|
|
|
|
|
|
|
|
רבני שו"ת מורשת |
|
|
|
הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
|
|
|
הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
|
|
|
מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
|
|
|
הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
|
|
|
הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
|
|
|
הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
|
|
|
הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
|
|
|
הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
|
|
|
מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
|
|
|
רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
|
|
|
מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
|
|
|
מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
|
|
|
מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
|
|
|
הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
|
|
|
הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
|
|
|
הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
|
|
|
הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
|
|
|
אמונה
|
|
|
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
|
|
|
בריתות
|
|
|
הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
|
|
|
רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
|
|
|
רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
|
|
|
הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרשת וילךהאזינו
(גיליון 6
, 17/09/2015
)
|
|
מראשית שנה ועד אחרית שנה
(מקום בפרשה
/יהושע לביא מדריך )
''וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּק...
''וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב...''.
בסוף ימיו עומד משה ורואה את הארץ אליה לא יכנס, והיא מכונה בפי הקב''ה ''הארץ'', בהא הידיעה. באותו יום בו אנו קוראים פרשה זו, אנו קוראים פרשה נוספת ''בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם''. גם כאן כתוב ''הארץ'' בהא הידיעה. אבל כאן זה במשמעות של כדור הארץ כולו, קרקע לעומת שמים, אדמה לעומת אויר.
רש''י עוקר כידוע את ''הארץ'' מהמשמעות האוניברסלית ומכניס אותה להקשר קונקרטי, ''הארץ'' היא ארץ ישראל: ''שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו''.
כך גם בסוף התנ''ך (דברי הימים ב פרק לו) מופיע ''הארץ'' בשתי המשמעויות שלה ביציאה לגלות בבל: ''לְמַלֹּאות דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה''. בשיבת ציון: ''וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל''.
משה השתוקק להיכנס לארץ ולא זכה, אנחנו זכינו. ר' יהודה הלוי (אשר מקובל כי מת עליה מיד עם הגיעו אליה) ערג לצעוד בה: ''מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ, מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי בֵּין בְּתָרָיִךְ, אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָנַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת עֲפָרָיִךְ, אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶשׁתּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ, אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְעָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ, הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר אֲשֶׁר שָׁם שְׁנֵי אוֹרִים גְּדוֹלִים מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ, חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ וּמִמָּר דְרוֹר אַבְקַת עֲפָרֵךְ וְנֹפֶת צוּף נְהָרָיִךְ, יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף עֲלֵי חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ''.
ארץ ישראל אינה מושג מופשט, היא מקום קונקרטי שהאדם מהלך בו ודורך עליו ברגליו. היא לא חלק מסויים מהאדמה, היא הארץ, ''הארץ'', היא ורק היא ''אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה'', שאר הארצות משמשות לה תפאורה.
במשך שנתיים ימים, בחמישים ושנים טורים, ניסיתי לחבר בין שמים וארץ, בין הפרשה למקומות וארועים. אם הצלחתי לרומם בלבם של קוראי את ''הארץ'' טפח מעל הארץ, והיה זה שכרי.
|
|
|
|
|
מועדי השבת
(מועדי השבת)
מועדי השבת וילך, שבת שובה
ער''ש מוצ''ש
י-ם 18.06– 19.17
ת''א 18.21– 19.19
חיפה 18.12 – 19.19
ב''ש 18.24 – 19.19
אילת 18.17 – 19.17
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת וילך – יום ו') ...
מועדי השבת וילך, שבת שובה
ער''ש מוצ''ש
י-ם 18.06– 19.17
ת''א 18.21– 19.19
חיפה 18.12 – 19.19
ב''ש 18.24 – 19.19
אילת 18.17 – 19.17
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת וילך – יום ו') (אופק ת''א)
עלות השחר 4.56 – 5.00
זמן הנחת תפילין 5.37 – 5.41
הנץ החמה (מישור) 6.27 – 6.31
הנץ החמה (הנראה) 6.31 – 6.35
ס''ז ק''ש מג''א 8.45 – 8.46
חצות היום 12.35 – 12.32
מנחה גדולה 13.06 – 13.03
שקיעת החמה 18.42 – 18.34
צאת הכוכבים ב' 19.32 – 19.24
דף יומי: נזיר כח - לה
מועדי יום הכיפורים
עיה''כ מוצי''כ
י-ם 18.01– 19.12
ת''א 18.16– 19.14
חיפה 18.07 – 19.13
ב''ש 18.18 – 19.14
אילת 18.11 – 19.07
מועדי השבת האזינו
ער''ש מוצ''ש
י-ם 17.57– 19.08
ת''א 18.12– 19.10
חיפה 18.03 – 19.09
ב''ש 18.14 – 19.10
אילת 18.07 – 19.08
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת האזינו – יום ו') (אופק ת''א)
עלות השחר 5.01 – 5.05
זמן הנחת תפילין 5.42 – 5.45
הנץ החמה (מישור) 6.32 – 6.35
הנץ החמה (הנראה) 6.36 – 6.40
ס''ז ק''ש מג''א 8.46 – 8.47
חצות היום 12.32 – 12.30
מנחה גדולה 13.03 – 13.00
שקיעת החמה 18.33 – 18.25
צאת הכוכבים ב' 19.23 – 19.13
דף יומי: נזיר לה - מא
|
|
|
|
|
ארבעת המינים לקראת סוף השמיטה
(שנת תשע''ה שנת שמיטה
/ הרב משה ביגל רבה של מיתר)
שנת תשע''ה שנת שמיטה / הרב משה ביגל רבה של מיתר
אתרוג
האתרוג הוא גם פרי מאכל, לכן חלים עליו כל דיני שביעית. האתרוג המצוי על העצים בימים אלו פרח, הנץ וצמח בשמיטה, האם הוא קדוש בקדושת שביעית?
אכן ל...
שנת תשע''ה שנת שמיטה / הרב משה ביגל רבה של מיתר
אתרוג
האתרוג הוא גם פרי מאכל, לכן חלים עליו כל דיני שביעית. האתרוג המצוי על העצים בימים אלו פרח, הנץ וצמח בשמיטה, האם הוא קדוש בקדושת שביעית?
אכן לגבי כל הפירות שלב ההתפתחות הקובע לגבי שמיטה הוא החנטה כלומר תחילת הופעת ניצת הפרי (או לדעות אחרות כשהפרי הגיע לשליש גודלו) (ע''פ ראש השנה יג ב)
לכן פירות הקיץ יהיו קדושים בקדושת שביעית גם לאחר ראש השנה.
אבל לגבי האתרוג ההלכה שונה. באתרוג הולכים לפי הקטיף שלו. (ע''פ קידושין ג א, תוספתא שביעית ד כא )
לכן כל האתרוגים שיקטפו לאחר ראש השנה התשע''ו לא יהיו קדושים בקדושת שביעית.
מהם סדרי העדיפויות בקניית אתרוג לקראת חג הסוכות הבא עלינו לטובה?
ארבעה סוגים של אתרוגים יהיו בשוק הישראלי:
1. אתרוגים מתוצרת נוכרים
2. אתרוגים מחו''ל
3. אתרוגים מאוצר בית דין
4. אתרוגים מהיתר מכירה
אתרוג מתוצרת נוכרים או חו''ל: באחת הפינות הראשונות שלנו המלצנו שלא להשתמש בתוצרת נוכרים מישראל או בתוצרת חו''ל אלא לעודד את התוצרת הישראלית ולחזק את פרנסת אחינו בית ישראל. נוהג זה הוא מצווה מן התורה לא רק בשמיטה, אלא כנוהג קבוע בכל ימות השנה. (ע''פ ספרא בהר ג)
אתרוג מתוצרת אוצר בית דין: יש בו עידוד לחקלאות הישראלית, הוא מתאים גם לאלו שחששו מהמגבלות של פירות בקדושת שביעית, במהלך שנת השמיטה. מאחר ובאתרוג שנקטף לאחר ראש השנה התשע''ו אין בו קדושת שביעית .
אתרוג מתוצרת היתר מכירה: יש בו כדי לעודד את החקלאות הישראלית. הוא מתאים גם לאלו שחששו מתוצרת זו במהלך השמיטה. מכיוון שהחקלאים שעבדו ושמרו את פרדסיהם נהגו כדעות המתירות את היתר המכירה אין בתוצרת שלהם איסור של פרי שנעבד או נשמר בשמיטה. (מעדני ארץ הערות ז, ח, כג ) סיבה נוספת להיתר זה מכיוון שאיסור נעבד או נשמר בשמיטה, שנוי במחלוקת ופוסקים רבים מתירים אותו: בכל מצב ( שות פאר הדור טו, ערוך השולחן כא ח, מעדני ארץ הערות ז)
הדס
ההדס משמש כצמח לנוי וריח בלבד האם יש בצמח כזה איסור ספיחין או קדושת שביעית ?
איסור ספיחין: אסרו חכמים ירקות שצמחו בשביעית, גם אם צמחו מעצמם, מחשש שמא אנשים יזרעו בשביעית ויאמרו שהתבואה או הירקות צמחו מעצמם. אבל בצמחים שאינם חד שנתיים כמו ההדס חשש זה לא קיים ואין בהדס איסור ספיחין.
קדושת שביעית: בצמח שמשמש לריח בלבד הסתפקה הגמרא האם יש בו קדושת שביעית (ירושלמי, שביעית ז א) להלכה יש שפסקו לחומרא (שבט הלוי ב רב, משפטי ארץ עמ' 118) ויש שפסקו להקל (ציץ אליעזר ו לג, ילקוט יוסף טו מב)
מכיוון ששמיטה בזמן הזה מדרבנן לכן ניתן להקל ולקחת הדסים מכל מקום.
לולב וערבה: אינם צמחי מאכל ואינם צמחי ריח ולכן אין בהם קדושת שביעית וכעצים אין בהם גם איסור ספיחין וניתן לקחת אותם בכל מקום.
לסיכום: יש להעדיף תוצרת ישראלית יהודית בקניית ארבעת המינים כמו בכל קניה שהיא. יש להיזהר מלקנות תוצרת שחשודה בגזל, כמו בכל קניה שהיא.
שנה טובה לכל בית ישראל
|
|
|
|
|
דיני השבוע ומנהגיו
(דיני השבוע ומנהגיו)
שבת שובה פרשת וילך
ההפטרה: ''שובה ישראל'' (הושע יד, א).
במנחה אומרים ''צדקתך''. בערבית אין אומרים: ''ויהי נועם... ואתה קדוש''
יום שני בלילה – מנהג כפרות
יום הכפורים
יום שלישי – ערב יום כיפור ...
שבת שובה פרשת וילך
ההפטרה: ''שובה ישראל'' (הושע יד, א).
במנחה אומרים ''צדקתך''. בערבית אין אומרים: ''ויהי נועם... ואתה קדוש''
יום שני בלילה – מנהג כפרות
יום הכפורים
יום שלישי – ערב יום כיפור – שחרית: סליחות בקצרה ללא נפילת אפיים. לא אומרים מזמור לתודה. לא אומרים תחנון ולא למנצח. אין אומרים אבינו מלכנו.
חייב להרבות בסעודה, ואסור להתענות אפילו תענית חלום. רוחצין וטובלין, אפילו אבל בתוך שבעה רוחץ וטובל סמוך לשקיעת החמה.
מנחה: אחרי אלקי נצור בתפילה אומר: ''יהיו לרצון, ואח''כ וידוי ועל חטא. באמצע הוידוי ועל חטא יכול להפסיק לקדושה, לפסוקים ''קדוש קדוש'' ו''ברוך כבוד'', לאמן יהא שמיה רבא בקדיש ואחר דאמירן בעלמא, לאמן אחר אתה קדוש ואחרי שומע תפילה, לתיבת ''מודים אנחנו לך'', והכל כדין באמצע קריאת שמע. ואם שכח ולא אמר ''יהיו לרצון'' קודם הוידוי, יאמר זאת במקום שעומד קודם שמפסיק לנ''ל. (וכך הדין כשעומד באלוקי נצור כל השנה). לא אומרים אבינו מלכנו.
סעודה מפסקת. מפסיקין לאכול מבעוד יום כדי להוסיף מחול על הקודש. אם קיבל בפיו התענית אסור לו כבר לאכול.
קודם שהולכים לבית הכנסת מברכים הילדים שיאריכו ימים ויהיו עובדי ה'. ואיש את רעהו יפייס. זכות גדולה למחול מחילה גמורה לכל אלה שצערוהו.
יום שלישי בערב יום כפורים: מתעטפים בטלית בעוד יום בברכה. אומרים תפילה זכה ומקבלים חמשת העינויים. מוציאים שני ספרי תורה ע''י שני זקנים וחשובים העוטרים את הש''ץ, ואומרים על דעת המקום וכל נדרי.
יום רביעי - שחרית נוטל ידיו עד קשרי אצבעותיו, ומעביר הלכלוך מעיניו.
מוציאים שני ספרי תורה. י''ג מדות ורבש''ע. בספר הראשון קוראים ששה בפרשת אחרי מות. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פנחס. ההפטרה: ''ואמר סלו סלו'' (ישעיהו נ''ז, א).
מנחה: מוציאים ספר תורה. קוראים בפרשת אחרי מות ל-שלשה קרואים. ההפטרה: ספר יונה.
נעילה: להזהר להתפלל כשהחמה בראש האילנות. בתפילה אומרים וחתום. קודם חזרת הש''ץ פותחים ארון הקודש עד אחר התפילה.
מיום כפור עד אחרי ראש חודש חשון לא אומרים תחנון.
יום הכיפורים - הצום
אחת ממצוות היום היא הצום. אך יש אנשים שהצום עלול לסכן אותם, מפאת מחלה וכד'. הללו חייבים להיוועץ לפני יום הכיפורים ברופא היודע בחומרת יום הכיפורים ואפשר לסמוך עליו להלכה. על פי קביעתו יש לשאול שאלת חכם (רב), אשר יורה בשעת הצורך לאכול או לשתות בשיעורים מסויימים (פחות מכשיעור אכילה או שתייה). יודגש, כי אסור לאדם במצב כזה להחמיר לעצמו על דעתו בלבד - ולצום ביום הכיפורים. יש לדעת, כי כשם שעל הכלל חלה מצות הצום ביום הכיפורים, בה במידה חלה מצוה על מי שנתון בסיכון בעקבות הצום - לאכול ולשתות ביום הכיפורים, אלא שיש לעשות כן על פי הוראת מורה הוראה.
כיוצא בזה, מי שחייב לבלוע תרופות ביום הכיפורים - יעשה שאלת חכם וינהג בלי פקפוק על פי הוראתו של הרב.
חולה או אדם חלש וכד', שהליכתו לבית הכנסת עלולה לגרום לו לבליעת תרופות או אכילה ושתייה - מוטב שישאר בביתו וישכב במנוחה ולא ילך לבית הכנסת ביום הכיפורים.
הימים שבין יום כיפור לסוכות
למחרת יום כיפור יש הנוהגים להקדים קצת לתפילת שחרית, שלא יראה שאנו נכנעין לקב''ה רק בעת שאנו צריכים לבקש דיננו (משנה ברורה תרכד, יד). אין אומרים תחנון בימים אלה, אבל ''למנצח'' ו''אל ארך אפייפ'' בימי שני וחמישי אומרים. במנחה בשבת לא אומרים ''צדקתך'' וגם לא קוראים פרקי אבות וברכי נפשי (משנה ברורה תרכד, יח).
שבת פרשת האזינו
ההפטרה: ''וידבר דוד'' (שמואל ב' כב, א).
אין אומרים אב הרחמים ולא מזכירים נשמות.
במנחה אין אומרים ''צדקתך''. בערבית אין אומרים: ''ויהי נועם... ואתה קדוש''. אומרים ויתן לך.
חג הסוכות
כניסת החג: הדלקת הנרות תעשה בסוכה, ואם קשה הדבר, יש להדליק את הנרות מאחורי חלון שנשקף אל הסוכה, כך שיוסיפו אורה ושמחה ליושבים בסוכה (שולחן ערוך תרל''ט שע''צ כ'). מברכים: להדליק נר של יו''ט. אישה המדלקת תברך שהחיינו. ויעמידו את הנרות, במקום שבו לא יהיה חשש שמא תיתפס האש.
הקידוש
א. מקדשים בישיבה או בעמידה כפי שנוהגים תמיד. בסוף הקידוש יאמר: ברכות לישב בסוכה ושהחיינו (שולחן ערוך תרמ''ג). בברכת שהחיינו יש לכוון: על החג עצמו, על עשיית הסוכה, ועל הישיבה בסוכה. אם הפך את הסדר ואמר מקודם שהחיינו, יצא (שו''ע תרמ''א תרמ''ג ומ''ב). המתארח אצל חברו, יוכל אף הוא לכוון לפטור בברכת שהחיינו את עשיית סוכתו שלו
ב. רבים נוהגים בקידוש, כדעת הרמב''ם המחבר והגר''א: מקדש ומברך לישב בסוכה בעמידה, ואח''כ מתישבים (המקדש והשומעים) ומברך שהחינו (תרמ''ג סק''ד). (הנוהגים כן, יקפידו שלא לשבת בסוכה עד הקידוש).
ג. אישה שמקום ישיבתה שלא מתחת לסכך, אם שותה היא מיין הקידוש, לא תענה אמן על ברכת הסוכה. ואם בירכה שהחיינו בהדלקת הנרות, לא תענה אמן אף על ברכת שהחיינו. אישה שיושבת בסוכה תענה אמן על הכל (אלא אם כן ברור לה שכיוונה ב''שהחיינו'' שבהדלקת הנרות להוציא מצוות הישיבה בסוכה).
ד. בקידוש של שחרית, יש שאומרים ''לישב בסוכה'' אחר ברכת היין, ויש שמברכים זאת אחר ברכת המוציא, וינהג כל אדם כרצונו. אכן אם אינו אוכל פת, רק מיני מזונות כדי שיהא הקידוש ''במקום סעודה'', ודאי שיברך את ברכת ''לישב בסוכה'' בקידוש (שולחן ערוך תרמ''ג סק''ט).
ה. כשאין קידוש: כתב בשולחן ערוך: נוהגים לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא קודם שיטעם (תרמ''ג ג'). שכח לברך לישב בסוכה ונזכר במהלך או בסוף הסעודה, יברך ויאכל מעט פת. נזכר אחר ברכת המזון, יברך וימשיך לשהות מעט בסוכה. (תרל''ט סקמ''ח).
ו. אם ברך לישב בסוכה על אכילת עוגה וכדו' ויותר מאוחר, בעודו בסוכה, פתח בסעודת פת, אינו מברך עליה לישב בסוכה. ואם יצא לתפילת מנחה וכדו' כשחוזר ומתחיל בסעודת פת, מברך. אך אם יצא באמצע לצרכיו או להביא איזה דבר, אינו מברך. ואם יצא מסוכתו אחר אכילת העוגה ואוכל סעודה בסוכת חברו, לעולם הוא מברך (שם).
בדיני ישיבה בסוכה
א. אין לשטוף כלים בסוכה ולא להכניס סירים. אחר סיום האכילה, יפנה מיד את הצלחות. כלי שתיה וכוסות מותר שיהיו שם כל הזמן (שולחן ערוך תרל''ט א' ומשנ''ב). נטילת ידים מותרת בסוכה.
ב. מצוי במקומותינו שהסוכה ממוקמת במקום שחלקו מקורה בתקרה. בסוכה מעין זו יש להקפיד על כך, שרובו של השולחן יהיה תחת הסכך הכשר (תרל''ד שעה''צ ו'). לפעמים פורשים מפה על 2 שולחנות צמודים זל''ז, ונעשו כשולחן אחד, ויש לשים לב לזה!.
ג. אם כבה האור בסוכה וא''א לתקן, רשאי לאכול בביתו. ''מצטער'' שהחמיר על עצמו לאכול בסוכה, פעמים שמקבל שכר ופעמים שלא, וכדלהלן: אם אכל בה בעת הגשם או בחשיכה, אינו מקבל שכר, וכמובן שאינו מברך לישב בסוכה. וכן הדין כאשר כבה האור בסוכתו, ומתוך רגשי בושה הלך לסוכת חברו. אך אם התגבר והלך אליה בהרגשה טובה, מברך ונוטל שכר (ביה''ל תרל''ט תר''מ ס''ק כ''ב).
ד. ישן בביתו מפני הגשם, ופסקו הגשמים באמצע הלילה, ממשיך לישון בביתו, ואם חזר לישון בסוכה, מקבל ע''ז שכר. אם בעת הגשמים כיסה את הסכך במשטח העשוי לכך, ונשאר לישון בסוכה, משיפסקו הגשמים יסיר את המשטח, שהרי אין טרחה בדבר. המצווה של האכילה בלילה הראשון, מוטלת אף על ''המצטער'', אולם בלא ברכה (תרל''ט ה' ו').
איגוד ארבעת המינים: יש לאגוד את הלולב עם ההדסים והערבות. וזאת ע''י שני קשרים זה ע''ג זה, או ע''י קשר וכריכה, ואין מועיל ע''י כריכה ותחיבה לחוד. תחיבה של המינים בסלסלה, נחשבת ''איגוד'' (שולחן ערוך תרנ''א סקי''א סק''ח). הטפח העליון של שדרת הלולב יהיה פנוי ללא כל קשר, ויבלוט למעלה מראש ההדס (שולחן ערוך תרנ''א סקי''ד תר''נ ב').
שחרית – נטילת לולב. נוטל האתרוג בשמאל כשהוא מהופך והלולב בימינו ומברך על נטילת לולב ושהחיינו, אח''כ הופך האתרוג כשהפיטם למעלה ואז מכוון לצאת בנטילת הלולב. ומנענע.
סדר הנענועים
למנהג אשכנז סדר הנענועים הוא: מזרח – דרום – מערב צפון – מעלה – מטה.
למנהג עדות המזרח וקהילות החסידים: דרום – צפון – מזרח – מעלה – מטה – מערב.
בבית כנסת אחד לא יהיו מקצתם נוהגים מנהג נענועים זה ומקצתם נוהגים מנהג נענועים אחר, מפני משום ''לא תתגודדו'' – לא תעשו אגודות אגודות (יבמות יג, ב).
רמזי הנענועים
בעולת הראי''ה ח''ב, הביא רמזים נאים לסדר הנענועים, מתורת אביו של הראי''ה קוק, ר' שלמה זלמן הכהן (הסדר כפי מנהג אשכנז דלעיל): בתיבת ''הודו'' אנו מנענעים למזרח (כוון ההיכל), על שם הכתוב: ''ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'''; (בתיבת לה' – לא מנענעים) ''טוב'' – מנענעים למערב על פי מה שאמרו חז''ל שכינה במערב (בבא בתרא כ''ה, א); ''לעולם'' – מנענעים למעלה על הכתוב ''לעולם ה' דברך נצב בשמים''; ''חסדו'' – מנענעים לארץ, על שם ''חסד ה' מלאה הארץ''; ושתי המילים ''כי'' ''כי'' אנו מנענעים לדרום ולצפון, כפי הידוע שדרום הוא רוח החכמה וצפון הוא רוח העשירות – ''הרוצה להחכים ידרים, להעשיר – יצפין'' – והם בעצמם אינם תכליתיים, כמאמר הכתוב: ''אל יתהלל החכם בחכמתו…''
באשר לאיטר, לדעת המחבר ינהג ככל אדם, לדעת הרמ''א יחליף את הידיים (תרנ''א ג' ס''ק ט''ו י''ט). יש להצמיד את האתרוג אל ג' המינים בעת הנטילה והנענועים (שם י''א), ויזהר שלא יחצוץ הסידור בין ידו למינים. שכח לברך על נטילת הלולב, יוכל לברך טרם הנענועים, כי הנענוע הוא מן המצוה. ואם כבר נענע, לא יברך,(ובשע''צ הובאה דעה אחרת של הגר''א) (סקכ''ו). לא בירך שהחינו ביום הראשון, מברך בנטילה של היום שאחריו (תרמ''ד סק''ג).
הלל והושענות
בימי החג אומרים הלל שלם תוך שמחזיקים בארבעת המינים. ראוי להקפיד, כי ש''ץ יאמר לבדו את ארבעת פסוקי 'הודו' והציבור יענה אחרי כל פסוק 'הודו'. בפסוקי 'הודו' מנענעים בלולב. לדעת המחבר מנענעים רק בפסוק 'הודו'. אין מנענעים כשעונים 'הודו' בפסוקים האחרים. לדעת הרמ''א מנענע ש''ץ בשני הפסוקים 'הודו' ו'יאמר נא ישראל' והקהל מנענע בכל 'הודו' שעונים אחריו. כן מנענעים פעמיים במילים 'אנא ה' הושיעה נא'.
אמירת הושענות
לאחר סיום הלל, קודם קדיש תתקבל, מקיפים את הבימה פעם אחת, ובהושענא רבה 7 פעמים, עם הלולב והאתרוג, זכר למקדש שהיו מקיפים את המזבח, ויאחז את הלולב ביד ימין והאתרוג לשמאלו. אם קראו קודם בתורה יאמר ההושענות אחר קריאת התורה. קודם לתחילת הושענות נוהגים להעלות ספר תורה אחד על הבימה עד לסיום ההושענות. כתב בקיצור שולחן ערוך (קלז, יא) שמשאירים את ארון הקודש פתוח עד אחר אמירת ההושענות. בשעת ההקפה אומרים את סדר ההושענות. הסדר השנה: ביום שני: למען אמיתך, בשלישי: אבן שתיה, ברביע: אערוך שועי, בחמישי: אום אני חומה, בשישי: אל למושעות, בשבת: אום נצורה. בראשון: אדון המושיע – אבל בגלל שזה הושענא רבה אומרים את כל ההושענות.
מי שאין לו ארבעה מינים אינו מקיף את הבימה כשאומר הושענות.
אבל על אביו או אמו, כל י''ב חודש, ועל שאר קרוביו כל ל' יום אינו מקיף את הבימה בעת אמירת ההושענא. כדי שלא יראה אבלותו בפרהסיא מהדרים שהאבל יהיה מחזיק את ספר התורה בשעת הקפת הבימה.
קריאה בתורה בחג
מוציאים 2 ספרים לקריאת התורה. בראשון 5 קרואים בפרשת אמור (ויקרא כב, כז). בשני קורא למפטיר בפרשת פנחס (במדבר כט, יב). ההפטרה: ''הנה יום בא'' (זכריה יד, א).
תפילת חול המועד:
אין מניחים תפילין. בשחרית מתפללים תפילת חול ומוסיפים יעלה ויבוא. אומרים הלל שלם, הושענות, קריאה בתורה ותפילת מוסף. השוכח יעלה ויבוא בחול המועד: אם נזכר טרם עקר רגליו – חוזר לרצה, ומרצה מתפלל עד סיום התפילה כולל יעלה ויבוא. לאחר שעקר רגליו, וגם אם נזכר אחר מוסף, יחזור לתחילת תפילת העמידה (משנה ברורה תכב, ד). עבר זמן שחרית – ישלימנה במנחה.
שליח ציבור ששכח יעלה ויבוא בחזרת הש''ץ, אם נזכר טרם סיים שים שלום – חוזר לרצה (על פי הרמא במשנה ברורה שם), אבל הכהנים לא ישאו כפיהם בשנית (שו''ת הר צבי אורח חיים א, סה).
המתפלל בטעות בחול המועד תפילת יום טוב – חוזר ומתפלל כראוי.
קריאה בתורה בחול המועד
קוראים בתורה בקרבנות החג שבפרשת פנחס, קוראים לארבעה קרואים רק בפסוקי הקרבן של אותו יום. לכל הקרואים קורא אותו הדבר. מי ששמע כבר את הראשון אינו פטור מהשאר וחייב בשמיעת כל הקרואים.
ערש''ק: פותחים ב''מזמור לדוד'', ומדלגים חלק מהבתים ב''לכה דודי''. לנוסח אשכנז פותחים ב''מזמור שיר ליום השבת''.
שחרית: הלל, הושענות ולא נוטלים לולב. אין מקיפים את הבימה וגם לא מוציאים ספר תורה מהארון, רק פותחים את הארון.
יש נוהגים לקרוא ''קהלת''. במגילה כשרה מברך ''על מקרא מגילה'' ו''שהחיינו''. מוציאים 2 ספרי תורה. בראשון 7 קרואים בפרשת כי תשא (שמות לג, יב). בשני מפטיר בפרשת פנחס. ההפטרה: ''והיה ביום ההוא'' (יחזקאל לח, יח).
במנחה לא אומרים צדקתך. במוצש''ק: בערבית לא אומרים ויהי נועם. אומרים ויתן לך.
מוצש''ק ליל הושענא רבה. נוהגים לקיים תיקון ולהיות ערים לקראת הוצאת פתקי ''גמר טוב''.
בהושענא רבה אחרי 'תיקון ליל הושענא רבה', בתפילת שחרית אומרים פסוקי דזמרה כנהוג בשבת ויום-טוב, אך אומרים גם 'מזמור לתודה' ומתפללים שמונה עשרה של חול. ביום זה מקיפים את הבימה שבע פעמים ומרבים בפיוטי הושענות (שתהא השנה ברוכה במים). יש הנוהגים להוציא לבימה 3 ספרי תורה ולא רק אחד כבשאר ימי חול המועד. האשכנזים נוהגים להניח את ארבעת המינים לפני 'תענה אמונים' ולוקחים בידם את הערבות. אחרי החזרת ספרי התורה להיכל אומר הש''ץ קדיש וחובטים את הערבות. לנוסח אשכנז חובטים אחרי הקדיש ובקהילות החסידים אחרי 'דאמירן בעלמא ואמרו אמן' לפני 'תתקבל'. אין לחבוט את הערבה כל עוד לא הוחזרו ספרי התורה להיכל. הספרדים נוהגים לחבוט הערבות אחרי 'עלינו' ואחריה אומרים 'הודו' הגדול ו'נשמת כל חי'.
שמחת תורה: בהדלקת הנרות מברכין שהחיינו. ז' הקפות עם ספרי תורה. לאחר ההקפות נוהגים לקרוא לתורה לשלשה ''וזאת הברכה''.
שחרית: הקפות, בקריאת התורה נוהגים לעלות את כל הקהל, בפרשת וזאת הברכה. חתנים, מפטיר ''ביום השמיני''. ההפטרה: ''ויהי אחרי מות משה'' (יהושע א, א). הזכרת נשמות, אב הרחמים (אף שיש ברית מילה).
תפילת גשם: ''משיב הרוח ומוריד הגשם (גשם, ג בסגול ולא בקמץ).
מועדי חג הסוכות
עיו''ט מוצי''ט
י-ם 17.54– 19.05
ת''א 18.09– 19.07
חיפה 18.00 – 19.06
ב''ש 18.12 – 19.08
אילת 18.05 – 19.06
מועדי השבת חול המועד סוכות
ער''ש מוצ''ש
י-ם 17.48– 18.59
ת''א 18.03– 19.01
חיפה 17.54 – 19.00
ב''ש 18.05 – 19.01
אילת 17.58 – 18.59
מועדי שמחת תורה
עיו''ט מוצי''ט
י-ם 17.45– 17.52
ת''א 18.00– 17.53
חיפה 17.45 – 17.52
ב''ש 18.59 – 17.54
אילת 16.51 – 17.52
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת חוה''מ – יום ו') (אופק ת''א)
עלות השחר 5.05 – 5.10
זמן הנחת תפילין 5.46 – 5.50
הנץ החמה (מישור) 6.36 – 6.40
הנץ החמה (הנראה) 6.40 – 6.45
ס''ז ק''ש מג''א 8.47 – 8.49
חצות היום 12.30 – 12.28
מנחה גדולה 13:00 – 12.58
שקיעת החמה 18.25 – 18.16
צאת הכוכבים ב' 19.25 – 19.06
דף יומי: נזיר מב - מח
|
|
|
|
|
בואו נתחיל "לדבר".
(דבר הפרשה)
יום הכיפורים כשמו כן הוא, יום של כפרה, יום של חשבון נפש, של מחשבה. מחשבות על עצמנו, על סובבנו ועל מדינתנו. כל אחד ביום הזה עוצר לרגע ומונה לעצמו את ההישגים, הכישלונות, היכולות האישיות שפספס, שיכול היה...
יום הכיפורים כשמו כן הוא, יום של כפרה, יום של חשבון נפש, של מחשבה. מחשבות על עצמנו, על סובבנו ועל מדינתנו. כל אחד ביום הזה עוצר לרגע ומונה לעצמו את ההישגים, הכישלונות, היכולות האישיות שפספס, שיכול היה להפיק מעצמו יותר, הן למען עצמו הן למען החברה והדברים שיוכל לשפר לשנה הבאה. אחד הדברים המהותיים ביותר ביהדות, היא המחשבה על האחר, האכפתיות מהסובבים אותנו, והדאגה לא רק לעצמנו אלא גם לזולת. ''שנזכה לראות מעלת חברנו ולא חסרונם'' אמר בתפילתו רבי אלימלך מליז'נסק, ''הווי דן את כל האדם לכף זכות'' אמרו חכמים בפרקי אבות. עוד כל כך הרבה מצוות, אמירות, תפילות ומחשבות יש ביהדות בנושא של ''בין אדם לחברו'' אשר כידוע יום הכיפורים איננו מכפר על עבירות של בין אדם לחבירו אם פגע אדם באחד הסובבים אותו ולא ביקש ממנו מחילה.
בהמשך התפילה הוא כותב ''ושנדבר כל אחד את חברו'', היום המושג הזה של ''לדבר'' הפך למוצר נדיר. כולם מתכתבים בהודעות טקסט, בפייסבוק ובכל דרך אלקטרונית מתקדמת אחרת. בואו נדבר גם האחד עם השני, בואו נסתכל האחד לשני בעיניים ונעביר האחד לשני את המסר, את הדברים שעל ליבנו. ההידברות בעם ישראל כה חשובה לעתידו, לשלמותו. אני מאמין שבהידברות, בשיחה, בשיח, ניתן לעשות כל כך הרבה, ניתן לאחד, אפשר לחבר, אפשר להאהיב וניתן להרבות שלום בין אדם לחברו.
אנו נמצאים היום ערב היום הגדול של יום הכיפורים, היום הזה היום הקדוש ביותר בשנה, בואו נקבל על עצמנו משהו, בואו ניקח איתנו דבר אחד לפחות מהיום הזה אל השנה כולה, בואו נתחיל ''לדבר''.
ערב יום הכיפורים אני נזכר במה שאירע לי לפני שנים, היינו במהלך נסיעה לחו''ל כשהקברניט מודיע להדק חגורות כי נכנסים לכיס אוויר קשה. המטוס החל לרעוד בצורה שגרמה לנוסעים לחשוש. הדיילים ישבו חיוורים על מקומותיהם, רגע של לחץ באוויר. לידי ישב אדם שנראה כמי שאיננו מבאי בתי הכנסת בכל ימות השנה וביקש את הכיפה שעל ראשי. זה בודאי יעזור לי - אמר. אמרתי לו שגם אני צריך הכיפה לראשי, אך כדי שנהיה שווים בינינו, אוריד אותה, אשים את ידי על ראשו והוא ישים את ידו על ראשי וכך נהיה שווים. ואז, כשהמטוס רועד וקופץ בצורה אימתנית, אנחנו עם יד האחד על ראש השני הקראתי לו פרק תהילים אחד, פרק כ''ג בתהלים, ''מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר... גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי..., ''אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי'', אמרנו זאת יחד שוב ושוב כי פרק זה בתהילים כה מחזק, כל כך מעודד, אנחנו לא לבדנו בעולמנו, יש בורא לעולם והוא איתנו תמיד. בעת שמחה ובעת עצב, בימים קשים ובימים קלים, תמיד, אבא לידנו. טרם נחיתה אמר לי בעיניים נוצצות שהוא מחליט לומר את הפרק הזה מדי יום ביומו, ואין לו ספק שיומו יהיה אחר עם מחויבות זו.
ביום הכפורים, יחפש כל אחד מאיתנו את ספר התהלים, יפתח את פרק כ''ג בתהלים ויאמר את התפילה הזאת. כי בימים כאלו, כאשר מסביב יהום הסער, חששות מכיוון אירן ודאגות מגבולינו הדרומי, מרגישים אנו שוב את הצורך בידו של בורא העולם שתחזיק את ידנו בעוברנו את הנהר הזה, שיגן עלינו, ישמור אותנו, ינחה בדרך הנכונה, ויתן לכל אחד את הכוח להתמודד עם התמודדויות חייו השונות, מי בפרנסה, מי בבריאות, מי בנחת מילדיו ומי בסתם בקשה לחיי רוגע ושלווה.
ערב כניסת החג נבקש, ונייחל לכל בית ישראל גמר חתימה טובה, שנזכה לשנה מוצלחת רגועה ובריאה, שכל אחד מאיתנו יזכה לממש את עצמו ולהצליח בשנה הקרובה יותר מהשנה שחלפה, שנה טובה ומתוקה.
הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית
העלון מוקדש לזכר ולע''נ ר' שלמה מאיר בר שמואל גליק ז''ל, נפטר ב-י''ב בתשרי תשמ''ד. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע''נ מיכאל בן משה זאב הלוי קלנר ז''ל, נפטר ב-י''ב בתשרי תשס''ז. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע''נ מרת שפרה קרוטהמר ז''ל, נפטרה ב-י''ד בתשרי תשמ''ז. יהי זכרה ברוך!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|