|
|
פרשת מקץ
(גיליון 5
כה אמרה`
, 22/12/2008
)
|
|
|
"וישב ראובן אל הבור"
(פניני הפרשה
/הרב משה חייט /רב אורח)
''וישב ראובן אל הבור'' (לז, כט).
''וישב ראובן אל הבור'' - מהיכן בא? שהיה עסוק בשקו ובתעניתו. אמר הקב''ה: אתה פתחת בתשובה, חייך בן בנך עומד ופותח בתשובה. ואיזה זה? הושע, שנאמר (הושע ד): ''שובה ישראל ...
''וישב ראובן אל הבור'' (לז, כט).
''וישב ראובן אל הבור'' - מהיכן בא? שהיה עסוק בשקו ובתעניתו. אמר הקב''ה: אתה פתחת בתשובה, חייך בן בנך עומד ופותח בתשובה. ואיזה זה? הושע, שנאמר (הושע ד): ''שובה ישראל עד ה' אלוקיך'' (ילקוט).
דברי ''הילקוט'' צריכים ביאור, הרי בידינו שגם אדם הראשון עשה תשובה וכן קין עשה תשובה ונתפשר. איך, אם כן, נאמר כאן במדרש שראובן פתח בתשובה תחילה?
מתרץ ה''כתב סופר'' שיש לחלק בין תשובת אדם הראשון וקין לבין התשובה שעשה ראובן. אצל אדם הראשון נאמר ''כי עירומים הם''. ופרש''י: ''מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה''. כלומר, מצוה אחת ויחידה היתה בידו של אדם הראשון, ולאחר שלא קיימה נשאר ערום מן המצוות. א''כ הבין אדם הראשון מעצמו שאין בידו אפשרות לכסות את פשעו באיזו שהיא מצוה, כי לא היה בידו מעשה טוב. מכח זה מצא את עצמו מוכרח לשוב בתשובה.
הוא הדבר לגבי קין, את אחיו הרג ולעומת זאת לא היה בידו מעשה טוב שיוכל לסמוך עליו למחילה על עוונו או להקלת עונשו. גם המנחה שהביא היתה בעצמה חטא כמו שנאמר: ''ואל קין ואל מנחתו לא שעה''. מסיבה זו הוכרח להתוודות: ''גדול עווני מנשוא'' ולשוב בתשובה.
שונה בתכלית היה מצבו של ראובן. מיד אחרי חטאו שבלבל יצועי אביו, הציל נפשו של יוסף מיד אחיו. היה מקום לחשוב שבזכות המעשה הטוב יסלח לו ה' על עוונו. בא הכתוב והשמיענו ''וישב ראובן אל הבור'', בא משקו ותעניתו. גם אחרי שהציל את אחיו, ישב בתענית ונתעטף בשק כבתחילה. ראה ראובן וגם ידע והבין שאין מצוה זו שעושה בין אדם לחבירו מצילה מעונש על עבירה שעשה בינו לבין המקום. וזו כוונת המדרש ''אמר הקב''ה אתה פתחת בתשובה תחילה''. זאת משום שמאדם הראשון ומקין אי אפשר ללמוד את עיקר התשובה, דהיינו שאין לאדם לסמוך על שום דבר מלבד התשובה. ובשכר זה זכה שבן בנו יעמוד ויורה לעם דרכי התשובה.
הגר''י ניימן זצ''ל בספרו ''דרכי מוסר'' מביא ביאור נוסף: אדם הראשון וקין חטאו ואמנם ידעו שחטאו. וכאשר אדם יודע שחטא לא קשה לו לעשות תשובה, כיון שאחרי שחטא, סר ממנו היצר הרע והוא מתחרט על מעשיו. החטא של ראובן היה שבלבל יצועי אביו. וחז''ל אומרים כי תבע עלבון אמו, אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? הלך ובלבל משכבו. יוצא אם כן שהוא סבר שמקיים בזה מצות כיבוד אם. ואם בכל זאת הגיע ראובן להכרה שזוהי עבירה ועשה תשובה, הרי זוהי תשובה שכמוה עדיין מעולם לא נעשתה ולכן זכה למה שזכה.
הרב גלעד משה חייט שליט''א
רב אזורי מועצה אזורית שפיר
|
|
|
|
|
|
|
דני הדלקת נרות חנוכה
(פינת ההלכה
/הרב שלמה שרעבי)
א. כל השמנים כשרים לנר חנוכה, ומכל מקום מצוה מן המובחר ליקח שמן זית, בדומה לנס שבמקדש שהיה בשמן זית. ואם אינו מצוי, יבורר שאר שמן שאורו זך ונקי, או נרות של שעווה שגם כן אורן זך. וכן כל הפתילות כשרות ל...
א. כל השמנים כשרים לנר חנוכה, ומכל מקום מצוה מן המובחר ליקח שמן זית, בדומה לנס שבמקדש שהיה בשמן זית. ואם אינו מצוי, יבורר שאר שמן שאורו זך ונקי, או נרות של שעווה שגם כן אורן זך. וכן כל הפתילות כשרות לנר חנוכה, ומצוה מן המובחר ליקח צמר גפן או חוטי פשתן. ואינו צריך בכל לילה פתילות חדשות, אלא מדליק גם בראשונות עד שיכלו.
ב. מנהגינו פשוט שבעל הבית לבדו מדליק בלילה הראשונה נר אחד, ובשנייה שתי נרות, וכן מוסיף עד שבליל שמיני מדליק שמונה. בין שהיו אנשי הבית מרובים או מועטים. ואין לשנות.
ג. מצות נרות חנוכה להדליקם בפתח הסמוך לרשות הרבים משום פרסומי ניסא, וכך היו עושין בזמן המשנה והתלמוד ובדורות שאחריהם. ובזמן הזה מדליקין בתוך הבית שדרים בו. ואם יש חלון לרשות הרבים, ידליקם שם. ואם לאו, ידליקם אצל הפתח מבפנים. ומצוה שיניחנה בטפח הסמוך לפתח הכניסה לבית בצד שמאל, שתהא מזוזה מימין ונר משמאל, ונמצא שהוא מסובב במצות.
ד. סדר ההדלקה כפי מנהגינו, בלילה הראשונה מדליק הנר שכנגד ימינו, ובלילה השני מוסיף עליו נר כנגד שמאלו, וכן בכל לילה מוסיף כנגד שמאלו. וזה שהוא מוסיף, מדליק בראשון ופונה והולך לימינו.
ה. בלילה הראשונה, יברך המדליק קודם ההדלקה שלש ברכות, להדליק נר שֶׁלַּחֲנוּכָה (תיבת הלמ''ד בפתח), שעשה נסים, ושהחיינו. ובשאר הלילות, אינו מברך שהחיינו. לאחר שבירך הברכות, מדליק נר אחד, ובעוד שמדליק האחרות אומר הנרות הללו וכו'. ויש נוהגים להוסיף מזמור שיר חנוכת הבית ומעוז צור ישועתי .
ו. נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. ויכולה אשה להדליק עבור כל בני ביתה. וקטן שהגיע לחינוך גם כן חייב, אם יש לו בית בפני עצמו. סומא אם יכול להשתתף עם אחר בפרוטה, מוטב. ואם יש לו אשה, היא מדליקה בשבילו. ואם אין לו אשה ויש לו דירה מיוחדת, שאין לו עם מי להשתתף, ידליק על ידי סיוע אחר.
ז. בערב שבת מדליקין תחילה נרות חנוכה, ואח''כ נרות שבת, ובלבד שיהא לאחר פלג המנחה. וכתבו כמה אחרונים שנכון שיתפללו תחילה מנחה, ומכל מקום אין להתפלל ביחידות בעבור זאת. וצריך שיתן שמן שֶׁיִדְלְקוּ הנרות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, ולכל הפחות אחד מהן, שאם לא כן הויא לה ברכה לבטלה. ואם הדליק אצל הפתח, צריך להיזהר להפסיק באיזה דבר בינם לבין הדלק, שלא יכנס הרוח ויכבה הנרות בפתיחת הדלת וסגירתה.
ח. השמן הצריך לשיעור הדלקה שנשאר במנורה לאחר חנוכה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, משום שהוקצה למצותו ואסור ליהנות ממנו. אבל מה שאינו צריך להדלקה, וקל וחומר מה שנשאר בבקבוק, מותר להשתמש בו לשאר דברים.
מלוקט מתוך שולחן ערוך מקוצר של
הרב יצחק ראצבי שליט''א
|
|
|
|
|
|
|
חפץ חיים
(אבות ובנים
/הרב שלמה שרעבי)
חָפֵץ חָיִים -קובץ עצות בענייני נהיגה/ הרב אייל ורד
מוקדש לעילוי נשמתו של בחור ישיבת אלון מורה
אביה יהושע גולדברג ז''ל,
שנהרג בתאונת דרכים ביום יב' מר חשון תשס''ח.
אל תסע מהר, שמש דוגמא אישית, א...
חָפֵץ חָיִים -קובץ עצות בענייני נהיגה/ הרב אייל ורד
מוקדש לעילוי נשמתו של בחור ישיבת אלון מורה
אביה יהושע גולדברג ז''ל,
שנהרג בתאונת דרכים ביום יב' מר חשון תשס''ח.
אל תסע מהר, שמש דוגמא אישית, אל תגנוב, תשאר עירני.. לאור ריבוי תאונות הדרכים וההרג בכבישים, קיבץ הרב ורד מספר עצות רוחניות-מעשיות בענייני נהיגה בכבישים. חובה לכל נהג.
הקדמה
נבואת הפורענות שניבא ישעיהו ''ידיכם דמים מלאו'' דומה שנצרכה מאוד לדורות, ובמיוחד לדור שלנו שבו אנחנו בעצמנו שופכים את דמינו ואת דמי אחינו. אם כן הדבר ברור: כל מי שצרת האומה הזו נוגעת לליבו מחויב לזעוק ולעורר ולהזהיר, עד מתי נגרום לעצמנו את הסבל הנורא הזה והמיותר כל כך. ישראל קדושים ומדקדקים במצוות ומחפשים עוד הידור ועוד חומרה, והנה לפנינו כר כל כך נרחב ואמיתי להחמיר חומרות שיכולות להציל חיים, ואנחנו מחשים. לכן יש מקום לעשיית תשובה בתחום הזה, ''מי יודע ישוב וניחם האלוקים ושב מחרון אפו'' בעניין הזה. קיבצנו אפוא כמה עצות מועילות שיש להם יסוד רוחני ומעשי, ללמד ולהזכיר לעצמנו ולאחרים, וגם כאן עיקר התועלת היא מן החזרה.
א. אנכי ה' אלוקיך.
אנוכי ה' אלוקיך בכל מקום, ובכל זמן, לית אתר פנוי מיניה כלל, וזה כולל את קופסת הפח ששמה מכונית. אין שום סיבה מדוע ההגה צריך להשכיח מאתנו את חובתנו כעובדי ה', המחויבים לשמירה על הנשמה שהופקדה אצלנו. שמירה זו להווי ידוע עוברת דרך חוקי התנועה. נמצא שמי שעובר על חוקי התנועה, לא ממלא את חובתו כלפי בוראו, ובמילים פשוטות יותר, שוכח מקיומו של ה', ומהציווי שבו פתחנו.
ב. ואתה עייף ויגע.
אל תנהג עייף! מחקרים הוכיחו כי אין שום דרך לעצור את עצמך שניה לפני ההרדמות, עם כל הרצון להחזיק את העיניים פקוחות הן תמיד תיעצמנה בלי שתשים לב [וכל אחד מוזמן לנסות זאת לא ליד ההגה כמובן]. לכן אל תנהג עייף, אפילו לא קצת אפילו לא עד התחנה הקרובה, זו יכולה להיות ח''ו התחנה האחרונה של חייך, עצור מיד ושים את הראש למנוחה לרבע שעה, זה ישנה לחלוטין את מצבך, ותוכל להמשיך לנהוג אחר כך עוד זמן מה באופן בטוח.
כיצד תדע שאתה עייף באופן המסכן אותך ואת סביבתך? ובכן שני קריטריונים. 1. נהג ערני מסתכל במראה בערך כל חמש שניות, באופן אוטומטי כמעט. אך לעין העייפה אין כוח לעשות את הטיול הזה, והיא נשארת מקובעת לכביש, לכן בדוק את עצמך, אם לא הבטת במראה בעשר שניות האחרונות, אתה מסוכן, עצור מיד.2. שחזור הדרך. נהג ערני מסוגל לשחזר את הדרך שעבר בשלוש הדקות האחרונות. אם אתה בצומת, ואין לך מושג איך הגעת לכאן ומה היה בדרך, ואינך מצליח לשחזר את הדרך שעברת, אתה קרוב מאוד להירדמות.
ג.''לא תקיפו''
יש מקום רב להחמיר מאוד בעקיפה, גם כזו המותרת. ירא שמים יחמיר עם עצמו. שים לב שברוב המקרים הרכב שעקפת יעמוד לצדך ברמזור הקרוב, כך שזה גם לא שווה. גם אם באמת עקפת אותו לא הרווחת יותר מחמש דקות. לעקוף זה יצר, וצריך להתגבר עליו. לכן אל תעקוף אלא במקרה של הכרח גדול, [משאית איטית במיוחד וכו], וגם אז רק כשהדרך פנויה לחלוטין. אל תנסה לאמן את יכולתך לאמוד מרחקים בדייקנות.
ד. לא תגנוב.
אל תגנוב רמזור, אל תגנוב תמרור. אל תגנוב רמזור, בטח לא רמזור צהוב, שמבחינתך הוא אדום, אפילו רמזור ירוק עלול להיות מסוכן. אתה מתקרב לצומת בכביש מהיר, מרחוק נראים האורות הירוקים - זה המצב המסוכן ביותר. נהג פזיז נותן גז כדי להספיק את הירוק, ואז עשרים מטר לפני הצומת, הלך הירוק, ומתחילה ההתלבטות, לעבור או לבלום, להיות או לא להיות, לפעמים התשובה כואבת מאוד. לכן - ראית רמזור ירוק - האט! התקרב לצומת בחשדנות, ורק בקרבתה הסמוכה, אם יש עדיין ירוק, האץ ועבור. אל תגנוב תמרור, בודאי לא תמרור 'עצור', ובמיוחד לא בלילה כשאין איש על הכביש. לא צריך הרבה, די באדם אחד שמגיח באופן פתאומי כדי ליצור ביניכם חיבור לא טבעי. אך גם את המשולש ההפוך - תן זכות קדימה, גם אותו אל תבייש, מחפש חומרות? התייחס לכל משולש כזה כאילו היה עצור, זו חומרה ראויה, ודי מהר תגלה כמה היא מועילה.
ה. לא תתורו אחרי עינכם.
פעולת הנהיגה היא פעולה מורכבת הדורשת מיומנויות רבות בעת ובעונה אחת. הסטת העין לכיוון הטייפ\ רדיו \ הנייד \ הילד \ או כל דבר אחר - מסוכנת מאוד. [לא מזמן נהרגה מתנדבת מד''א על ידי נהג שהיה עסוק בלהביט אל התאונה שקרתה מעברו השני של הכביש], לכן אל תסיט את עיניך, גם לא לזמן קצר. אגב, גם הדיבורית היא בעייתית, אמנם היא חוקית, אך כבר אמרנו שיש מקום להחמיר. לקחו שחקן שח מט מיומן, נתנו לו לדבר בדיבורית ולשחק בו בזמן נגד המחשב שאותו היה מנצח בקלות בדרך כלל, במקרה זה המחשב הביס אותו, יכולת הריכוז פוחתת באופן ניכר. נהיגה היא בדיוק כמו שח מט, אתה נדרש לתכנן מהלכים, ועוד יותר אתה נדרש לצפות את מהלכי ''היריב'', שכנך לכביש, שיכולים להיות מאוד בלתי צפויים, כל ההבדל הוא שבכביש מט זה מת. התריעו על מפגעים וסכנות בכביש ''נדנדו'' לאחראים עד שיתוקן.
ו. ''ויסר את אופן מרכבותיו''.
לא כולם נוסעים ברכב חדש, לרובנו יש רכב ישן במידה כזו או אחרת, ולרכב ישן יש תקלות. אבל יש תקלה שאסור שתקרה - לעולם אל תיסע עם צמיגים שחוקים. אין דבר מסוכן מזה. צמיג שמתפוצץ באמצע נסיעה יגרום במקרים רבים להתהפכות [במיוחד צמיג אחורי]. כל תקלה אחרת ניתנת לתיקון, אפילו איבוד בלמים פתאומי ניתן לפתרון על ידי עצירה עם בלם היד או בעזרת ההילוכים, אך לצמיג מפוצץ במהירות גבוהה יש דין רודף. לכן בדוק את צמיגי הרכב שבו אתה נוסע, קל מאוד לזהות צמיג שחוק, בדרך כלל מתווספים גם סדקים בצד החיצון של הגלגל, ואם זה המצב, החלף צמיג, לפני שהוא יחליף אותך.
ז. ואנוכי אתנהלה לאיטי.
אל תיסע מהר, מהירות מופרזת מקטינה את מרווח התגובה, והופכת כל תקלה קטנה לבעיה גדולה. הדבר המעניין, שבאמת אין שום סיבה למהר. אדם ממוצע מבזבז זמן רב מיוזמתו בסוגים שונים של בטלה, ורק בכביש פתאום כל דקה חשובה. אין לאן למהר, ואם יש, אז תצא מוקדם יותר.
ח. ובלכתך בדרך.
להולכים בכביש, מעבר כביש שלא במעבר חציה או באור אדום הוא חילול ה' ממש! תאונות רבות מתרחשות דווקא במעבר חציה. היזהרו, הביטו - עצרו את הילדים הקטנים מלחצות לבד. תנו דוגמא אישית לנוער, אפילו אם אתם ממהרים...
ט. תפילה .
וירא יעקב מאוד ויצר לו - וירא שמא יהרוג ויצר לו שמא יהרג. אדם שנכנס לרכב, זו צריכה להיות תחושתו - יראה וחשש. יראה - מי יודע מה יהא על כלי המשחית שניתן בידו, האם ישכיל להשתמש בו מבלי לקצר חיים, מבלי לחבול באיכות חיים, ''יותר צריך להיות האדם שלא יזיק מאשר שלא יוזק'' [תו''ס ב''ק כא], זה מטריד ומפריע, וממילא זה צריך להוליד תפילה - שלא תבוא תקלה על ידך. ומהצד השני - חשש, מפני אותם רבים מידי שנוסעים בפראות, אלה שפגיעתן רעה, הם המזיקים המקיפים את האדם מכל עבר. יש צורך להישמר מהם. לא כדאי לסמוך על זכויות, יציאה לכביש בימינו היא יציאה למקום סכנה מובהק, ויש מי שמקטרג בזמן הזה, ועיקר הקטרוג בא אם האדם עצמו לא נשמר. לכן - תתפלל - שתצא לשלום ותחזור לשלום ותגיע למחוז חפצך לשלום, ולנו ולכל ישראל יהיו רק חיים ושלום אמן.
|
|
|
|
|
|
|
צפנת פענח – הסוד מביא לגילוי
(פרשת השבוע
/רב אורח)
''סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם'' (תהלים כ''ה, י''ד) מבאר השפת אמת, שאדם צריך לעבוד את הקב''ה בצנעה. תחילת העבודה צריכה להיות בפנימיות, האדם אינו צריך לפרסם את עבודתו, הכל צריך להתחולל פנימה. לשאוף להג...
''סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם'' (תהלים כ''ה, י''ד) מבאר השפת אמת, שאדם צריך לעבוד את הקב''ה בצנעה. תחילת העבודה צריכה להיות בפנימיות, האדם אינו צריך לפרסם את עבודתו, הכל צריך להתחולל פנימה. לשאוף להגיע לשלמות בעבודת ה', ואם כך יתחיל האדם את עבודתו לבסוף יגיע השלב של ''ובריתו להודיעם''. יש העובד לשמה, יש הלומד תורה לשמה, ויש המחפש גמול מידי לעבודתו, בין אם מבקש את הגמול לבין אם מצפה לו בסתר לבו. בני אדם העושים את אותו מעשה בפעילות הנראית, בפעילות חיצונית זהה, אבל מחשבתם בסתר לבם שונה, או העיתוי של המעשה מוכיח על הסיבה הפנימית, היחס אליהם שונה, אחד יבורך ואחד יגונה.
במדרש רבה ל''ט, י''ז מובא ''אמר רבי לוי, שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ואיוב. אברהם אמר ''חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע'', איוב אמר ''אחת היא, על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה'' אברהם נטל עליה שכר, איוב נענש עליה, אברהם אמר בישולה, איוב אמר פגה''. אברהם ואיוב טענו את הטענה הידועה, צדיק ורע לו, מדוע הצדיק מקבל ייסורים ונפגע? אם כן, למה אברהם קבל שכר ואיוב נענש? אלא אברהם אמר וענה זו מתוך שיקול דעת, ואיוב אמר טענה זו מייסורים אישיים. אברהם חושש שיהיה חילול ה' אם ייראה שמשפטו של הקב''ה אינו הוגן, וצדיקים יפגעו בְּעֵטְיָם של רשעים, ומתוך כאבו הגדול לחילול ה' אמר ''חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע''. אבל איוב אינו יכול לומר שחששו היה רק מתוך דאגה לחילול ה', היות והוא היה בייסורים קשים נראה שדבריו נאמרו מתוך כאבו הפרטי ולכן נענש עליה, איך אתה מטיח כלפי הקב''ה.
אדם האומר דברים, עליו לבחון, האם הוא נקי משיקולים אישיים, האם פרי עמלו, עשייתו, דיבוריו ומחשבותיו טהורות ובאים לשמור על ערכי יסוד, על רצון ה', להטיב ללא תמורה או בפעולתו ובדיבורו יש מגמות אישיות והוא עוטפם ומדתירם בדאגה לערכי יסוד.
''סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם'' יש להתחיל את עבודתנו בסוד, הכל פנימי, הכל לשם שמים ואז סוף השכר לבא, לא שאתה מצפה לו, כפי שמובא במסכת אבות פרק ו' משנה ד' ''אל תבקש גדוּלה לעצמך... ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך''.
מבאר בעל תפארת ישראל ''אל תבקש גדולה לעצמך, אף שהבטחתיך בכל הטובות הנ''ל, לא תבקש גדלות הנפש להציץ בעולם העליון, בסודות הנעלמות, וגם לא גדולת והצלחת הארצי. לשאול איה כל הבטחות שתבטחינו''. עקרון יסודי זה אנו למדים מיוסף, יוסף עשה מהפך מפתרון החלומות לשני שרי פרעה כנגד פתרון החלומות לפרעה, בחלום פרעה מציין יוסף ''בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה''. לא ביקש טובה לעצמו, הכל שייך לאלוקים מבלי לקבל תמורה, לעומת זאת בפתרון חלומותיהם של השרים, ביקש משר המשקים תמורה, כיון שאתה עומד להינצל, אבקש לסייע לי לצאת מבית האסורים, נכון שהפתרונות הם מאת ה', אבל אדם ברמתו של יוסף המבקש תמורה לעבודת ה' שלו לא מתקיים ''ובריאתו להודיעם'' לכן ''ולא זכר שר המשקים את יוסף, וישכחהו''! שר המשקים לא זכר את יוסף, אבל גם יוסף שכח את שר המשקים, ובמשך שנתיים עשה תיקון בעבודה הפנימית בתוך בית הסוהר, לכן צפנת פענח הוא קבל את בריתו להודיעם, משנה למלך, כאשר קיים את הצפנת, את סוד ה' ליראיו. העבודה כולה צריכה להיות, ''בלעדי, האלוקים יענה את שלום פרעה''.
יזכנו הקב''ה לקיים השתדלות רבה בעבודתנו את ה', לעשות רצונו באופן מושלם, בדאגה רבה לקידוש שם שמים, במחשבה דיבור ומעשה, ונזכה שאורות חנוכה יאירו בתוך ביתנו לפרסום שמו הגדול של הקב''ה.
הרב ראובן דוד שליט''א
מנהל ישיבת הדרום
|
|
|
|
|
|
|
סיפור נס חנוכה
(כללי/זוית אישית
/משתנה/אורח)
מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ''ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון. דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של ...
מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ''ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון. דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת, קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה (שבת פרק ב דף כא, ב) בבית שני כשמלכות יוון, גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא, הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם, ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, טימאו הטהרות וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו, והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים, הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים. וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בחמישה ועשרים בחודש כסליו היה. ונכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד; ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה. ימים עד שכתשו זיתים, והוציאו שמן טהור ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת ימים האלו שתחילתם מליל חמישה ועשרים בכסלו, ימי שמחה והלל; ומדליקין. בהם הנרות בערב על פתחי הבתים, בכל לילה ולילה משמונת הלילות. וימים אלו, הן הנקראין חנוכה.
(רמב''ם הלכות חנוכה פרק ג)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
RSS