|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| רבני שו"ת מורשת |
|
|
 |
|
הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
|
|
|
הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
|
|
|
מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
|
|
|
הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
|
|
|
הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
|
|
|
הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
|
|
|
הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
|
|
|
הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
|
|
|
מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
|
|
|
רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
|
|
|
מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
|
|
|
מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
|
|
|
מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
|
|
|
הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
|
|
|
הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
|
|
|
הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
|
|
|
הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
|
|
|
אמונה
|
|
|
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
|
|
|
בריתות
|
|
|
הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
|
|
|
רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
|
|
|
רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
|
|
|
הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרשת צופורים
(גיליון 18
, 17/03/2011
)
|
|
|
משרד הביטחון – והשבוע - טוהר הנשק
(מציירים מדינה)
הגאון הרב יעקב אריאל שליט''א, רב העיר רמת-גן
נשקנו טהור!
אם על-מנת להציל את גן הילדים שלנו, הנמצא בסכנה מוחשית של פגיעה, עלול בטעות להיפגע גם גן-ילדים או בית-ספר שלהם, האשם לפגיעה הוא לא בנו אלא ביו...
הגאון הרב יעקב אריאל שליט''א, רב העיר רמת-גן
נשקנו טהור!
אם על-מנת להציל את גן הילדים שלנו, הנמצא בסכנה מוחשית של פגיעה, עלול בטעות להיפגע גם גן-ילדים או בית-ספר שלהם, האשם לפגיעה הוא לא בנו אלא ביורים. חיינו קודמים לחיי האויב. הם פושעי המלחמה ולא אנחנו. הם שוחטים תינוקות בשנתם. הם מתפוצצים במקום הומה נשים וילדים. נשקם טמא, נשקנו טהור!
בנושא זה יש בלבול מושגים גדול, גם בקרב חלק מהמשפטנים והוגי הדעות. צריך לעשות הבחנה בסיסית בין מערכת המשפט האזרחית למערכת הצבאית. במשפט האזרחי ההתייחסות היא לפרט. אם אנו רוצים להעניש פושע חייבים קודם לשפוט אותו. אין להענישו ללא משפט הוגן. גם הענישה צריכה להיות מידתית, בהתאם לעבירה הנקודתית, וחייבת להיות רק כלפי הפושע ולא כלפי סביבתו, שלא נגיע למצב שבו ''אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה'', אלא ''איש בחטאו יומת''.
במערכת הצבאית, במלחמה בין עמים, ההגדרות שונות. אם העם נמצא בסיכון על-ידי עם אחר שמנסה לפגוע בו, אי-אפשר להשתמש בכללים הנהוגים במערכת האזרחית. אי-אפשר לבודד נקודתית את היורה ולשלוח לביתו שוטר עם צו מעצר. אם נתמודד עם האויב בדרך הזו, לא נישאר בחיים. במלחמה מי שיורה ראשון הוא זה ששורד, הוא זה שינצח. חיילים אינם שוטרים אזרחיים. אמנם למערכת צבאית יש בדרך-כלל גם הוראות פתיחה באש אך לא תמיד ניתן ליישמן.
במלחמה, לצערנו אין מנוס מפגיעה לא מכוונת באזרחים, גם אם מכוונים לפגוע בלוחמים בלבד. אמנם אם אפשר להימנע מפגיעה באזרחים ודאי שיש לעשות הכול על-מנת להימנע מלפגוע בהם. אבל במקרים רבים אי-אפשר לבודד בין יורים לאזרחים, במיוחד במקרים שבהם האויב מנצל אוכלוסייה אזרחית כדי לפגוע באזרחים אחרים. לא יתכן שהאוכלוסייה בשדרות תהיה חשופה לירי בלי הבחנה אך ידינו יהיו כבולות בגלל האוכלוסייה האזרחית בעזה. דמם לא אדום מדמנו. אומנם אין לפגוע לכתחילה בילדים ובזקנים הנמצאים בעבר השני. אולם כדי למנוע פגיעה בילדים וזקנים אצלנו צריך לפגוע בחיילי האויב. ואם על-מנת להציל את גן הילדים שלנו, הנמצא בסכנה מוחשית של פגיעה, עלול בטעות להיפגע גם גן-ילדים או בית-ספר שלהם, האשם לפגיעה הוא לא בנו אלא ביורים. חיינו קודמים לחיי האויב. הם פושעי המלחמה ולא אנחנו. הם שוחטים תינוקות בשנתם. הם מתפוצצים במקום הומה נשים וילדים. נשקם טמא, נשקנו טהור!
במצב מלחמה גם פגיעה בתשתיות היא אפשרית, אפילו אם כתוצאה מכך עלול להיגרם סבל לאוכלוסייה האזרחית. אני אישית בוגר המצור שהטיל הלגיון הערבי בפיקוד בריטי ''נאור'' על ירושלים. לא הייתה אז אפשרות להכניס לירושלים לחם, מים ותרופות. אין יוצא ואין בא! רבבות פגזים נורו על כל בתי העיר ללא הבחנה. אומנם אני מתנגד למצור מסוג זה כמו שהטילו עלינו, אך כשאין ברירה, אפשר להטיל מצור חלקי, גם במחיר פגיעה באזרחים. מקור לכך אנו מוצאים בדברי חז''ל המפרשים לנו כי הסוסים שלקח פרעה כדי לרדוף אחר בני-ישראל עד ים-סוף היו מאותם מצרים יראי ה' ששמעו בקול משה וסוסיהם לא נפגעו במכת הברד. אם אנו היינו במצרים, מבלי לדעת את מה שיארע אחר-כך בקריעת ים-סוף, היינו צריכים לפגוע באותם סוסים שמהווים ''תשתיות אזרחיות'' שלא ישמשו אחר-כך כדי לרדוף אחרינו ולפגוע בנו, למרות שמדובר באזרחים שלווים ויראי ה'.
השבת בהפטרת פרשת ''זכור'', נקרא על שאול שאומר לקיני לצאת מתוך עמלקי, כי בשעת מלחמה הוא לא יוכל להבחין בינם לבין העמלקי. משמע שאם לא יישמעו לאזהרתו הם עלולים להיספות עם עמלק. מכאן יש להסיק שלכתחילה ראוי להזהיר בשעת מלחמה את האזרחים להסתלק מאזור הלחימה, אך אם האזרחים לא עשו כן דמם בראשם. אם אין אפשרות להזהיר, כגון שגורם ההפתעה עלול להיפגע, אין בררה אלא לתקוף את חיילי האויב, גם אם בטעות עלולה להיפגע אוכלוסייה אזרחית. כי בכך אנו מצילים את חיינו. אך יש להפעיל שיקול דעת זהיר בכל מקרה ומקרה.
הצילני מדמים...א-להי תשועתי תרנן לשוני צדקתך (תהלים נ''א, ט''ז)
|
|
|
|
|
|
|
מאבל ליום טוב
(קומת קרקע
/הרב אליקים לבנון)
איך אפשר לצאת מהאבל על רצח משפחת פוגל הי''ד ומיד להכנס ולשמוח בפורים?
שאלה: איך אפשר לצאת מהאבל על רצח משפחת פוגל הי''ד ומיד להכנס ולשמוח בפורים?
תשובה: חיינו העולם הזה, מורכבים ביותר, חכמים מתי...
איך אפשר לצאת מהאבל על רצח משפחת פוגל הי''ד ומיד להכנס ולשמוח בפורים?
שאלה: איך אפשר לצאת מהאבל על רצח משפחת פוגל הי''ד ומיד להכנס ולשמוח בפורים?
תשובה: חיינו העולם הזה, מורכבים ביותר, חכמים מתיחסים למצב בו נפטר אבא, והוריש לבנו ירושה. הבן מברך שתי ברכות ברכת ברוך דיין האמת וברכת שהחיינו או הטוב והמיטיב. וכן מי שילדה אשתו בן וחלילה נפטרה בלידתה, מברך הבעל דיין האמת וגם שהחיינו או הטוב והמיטיב. (שו''ע או''ח רכ''ג). מכאן אנו למדים עקרון גדול בחיינו: תפקידנו הוא ליטול את המורכבות שבחיינו, ולפרק אותה לגורמים. למרות שבמציאות הכל, מעורב זה בזה, אנו מתייחסים לכל פרק כאילו עומד בפני עצמו. בשעות ובימים הללו, כאשר דמם של הנרצחים באיתמר רותח ותוסס, ומצטרף לדמי רבבות אלפי אחינו אשר מסרו נפשם על קדושת התורה, העם והארץ, שאף הם מתעוררים ורותחים, בזעקה של ''ארץ את תכסי דמם''! קשה מאד להמשיך ולחזור לסדר.
ועם זאת, צריך לעשות ניתוח לגורמים. הפרק הראשון הוא התייחסות לרוצחים צמאי הדם, אשר הם חלק בלתי נפרד מהתפיסה הערבית הכוללת, המצדיקה ומדרבנת ומעודדת רצח יהודים וישראלים בכלל, ומתנחלים בפרט. התעמולה, התקשורת והפוליטיקאים הערבים מעלים על נס את גבורתם של הרוצחים, מתעדים את שמות ''הגיבורים'' בככרות מרכזיים וכד'. דבר זה, צריך להזכיר לנו את הידוע זה מכבר: ''ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה, כי אם בדם שופכו''. סמיות העינים של הממשלה זועקת עד לב השמים. אנו קוראים מתוך דם לבנו ודמם של הנרצחים: אימתי תתעוררו מהאשליה של ''הסכמים'' ''ויתורים כואבים'' ושאר הזיות. אנו חייבים להמשיך ולדרוש לעמוד על האמת שלנו: לבנות ולהבנות בנחלת אבותינו.
ומכאן, לפרטים, למשפחה, לנרצחים ולנשארים. בני משפחת פוגל הי''ד, אשר גם בחייהם קידשו שם שמים, זוכים לדרגת ''קדושים'' במותם. ''הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן''.
תפקידנו כציבור להמשיך ולתמוך במשפחה, בשלש הילדים הנותרים, בסבים ובסבתות ובכל המשפחות המורחבות, ולהתפלל שיאזרו כוחות ממאגר החיים של הקב''ה, ויוכלו להמשיך בגידול הילדים ובעשיה החיובית.
ומכאן, אלינו, כציבור וכיחידים. במסכת ברכות (דף ג) מספרים חכמים על ר' יוסי שנכנס לחורבה מחורבות ירושלים להתפלל. אליהו הנביא העביר על כך ביקורת, ומסקנת ר' יוסי היתה: ''למדתי שאין נכנסים לחורבה להתפלל''. המצב אז היה, לאחר חרבן ירושלים, כאשר היו רק חורבות. משמעות דברי אליהו הנביא והדרכתו היא, שאסור לנו לעצור את העתיד ''ולהכנס לחורבה להתפלל''. התפילה היא האמונה והתקוה לעתיד. העבר, ככל שיהיה קשה, הוא הבסיס להתפתחות העתידית. כדי להתפלל, חובתנו ''לצאת מהחורבה'' אל המרחב, ולדעת שגם הנרצחים מצטרפים בכל רצונם למשאלה, להמשיך ולגדול, בתורה ובישוב הארץ. אלה המחשבות הצריכות להיות מלוות אותנו לקראת סיום ''השבעה'', שבפועל תסתיים ממש בכניסת השבת, פרשת ''צו''. (אבילות בצינעא נמשכת עד יום השבת בבקר). פורים הוא חג של העתיד: ''וימי הפורים לא יעברו''. ''כל המועדות עתידים להיבטל, חוץ מפורים''. בפורים בשנה זו נבכה ונשמח, ונתפלל מעומק הלב שהתרדמה אשר עדיין אוחזת באומה ''ישנו עם אחד'', תיהפך להתעוררות גדולה, להצמיח קרן לישועת אמת.
|
|
|
|
|
|
|
יין – רק בפורים או בכל השנה?
(קומה תורנית)
איך ה'משקה' יכול לקדם אצלנו את עבודת ה', וממה עלינו להיזהר?
1) הרב מנחם ברוד שליט''א, דובר חב''ד ועורך 'שיחת השבוע'
בין שמחה להתהוללות
לפני כארבעים וחמש שנה גזר הרבי מליובאוויטש שמי שלא הגיע לגיל...
איך ה'משקה' יכול לקדם אצלנו את עבודת ה', וממה עלינו להיזהר?
1) הרב מנחם ברוד שליט''א, דובר חב''ד ועורך 'שיחת השבוע'
בין שמחה להתהוללות
לפני כארבעים וחמש שנה גזר הרבי מליובאוויטש שמי שלא הגיע לגיל ארבעים לא יאמר 'לחיים' על יותר משלוש (או ארבע) כוסיות קטנות, כדי לא לבוא לידי שכרות. אך עם זה, בהתוועדויות חסידיות נהוג לומר 'לחיים', כי גדולה לגימה שמקרבת, והיא תורמת ליצירת אווירה של פתיחות ונכונות לשמוע ולקבל
יש ביין עוצמה רבה. היא יכולה להיות מופנית לאפיקים חיוביים או לאפיקים שליליים. בשימוש לא-מבוקר היין עלול לגרום נזק, ולכן נדרשת זהירות רבה. עם זאת, הוא יכול להביא תועלת רבה, בשימוש נכון.
היין פותח חסמים שקיימים בתוך נפש האדם. אם שותים יין למטרות בילוי ריקות, הוא פותח את מחסומי הבושה והריסון, והתוצאה היא פריקת עול ומתן דרור ליצרים נחותים. לעומת זה, כאשר שותים יין באווירה של קדוּשה, מתוך שאיפה להתעלות ולהזדכך, מאפשר היין לנשמה האלוקית לפרוץ מבעד למחסומי הגוף והחומריות ולבטא את שאיפותיה הרוחניות.
אדמו''רי החסידות הזהירו מפני שתיית לא-מבוקרת. אדמו''ר הריי''צ מליובאוויטש אמר: ''צריכים להיזהר בלקיחת משקה''. לפני כארבעים וחמש שנה גזר הרבי מליובאוויטש שמי שלא הגיע לגיל ארבעים לא יאמר 'לחיים' על יותר משלוש (או ארבע) כוסיות קטנות, כדי לא לבוא לידי שכרות. אך עם זה, בהתוועדויות חסידיות נהוג לומר 'לחיים', כי גדולה לגימה שמקרבת, והיא תורמת ליצירת אווירה של פתיחות ונכונות לשמוע ולקבל.
בפורים, בזכות קדושתו של היום, הורו חז''ל לשתות 'עד דלא ידע', בהנחה שהכול יוכלו להתעלות ולהשתמש ב'משקה' למטרות חיוביות וקדושות. אך כדי שהדבר יקרה צריך להיכנס לסעודת פורים מתוך אווירה של קדוּשה והתעלות רוחנית, ולא חלילה מתוך התהוללות והשתטות. ליצנות ופריקת-עול ומעשי שטות למיניהם הם ההפך הגמור של יום הפורים, שמעלתו גדולה כל-כך, עד שאמרו בתיקוני-זוהר שיום-הכיפורים אינו מגיע למעלת יום הפורים, ולכן הוא רק כְפורים.
אדמו''רי החסידות אמרו שבין שמחה להתהוללות מפריד חוט שערה, ובסטייה קלה עלולים לעבור מתחום הקדושה אל הצד השני. לכן דווקא שמחת פורים מחייבת אותנו לשמור עין פקוחה, ולהבטיח שהשמחה אכן תהיה שמחה יהודית אמתית, ושאמירת ה'לחיים' תוביל ל'עד דלא ידע' – למעלה מן הדעת וממגבלות השכל, להתגלות הנשמה האלוקית הבלתי-מוגבלת שבנו, הדבוקה בקב''ה האין-סופי.
2) הרב אייל יעקובוביץ' שליט''א, ראש ישיבת ההסדר בצפת
לחיים!
המומים וכואבים ניגשים אנו לקדושת שמחת פורים. מהיכן נמצא כוחות לשמוח מול אסון נורא שכזה אשר פקד אותנו רק שבוע לפני פורים? אולי אם נזכה להתעלות למעלה מטעם ודעת, גם בזכות כוחו של היין, נוכל לעלות להיכל האמונה.
פורים הוא יום שהכול מתהפך בו לטובה. בדיוק ביום בו שיברו הגויים להרוג ביהודים, בו ביום היכו היהודים באויביהם. את המן תלו על העץ שהוא בעצמו הכין למרדכי, גם ביתו וטבעתו עברו למרדכי. זעקתו של מרדכי ברחוב העיר הפכה לצהלה ושמחה ואפילו חרבונה הרשע הפך בסוף לאליהו הנביא.
אחת התהפוכות המעניינות קשורה דווקא ליין. הגמ' מספרת (מגילה י''ב) על תלמידיו של רשב''י ששאלו את רבם- 'מפני מה נתחייבו 'שונאיהן של ישראל' שבאותו הדור כליה? אמר להם רשב''י: 'אמרו אתם'. אמרו לו: 'מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע'. והנה, אותו משתה יין, שבגינו נתחייבו כליה, הופך בסוף המגילה להיות ביטוי של שמחת מצווה: 'לעשות אותם ימי משתה ושמחה'. כיצד קטגור נעשה סנגור?! האם שתיית יין חיובית היא או שלילית?
מצאנו על כך מקורות סותרים, לכאורה, יש הקושרים את היין באופן מפורש לתאוות העולם השפלות: 'מפני מה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה. לומר-לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין' (ברכות כ''ג). על פי זה, היין הוא מבוא לקלקולי היצר. גם הנביא עמוס מקשר את שתיית היין להוללות (עמוס ו).
היין מבטא זלזול ועצלנות. השותה יין 'שוכח מצרות העולם' אך גם מזניח את התפקיד החשוב שלו לתקן את העולם. ובלשון 'עמך': 'לדפוק את הראש'. פשוטו כמשמעו. כך מתארת הגמ' באופן חריף את שתיית היין (יומא ע''ד): 'כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים' – ''רבי אמי ורבי אסי. חד אמר כל הנותן עינו בכוסו עריות כולן דומות עליו כמישור וחד אמר כל הנותן עינו בכוסו כל העולם כולו דומה עליו כמישור''.
מובן אם כן מדוע סברו תלמידי רבי שמעון שזהו חטאם של דור מרדכי ואסתר. תרבות של משתה מבטאת ריקניות אשר משכיחה מהאדם את ייחודו וייעודו.
מאידך, בכל מקום בתורה בו אנו מוצאים קדושה אנו מוצאים גם יין. ''תנו רבנן, זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו על היין'' (פסחים ק''ו) כך גם בקידושי אישה, בברית מילה או בפדיון הבן, בהבדלה בין קודש לחול וכמובן שגם בנסכים על המזבח.
וכך כותב הזוהר הק' על היין (בתרגום חופשי): '''זכרהו על היין' – מדוע על היין? כיוון שביום השבת נשכח כל הצער כל הרוגז וכל הדוחק של העולם. יום השבת הוא יום שמחת המלך, יומה של הנשמה היתרה, מעין עולם הבא. משום כך הזכירה על היין. שהיין הוא שמחתה של התורה והוא משמח את המלך ומעטרו בעיטורי המלכות. כאשר כנסת ישראל שותים מהיין בשבת על זה נאמר 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו.'' (זהר חדש-ג צה.)
על מנת לנסות להבין את סודו הגבוה של היין, ניעזר בשני ביטויים מתורת החסידות- 'למטה מטעם ודעת' ו'למעלה מטעם ודעת'. לרוב, במסגרת היותנו בעולם הזה עלינו לעסוק ב'עבודת הבירורים'. להבדיל בין עיקר לטפל, בין טוב לרע, ולהפריד בין האוכל לפסולת. עבודה זו דורשת דעת ואבחנה דקה בין הקודש לחול: ''אם אין דעת, הבדלה מניין''. כאשר אדם שותה יין הוא יכול לרדת מתחת למדרגת הדעת והוא איננו מבחין בין טוב לרע. הפסולת מעורבת אצלו עם האוכל ו'כל העולם דומה עליו כמישור'. זו בריחה מהתמודדות עם המשימות שה' הניח בפנינו בעבודת התיקונים והבירורים.
אמנם, קיים גם רובד נוסף שהוא למעלה מעבודת הבירורים. בשבת, למשל, יום שמחת המלך, אין שום פסולת ולכן אסור לברור. במצב כזה, שתיית היין מעלה את האדם מעל המורכבות הקיימת בעולם, כך שהוא יכול להסתכל על הכול מלמעלה: 'למעלה מטעם ודעת'.
בכל פעם שאנו ניגשים אל הקדושה, אנו יודעים שאיננו מבינים הכול. אנו שותים קצת יין ומטשטשים את הדעת, כדי להתרומם אל מחוזות הקודש. שתייה כזו משמחת לבב אנוש ומעלה אותנו ל'חדוותא דמלכא'. שתייה כזו היא שחרור מהכאב, שחרור מסיבוכי החומר ומגבלותיו ועלייה אל 'מעין עולם הבא'.
היין הוא הפנימיות של הענב. הדריכה על הענב ותהליך התסיסה הממושך שלו יחשפו את היין הטמון בו. במקום שקט, סגור ומוצנע, מתקבל לאיטו הסוד (=70 = יין), המשובח, אשר בכוחו להשפיע על הנפש ולא רק על הגוף. ''זקני תלמידי חכמים ככל שמזקינים דעתם משתבחת עליהם''
פורים השנה דורש מאיתנו, באופן מיוחד, לשמוח ב'חדוותא דמלכא'. המומים וכואבים ניגשים אנו לקדושת שמחת פורים. מהיכן נמצא כוחות לשמוח מול אסון נורא שכזה אשר פקד אותנו רק שבוע לפני פורים? אולי אם נזכה להתעלות למעלה מטעם ודעת, גם בזכות כוחו של היין, נוכל לעלות להיכל האמונה, להיכל המלך, שם תמיד- 'עוז וחדווה במקומו'.
שתיית היין בהקשר הנכון ובשעה הנכונה מסוגלת לחשוף את סוד האמונה והשמחה הטמונים בנו. זהו הסוד שלמעלה מעץ הדת- 'עד דלא ידע' - זהו כבר עץ החיים. לחיים!
|
|
|
|
|
|
|
מאוחדים מול המן
(מו''ר הגאון הרב דב ליאור שליט''א)
אחדות אמיתית יכולה להיות כשיש ערך רוחני אמיתי שכולם שואפים אליו. כשחסר הערך האמיתי עלולים לעשות תחליפים זמניים, שבמשך הזמן מתנדפים כמו אבק ברוח. את זה הבינו מרדכי ואסתר
חז''ל תיקנו לנו לקרוא פרשת ז...
אחדות אמיתית יכולה להיות כשיש ערך רוחני אמיתי שכולם שואפים אליו. כשחסר הערך האמיתי עלולים לעשות תחליפים זמניים, שבמשך הזמן מתנדפים כמו אבק ברוח. את זה הבינו מרדכי ואסתר
חז''ל תיקנו לנו לקרוא פרשת זכור סמוך לימי הפורים, כדי להסמיך מחית המן למחית עמלק. סמיכות זו באה להזכיר לנו את עוצמת השנאה והרשעות של עמלק וממשיכי דרכו, להופעת אור ישראל בעולם. עם ישראל נצטווה למחות את זכר עמלק שרוצה להחדיר את רוח הכפירה בבני אדם, ולחיות חיי הפקרות ללא כל תכלית.
כל זה כאמור כלפי אומות העולם, אולם לא פחות מכן יש לראות מה ניתן לנו לפעול ולעשות בדורנו בתוך האומה פנימה, כדי שנתקן את עצמינו ונכשיר את הלבבות לקראת היעוד האלוקי שיועד לנו עלי אדמות.
בעקבות דברי המן שאמר: ''ישנו עם אחד מפוזר ומפורד'' באה עצתה של אסתר באומרה למרדכי: ''לך כנוס את כל היהודים...''. ברור הדבר שאין מדובר בכנס באולם כל שהוא, אלא תיקון יסודי. כנגד האמירה של ''מפוזר ומפורד'' יש להגביר את האחדות. לפני מתן תורה נאמר: ''ויחן שם ישראל נגד ההר'', ופירשו חז''ל שישנו דבר מיוחד בחנייה זו - שישראל חנו באחדות, לעומת שאר הנסיעות והחניות שהיו בהם חילוקי דעות. במסע לקראת הר סיני הייתה התעלות לקראת המעמד הנשגב וזאת הייתה שעת הכושר לנתינת התורה. אחדות אמיתית יכולה להיות כשיש ערך רוחני אמיתי שכולם שואפים אליו. כשחסר הערך האמיתי עלולים לעשות תחליפים זמניים, שבמשך הזמן מתנדפים כמו אבק ברוח. מרדכי ואסתר רוממו את העם והביאו אותו למדרגה גבוהה, שידעו שהם עם ה' בעולם, וממילא מעשיהם והתנהגותם צריכה להיות בבחינת ''ואנשי קודש תהיו לי''.
בדורנו מדברים על אחדות, אולם אם לא נדע בברור מהו הערך הרוחני שכולנו מחוברים לו ומתאחדים סביבו, לא תיכון שום אחדות. אנו שמאמינים שהדרכתה של תורת ישראל בחיי היום-יום הם הערך העליון של היהדות, ושאם הציבור ידע שדברי התורה הם שמחייבים ולא סברות אנושיות שאינן מבוססות על בסיס תורת הנצח - אז תתכן אחדות, אחרת כל הדיבורים על אחדות זו תהיה משאלה יפה מבלי יכולת ביצועית למעשה.
הלוואי ועם ישראל ובייחוד הציבור הדתי הלאומי יחדיר למודעות שלו, ויקבל על עצמו גם בדורנו את ''הדוּר קיבלוה בימי אחשורוש'', שתהיה מעין קבלת תורה מחדש, ואז נזכה גם לראות בישועתו יתברך בקרוב בימינו. פורים שמח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
RSS