|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| רבני שו"ת מורשת |
|
|
 |
|
הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
|
|
|
הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
|
|
|
מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
|
|
|
הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
|
|
|
הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
|
|
|
הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
|
|
|
הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
|
|
|
הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
|
|
|
מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
|
|
|
רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
|
|
|
מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
|
|
|
מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
|
|
|
מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
|
|
|
הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
|
|
|
הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
|
|
|
הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
|
|
|
הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
|
|
|
אמונה
|
|
|
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
|
|
|
בריתות
|
|
|
הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
|
|
|
רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
|
|
|
רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
|
|
|
הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרשת צו
(גיליון 59
שבת
הגדול
ו` ניסן, תשס``ב19/03/2002
)
|
|
|
כל דיכפין ייתי ויכל - כל רעב יבוא ויאכל
(אורות חסד)
עמותת ''אורות חסד'' בשתוף עם קרן ''אילת השחר'', נטלו על עצמם לקראת חג הפסח משימה גדולה עד מאד. להביא חבילות קמחא דפסחא, לכל ימות החג ל- 12,000בתי אב בכל רחבי הארץ.
בימים אלה הסתיימה מלאכת האריזה במר...
עמותת ''אורות חסד'' בשתוף עם קרן ''אילת השחר'', נטלו על עצמם לקראת חג הפסח משימה גדולה עד מאד. להביא חבילות קמחא דפסחא, לכל ימות החג ל- 12,000בתי אב בכל רחבי הארץ.
בימים אלה הסתיימה מלאכת האריזה במרכז הארץ (באזור התעשייה בפתח תקוה)
והמשאיות העמוסות כל טוב עושות דרכן לגליל ולנגב לשפלה ולהר, לאלה המצפים להם כל כך.
המשימה הגדולה עולה הון תועפות (כמליון וחצי ש''ח):
אנא, עזרו לנו לעמוד במשימה:
תנו דחיפה כספית רצינית איש כמתנת ידו כברכת ה' עליו.
רצוך טוב ודאי קיים בשפע, אבל יש לתרגמו לשפת המעשה, על כן אל תאמר אני רוצה, אמור אני יכול לקיים הלכה למעשה: ''כל דיכפין ייתי ויאכל''.
לעמותת אורות חסד, אישור לעניין תרומות לפקודת מס הכנסה.
ניתן לתרום בכרטיס אשראי בטל: 6535611-02
או לשלוח בדואר לת.ד 33044 ירושלים 91033,
|
|
|
|
|
|
|
מה החפזון?
(אור השעה
/חנן פורת)
מימרא שגורה בפי העם: ''החפזון מהשטן!''
לא רק פתגם עממי הוא זה, אלא השקפת עולם שלמה, המלמדת שאין להחפז ולעשות דברים בבהילות.
דברים אמיתיים נבנים ביסודיות שלב אחר שלב, מתוך נשימה עמוקה ופתיחות לתהליכי...
מימרא שגורה בפי העם: ''החפזון מהשטן!''
לא רק פתגם עממי הוא זה, אלא השקפת עולם שלמה, המלמדת שאין להחפז ולעשות דברים בבהילות.
דברים אמיתיים נבנים ביסודיות שלב אחר שלב, מתוך נשימה עמוקה ופתיחות לתהליכים המחייבים זמן ממושך. אף הגאולה העתידה הולכת ובאה ''קמעה קמעה כאיילת השחר שהפציע אורה'' (ירושלמי ברכות א א), ולפיכך אין לזעוק בהיסטריה ''שלום עכשיו'' או ''משיח עכשיו''.
אך הנה דווקא בגאולה הראשונה בעת יציאת מצרים, מהווה החיפזון מרכיב יסודי הבא לידי ביטוי בשתי מצוות החג: קרבן פסח ומצה.
על פסח נאמר: ''ואכלתם אתו בחפזון – פסח הוא לה' '' (י''ב, יא).
ובטעמה של מצה מצינו:
''ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ,
כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה'' (י''ב, לב).
יתר על כן: גם אם במבט ראשון נראה שהחפזון בפסח ובמצה נובע מכורח השעה, הנה במבט שני מתברר שלא בדיעבד נקבע חפזון זה, אלא לכתחילה, ובמחשבה תחילה.
RRBBלמה לא להוריד חגור?BBRR
הבה נשים לב להדגשת הכתוב:
''וככה תאכלו אותו: מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם
ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לה' '' (י''ב, יא).
אם לפי תומנו אנו סבורים שהאכילה בחפזון עם 'נעלים וחגור' נובעת מהצורך להיות מוכנים ליציאה באישון לילה, טעות בידינו שהרי הכתוב אומר במפורש: ''ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר'' (י''ב, כב).
לא כגנבים בלילה יוצאים ישראל ממצרים אלא ב''יד רמה'' לאור היום, ומה טעם אפוא לאכול את הפסח בחפזון? מדוע לא להוריד חגור, לחלוץ נעליים ולאכול אותו בנחת כל אותו הלילה?
שאלה דומה ניתן לשאול גם ביחס למצוות מצה:
אם כל טעמה של מצווה זו רק משום שלא הספיק בצקם להחמיץ בצאתם ממצרים ל'מחרת הפסח', כיצד נסביר את הציווי לאכול מצה כבר בליל הפסח – ''על מצות ומרורים יאכלוהו'' (י''ב, ח) עוד לפני שגורשו ממצרים, ולא עוד אלא שעיקר חיוב מצה – לשעה ולדורות – נקבע דווקא בליל הסדר: ''בערב תאכלו מצות'' (י''ב, יח)?
שאלות כבדות משקל אלה מחייבות אותנו לראות במושג ''חפזון'' לא מציאות שבדיעבד אלא הדרכה לכתחילה.
הקב''ה תובע מישראל לאכול את הפסח בחפזון, ולאפות מצות – המחייבות זריזות – בעוד לילה כדי להטמיע בלבם את ההכרה שחפזון וזריזות הם תנאי ליציאת מצרים, וכל מה שיתרחש אחר כך בפועל בעת יציאת המזורזת ביום המרת, אינו אלא השתקפות במציאות של רצון ה' הקובע לכתחילה את המשוואה: …''בחפזון = פסח'' …!
מהו סודה של משוואה מופלאה זו?
חכמנו למדים מהפסוק: ''ושמרתם את המצוות''(י''ב, יז) כלל גדול: ''כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצווה, אלא אם באה מצווה לידך עשה אותה מייד'' (מכילתא).
אבל עיקרון זה, היפה לכל מקום ולכל זמן, הינו – לגבי גאולת מצרים – לב הענין!
בני ישראל שקועים במצרים מאות שנים בשעבוד פיזי ורוחני נורא ומגיעים עד מ''ט שערי טומאה.
לפיכך כשמגיעה שעת גאולה, אסור עוד להתמהמה וכדרך שהקב''ה פוסח ומדלג על כל המכשולים כדי לגאול את ישראל, כך נדרשים ישראל לנהוג בחפזון – מידה כנגד מידה – לבל תוחמץ חלילה השעה.
RRBBמחיר ההחמצהBBRR
אזהרה חריפה כנגד החמצת השעה, והבהרת המחיר הנורא העלול לבוא בעטיה מצויים במגילת שיר השירים שחכמנו קבעו לקראה בחג הפסח.
הדוד – רבון העולמים – דופק על פתחה של הרעיה - כנסת ישראל – ומתחנן:
''פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי'' (שיר השירים ה', ב)
אך היא מתעצלת ומתמהמהת ופיה מלא תרוצים:
''פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, רחצתי את רגלי איככה אטנפם?''
וכשקמה היא סוף סוף: ''קמתי אני לפתוח לדודי''
מוחמצת השעה: ''ודודי חמק עבר, ביקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני''.
והחמצה זו גוררת בעקבותיה יסורים קשים:
''מצאנו השומרים הסובבים בעיר, הכוני פצעוני …''
החמצת השעה אין משמעותה שלא תבוא עוד גאולה לעולם. שהרי ''אין יאוש בזה העולם כלל'' ועם ישראל סופו להיגאל. אבל מי יודע אימתי … ובכמה יסורים … ובאיזו בושה יהא כרוך הדבר.
דברים אלה כוחם יפה גם בימינו אנו ימי צמיחת גאולתנו, הבאה אמנם קמעה קמעה, אך דווקא בשל שותפותנו בה, אנו נתבעים – כפל כפליים – לנהוג בנחישות ובזריזות לבל תוחמץ השעה.
ייאמרו הדברים בגלוי: מחיר דמים נורא שילמה כנסת ישראל בדור השואה על שהתמהמהה לשוב ארצה, ודברים נוקבים על כך כתב הרב סולובייציק במאמרו: ''קול דודי דופק''.
גם בדורנו זה, אנו משלמים מחיר כבד על החמצות קשות בגאולת הארץ ובניינה, ועל מאיסת ארץ חמדה.
עתה משנתגלגלה עלינו בנתיב יסורים, האינתיפאדה הארורה אשר חשפה לעין כל את דמותם של צוררנו הקמים עלינו, אל נחמיץ חלילה שוב את השעה!
נמגר את הטרור עד תום, ונשוב למרחבי ארץ ישראל לציון בית חיינו.
ובשבת הגדול, ערב חג חרותנו, נקרא בהמיית לב:
''מקדש מלך עיר מלוכה
קומי צאי מתוך ההפיכה
רב לך שבת שבת בעמק הבכא
והוא יחמול עליך חמלה''
|
|
|
מקורות
חנן פורת
|
|
|
|
|
|
|
מה בין "שבת הגדול" ל"שבת הקטן"
(אור השעה
/חנן פורת)
מכל שלל הטעמים שנאמרו בביאור שמה של "שבת הגדול" חביב עלי הטעם הפשוט והישר, המובא בספרו של הרב זווין זצ'ל "המועדים בהלכה" בשם שו'ת שמן המור: בשבוע שלאחר שבת הגדול יחול חג הפסח הנקרא אף הוא שבת כנאמר: "...
מכל שלל הטעמים שנאמרו בביאור שמה של "שבת הגדול" חביב עלי הטעם הפשוט והישר, המובא בספרו של הרב זווין זצ'ל "המועדים בהלכה" בשם שו'ת שמן המור: בשבוע שלאחר שבת הגדול יחול חג הפסח הנקרא אף הוא שבת כנאמר: "וספרתם לכם ממחרת השבת" (ויקרא כ'ג ט'ו) המושג ממחרת השבת הוא כידוע סלע המחלוקת בין הפרושים לצדוקים, כמבואר במסכת מנחות , לדעת הצדוקים השבת האמורה בפסוק היא שבת בראשית שלאחר חג הפסח , ולדעת הפרושים שבת זו היא יום טוב ראשון של פסח , שכן אף מועד נקרא שבת.
מחלוקת זו איימה לשבש את סדר הלוח העברי, ולפיכך התעמצו הפרושים לבטל את דעת הצדוקים כמבואר במשנה במנחות.
לאור זאת יובן מדוע נקרא שמה של שבת שלפני הפסח בשם שבת הגדול, ללמדך שבשבוע זה יחול יום טוב ראשון של פסח שהוא "שבת קטן" כדרך שאמרו במסכת שבת ש"כלל גדול" מחמד שיש כלל קטן הימנו.
ברוח טעם זה ניתן לומר שגם משבטלו הצדוקים ובטלה סברתם נותר טעם זה בעינו וקיבל נופך נוסף. בכל הימים הסמוכים לפסח אנו טורחים ומתכוננים לחג, והדבר עלול להביא לזלזול בשבת שלפני החג. ואם בבית הפוך משטיחים ועד וילונות. יש אף המגדילים לעשות ואוכלים שלש סעודות בפינת הבית או במרפסת צדדית לבל יפול פרור חמץ חלילה לתוך הבית.
כנגד מנהגים אלה הדוחקים את השבת לשוליים זועק השם: שבת הגדול" אל תזלזלו בשבת בראשית דעו כי שבת הגדול היא כבודה גדול, וקדושתה חמורה מחג הפסח שאינו אלא שבת הקטן עם כל יקרתו וחביבותו. דברים אלה אמורים גם באשר לפרשת השבוע של שבת זו העלולה להיבלע בשטף הדרשות לקראת פסח, לפיכך חלילה לנו לשכוח מללמדה כסידרה ומלעיין בה כהלכתה
|
|
|
מקורות
חנן פורת
|
|
|
|
|
|
|
בדיקת חמץ כיצד
(לאור ההלכה)
רבים שואלים בכמה זמן צריך לבדוק את החמץ, אם נבדוק אחר כל פירור ופירור, נצטרך לבדוק את הבית במשך כמה שעות, ואם הבדיקה נועדה לאתר פירורים גדולים יותר, ממילא הבדיקה תארך זמן קצר.
ואכן נחלקו בזה. לרוב ה...
רבים שואלים בכמה זמן צריך לבדוק את החמץ, אם נבדוק אחר כל פירור ופירור, נצטרך לבדוק את הבית במשך כמה שעות, ואם הבדיקה נועדה לאתר פירורים גדולים יותר, ממילא הבדיקה תארך זמן קצר.
ואכן נחלקו בזה. לרוב הפוסקים החיפוש נועד כדי למצוא חמץ בשיעור כזית שעוברים עליו ב''לא יראה'' ו''לא ימצא'' ואם אוכלים אותו חייבים עליו כרת. ויש אומרים שיש לדקדק יותר בחיפוש, ולחפש אחר כל פירור של חמץ שראוי לאכילה, שיש באכילתו איסור תורה.
עוד נחלקו הפוסקים בשאלה, האם מקום שניקו באופן יסודי לפני הפסח צריך בדיקה. יש סוברים שכיוון שלא נעשה לאור הנר כדין, אין סומכים עליו כלל, ועדיין צריך לבדוק את כל המקומות היטב. ויש אומרים שניקוי יסודי מועיל יותר מבדיקת חמץ, ואחר הניקוי נחשב אותו מקום כמקום שאין בו חמץ ואינו צריך בדיקה.
למעשה בשתי המחלוקות ההלכה להקל, מפני שחובת בדיקת חמץ מדברי חכמים, שמן התורה מי שביטל את החמץ בלבו כבר נפטר מאיסור חמץ ואינו צריך לבדוק את ביתו, וחכמים הם שחייבו בנוסף לביטול גם לבדוק את החמץ ולבערו. וכאשר ישנה מחלוקת במצווה דרבנן ידו של המיקל על העליונה. ואם כן הבדיקה נועדה לחפש חמץ בשיעור כזית, ומקום שנוקה היטב אינו צריך בדיקה יסודית.
ומכל מקום גם לאחר ניקוי יסודי ישנה חובה לבדוק חמץ, מפני שעדיין יש לחשוש שמא בטעות לא ניקו פינה אחת שבחדר או מגירה בארון, וכן אולי אחר שגמרו לנקות נכנס לשם ילד או אדם אחר עם חמץ, ובמיוחד בסמוך למקומות שאוכלים יש חשש שנפל חמץ. ולכן חובה לבדוק בליל י''ד את הבית מחמץ, ולהתבונן בכל פינות החדר, ולאורך הקירות, ובין הרהיטים, ולפתוח כל ארון ומגרה כדי לוודא שנוקו ונשארו נקיים (למקורות והרחבה עיין בפניני הלכה הלכות פסח עמודים 44-49).
בפועל, בית ממוצע שעבר ניקוי יסודי לפני הפסח, בדיקתו אורכת כרבע שעה.
|
|
|
מקורות
הרב אליעזר מלמד רב הישוב וראש ישיבת הר ברכה
|
|
|
|
|
|
|
"אורות הקריה"
(אורות הארץ)
הגרעין התורני בקרית גת הוקם לפני 4 שנים. בית המדרש – בית המדרש מונה 15 אברכים ומהווה את המרכז הרוחני של הגרעין, ובן לומדים במשך רוב שעות היום הלכה בעיון, אמונה ומוסר בליווי שיעורים שבועיים קבועים.
אב...
הגרעין התורני בקרית גת הוקם לפני 4 שנים. בית המדרש – בית המדרש מונה 15 אברכים ומהווה את המרכז הרוחני של הגרעין, ובן לומדים במשך רוב שעות היום הלכה בעיון, אמונה ומוסר בליווי שיעורים שבועיים קבועים.
אברכי הגרעין עוסקים בפעילות חינוכית תורנית עניפה בכל הגילאים; שעורי תורה לתלמידי בתי הספר, חוגים וקבוצות העשרה תורנית לילדים ונוער, הדרכת חתנים והכנה לבר מצוה.
בתקופה האחרונה, החלו חברי הגרעין לעסוק בצדקה וחסד יחד עם ארגון ''אורות חסד''. במסגרת זו מסייעים חברי הגרעין בחלוקת מנות מזון למשפחות במצוקה כלכלית.
במסגרת הגרעין התורני פועל מרכז ''אומץ שרשים'' – להעמקת הזהות היהודית. בנות השרות הלאומי מעבירות שיעורים והפעלות חוייתיות לילדים בבתי הספר הממלכתיים ברחבי העיר.
חברה – בשנה האחרונה החלה להתגבש קהילה דתית צעירה ותוססת מלאת חיים ומוטיבציה ששמה לה למטרה לפעול בקרב האוכלוסיה בעיר ולקלוט כוחות רעננים נוספים לשורותיה.
ליצירת קשר בטלפון: 054-884136 פקס: 08-6818277.
|
|
|
|
|
|
|
ושמרתם את המצות
(שיר שיש בו מעט מן האור)
ושמרתם את המצות (שמות י'ב י'ז)
כדרך שאין מחמיצין את המצה –
כך אין מחמיצין את המצווה, אלא אם באה מצווה לידך, עשה אותה מיד !
(מכילתא ט' ס'ג)
אין מעבירין על המצוות (מגילה ו' ע'ח)
משבאה לידי אקדי...
ושמרתם את המצות (שמות י'ב י'ז)
כדרך שאין מחמיצין את המצה –
כך אין מחמיצין את המצווה, אלא אם באה מצווה לידך, עשה אותה מיד !
(מכילתא ט' ס'ג)
אין מעבירין על המצוות (מגילה ו' ע'ח)
משבאה לידי אקדים לעשות. והכי תניא במכילתא:
אם באה מצווה לידך אל תחמיצנה
(רש'י במגילה שם)
היהדות הקפידה מאד על איסור חימוץ השעה
בת – תודעת – זמן – רגישה –היא !
שהייה כל שהיא נחשבת על ידה לפשע !
האדם מפסיד לפעמים את עולמו
בשל חטא אחד – ויתמהמה
(הר בסולוביצ'יק – קול דודי דופק)
|
|
|
|
|
|
|
דרשו א-דני בהמצאו
(שיר שיש בו מעט מן האור)
דרשו א-דני בהמצאו קראוהו מלב בהיותו קרוב...
דרשו א-דני כי יש ולא כונתם דפקי לב אליו
לא עבד גשר הדעת גם קדקדכם
להעידכם ליום השכל העליון
חשבתם חשבונות השכל הקטן: כי הלחם נחרךל בתנור
וחלב הפרהה גדש...
דרשו א-דני בהמצאו קראוהו מלב בהיותו קרוב...
דרשו א-דני כי יש ולא כונתם דפקי לב אליו
לא עבד גשר הדעת גם קדקדכם
להעידכם ליום השכל העליון
חשבתם חשבונות השכל הקטן: כי הלחם נחרךל בתנור
וחלב הפרהה גדש מגדות הסיר בהרתחו על האש...
ולפתאם שמעתם כנקישה בדלתכם
ולחיצה בכף המנעול:
כרחש מי שהוא נכנס ויצא ושוליו כגלים לספכם
ושאלתם את עצמכם ברתת: מי שהוא נכנס כאן ויצא מכאן שלא ברשות ?
ונחרך בינתים הלחם בתנור
וחלב הפרה גלש מגדות הסיר על האש: צצ...
ואכן היה זה אדון ביתכם שנכנס ויצא
וכל המלאכים הטובים יצאו אתו בוכים...
מתוך האדם והא-לוהים
|
|
|
מקורות
א.צ.ג
|
|
|
|
|
|
|
מרכז סיור ולימוד – סוסיא
(אורות מן השטח)
על גבול מדבר יהודה שוכנת העיר התלמודית סוסיא, בימי חול המועד פסח מתעוררת העיר לחיים ע''י שחקני רחוב, הדרכות ופעילויות לכל המשפחה. במשך כל השנה ניתן לבקר בעיר בהזמנה מראש, לחגוג סידור, חומש וגם בר/בת מ...
על גבול מדבר יהודה שוכנת העיר התלמודית סוסיא, בימי חול המועד פסח מתעוררת העיר לחיים ע''י שחקני רחוב, הדרכות ופעילויות לכל המשפחה. במשך כל השנה ניתן לבקר בעיר בהזמנה מראש, לחגוג סידור, חומש וגם בר/בת מצווה.
בישוב סוסיא הסמוך פועל מזה 18 שנה מרכז סיור ולימוד המספק שירותי אירוח בימות החול ובשבתות. צוות הדרכה מיומן ומנוסה מדריך במשך השנה במדבר יהודה, בנגב ובשפלה את כל גווני האוכלוסיה והגילאים. כבר עכשיו אפשר להזמין טיולים ואירוח לקיץ ולשנה''ל הבאה, לבטח תזכו להדרכה חווייתית, ערכית ולימודית.
לפרטים והרשמה: 02-9963424, 064-825680 נדב.
|
|
|
|
|
|
|
נשים: "סובו ציון והקיפוה"!
(אורות מן השטח)
|
תנועת נשים למען המקדש מארגנת סבב שערי הר הבית מרכזי לנשים. הסבב יתקיים ביום שני, י''ט בניסן ד' חוהמ''פ מהשעה 10:00. נפגשים ברחבת הכותל. לפרטים: רינה 054-852855...
תנועת נשים למען המקדש מארגנת סבב שערי הר הבית מרכזי לנשים. הסבב יתקיים ביום שני, י''ט בניסן ד' חוהמ''פ מהשעה 10:00. נפגשים ברחבת הכותל. לפרטים: רינה 054-852855.
|
|
|
|
|
|
|
דרוש ספר תורה
(אורות מן השטח)
|
לבית הכנסת הספרדי בקרני שומרון דרוש ספר תורה ספרדי (לא משוח), מהודר וכשר, לקריאה בשבתות ובחגים. נא לפנות בענין ליצחק בטלפון 09-792934...
לבית הכנסת הספרדי בקרני שומרון דרוש ספר תורה ספרדי (לא משוח), מהודר וכשר, לקריאה בשבתות ובחגים. נא לפנות בענין ליצחק בטלפון 09-7929343
|
|
|
|
|
|
|
להיות בני חורין בארצנו !
(עמדת תקומה)
בפתח הגדה של פסח אנו אומרים:
''הא –שתא- הכא, לשנה הבאה – בני חורין''
ובתרגום פשוט: השנה אנו כאן, ובשנה הבאה בארץ ישראל
השנה אבו עבדים, ובשנה הבאה בבי חורין.
האמנם דברי אמת אנו אומרים? הן דברים אל...
בפתח הגדה של פסח אנו אומרים:
''הא –שתא- הכא, לשנה הבאה – בני חורין''
ובתרגום פשוט: השנה אנו כאן, ובשנה הבאה בארץ ישראל
השנה אבו עבדים, ובשנה הבאה בבי חורין.
האמנם דברי אמת אנו אומרים? הן דברים אלה היו נכונים בתקופת הגלות ואולי נכונים
גם היום ליהודים בארצות ניכר, החיים תחת שלטון זר. אבל אנחנו החיים בארץ ישראל
תחת ריבונות יהודית, האם אין דברים אלה נשמעים בפינו ככפיות טובה חלילה?
שתי תשובות עלינו להשיב אל לבנו:
האחת: איך אנו מדברים רק על עצמנו, אלא על עם ישראל כולו, לצערנו הגדול, רוב עם
ישראל שרוי עדין בארצות ניכר ומשעובד לשלטון זר ולפיכך גם אנו יושבי הארץ, שזכינו
לראות באתחלתא דגאולה, מצפים בליל התקדש חג - לגאולת כל עם ישראל בארצו.
והשניה: גם אנו החיים בארץ, איננו יושבים עדיין בכל מרחבי ארץ ישראל, חבלים
נרחבים אינם עדייין בידנו, ולבושתנו וחרפתנו, גם חלקי ארץ שזכינו לשוב אליהם
בחסדי ה', הפקרנו לזרים. והם הפכו אותם למוקדי טרור, המכים בנו ללא רחם.
והאמנם בני חורין אנו בכל מובן המילה?
האם איננו משועבדים לתרבות זרה וזולה, החותרת, תחת אישיות האומה, ומשחיתה את
דמותה?
והאם איננו רועדים מכל הגה הנשמע משליטים שמעבר לים, ושואלים את עצמנו
ללא הרף מה התדמית שלבו בעיני הגויים, שרבים מהם שמחים לאובדננו?
גם אם אין צידוק, אוביקטיבי לשעבוד מדומה זה, הרי עצם השעבוד לדמיון שווא, שעבוד
נורא. ''היציאה לחופש ממסגר הדמיון, הינה עבודה לא פחות קשה מהיציאה לחופש מאיזה
מסגר מציאותי'' (הראי''ה קוק, אורות הקודש עמ' ת').
על כל אלה נישא תפילה בפתח ליל הסדר:
שנזכה, בשבה הבאה עלינו לטובה,
לשבת לבטח בכל מרחבי ארץ קדשנו, ולהיות בני חורין במובן האמיתי והשלם של המילה:
לפרוק עול זרים ולהשתחרר מפחדים הרובצים על צווארנו.
להיות נאמנים לעצמנו ולתורת החיים שלנו.
לעלות כבני חורן להר ביתנו ולומר לפניו ''שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו''.
בברכת חרות אמת ובציפיה לגאולה שלמה
|
|
|
|
|
|
|
"שבת הגדול" – ל"גוי גדול"
(אור בפרשה)
שבת זו שלפני פסח נקראת בהלכה (סימן תל) בשם ''שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו'' ומופיעים בפוסקים מספר טעמים לשם זה.
ויש לומר ששבת זו נקראת כך, על שם היצירה המופלאה שנקראת ''עם ישראל'', כמו שנאמר ''כי מי ג...
שבת זו שלפני פסח נקראת בהלכה (סימן תל) בשם ''שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו'' ומופיעים בפוסקים מספר טעמים לשם זה.
ויש לומר ששבת זו נקראת כך, על שם היצירה המופלאה שנקראת ''עם ישראל'', כמו שנאמר ''כי מי גוי גדול אשר לו א-לוהים קרובים אליו'' (דברים ד', ז) ועל שם יצירה זו נקראת שבת שלפני פסח, זמן יצירת האומה, ''שבת הגדול''.
אחד הביטויים לגדלות זו היא החירות הישראלית.
ומהי חירות? מבאר הראי''ה קוק זצ''ל במאמר ''חירותנו'' (מאמרי הראיה א): ''החירות הציביונית היא אותה רוח נשאה שהאדם וכן העם בכללו מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו''.
ועדיין יש להעמיק ולשאול – מהו התוכן של רוח נשאה זו?
מבאר הרב (עין איה) ברכות דף ט) שיציאה מעבדות לחירות פועלת ב-ב' מישורים –
במישור אחד: ההרגשה הפנימית-נפשית שיצא מכלל עבד ונעשה בן חורין ואדון לעצמו.
ובמישור השני: מישור מעשי, להיות מעתה עם חי, פועל, יוצר בחופשיות.
ובישראל ב' המישורים תקפים ביתר שאת:
המישור הפנימי-הנפשי הוא, שלמות עצמם, הכוללת קדושת המידות, קיום התורה ומצוותיה.
והמישור המעשי – פעולתם של ישראל להיטיב ולתקן, שגם הגויים יגיעו לשלימותם ע''י הטבת מעשיהם.
ואנו, החיים כאן במדינת ישראל, נחשפים דרך כל הפיגועים, דרך אובדן הנפשות היקרות, דרך צעקתם של יתומים ואלמנות, אל חירותנו, ומתוכה אל האמת הפנימית שבקירבנו.
|
|
|
מקורות
הרב מאיר רודריגר ראש גרעין קרית גת
|
|
|
|
|
|
|
עצמאות ועצמיות
(זהות)
מונולוג קצר, בדוי, מאת דליה רביקוביץ', כלת פרס ישראל לשנת תשנ''ח, הכתוב מנקודת מבטו של מחבל פלשתינאי מתאבד, העומד לפוצץ תוך 24 שעות אוטובוס ישראלי : השעון אומר לי שיש לי פחות מ24 שעות אבל זאת אמירה רי...
מונולוג קצר, בדוי, מאת דליה רביקוביץ', כלת פרס ישראל לשנת תשנ''ח, הכתוב מנקודת מבטו של מחבל פלשתינאי מתאבד, העומד לפוצץ תוך 24 שעות אוטובוס ישראלי : השעון אומר לי שיש לי פחות מ24 שעות אבל זאת אמירה ריקה אני יודע שאישן שינה רגועה ואם לא אוכל להירדם לא אירדם. בבוקר אצא לי מן הבית ואחפש לי תחנה נוחה. לא איכפת לי אם בשמש או בצל. האוטובוסים באים בזה אחר זה והרגשות שלי ממילא קהים. מה לי שמש ומה לי צל. הייתי צריך לחייך למחשבה עד כמה אני דומה לבחור יהודי יוצא צבא, אבל חיוך לא יעלה על פני ... בבוקר אולי אכין לעצמי קפה, אבל התפילה תנסוך בי יותר חיים מכל דבר מאכל. חיים ראויים אני מתכוון. אינני מהרהר אפילו בגן עדן שבו אללה בעצמו יורד מכסאו ומלטף את ראשו של השאהיד החדש שהגיע. אם יש משהו שנוסך רכות בשרירים שלי וקוצב בצורה מדויקת את פעימות הלב, הרי זו הוודאות שמחר לפני עשר בבוקר אמחק את ההשפלה באופן שלא תשוב לעולם. הצינור בילקוט הגב יקר לי כמעט כמו הקוראן הקדוש. אני קרוב לגעת במהות ( דליה רביקוביץ, רחוב, כתב עת לספרות גליון 3 ). הדבר שצריך לשים לב אליו הוא רמת ההזדהות הנפשית העמוקה של דליה רביקוביץ עם המתאבד. היא ממש מתארת מתוך גופו את אותו משהו שנוסך רכות בשרירים שלי וקוצב במהירות מדויקת את פעימות הלב ומהו אותו משהו שמרגיע ככה את איבריו ? זו הנקמה באלה שהשפילו אותו ( אנחנו כמובן ). בפיצוץ האוטובוס הוא ימחק את ההשפלה באמצעות מחיקת כך וכך ישראלים.
וכמה רטט הזדהות ניכר בקולה של המספרת המשוררת, בשעה שהיא מתארת את יחסו האינטימי המאוהב של מפוצץ האוטובוסים המיועד אל צינור החבלה באמצעותו הוא עתיד לפוצץ אותנו ... וואהו, לא, אין מדובר בשאהיד פרמיטיבי המתאבד למען תענוגות גן עדן, אלא במשכיל ובמודע...
מי שמכיר את הרקע הפוליטי לכל זה כלומר, את הזדהותה המוחלטת של רביקוביץ עם העמדה הפלשתינית, מבין היטב כי הפעם פשוט התקדמה רביקוביץ עוד צעד כדי להזדהות עם אויבינו השונאים ביותר. הרי כבר מזמן השביעה רביקוביץ את מי שהשביעה בשיר הערש שלה :
ואת צער ג'בליה לא תשכח ואת עוני שאטי לא תשכח ואת כפר ביתא ואת כפר חווארת ואת בלאטה וג'לזון כי עלתה שוועתם לילות רבים – ומה עם צער האוטובוסים ?!?!
א. למה זה קורה לנו ?
אין הוא פנוי לחשיבה על יעדים רוחניים ועל רצון לחיים תרבותיים עצמיים. הוא לא שואל מה הוא רוצה מחייו ומה הם שאיפותיו ומהי מהות חייו. הוא מרגיש בהול על עצם היכולת לנשום אויר, והוא מסתפק בעצם יכולתו לשרוד.
הקמת מדינת ישראל והמלחמות שליוו אותנו מאז הקמתה גרמו באופן טבעי לעיסוק אחד ויחיד והוא העצמאות הפיסית. אפילו השאלה מדוע דווקא בארץ ישראל, לא נתבררה באופן מעמיק וראוי לעם שהולך להקים לו מדינה באזור המוקף אויבים שאינם רוצים בו.
קל וחומר שלא נידונו ולובנו שאלות ערכיות ומהותיות יותר, כגון : מהי הזהות של מדינתנו ?
מהי המטרה התרבותית והרוחנית של המדינה ? ועוד.
לכן, לא פלא שאנו שומעים דיבורים ודיונים ביחס לארץ ישראל החושפים רק יחס בטחוני לארץ. ולא שאלה של חיים ערכיים, לא שאלה מוסרית של עצמנו ומחויבות של דורות ואף לא שאלה של התיחסותנו לארץ אבותינו.
ב. יסוד העצמאות - עצמיות
עצמאות אינה שאלה פיסית, חיצונית בלבד. אל לנו להתרשם מהמעמד החיצוני, מה שבמקרה האחד משועבד והאחר אינו משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שברוחו הוא מלא חרות ולהיפך בן חורין שרוחו היא רוחו של עבד ( הראי''ה קוק ).
הכיצד ? היציאה מעבדות ושעבוד היא תחנה בדרך לחירות אך עדין איננה חרות. להיות חופשי פירושו בראש ובראשונה להיות נאמנים למה שאנו באמת. להתנהג על פי המהות הנפשית שלנו. לכל אחד ואחד יש את הטבע הנפשי שלו. אם יחיה האדם את חייו תוך התעלמות מטבע זה הרי שהוא משועבד לדברים לא לו. יסוד חרותו משלן האדם היא בהקשבתו לעולמו הפנימי, העצמי, ובניסיון אין סופי לפעול על פי עצמיותו. כבלים רבים עומדים בדרכו של כל אדם כשהוא בא ללכת בדרך זו,וחירותו היא ביכולת שלו להשתחרר מכבלים אלה. אין אנו מתרשמים מהכרזות על חופש. אדם יכול ליהיות משועבד ונגרר למרות שהוא מכריז שהוא פועל מתוך בחירה חופשית. לא כל '' בא לי '' מבטא את חירותו של האדם. למשל, סמים מסוכנים לחירותו של המשתמש בהם גם אם הוא יכריז שבאלו לצרוך סמים. או למשל, ההכרזה של מספר אנשים על סיום חזון ארץ ישראל השלמה, אילו נבעה מחשיבה עצמית '' המוותרת '' על חזון זה הרי שהייתה צריכה להתייחסות רצינית ומעמיקה. אך ברור, שהיא נבעה מלחצים חיצוניים ( המלחמות, לחצי האומות ועוד ), הרי שהיא מטאת השתעבדות לכבלים חיצוניים והתרחקות מעצמאות.
דברים אלה נכונים גם לגבי עם שלם. בכדי שאומה תהיה עצמאית היא חייבת לדעת את עצמיותה. צריך לברר מה אופיה של האומה, מהם כוחותיה ומה מטרתה, ולשם מה הביאה אותה ההשגחה האלוקית להופיע על במת ההיסטוריה העולמית. אומה שאיננה את עצמה אינה יכולה להיות עצמאית. אמנם, היא יכולה להשתחרר פיסית אך עדיין מדינת ישראל נותנת לעמנו עצמאות לה לא זכינו במשך אלפיים שנות גלות. יהודים אזרו אומץ וגבורה להיות עצמאיים ולהשתחרר ממצב של חיי גלות ארוכים מאד. יהודים שהפסיקו לחשוב כל הזמן '' מה יאמרו '' ו ''מה חושבים '' אחרים. מה איפוא הוא מובן החופש בשביל האדם המודרני ? הוא השתחרר מהכבלים החיצוניים שהיו יכולים למנעו לעשות ולחשוב כפי שמצא לנכון. יכול היה להיות בעל בחירה, אילו היה יודע את שהוא עצמו רוצה, חושב ומרגיש. אבל אין הוא יודע. הוא מציית לסמכויות עלומות שם ומסגל לו אני שלא שלו. ככל שהוא מוסיף ועושה זאת, הוא מרגיש עצמו חלש יותר ובאותה מידה אנוס יותר ללכת בתלם.
יתירה מזו, אנו שומעים לעיתים הבנה והסכמה עם אויבינו והלקאה עצמית התולה בנו את ההאשמה לכל קשיי המציאות.
לצערנו, אין צורך בפרוטוקולי ציון הנכתבים על ידי שונאים, כי יש כאלה מתוכנו הכותבים אותם. יכולים סופרים להבין את אנשי החמאס הנלחמים בנו, אך בעותה העת הם אינם יכולים להבין יהודים הנאבקים לגור בארץ אבותיהם.
למה זה קורה לנו דווקא עכשיו ? מדוע העמידה העצמית שאפיינה את שנותיה הראשונות של המדינה לא הלכה והתחזקה אלא נחלשה .?
ג. עצמאות פיסית
כשעם ישראל יצא ממצרים אחרי שנות עבודה קשות הוא נתקל בקשיים בדרכו במדבר. היינו מצפים מעם שהיה משועבד בצורה כל כך קשה שיעשה ככל שביכולתו בכדי לקנות את חירותו. אבל לא כך קרה. אדרבה, כל זמן שהוא נתקל בקשיים נתעורר בו הרצון לחזור למצרים. כך אומר העם למשה בראותם את מצרים רודפים אחריהם : מה זאת עשית להוציאנו ממצרים הלא זה הדבר אשר דברנו אליך ... חדל ממנו ונעבוד את מצרים כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר. ובשעה שהם מתאווים לאוכל הם אומרים זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חינם את הקישואים וגו' . מה גורם לעם שעבד בפרך לזכור בערגה את ימי עבודתו ?
היוצאים ממצרים היו עסוקים בעצמאות אחת בלבד, עצמאות פיסית. הם לא רצו למות במדבר וכל מרצם ואונם היה נתון לדבר אחד בלבד והוא החופש הפיסי. זהו מצב טבעי ביותר, שכל מי שהיה נתון במשך שנים רבות תחת שיעבוד ועינויים פיסיים, וחשש כל הזמן לחייו, הרי כשהוא יוצא לחופשי הוא בוחן בעיקר את מצבו הפיסי. הוא משווה בים המצב הפיסי בשעבוד לעומת המצב העכשוי. אם יראה לו כי הקשיים הפיסיים והסכנות שהיו בחלקו בימי שעבודו וקיימים גם בימי עצמאותו, יתכן והוא יעדיף את ימי הקישואים והדגה של מיצרים – אין לה עצמאות . ההסטוריה מוכיחה כי אומה כזו שאין לה אמת עצמית תאבד גם את עצמאותה הפיסית לאחר זמן מה.
בשעה שאדם או אומה אינם יודעים את עצמם ולא מכירים באמת שבדרכם, הם מסוגלים להבין את האחרים ואפילו את אויביהם יותר מעצמם. הרי להם אין דרך ואמת, הרי אין להם עצמאיות מלבד הרצון לחיות, ובמצב שכזה קל להתפעל מאחרים שיש להם חוט שדרה, גם אם הם מנסים להרוג אותנו.
בימינו צריכה להתברר השאלה האם עצם הקמת בית לאומי והסרת שיעבוד הנכר היא סוף פסוק מבחינתנו ? האם זהו בלבד הדגל של הציונות ? או שצריך למלא את הבית הזה בתוכן ייחודי, עצמי. כמו השאלה שהתבררה לעם ישראל ביציאת מיצרים, שלא בכדי להשתחרר מעול מיצרים בלבד יצאו כי אם לקבל על עצמם חירות אמיתית, כדברי חז''ל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
ד. מעשה אבות סימן לבנים
יש החושבים כי בכדי להיות עצמאי צריך להשתחרר ולהתנתק מכל העבר. הם מפחדים שהקשר לעבר והלימוד ממנו ישעבד אותם לערכים לא להם ולמנהגים הזרים לנפשם. זוהי עוד תוצאה של חוסר בירור העצמיות שלנו.
כאשר אדם או ציבור מבקשים להכיר את עצמם, אופיים ויעדיהם העבר צריך לשמש יסוד חיוני בהיכרות זו. העבר לא בא רק בכדי שנפיק ממנו לקח, כי אם בעיקר להמשכיות. נקודת ההתחלה העצמית שלנו טמונה באבותינו. ודאי שקימת דרך מיוחדת המאפיינת את הבנים, את הדורות החדשים, אך דרך זו אינה מנותקת מדרך האבות, משום שעצמיות הבנים יסודה באבות. נפלאים דברי פרופ' אליעזר שביד : עם שיש לו יעוד חייב לתת בכל עת דעת על ההיסטוריה שלו, כלומר, למשמעות שיש לכל פרק של חייב בהקשר המלא של תולדותיו. הוא חייב לדעת בכל עת כי הוא ממשיך היסטוריה ונשפט בהיסטוריה, כי בה בלבד ממשות קיומו כעם. אם לא יזכור לזכור את עצמו כעם, תהיה לו השכחה גזר דין.
לכן חשובה לנו כל כך ההתחברות ליציאת מצרים בכל מקום שנאמר זכר ליציאת מצרים, לא בכדי לשעבד אותנו לעבר, כי אם לברר את עצמאותנו המובילה אותנו לעצמאות אמת. אנחנו שואפים לשוב אל החיים העצמאיים, ואין חיים ויצירה עצמאיים לאומה אלא ממקור החיים שלה- מהטבע העצמאי שלה ואין חיים ויצירה עצמיים שלמים ליחיד באין חיים ויצירה לאומתו,יוצרת נשמתו האנושית.
הטבע העצמי שלנו הוא ארץ ישראל. הוא טבע אותנו בחותמו טביעה שלא תימחה לא מגופנו ולא מרוחנו, כל עוד אנחנו מרגישים בנו זיק של חיים עצמאיים.עצמאות זו די כוח בה לעמוד בפני כל השפעה מבחוץ, מרוח טבע אחר כל עוד היא בת חורין, ופועלת, מעכלת על פי דרכה מה שהיא בולעת מבחוץ .
|
|
|
מקורות
הרב זאב קרוב
|
|
|
|
|
|
|
אכילת בשר
(אור החיים)
''ויאכלו את הבשר בלילה הזה'' (שמות י''ד, ח)
בשני הנושאים בהם אנו עוסקים השבוע, פרשת השבוע ושבת הגדול, מקום נכבד לאכילת בשר: בפרשת צו – הקרבת הקרבנות, שבחלקם נאכלים על ידי הכהנים או הבעלים המקריבים ...
''ויאכלו את הבשר בלילה הזה'' (שמות י''ד, ח)
בשני הנושאים בהם אנו עוסקים השבוע, פרשת השבוע ושבת הגדול, מקום נכבד לאכילת בשר: בפרשת צו – הקרבת הקרבנות, שבחלקם נאכלים על ידי הכהנים או הבעלים המקריבים אותם, ואכילת קרבן פסח בליל התקדש חג.
ואכן, בשר הוא מרכיב חשוב בתזונה. הוא מכיל חלבון בכמות גדולה (15%-20%), וחומרים חיוניים נוספים כברזל ויטמין 12 B . ברזל ניתן אמנם גם לקבל ממורות צמחיים, כעלים ירוקים וקטניות, אך ספיגתו מבשר יעילה ביותר. ויטמין בי – 12 (או ציאנוקובלאמין בשמו המדעי) מקורו רק בחלבון מן החי (בשר אך גם דגים חלב או ביצים). אנשים הניזונים מתפריט צמחוני בלבד במשך תקופה ארוכה עלולים ללקות בסוג מיוחד של אנמיה והפרעות נוירולוגיות.
בשר נחשב למזון חשוב. הרמב''ם פוסק שבחגים יש מצוה לשמוח: ''כיצד? … אוכלים בשר ושותים יין, שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין'' (הלכות יו''ט פרק ו).
הכהנים היו רגילים, עקב עבודתם בבית המקדש, לאכול כמות גדולה ולעיתים אף מופרזת, של בשר. ''על ידי שהיו הכהנים מהלכים יחפים והיו אוכלים בשר ושותים מים היו באים לידי חולי מעיים'' (מסכת שקלים פרק ה).
אך בדרך כלל אוכלים בשר בכמות מוגבלת. במתן השלו אומר משה לבני ישראל ''בבת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע'' (שמות ט''ז, ח) ומעיר שם רש''י: לימדה תורה דרך ארץ שאין אוכלים בשר לשובע.
גם בפסח, כשכל יהודי מצווה לאכול מקרבן הפסח, הוא נאכל ''על מצות ומרורים''. ואמנם, על כל שה שהוקרב היתה מנויה חבורה שלמה, כך שכל אחד קיבל חתיכה קטנה. וכך מתארים חז''ל את השמחה: ''כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא'' (פסחים פ''ה ה): אכלו קרבן פסח כזית, אך ההלל שבקע מתפילת החוגגים ''שבר את הגג'' בעוצמתו.
ועל כך אנו מתפללים בליל הסדר: ''ה' א-לוהינו א-לוהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים''.
|
|
|
מקורות
ד`ר בת שבע הרשקוביץ
|
|
|
|
|
|
|
הארמית שבהגדה
(אור התרגום)
ריח הארמית נמצא בהגדה, ואף רוחהּ שורה עליה: בקטע פותח, בפזמון מסיים, בשורשים ארמיים, במילים ארמיות, במשקלים ארמיים או בְּבָבוֹאָה ארמית. זאת כיוון שתהליך התגבשותה של ההגדה חל בתקופה שבה היהודי הממוצע ...
ריח הארמית נמצא בהגדה, ואף רוחהּ שורה עליה: בקטע פותח, בפזמון מסיים, בשורשים ארמיים, במילים ארמיות, במשקלים ארמיים או בְּבָבוֹאָה ארמית. זאת כיוון שתהליך התגבשותה של ההגדה חל בתקופה שבה היהודי הממוצע שלט בעיקר בארמית (ראה במבוא להגדה שלמה / הרב מנחם כשר, עמ' 17).
אנו מתחילים במפגש עם הארמית כבר באור לארבעה עשר (ולמחרתו) באמירת כל חמירא וחמיעא; ובליל הסדר: ''מוזגים לו כוס ראשון'' – ראשון ולא ראשונה, כבדקדוק העברי (כוס אחותך תשתי העמֻקה והרחבה – יחזקאל כג לב; בארמית כוס – צורת זכר); נמשיך בסדר: סָבְרֵי מָרָנָן (תנחומא, פקודי ב; אמור לגבי כל קידוש בשנה; נא לשים לב שהרי''ש בסברֵי מנוקדת בצירי) = בידיעתכם וברשותכם, מורי ורבותי; ביַחַץ אנו מתוועדים לראשונה לאפיקומן, שהיו שניסו לשייכו לארמית (אפיקו מנייכו = הוציאו כליכם = פָּנו את השולחן למנה אחרונה), ולא היא, אלא נראה שהמילה באה מן היוונית (שאף היא התה מורגלת בפיהם של יהודים באותה תקופה) ומשמעותה כנראה מנה אחרונה או סעודה גדולה (כך מביא ר' עקיבא איגר בתוספותיו למשניות [פסחים י' ח'] שביוונית אפיקומם מובנו סעודה גדולה), וייתכן שמשמעות המילה ביוונית היא חבורה (קומונה) ואולי לכן משיב רב לשאלה: מאי אפיקומן? (פסחים קי''ט ע''ב) – שלא יעקרו מחבורה לחבורה. אנו ממשיכים: הָא (הֵא?) לחמא … = זה הלחם, הא שתא = זו השנה (בשתי מילים כמו הא לחמא, כיוון שאין ה''א זו ה''א היידוע [כזכור, תווית היידוע בארמית מצויינת באמצעות אל''ף בסוף המילה: לחמא = הלחם]) … כל דכפין (כפן = רעב. במקרא, רק באיוב ה כב, ל ג) … וטרם דיברנו על: בבהילו (בעדות מספר), את (ולא אתה), אנוס, דְחַק ועוד … עֲדַי, חד גדיא,
|
|
|
מקורות
ד``ר אליהו נתנאל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
RSS