יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך


 
שו"ת אונליין
רבני שו"ת מורשת
  הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
  הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
  מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
  הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
  הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
  הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
  הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
  הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
  מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
  רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
  מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
  מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
  מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
  הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
  הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
  הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
  הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
 
אמונה
 
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
 
בריתות
  הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
  רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
  רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
  הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות

פרשת השבוע

דף הבית » פרשת השבוע » שבתון » גדולתו של משה רבנו כמנהיג גליון 24, פרשת פנחס
moreshet.co.il
E-mail: ns-SAFt@NONSTOP.NET.IL  לוחמי הגיטו 16 פתח-תקווה   מספר פקס   03-9249978   מספר טלפון  03-9241240

חיפוש גיליון
 
חיפוש פרשה
הצג חפש
 
פרשה
   ערך לחיפוש
חפש

גדולתו של משה רבנו כמנהיג ( גיליון 24 פרשת פנחס , סא''ל אבנר גולדמן ז''ל )

לכאורה, בקריאה שטחית, ניראה כי פרשת פינחס מתארת סיפורים שונים ללא קשר מובהק ביניהם. אך בקריאה מעמיקה נגלה תמונה שונה.
פרשת פינחס מהווה את נקודת המפנה בין הנדודים במדבר לתחילת הכניסה לארץ. אך בפרשה ישנו רובד נוסף, והוא גדלותו של משה רבינו כמנהיג - ובנקודה זו נרחיב.
הפרשה מתחילה בסיפור שהוא למעשה חזרה על סיומה של הפרשה הקודמת (בלק) - מעשהו של פינחס וברית כהונת עולם שנכרתת עימו בעקבות מעשה זה. מדוע לא להסתפק במסופר בפרשת בלק? לשם מה החזרה והכפילות?
התורה ממשיכה בשלושה נושאים רצופים הקשורים זה בזה: מפקד שבטי ישראל המהווה את הבסיס לחלוקת הארץ, סיפורן של בנות צלופחד, ודיני הירושה המבוארים בעקבות התקדים שהן יצרו.
התורה ממשיכה ומביאה את הציווי למשה לעלות להר העברים ולהשקיף על הארץ, עם תזכורת מכאיבה למשה על החטא שחטא. תגובתו של משה מפתיעה ונשוב אליה בהמשך.
חלקה האחרון של הפרשה מוקדש למועדים ולקורבנות המוסף המוקרבים בהם. חז"ל התייחסו לכפילות שבהזכרת המועדים: "בשלושה מקומות מזכיר פרשת המועדות. בתורת כוהנים – מפני סדרן, בחומש הפקודים – מפני קורבנן, במשנה תורה- מפני הציבור". התייחסות חז"ל לכפילות יוצרת תמיהה נוספת. דווקא בספר ויקרא שהוא ספר הקורבנות – לא מוזכרים קורבנות המועדים כלל. אך בשנת הארבעים, על סף הכניסה לארץ, חוזרים על המועדים רק כדי להזכיר את קורבנות המוסף של כל מועד?
נחזור לתגובתו של משה, עליה דילגנו קודם. אחרי שהקב"ה מצווה על משה לעלות להר העברים, היינו מצפים לתפילתו של משה שתתאפשר לו הכניסה לארץ, כמו שמשה עצמו מתאר בנאומו הגדול בפרשת ואתחנן. זה ממש מתבקש בעקבות האירועים המתוארים בפרשה. הפרשה מתחילה בתיאור החוזר של מעשהו של פינחס. משה רואה כי יש מי ש"קונה עולמו בשעה אחת", בזכות מעשה חד פעמי פינחס זוכה במתת יקר – ברית שלום וברית כהונת עולם. בהמשך הפרשה נפקדים בני ישראל לקראת הכניסה לארץ – כולל כולם, כולם חוץ ממשה! ממשיכה הפרשה ומתארת את תלונתן של בנות צלופחד על שאינן זכאיות לירושה, ובעקבות תלונתן, הקב"ה מכופף, לכאורה, את החוק ופתאום הן זוכות בירושה. תכלית הכניסה לארץ מומחשת היטב בסיום הפרשה. לא לחינם חוזרת התורה על פרשת המועדות על סף הכניסה לארץ, "מפני קורבנן". תכלית הכניסה לארץ היא איחוד העם בארצו והפיכתו לציבור – גוי אחד בארץ – דבר שבא לידי ביטוי בקורבנות הציבור שהם מוספי המועדים המוזכרים כאן. לתכלית זו משה אינו זוכה להגיע. מיד אחרי התקדים שיצרו בנות צלופחד, מתארת התורה את דיני הירושה. מה יותר מתאים בנקודה זו, על רקע מה שתיארנו עד כאן, מבקשתו של משה להיכנס לארץ ולנחול אותה גם הוא - רק עוד "כיפוף קטן" של החוק (בדומה לבנות צלופחד)? ואם לא משה, אז לפחות שבניו יממשו את דיני הירושה ויזכו להיות המנהיגים הבאים!
אך לא! כאן מתגלה משה המנהיג בכל גדולתו. הוא אינו מבקש על עצמו או על בניו, אלא מעז לפנות לקב"ה בנוסח יחידאי במקרא: "וידבר משה אל ה' לאמר". בד"כ ה' פונה אל משה, בלשון זו, והכוונה היא שמשה יעביר את דבריו אל בני ישראל. כאן משה פונה לה' בדרישה שה' יענה לו ויאמר לו מהי תשובתו לפניה זו. ומהי בקשתו? – "יפקוד ה', אלקי הרוחות לכל בשר, איש על העדה. אשר יצא לפניהם, ואשר יבוא לפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם; ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין לה רועה". משה, כשהוא מבין שלא הוא ינהיג את ישראל, אינו מבקש לעצמו דבר. פעולתו האחרונה כמנהיג היא לדאוג לאיש ראוי שיחליף אותו בהנהגה. בשני מקומות בלבד משתמש משה בכינוי "אלוקי הרוחות לכל בשר", בפרשת קורח בה רוצה משה לציין כי רק קורא רוח כל בשר יודע מי הוא המורד במנהיגות ומיהו המנהיג האמיתי, וכאן – רק קורא רוח כל בשר יכול למנות מנהיג מתאים לרוחו של כל אחד ואחד. והקב"ה אכן עונה לו באותו המטבע: "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו".


פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines