יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך


 
שו"ת אונליין
רבני שו"ת מורשת
  הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
  הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
  מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
  הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
  הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
  הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
  הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
  הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
  מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
  רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
  מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
  מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
  מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
  הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
  הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
  הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
  הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
 
אמונה
 
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
 
בריתות
  הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
  רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
  רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
  הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות

פרשת השבוע

דף הבית » פרשת השבוע » שבתון » גדול המצווה ועושה  גליון 18, פרשת ויקהל
moreshet.co.il
E-mail: ns-SAFt@NONSTOP.NET.IL  לוחמי הגיטו 16 פתח-תקווה   מספר פקס   03-9249978   מספר טלפון  03-9241240

חיפוש גיליון
 
חיפוש פרשה
הצג חפש
 
פרשה
   ערך לחיפוש
חפש

גדול המצווה ועושה ( /מנהל ''מכון ירושלים לחזנות''גיליון 18 פרשת ויקהל , הרב בנימין זאב מונק )

זוכרים את המתנדבים בשנים הראשונות לקום המדינה? כידוע, הייתה בזמנו תנועה רחבה של "מתנדבים" מחו"ל, גם משאינם בני ברית שבאו לארץ, לקיבוצים, לעיירות הפיתוח, עזבו חיים נוחים בארצם ובאו מרצונם החופשי, לעיתים אף בתשלום דמי הטיסה – לעזור בבנין הארץ. ללא ספק היו רבים שהגיעו ממניעים מוסריים נעלים ועזרו אכן בימים הקשים ההם והם זכאים לתודה וברכה. עם זאת, השנים עברו ורובם נעלמו מחיינו. היכן הם כיום או אחרים הבאים במקומם? מדוע אין אנו נתקלים בכאלה שוב והאם אכן מתנדבים אלו הינם בעלי ערכים נעלים יותר מהתושבים עצמם אשר לכאורה לא תמיד מפעמת בקרבם רוח התנדבותית נעלה שכזו?
אם נתבונן בפרשיות התורה הקודמות כמו גם באלו שלפנינו, נראה כי מופיע בהם פעם אחר פעם הביטוי של "לקיחה" המרמזת על גבייה בכפייה מאת בני ישראל, ויחד עימו - כאילו ללא סתירה - הביטוי של נתינה בחפץ לב הבאה לבטא נתינה התנדבותית מרצון חופשי. בפרשת תרומה הדברים מופיעים כדלהלן: "ויקחו לי תרומה - מאת כל איש אשר ידבנו לבו – תקחו את תרומתי" (שמות כ"ה ב), בפרשת כי תשא מופיעה מצות מחצית השקל במילים הבאות: "זה יתנו... יתן תרומת ה"' - ומנגד "ולקחת את כסף הכפורים" (ל, י"ג, ט"ז), בפרשת ויקהל: "קחו מאתכם תרומה לה' – כל נדיב לבו יביאה" (ל"ה, ה,).
האם אין סתירה בין הדברים? יתרה מזו, מדוע יש "לקחת" תרומה מאת איש אשר רוצה לתת אותה בחפץ לב - וכפי שהתורה עצמה מעידה בפרשת ויקהל : "ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את תרומת ה"', "ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו" וכן הלאה, לשם מה לכפות ומדוע לא לאפשר את התרומה מרצון חופשי?
כבר ביארנו בעבר כי למרות הכלל הידוע ש"גדול העושה מאהבה יותר מהעושה מיראה" - ישנה מעלה מיוחדת דווקא באיש העושה את אותו מעשה מתוך הרגשת חובה, מעבר לאדם העושה מרצונו החופשי. בלשון חז"ל נקרא הדבר: "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה". התוספות במסכת קידושין ל"א מסבירים כי אדם העושה בהתנדבות מעשהו תלוי לחלוטין ברצונו וחשקו העלולים לחלוף כלעומת שבאו ואינם משתווים לאדם העושה מתוך הרגשת חובה והכרת הצורך הפנימי המחייבת אותו, הוא איננו תלוי במצב רוח, חשוב ומוערך ככל שיהיה. בלשון התוספות: "שאינו מצווה ועושה יש לו פת בסלו שאם ירצה יניח" – לעומתו ה"מצווה ועושה" אין לו את הפריבילגיה הזאת ולכן עשייתו עומדת לאורך זמן.
מעניין הדבר כי התורה מפנימה אצלנו את הכלל הזה דווקא במצוות של בנין המשכן ומחצית השקל שבאה בעצם לכפר על עם ישראל כאשר נעשה מניין הכולל של בני ישראל וכפי שנאמר: "ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם". הדבר בא לרמז כי כחלק אינטגראלי ואמיתי של עם ישראל ייחשב דווקא אדם התורם את חלקו מתוך חובה ובהכרה שהדבר הכרחי ולא רק כ"התנדבות" – עם כל ההערכה הרבה למתנדבים. "מתנדב" כזה - ושוב נדגיש את ההערכה והכבוד שהוא זכאי להם, עדיין איננו חלק אמיתי של כלל ישראל. זוהי הסיבה שהתורה כורכת יחד את הדברים: "נתינה", "תרומה" אמיתית (- לשון התרוממות) הינה זו הבאה ברצון ונדיבות לב המגיעים לדרגה והכרה כה גבוהה עד שהופכים לחובה. לכן, רק נתינה שכזו בשילוב שני האלמנטים הללו היא הזוכה להיעשות "משכן" ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר האפשרית עלי אדמות – מקום השראת שכינתו יתברך והיא היא "תעודת הזהות" של אדם מישראל.



פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines