טוען שאת הדברים הכתובים בו הוא למד בהר ציון מפי חסידים.

הקבוצה שעלתה לארץ, פיתחה מאפיינים שהתקיימו מאוחר יותר גם בהתיישבויות נוספות בארץ ישראל לאורך הדורות. למשל, מהר מאוד התבסס הקיום הכלכלי של אנשי הקבוצה על תרומות מחוץ לארץ. בספרי הזיכרון של קהילות שונות באירופה, אנו מוצאים איסוף כספים לטובת 'אסירי התקווה'. נוסף על זאת, כעשר שנים לאחר העלייה לארץ, חזר מנהיגה הרוחני של התנועה – הרב יצחק הלוי – לאשכנז.
מתוך - שלמה שבא, ארץ ישראל, אוטוביוגרפיה

הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

חידה מן הפרשה ( /דקלה שגיבגיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דחידקל )

 הגיליון בפורמט PDF
הפתרון לשבת וירא: דמות א =צללית 2, דמות ב =צללית 1, דמות ג =צללית 4
הזוכה לפרשת לך-לך: אשר זאב, אפרת

הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

פרק ב' משנה יג' ( /הרב יהודה שביבגיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דבדרך אבות - סביב פרקי אבות )

 הגיליון בפורמט PDF


רבי שמעון אומר: הוי זהיר בקרית שמע ובתפילה; וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר: "כי (אל) חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה"; ואל תהי רשע בפני עצמך.

רבי שמעון שירא חטא הוא, פותח בעניין קבלת עול מלכות שמיים, היינו בקריאת שמע. ומצרף אליה תפילה, שבשתיהן צריך האדם להיות זהיר. אולם מאמרו השני מתייחס רק לתפילה - 'אל תעש תפילתך קבע'. ומה לגבי קריאת שמע? אפשר שלגביה קבע אינו חסרון. כי כן קבעה התורה מועדים קבועים לקריאת-שמע: 'בשכבך ובקומך'. שכן לעומת תפילה שהיא 'רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא', וראוי לה שתיעשה בכל עת שחש האדם צורך בכך (אף כי חכמים קבעו זמני תפילה), הרי קריאת שמע היא בעצם קריאת האדם באוזני עצמו ('צריך שישמיע לאוזנו' - משנה ברכות ב,ג), קריאה שהיא קבלת עול מלכות שמים ויפה לה להיות מוסדרת וקבועה.

לעניין זה של תפילה מובא - שלא כמקובל דרך כלל באבות - כתוב מן המקרא לחיזוק. נראה שהכתוב בא לבסס את האמונה וההכרה שהתפילה יצירית היא ובכוחה לפעול, שהנה מנבא יואל כי הקב"ה 'חנון ורחום ונחם על הרעה', ומעתה יש לעשות את התפילה רחמים ותחנונים לפני המקום, כדי שאכן 'יתחרט' על הרעה שחישב לעשות. ואם תפילה פועלת לשנות כביכול אצל הקב"ה, צריך האדם להאמין גם בשינוי שיכול להתחולל בתוכו, ומכאן המסקנה: 'אל תהי רשע בפני עצמך', שתחשוב את עצמך כרשע ללא תקנה, אלא…

הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

תורה לשמה ( /המזרחי העולמי - המחלקה לחינוךגיליון 9 פרשת תולדות ד` כסלו, תשס``דבשדות החינוך )

 הגיליון בפורמט PDF


המפקחות על גני הילדים בחמ"ד התכנסו עם המפקחת הארצית הגב' שרה תאומים ליום עיון וללימוד תורה לשמה. מר מוטי סמט, יו"ר הסתדרות המורים בירושלים, אירח את המשתתפות, ופתח בדברי תורה וברכה. לימוד התורה הוקדש לעילוי נשמתם של ילדי הגננות שנרצחו בליל ראש השנה בנגוהות הי"ד. אייל יברבוים הוא בנה של הגננת שושנה יברבוים מרחובות; והתינוקת שקד אברהם היא בתה של הגננת שירה אברהם מתל"ם בהר חברון, ונכדתה של הגננת ורדית הר-לבן מכפר הרא"ה.

במסגרת יום זה למדו המפקחות מפי הרב חן חלמיש מתנועת "אל-עמי" על כוחן של מילים, ועל הצורך החיוני בשאילת שאלות. ד"ר ניסים אליקים, סגן ראש מינהל החמ"ד במשרד החינוך, התמקד בדבריו במנהיגות החינוכית האידיאלית כפי שהיא מצטיירת במקורות - דמות המחנך אליה יש לשאוף. הרב אלישע וישליצקי הסביר את תפקידה המרכזי של הגננת בעיצוב נפשו של הילד, מתוך הבנת הערך של כיבוד הורים.

במסגרת יום העיון נפגשו המפקחות וטעמו ממטעמיהן של תלמידות המגמה לכלכלת בית, בבית-הספר הממלכתי-דתי לחינוך מיוחד נעורים בירושלים, בהובלתה של מרכזת המגמה הרבנית אסתר בינון.

"כל העוסק בתורה לשמה, מקרב את הגאולה" (סנהדרין ט,א).

פעולהנט-שעת חברה למחנך ולמדריך www.haroe.org.il

הוספת תגובה
גירסא להדפסה
שלח לחבר

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines