|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| רבני שו"ת מורשת |
|
|
 |
|
הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
|
|
|
הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
|
|
|
מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
|
|
|
הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
|
|
|
הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
|
|
|
הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
|
|
|
הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
|
|
|
הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
|
|
|
מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
|
|
|
רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
|
|
|
מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
|
|
|
מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
|
|
|
מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
|
|
|
הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
|
|
|
הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
|
|
|
הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
|
|
|
הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
|
|
|
אמונה
|
|
|
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
|
|
|
בריתות
|
|
|
הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
|
|
|
רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
|
|
|
רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
|
|
|
הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ואיש כי ימכור את בתו
(
/עו''ד אביעד הכהןגיליון
14
פרשת
משפטים
, שערי המשפט העברי
)
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
מרום הפסגות, החווייתי והרוחני של מעמד הר סיני, יורדים בני ישראל לקרקע המציאות של פרשת משפטים: עבדים ושפחות, עבירות אלימות וקללות, פצעים וחבלות, אסונות וחבורות.
כבר בראשית הפרשה, בא פסוק אחד שרק המחשבה עליו עשויה לעורר חלחלה בלב כל איש: "וכי ימכור איש את בתו לאמה". מעבר לרתיעה הרגשית, של אב המוכר את ילדו לעבדות, ולכאורה נוהג בו כחפץ הניתן להיטלטל מיד ליד, עובר לסוחר, לכל המרבה במחיר.
תופעה זו, של "החפצת" אנשים, מנוגדת לא רק לרגש הטבעי, אלא גם פוגעת פגיעה קשה בכבוד האדם ובחירותו. היא משתלבת בתופעה רחבה הרבה יותר של "החפצת" אנשים וסחר בבני אדם: עבדים, שפחות, מכירת נשים לזנות, וכיו"ב. להחפצת אנשים יש לא רק ביטויים נורמטיביים, בדמות הוראות חוק מופשטות, אלא גם דוגמאות חיות למכביר. למן מכירת יוסף בידי אחיו לישמעאלים, למדיניים ולמצרים (וכפי שהדגיש רש"י לבראשית לז, כח: "והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה", משל היה כדור המגולגל מיד ליד), ועד השימוש הנלוז שעשה אחשורוש בנשות ממלכתו, שעברו לפניו כדי שיבחר מביניהן את היפה בעיניו.
גם בספרות התלמודית יש ביטוי להימצאותן של שפחות, יהודיות ושאינן יהודיות, כדבר שבשגרה, בבתי יהודים. כך, למשל, קובעת המשנה (כתובות ה, ה) שאם הכניסה אישה אמידה לביתה ארבע שפחות, פטורה היא מכל מלאכה ויכולה "לשבת בקתדרא".
כפי שהראו היסטוריונים שונים, תופעה הסחר בבני אדם לא נותרה רעה חולה של העת העתיקה. הכללת "הלכות עבדים" במשנה תורה לרמב"ם מבליטה את העובדה שלא מדובר רק בהלכות זנוחות אלא בנורמות שנקבעו בתודעת המשפט העברי.
הרב פרופ' שמחה אסף הראה במחקריו שגם היהודים שלחו ידם, ובהיקף גדול, בסחר העבדים בימי הביניים. בספרו החדש והמרתק, "והוא ימשול בך?", מצביע פרופ' אברהם גרוסמן על היקפה הגדול של תופעת קיומן של שפחות בבתי יהודים והשלכותיה על מעמד האישה והפגיעה בכבודה. זאת, לצד התרבות עבירות הזנות שנבעו כתוצאה מכך.
עם זאת, לצד הקלות הבלתי נסבלת של החפצת בני אדם והסחר בהם, עולות לעתים קרובות גישות המסתייגות מתופעה זו וקוראות, אם לא לביטולה המוחלט, לצמצומה ולעידונה.
התורה עצמה מונה איסורים רבים המתייחסים לעבדים ושפחות. אכן, בבואם למנות איסורים אלה במניין המצוות, נקטו מוני המצוות השונים פרשנויות שונות. יש מהם שהכלילו כמה איסורים במצווה אחת, ויש מהם שלא מנו חלק מן האיסורים כמצווה נפרדת כלל. בעניין זה בולטת גישתו המרחיבה של הרמב"ם, שמנה כל אחד מן האיסורים כמצווה נפרדת. דומה שיש בכך כדי לגלות על חשיבות נושא זה בעיניו לא רק כמסר חינוכי-ערכי אלא גם כהוראה נורמטיבית מעשית, המדגישה את חומרת האיסור שבהשפלת ה"אחר" ואת מידת הזהירות הנדרשת ביחסנו אליו. עיון בספר המצוות, מגלה שורה ארוכה של איסורים שעניינם עבדים ושפחות, שהרמב"ם מבליטם באמצעות מנייתם כמצוות עצמאיות (שלא להונות עבד זה שנאמר "עמך ישב בקרבך... לא תוננו"; שלא לעבוד בעבד עברי עבודת עבד שנאמר "לא תעבוד בו עבודת עבד"; שלא למכור אותו ממכרת עבדים שנאמר "לא ימכרו ממכרת עבד"; שלא לעבוד בעבד עברי בפרך שנאמר "לא תרדה בו בפרך"; שלא להניח הגוי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו בפרך, שנאמר "לא ירדנו בפרך לעיניך", שלא למכור אמה עבריה לאחר שנאמר "לא ימשל למכרה בבגדו בה"; שלא למנוע מאמה עבריה היעודה שאר כסות ועונה שנאמר "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", והוא הדין לשאר כל הנשים).
עיון בגופי דברים, והרטוריקה שבה השתמש הרמב"ם, מלמדת על רגישותו של הרמב"ם וקריאתו להימנע מלראות ב"עבד" וב"שפחה" חפץ בעלמא. ביטוי בולט בכך יש בחתימת "הלכות עבדים" שלו. על אף האבחנה הבולטת, החוזרת והולכת בכל מקורות המשפט העברי, בין עבד עברי לבין עבד כנעני, הרחיב הרמב"ם את חובת הזהירות בכבוד העבד ובאיסור הונאתו, אף אם שלא מדין תורה אלא רק מ"מידת חסידות ודרכי חכמה", והחילה גם על עבד כנעני. ואל יהא הדבר קל בעינינו, שהרי אבחנה בין זו ביניהם עולה כבר מפשוטו של מקרא (ויקרא כה, מו), המצווה אותנו: "לעולם בהם [בעבדים כנענים] תעבודו, ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך".
מכוחה של אבחנה זו, ציוו חכמים ואמרו שהאדון חייב בכבוד עבדו העברי, עד כדי כך שקבעו כי "כל הקונה עבד עברי – כקונה אדון לעצמו". בדונו בהלכה זו, מובן שלא היה הרמב"ם יכול להתעלם מציווי שנאמר מפורשות בתורה. ולכן פתח דבריו ואמר ש"מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך" (הלכות עבדים, ט, ח), ומיד, שלא כדרכו, הוסיף: "ואף על פי שהדין כך, מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק. ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו. ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן. הרי הוא אומר "כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה". וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים. לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן: "אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי, הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד".
כלל גדול זה שכלל בהלכות עבדים – "לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה" – מדעתו אמרו הרמב"ם, ולא לחינם העיר על דברים אלה נושא כליו הגדול, מרן רבי יוסף קארו, ב"כסף משנה", מה שלא עשה במקומות אחרים: "הם דברי רבנו, ראויים אליו".
|
|
|
|
|
|
RSS