|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| רבני שו"ת מורשת |
|
|
 |
|
הרב אישון שלמה
מסחר וצרכנות כהלכה
|
|
|
הרב אלנקווה יוסף
כללי וטיפול בחרדה, חינוך ילדים ודיני אבלות
|
|
|
מר גלברד שמואל
טעמי המנהגים ומקורותיהן
|
|
|
הרב לאו דוד
שאלות הלכתיות
|
|
|
הרב ערוסי רצון
משפט התורה, משנת הרמב``ם ושאלות הלכתיות
|
|
|
הרב עמית קולא
הלכה ומחשבה
|
|
|
הרב אברהם יוסף
שאלות בהלכה, הלכות שבת וחג.
|
|
|
הרב שרלו יובל
שאלות בהלכה; מחשבה ומשנת הציונות הדתית
|
|
|
מכון התורה והארץ
מצוות התלויות בארץ
|
|
|
רבני מכון פועה
גניקולוגיה ופוריות, טהרת המשפחה, חתנים
|
|
|
מכון עתים
ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
|
|
|
מכון שלזינגר לרפואה והלכה
רפואה והלכה
|
|
|
מכון שילה
פסיכולוגיה קלינית-טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול ב
|
|
|
הרב איר שמחוני
שלום בית, ייעוץ זוגי, הורות
|
|
|
הרב ברוך אפרתי
הלכות צבא וסוגיות אזרחיות
|
|
|
הרב משולמי כתריאל
מודעות והגשמה עצמית
|
|
|
הרב יעקב רוז`ה
אבלות, זיהוי חללים והתרת עגונות
|
|
|
אמונה
|
|
|
הלכה בתחום הצבאי, שבת ומועדים וטהרת המשפחה
|
|
|
בריתות
|
|
|
הרב ראובן בר-כץ
זוגיות, קשיים בחיי הזוגיות והאישות
|
|
|
רבני דרך אמונה
הלכות מדינה, משנת הרב קוק, משנת הציונות הדתית
|
|
|
רבני מכון משפטי ארץ
דיני ממונות
|
|
|
הרב שמעון בן שעיה
גישור כהלכה - זוגיות, שלו``ב, גירושין, אישות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שדרות המאירי 2 קרית משה ירושלים
מספר פקס
02-6514820
מספר טלפון
02-6511906
|
|
|
|
פרשת וילךיום כיפור
(גיליון 1
, 17/09/2015
)
|
|
|
כשהשופט הוא אבא שלך
(הרב יוני לביא)
אנו נמצאים בתווך, בין שני ימים גדולים ויקרים, אלא שלכאורה הם מופיעים בלוח השנה בסדר הפוך מן ההיגיון!
ראשון מגיע ראש-השנה. יום הדין. היום בו הקב''ה יושב על כיסא משפט, דן את כל באי עולם העוברים לפניו ...
אנו נמצאים בתווך, בין שני ימים גדולים ויקרים, אלא שלכאורה הם מופיעים בלוח השנה בסדר הפוך מן ההיגיון!
ראשון מגיע ראש-השנה. יום הדין. היום בו הקב''ה יושב על כיסא משפט, דן את כל באי עולם העוברים לפניו כבני מרון, וחורץ את דינו של כל אחד כפי מעשיו.
כעבור עשרה ימים מגיע יום הכיפורים. יום של כפרה והיטהרות. אנו מתוודים וחוזרים ומתוודים עשרות פעמים – אשמנו, בגדנו, גזלנו, על חטא שחטאנו לפניך... ויש כוח מיוחד ביום הזה שמאפשר לנו להתכבס ולהתנקות מן החטאים – ''כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם''.
אך כשמעמידים את שני הימים האלו זה מול זה נדמה שהיה הגיוני הרבה יותר שיום כיפור יגיע דווקא לפני ראש השנה. קודם כל להתנער מן החטאים, ואז כשנהיה כבר זכים וטהורים, נצליח לעבור את הדין בשלום ונזכה במשפט. מה הטעם להתחיל מן המשפט כאשר עדיין משא החטא רובץ עליך? מה ההיגיון שרק אחרי שכבר נקבע דינך אתה 'נזכר' לנקות את עצמך מן הלכלוך? תארו לעצמכם תלמיד שנקבע לו מבחן מכריע ביום רביעי. הוא ניגש אליו בזמן אך רק כעבור עשרה ימים הוא נזכר להתחיל ללמוד את החומר. הרי זו דרך מובטחת כמעט לכישלון במבחן....
קודם כל תפוח בדבש
מובן שסדר הימים הוא מכוון ומדויק והוא חושף לפנינו את סוד הקשר בין הקב''ה ובינינו.
אם ראיתם פעם אדם שעומד לדין, ואפילו מדובר במשפט תעבורתי קל שבכל מקרה לא יוביל לעונש כבד, תראו אדם לחוץ, לעיתים אפילו מפוחד. אדם שמתקשה להירדם בלילה וחושש מאוד מגזר הדין. בראש השנה, לעומת זאת, אנחנו נראים אחרת לגמרי. מגיעים לבית הכנסת במיטב מחלצותינו, מברכים זה את זה לשנה טובה, אוכלים תפוח בדבש וכל האווירה אומרת שמחה וחגיגיות. וכי ככה נראה משפט?! כך מתנהג אדם שדינו עומד להיחרץ?!
ובכן, התשובה יכולה להיות חיובית כאשר השופט הוא לא אחר מאשר... אבא שלך. כאשר אנו באים לדין בראש השנה אנו לא עומדים בפני מישהו זר שעוין אותנו, שחפץ ברעתנו ומחפש כיצד להכשיל אותנו. אנו עומדים בפני אבינו שבשמים שאוהב אותנו ורוצה בטובתנו. אנו מגיעים ליום הזה אחרי שלושים ימים של חודש אלול, ימים בהם 'המלך בשדה', ימים של קירבה והשתוקקות – ''אני לדודי (=אהובי), ודודי לי''. במובן מסוים דין כזה הוא בעצם סוג של 'משחק מכור' שסופו הטוב ידוע מראש. זו הסיבה שהשנה שלנו נפתחת דווקא בראש השנה, בתפוח בדבש, בשמחה, ''כי חדוות ה' היא מעוזכם'' (נחמיה ח').
לסיים את הניקיון
רגע אחד, ומה עם כל המעשים הרעים? ומה לגבי כל העוונות והקלקולים שיצאו מתחת ידינו במהלך השנה?
אין בעיה. לשם כך יגיע גם יום כיפור. הזמן בו נוכל להתנקות ולהיטהר ולהשליך מעל עצמנו את כל הלכלוכים ולתקן את הקלקולים. אך כל זה בא דווקא לאחר ועל גבי ראש השנה בו הונח היסוד – עצם הקשר המאיר, הקרוב והאוהב עם אבינו מלכנו.
חז''ל אומרים על הפסוק ''לדוד ה' אורי וישעי'' – 'אורי' זה ראש השנה ו'ישעי' זה יום הכיפורים. ראש השנה הוא כמין פצצת תאורה המאירה את השמים ומזכירה לנו את עומק האהבה והקשר עם ה'. השלב השני הוא יום הכיפורים שיש בו ישועה ממשא החטא המעיק הרובץ על האדם.
תגידו אתם, האם יש דרך טובה מזו להתחיל איתה את השנה?
לחומרי תוכן ושיעורי וידאו של הרב יוני לביא ולסרטונים חינוכיים: milatova.org.il
|
|
|
|
|
|
|
עשה זאת בעצמך/ מאת עדי דוד
(סיפור בהמשכים)
סיפור בהמשכים
פרק ראשון ובו רצים להכיר
אני רץ, הכי מהר שאני יכול. מזגזג על המדרכה בין הולכי הרגל לפחים ולספסלים כשבראש אני מחשב מה עלי להספיק. בתור המפקד אני חייב לברר את כל הפרטים ולסגור את כל...
סיפור בהמשכים
פרק ראשון ובו רצים להכיר
אני רץ, הכי מהר שאני יכול. מזגזג על המדרכה בין הולכי הרגל לפחים ולספסלים כשבראש אני מחשב מה עלי להספיק. בתור המפקד אני חייב לברר את כל הפרטים ולסגור את כל הפינות.
הא, מרוב שאני ממהר אפילו לא הצגתי את עצמי. אז אם תסלחו לי על שאני מתנשף, אוכל על הדרך, עד הבית, לספר על עצמי. זה קצת קשה תוך כדי ריצה, אבל זה ניצול טוב של הזמן.
קוראים לי אלעד. אני בן לד''ר אהרון סולימני, אונקולוג מומחה, ולדניאלה סולימני, חוקרת במחלקה לזיהוי פלילי במשטרה. ההורים שלנו כל כך עסוקים, כך שבצהריים לי ולאחי אלון יש הרבה זמן לעצמנו. בערב כולנו מתכנסים לארוחה יחד. אבא מספר על חוויותיו מבית החולים. אמא משתפת במקרים האחרונים שבהם המחלקה שלה מטפלת. אלון מספר על היום שלו ואני על שלי. מאוד מעניין אצלנו בארוחות.
כשאבא מספר על החולים שלו, אנחנו מרגישים חלק, גם בלי שנדע את שמותיהם. יש חולים שליווינו מהרגע שבו הגיעו לבית החולים ועד שהשתחררו בריאים. לפעמים הם עוד שולחים מכתבי תודה, כרטיסי שנה טובה וגם תמונות מאירועים משמחים. אבל יש חולים שלא מבריאים. כל פעם שאבא סיפר על חולה שנפטר, משהו בלב שלי נצבט. כאילו שנותר כיסא ריק באולם. מישהו צריך למלא את החלל הזה...
אמא מספרת על מקרי פשע. היא ממש בלשית, רק שאצלה במחלקה משתמשים בכל מיני כלים לפענוח מקרים. הם מערבבים תמיסות כימיות, ובודקים רקמות ביולוגיות. יש שם הרבה שכלולים. כשהיא מספרת, אני חושב על הפושעים שמוסיפים רע בעולם.
ואז עלה במוחי רעיון אדיר!...
|
|
|
|
|
|
|
"לעולם לא מאוחר מדי"
(האמון והאמונה
/נתן קוטלר)
'האמון והאמונה' (ד)| נתן קוטלר
ראינו בשבוע שעבר ששאלות באמונה (שנשאלות כראוי) דווקא רצויות בעיני הקב''ה ומעצימות את האמונה. הפעם נראה שהקב''ה תמיד מאמין בנו גם כאשר אנו נופלים ולעולם לא מאוחר מדי ל...
'האמון והאמונה' (ד)| נתן קוטלר
ראינו בשבוע שעבר ששאלות באמונה (שנשאלות כראוי) דווקא רצויות בעיני הקב''ה ומעצימות את האמונה. הפעם נראה שהקב''ה תמיד מאמין בנו גם כאשר אנו נופלים ולעולם לא מאוחר מדי להתרומם.
לעולם אין להתייאש
לעתים, כשהאדם נופל בחטא, הוא עלול לאבד את האמון בטוב שבו ואת האמון שהקב''ה עדיין רוצה אותו. תופעה זו היא הסכנה הגדולה ביותר העלולה לדרדר את האדם לתהומות הייאוש.
ר' צדוק הכהן מלובלין שעלה על תופעה זו כותב בספרו 'פרי צדיק' (שמות פרשת זכור): ''וזה דרך היצר הרע כשרואה שהאדם נכשל באיזה עוון בעצתו ובפיתויו. אחר כך משליכו בייאוש לומר מה יועיל לך תשובתך אחר כי גדול עוונך עד לשמים''. ולכן ר' צדוק מלמדנו שלעולם אין להתייאש מתיקון ''ואף מי שנכשל חס ושלום לא יתייאש מן התשובה וישוב אל ה' וירחמהו''.
אחד החידושים הגדולים של רבי נחמן מברסלב הוא ''כי אין שום יאוש בעולם כלל'' (ליקוטי מוהר''ן, ליקוטי תנינא פרק עח). קביעה מוחלטת זו היא ''כדי להורות ולרמז לכל אחד ואחד לדורות, שלא יתייאש בשום אופן בעולם, אפילו אם יעבור עליו מה''.
בספר 'משיבת נפש' (א, נ) נאמר בשם רבי נחמן מברסלב ''כמו שהאדם צריך לעמוד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהתר או באיסור חס ושלום, כמו כן צריך להתחזק לעמוד בנסיון, אם כבר נכשל חס ושלום ועבר עליו מה שעבר, לבל יפול על ידי זה לגמרי חס ושלום''. והרב קוק כותב: ''צריכים לצפות לטהרה ולקדושה ולא להתייאש ולא ליפול ברוח כלל בכל מה שיעבור, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק'' (יש לך כנפי רוח, עמ' קלט).
הסכנה הגדולה ביותר שעליה מתריעים ר' צדוק, ר' נחמן והרב קוק, היא הנפילה לזרועות הייאוש. ואם אדם נפל, הוא עדיין יכול להתרומם, יש תקווה, אף פעם לא מאוחר מדי. אך כאשר האדם משכנע את עצמו ש''או הכל או לא כלום'' אז המרחק ל''אם כבר אז כבר'', אינו גדול והוא ייפול עוד יותר.
לדון את עצמך לכף זכות
אולי אחת הפסקאות המפורסמות והחשובות ביותר בהגותו של רבי נחמן מברסלב ובפרט ב'ליקוטי מוהר''ן' היא תורה רפ''ב 'אזמרה לאלקי בעודי' שצריך לדון כל אדם לכף זכות. החידוש של רבי נחמן הוא שלא צריך לדון רק אחרים לכף זכות, אלא גם את עצמך: ''וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו. כי זה ידוע שצריך האדם ליזהר מאוד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק העצבות מאוד מאוד, ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל-דבר [=היצר הרע] להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס-ושלום, אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב...''
רבי נחמן לא מדבר רק על רגש התקווה והאופטימיות, אלא הוא מבסס את דבריו בהיגיון ''כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב''. ובמקום אחר כתב ''אפילו אם נפל למקום שנפל, רחמנא לצלן, מאחר שמחזק עצמו במה שהוא, עדיין יש לו תקוה לשוב ולחזור אליו יתברך'' (ליקוטי מוהר''ן, ליקוטי תנינא פרק ע''ח).
הקב''ה מאמין ורוצה בנו תמיד
בעת תפקידי כרב צבאי היו לי הרבה שיחות עם חיילים דתל''שים שאמרו שמהרגע שהחליטו לעזוב את הדת, הם מרגישים שאינם יכולים לקיים מצוות ולהתפלל כי אחרת זו תהיה צביעות. אני נוהג לספר להם את דברי ר' שלמה קרליבך בסיפורו המופלא שממחיש עד כמה הקב''ה תמיד מאמין בנו ורוצה שנהיה קרובים אליו בכל מצב:
''הייתי בוואקו, טקסס, והתכוננתי ללכת שם למקווה. והנה נעצרת לידי לימוזינה גדולה. איש יוצא ממנה עם כובע בוקרים גדול על ראשו, ועם שרשראות על צווארו. הוא נראה כל-כך לא יהודי. האיש מתחיל ללכת לכיוון המקווה, ואני שואל אותו: ''מי אתה?'' הוא אומר לי: ''אני רוצה שתדע מי אני. אתה בוודאי רוצה לדעת מה אני עושה פה – ברור שמי שהולך למקווה צריך גם לשמור שבת. ובכן, אני בא מכפר קטן ליד ויז'ניץ. משם נסעה משפחתי לאמריקה.
''בשבת, לפני שנסענו, לקח אותנו אבא לרבי הקדוש, ישראל ויז'ניצר. היו שם מאות רבות של חסידים, אולי אלפים. אבא אמר, שאולי ארמס, חס וחלילה. ולכן בסוף התפילה, שם אותי מתחת לשולחן קרוב לרבי – הוא אמר ששם לפחות אהיה בטוח. הרבי ידע שאני יושב שם, ונתן לי חלה ודג. כל הזמן הוא דאג לי.
''ואז התחיל הרבי לדבר דברי תורה. לא הבנתי מה שהוא אמר, ואולם לפתע הרגשתי שמשהו מיוחד קורה. ראיתי שהרבי קם ממקומו וממש בכה. הרבי אמר: 'יהודים, אני רוצה שתקשיבו לי. לפעמים יהודי רוצה לעשות מצווה ואז בא היצר הרע ואומר: מה, אתה משוגע? עכשיו אתה עושה מצוות, אבל אתה יודע שחטאת לפני-כן, ואני יודע מה אתה מתכוון לעשות אחר-כך. את מי אתה מרמה עכשיו, כשאתה עושה מצווה?'
''הרבי החל לזעוק, 'יהודים, אִמרו ליצר הרע בשמי, בבקשה תן לי מנוחה לרגע. לא איכפת לי מה אעשה אחר-כך, עכשיו אני רוצה לעבוד את השם'. הוא ישב במקומו, והניח את ידו הקדושה מתחת לשולחן על ראשי, ואמר לי: 'אתה שומע מה אני אומר? אני מבקש שלא תשכח לעולם'.
''הזר אומר לי: 'אני רוצה שתדע, אני כאן בטקסס, בדרך-כלל אני לא שומר שבת... אבל לפעמים אני ממש רוצה לעשות משהו קדוש. אחר הצהריים הזה, הייתה לי הרגשה, אני לא יודע למה, שאני צריך ללכת למקווה. קול קטן לוחש לי: ''אתה משוגע, אינך שומר שבת, למה אתה הולך למקווה?'' אבל אני הולך בשביל הרגע האחד הזה'.'' (ראה: הגדת קרליבך, ליל הסדר עם רבי שלמה - בהקדמה).
אף פעם אין לתת להשתוקקות לרגע של קדושה מיוחלת לחמוק, אפילו אם זה רק רגע אחד מתוך רגעים רבים. זו לא צביעות וגם אינה נתינת לגיטימציה לחטא חלילה. אלא הדרך שהנשמה האלוקית מדברת אלינו, היא גורמת לנו לחפוץ ברגע אחד של קדושה, ואם אנחנו נותנים זאת לעצמנו, אנחנו בונים את הקשר עם נשמתנו. החיים האמיתיים שלנו בנויים מצירוף של רגע קדוש ועוד רגע קדוש. אפשר אפילו לעשות מעשה קטן, לא צריכים לחכות ללכת על כל הקופה, כי באמת משיגים את היעדים צעד אחר צעד. חשוב מאוד לזכור שאף פעם לא מאוחר מדי לשינוי. לכן אנחנו לעולם לא מתייאשים מאף אחד, כי תמיד אפשר להציל ולתקן.
אי''ה בפעם הבאה נברר האם הרע, חיצוני או פנימי לאדם?
לתגובות: natanorot@gmail.com
|
|
|
|
|
|
|
תשובה כללית
(ממשנת הרצי''ה)
בדברי חז''ל בתחילת מדרש רבה, נזכר שכל העולם כולו נברא על פי התורה, על פי האידיאליות, על פי הנשמה. כל חיצוניותו של העולם, היא על פי פנימיותו. זה המובן של אותו מאמר חז''ל: ''הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה ו...
בדברי חז''ל בתחילת מדרש רבה, נזכר שכל העולם כולו נברא על פי התורה, על פי האידיאליות, על פי הנשמה. כל חיצוניותו של העולם, היא על פי פנימיותו. זה המובן של אותו מאמר חז''ל: ''הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם''. אין להבינו באופן מגושם, שכביכול הסתכל במחברת, אלא יש להתרגל לראות דברים בגדלותם: כל הערך של כל העולם כולו, של כל שמים וארץ, תלוי בתוכן הפנימי, המוסרי והאידיאלי, מידותיו של הקדוש ברוך הוא.
יש רשימה של דברים שנבראו קודם שנברא העולם – זה אותו הרעיון: העולם על פי התורה. אותם דברים מיוחדים שקודמים לעולם הם יסודי העולם, שורשי העולם. היסוד קודם לבניין. התורה קודמת לעולם, הפנים קודם לחוץ, הרוחני האידיאליסטי קודם לחומרי, ומתוך כך יש ערך לחומרי. ברשימה של חז''ל, מופיע שגם תשובה קדמה לעולם. כמו התורה, כך גם התשובה היא המובן המוסרי של המציאות. הדברים מבוארים בהרחבה ב'אורות התשובה'. זאת התשובה הקוסמולוגית, גילוי התוכן הפנימי, המוסרי, האידיאלי, גם אם הוא נמשך על פני אלפי שנים. באותה רשימה של חז''ל: תורה קדמה לעולם, תשובה קדמה לעולם, ישראל קדמו לעולם ומשיח קדם לעולם – הכל אותו עניין. המשיח הוא שלמות ישראל, שלמות קידוש שם שמים באופן היותר גדול, באחרית הימים!
באחרית הימים ''ושבת עד ד' אלהיך'' . במובן הפשוט, תשובה היא חזרה אל הבריאות, אל השלמות, אל הטבעיות. הרמב''ם מזכיר זאת בהלכות תשובה. ''וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן''. זכינו במעמד הר סיני, קיבלנו תורה, קיבלנו מצוות עשה ומצוות לא תעשה, וכל התורה כולה, אבל את מצוות התשובה קשה מאוד להגדיר. הרמב''ם, בדברי קדשו, מאוד מתקשה להגדיר את הדרישה לתשובה כמצווה מבין תרי''ג מצוות. תשובה אינה משהו פרטי, אלא מצווה של קיום כל התורה כולה. אנחנו שייכים לכל התורה כולה, לכל המצוות כולן, מדאורייתא ומדרבנן, ויש מכך תוצאות של חיוב לקיים, וגם עונשים. אך לגבי המצוה של תשובה, לא כתוב ברמב''ם שצריך לחזור בתשובה, אלא, שכישוב החוטא מחטאו – יתוודה לפני ד'. כמובן, אם אדם חוטא, אין זה בריא, וחז''ל אומרים שתשובה היא רפואה. הרמב''ם מדגיש שעיקר עניינה של תשובה, אינה מצווה מיוחדת אלא כוללת הכל, מעל כל מצווה מיוחדת פרטית .
|
|
|
|
|
|
|
הסליחה והמחילה בנישואין
(זוגיות בראי הפרשה
/אסתר אברהמי)
שאלה
בימי הרחמים והסליחות, אנו כזוג מרגישים נבוכים נוכח הצורך לבקש סליחה באופן הדדי. נודה, שדווקא בזמנים הללו, העומס בהכנות לחגים גדל, הלחץ מתגבר ואתו הציפיות, האכזבות והכעסים בינינו. כיצד נרגיש כני...
שאלה
בימי הרחמים והסליחות, אנו כזוג מרגישים נבוכים נוכח הצורך לבקש סליחה באופן הדדי. נודה, שדווקא בזמנים הללו, העומס בהכנות לחגים גדל, הלחץ מתגבר ואתו הציפיות, האכזבות והכעסים בינינו. כיצד נרגיש כנים בבקשת הסליחה בלא לומר מן השפה ולחוץ?
תשובה
שאלתכם היא שאלת כולנו. היטבתם לתאר את הקשיים ועדיין בעדינות רבה. אנו נבוכים לא רק בזוגיות האנושית, אלא גם בזוגיות עם הקב''ה. בורא העולם, יודע מאיזה חומר קורצנו ולכן אינו מצפה שנהיה מושלמים, אלא משתלמים. שכל שנה ''נעלה כיתה''. שכל שנה נהיה קצת יותר טובים. הוא אוהב ושמח בכל התקדמות שלנו, כי הוא אבינו (ולא רק מלכנו). הוא שמח בתהליך שאנו עוברים בחיים ולא רק בתוצאות (כבתרבות המערב).
כך גם בין בני הזוג, שבונים את חייהם בהתמודדויות החיים: הכישלונות, האכזבות, הכעסים, השמחות וההנאות. בני הזוג מודעים לכך שהם בני אנוש, עם כל החלקים החיוביים והשליליים המרכיבים את אישיותם. הקשר בנישואין דומה לנגיעה בעצבים הפנימיים והרגישים ביותר, באישיותו של כל אחד מהם. פגיעות היא חלק מהחיים המשותפים. עצב כואב, אות הוא וסימן שיש בו חיוּת וגם צורך בהתייחסות, לפני שהכאב יעמיק.
למידה והעצמה זוגית מתרחשת, ע''י גילויי החולשות, הבנה שהם חלק מהחיים ותמיכה הדדית, שנותנת מוטיבציה וכוחות מחודשים בהתקדמות ובהשתלמות.
בקשת הסליחה והמחילה וקבלתה, הן חלק משמעותי בהשתלמות האישית והזוגית.
בסליחה, מנקים את הרעל שבתוכנו (סור מרע). במחילה יוצרים (עשה טוב) מחילה (צינור), שמחברת מתוך חמלה, הבנה וקבלת האחר כפי שהוא.
שחרור הכעסים, הפגיעה והעלבון, מרפא ומנקה מטענים שליליים שיוצרים מתח, לחץ, כאב נפשי ופיזי, חוסר שקט כללי ויוצר אנרגיה חיובית ביניהם.
החשיבה שתאפשר בקשת וקבלת סליחה:
• המטרה של שנינו, לחיות יחדיו באהבה. לכן אין כוונת זדון, אלא חולשות אנושיות. חבל לאבד את האהבה, השמחה והרוגע, שלשם כך נישאנו.
• גם לי יש חולשות. כיצד הייתי רוצה שיגיב כלפי? לכן ביקורתיות הדדית, פוגעת בשנינו.
• ההתנהגות הפוגעת תיתכן מחסכים נפשיים, מאחריות יתר, מחוסר אונים מול מציאות מורכבת, מביטויי כאב, תסכול ואפילו מסתם חוסר תשומת לב.
• להפנים שרגשות תמיד מתחלפים והם לא ''האני'' שלי. עם זאת, זה בסדר להכיר ולחוש את הרגשות הכואבים.
• משלמים מחיר כבד על טינה ורגשות שליליים שאנו נתונים בהם.
לשנינו יש בדיקה ועבודה פנימית :
הפוגע – יבדוק את ''הבלגאן'' הרגשי שיש בתוכו, אילו רגשות מניעים את הכעס? את הפחד? את הערך העצמי הנמוך? את הבושה? את חוסר השליטה?
הנפגע – יבחן איזה ''עצב רגשי'' כואב? האם בד''כ אותם רגשות נפגעים? אם כן, איזו מחשבה מזינה אותם שכדאי לי לשנות? האם אני חושב שהרגשות הם ה''אני'' שלי?
בבקשת סליחה- האדם לוקח אחריות ומתנצל על מעשיו. הוא זוכה בענווה,שמחברת אותו לעצמו ולבת זוגו. לשם כך חשוב שיבטל את רגשות האשמה והביקורת העצמית.
בקבלת סליחה - אין אישור והצדקה למעשה. יש בה התעלות וראיית העושה ולא המעשה. לכן הוא זוכה באישיות מכילה ורכה יותר.
בני זוג שעוברים את התהליך, משתלמים בדרך של ספיראלה מעגלית, שיש בה עליות ומורדות, אך במגמה של עלייה מתמדת.
הידיעה שיהיו ירידות, שנצטרך לבקש סליחה ולסלוח, מאפשרת לנו בימים אלה, להיות כנים ללא מבוכה ולשמוח על האפשרות ל''ניקוי זמני'', שהולך ומשתכלל בחיים המשותפים. ההשתלמות הזוגית יוצרת שותפות במסע החיים, בהמשך דרכנו, העולה בית אל.
|
|
|
|
|
|
|
כלים שבורים. ליוה"כ/ זיו רוה
(כללי)
שני סוגי וידוי הנובעים משני מבטים שונים על נפש האדם, יוצרים בנו שני סוגים של יום הכיפורים.
המבט האחד, האדם מזהה עצמו עם החטא, 'נכשלתי, איני שווה'. גם אם הוא מצליח להתגבר על הקושי הטבעי להתוודות על חט...
שני סוגי וידוי הנובעים משני מבטים שונים על נפש האדם, יוצרים בנו שני סוגים של יום הכיפורים.
המבט האחד, האדם מזהה עצמו עם החטא, 'נכשלתי, איני שווה'. גם אם הוא מצליח להתגבר על הקושי הטבעי להתוודות על חטאיו, עיצבון ממלא את חדרי לבו. הוא עלול להתבונן על עצמו בחוסר אמון, מאכזב ומאוכזב, בדימוי עצמי נמוך, בתחושת אפסיות נוראה.
לפי המבט השני, שבין היתר המהר''ל והרב קוק מרבים לחדדו, אין החטא מזוהה עם עצם הנפש אלא כדבר חיצוני ומקרי. כשהאדם אומר 'חטאתי', כוונתו לומר: 'האור האלוהי שהיה אמור להופיע דרך חיי, החטיא את מטרתו. לא חשפתי את קדושת נשמתי, נטיתי אחר כוחות התוהו של נפשי הבהמית, צר לי מאוד'. הווידוי מחולל מעין 'הסרת וילון' מחלון חדר חשוך, מאפשר את חדירת אור השמש, התיישרות מחדש של הנפש, באופן שאינו מעלים עוד את קרני ה'טוב העצמי' של הנשמה. באופן הזה אדם שמח בעבודת הווידוי, כשם שבגד שמח להתכבס מלכלוכיו, שאינם עצם הבגד. ''אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר, (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.'' (משנה יומא ח ט), '' בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר''. (קהלת ט ח).
אדם, מעצם היותו בעל חומר, עלול לחטא ולחיסרון. ''כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא'' (קהלת ז כ). אכן, בחברה נוח לאדם להראות את הצד החזק שבו, האמיתי או המדומה. גם בינו לבין עצמו לא תמיד קל להתבונן על החסרונות, המורכבויות, לערוך חשבון נפש אמיתי בלי להתאפר. עבודת הימים הנוראים ויוה''כ היא מעין תביעה הפוכה לחלוטין. 'המלך בשדה, קרוב אל כל קורא' זהו הזמן להתוודות על הכל, להתנקות מכל רבב, לא להסתיר דבר, 'הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה'.
העיסוק בחשיפת איכויות הנשמה, גורם לאדם להתקדם, להשתלם ולתקן תמיד. רוחו הנשברת מזיכרון מה שהחסיר, הינה חלק אורגני משמחת התקדמותו. אמונו בעצמו, זהה לאמון באלוהי שבקרבו. ''אמר רבי אלכסנדרי: ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו, אבל הקב''ה כלי תשמישו שבורים, שנאמר ''קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ'' (תהלים לד יט). ''הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם'' (תהלים קמז ג). ''זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה'' (תהלים נא יט; מדרש רבה, ויקרא ז ב). האדם עומד על דברי תורה מתוך הכישלון, מן הצער הוא מתבגר ומשתכלל, קונה קומות חדשות עד אין קץ, נותן דרור לחיי נשמתו.
פרויקט מוזיקלי חדש של המחבר
להאזנה/ רכישה
www.Gan-raveh.co.il
|
|
|
|
|
|
|
ספר יונה - מסירות הנפש על עם ישראל
(כללי)
הרב יואב אוריאל
בספר יונה מצויה תופעה מפליאה ויוצאת דופן של נביא המסרב לכאורה לרצון ה'. אמנם בדברי חכמינו לאורך הדורות מתבאר כי יונה פעל על פי הבנתו את עומק רצון ה', אשר חפץ כי יונה ימסור את נפשו למע...
הרב יואב אוריאל
בספר יונה מצויה תופעה מפליאה ויוצאת דופן של נביא המסרב לכאורה לרצון ה'. אמנם בדברי חכמינו לאורך הדורות מתבאר כי יונה פעל על פי הבנתו את עומק רצון ה', אשר חפץ כי יונה ימסור את נפשו למען עם ישראל, ויסרב, לפחות בתחילה, לשליחות שהוטלה עליו.
נביא בזה מקצת מדבריהם:
במדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב, שמות יב א) מלמדים חז''ל כי סירובו של יונה היה חלק משליחותו כנביא: ''ר' נתן אומר: לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו, שכן הנביאים נותנין נפשם על ישראל''.
ר' חיים שמואלביץ' בספרו 'שיחות מוסר' (חלק א עמ' צז) אומר כי צדקותו של יונה ומסירות נפשו אשר התגלו בבריחתו, הן המעלות שבזכותן נבחר דווקא הוא להיות שליח לנינוה:
''והנה אנו רואים ניסים גדולים שנעשו ליונה, בליעת הדג אותו, והישארותו בחיים במעי הדג, וכן כל השתלשלות העניינים היה הכל בדרך נס. ויש להבין: כל כך למה [=מדוע זכה יונה לניסים גדולים אף בהיותו מתנגד לרצון ה']? ומפני מה לא שלח הקב''ה נביא אחר לנינוה?
אלא נראה דאדרבא - משום כך שברח יונה ומסר נפשו בהשליכו עצמו לים על ידי המלחים, ובוויתורו על כל המדרגות הנעלות, הכל בגלל [=בשביל] שלא יהא קטרוג על ישראל, ואל יקטן ערכם בכל העולמות, הרי דבר זה עצמו העלהו ונישאו לדרגה הגבוהה ביותר, ונתחבב כל כך על הקב''ה כביכול עד כי בו בחר ה' מכל הנביאים ודוקא בו, להיות שליח המקום ברוך הוא אל נינוה''.
בספר 'מנחם ציון' (פרשת פינחס) מתבאר שלא זו בלבד שכל פעולותיו של יונה נבעו מחסידותו וגדולתו, אלא שגם כל עיקרו של ספר יונה לא נכתב אלא להורות על מעלתו:
''ודקדקתי בנערותי בספר יונה - איך היא נבואה שהוצרכה לדורות? וכל הסיפור הגדול הזה מה מלמדנו? ואם כדי ליתן שער ופתח לדופקי בתשובה, כמו שאנו רואים שאנשי נינוה עשו תשובה ונתקבלו, הלא על זה היה כבר התחלת נבואת הושע: 'שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל' וכו' (הושע יד ב), [ומשם כבר] נראה שהתשובה מהני.
אך הענין בא ללמדנו איך נדבק עצמנו באהבת ישראל, ולראות באמת כי אין אנו יכולים לבוא אל אהבת הבורא יתברך שמו זולת אהבת ישראל, ולראות איך הצדיק הזה מסר נפשו בשביל אהבת ישראל, כי הפקיר שני עולמות, העולם הזה ועולם הבא, בשבילם. כי כשלא שמע לציווי השם יתברך וכבש נבואתו וברח מפניו, בוודאי ידע שזה עבירה גדולה, וממש חשב שלא יהיה לו חלק לעולם הבא, ואחר כך בבואו אל האניה היה מוכרח ליתן שכרה כל אשר לו ונשאר בערום ובחוסר כל, וכדאיתא במדרש (נדרים לח, א), ולא חשש לכל זה בשביל אהבת ישראל, וכדי שלא יהיה חס וחלילה קטרוג עליהם על ידי נבואתו לאומות העולם... וכונתו היתה כוונת התועלת בזה, כדי שלא יהיה קטרוג על ישראל, אזי ישפיע להם השם יתברך כל מיני השפעות טובות וישועות, ועל ידי זה יתגדל ויתקדש שמו בעולם ויהיה פרסום אלקותו יתברך שמו יותר. ואף שבאמת טעה בזה, כי עם כל זה היה לו לשמוע ציווי השם יתברך, ומחמת זה נענש, אף על פי כן אנו רואים כוונתו הטובה והרצויה שמסר עצמו כל כך בשביל אהבת ישראל שהיא באמת אהבת הבורא יתברך שמו וכבודו, שלא יהיה חס וחלילה קטרוג עליהם שעל ידי זה יהיה פרסום אלקותו יתברך שמו יותר''.
שנזכה להתמלא ביום הכיפורים במסירות נפש על עם ישראל, למען כבוד ה'.
(מתוך הספר על יונה מסדרת 'מכלל יופי'. להזמנות: 0503700775)
|
|
|
|
|
|
|
כיצד מבקשים סליחה
(הרב שלמה אבינר)
ש: חז''ל אמרו: ''עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו'' (יומא פה ב). האם הכוונה, שאין יום הכיפורים מכפר רק על אותן עברות שבין אדם ...
ש: חז''ל אמרו: ''עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו'' (יומא פה ב). האם הכוונה, שאין יום הכיפורים מכפר רק על אותן עברות שבין אדם לחברו, או שאינו מכפר בכלל, גם על עבירות בין אדם לד'?
ת: מחלוקת (עיין שו''ת יחוה דעת ה מד – מ''צ).
ש: מה ההיגיון שאינו מכפר כלל?
ת: כי אם אינו מבקש סליחה מחברו, סימן שאין יראת ד' בלבבו, אז איך יתייצב בפני ריבונו של עולם. אם אדם חוטא כלפי ד', הרי הוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו. אבל אם חטא כלפי חבר, זה נורא ואיום, הוא גרם לו נזק, מעשי או נפשי, ועליו להזדרז לתקן מיד.
ש: אבל איך יבקש סליחה מחברו? אנשים נוהגים לגשת לפני יום הכיפורים ולבקש: ''סליחה ומחילה''! האם די בכך?
ת: ודאי לא. אלו מילים בעלמא. מעשה בתלמיד שניגש לרבנו הרב צבי יהודה ואמר לו: ''הרב, סליחה ומחילה''. רבנו עשה את עצמו כלא מבין, אז התלמיד חזר על בקשתו: ''הרב, סליחה ומחילה''. אז אמר לו רבנו: ''אהה, הנוסח הרגיל... לא כן. אם לא פגעת בי, אין צורך לומר סליחה ומחילה. ואם פגעת בי, לא די לומר סליחה ומחילה אלא יש לדבר יחד''.
ש: אם כן מה צריך לעשות?
ת: צריך לפייס את אותו אדם, להרגיע אותו, לרצות אותו, עד שלא תהיה לו טינה בלב, עד שלא יהיה לו צער בלב.
ש: אין זה קל בכלל...
ת: נכון. אך זוהי המצוה - לרצות את חברו. כמובן, הכי טוב לא לפגוע כלל. אך מה נעשה, אנו רק בני אדם, ולפעמים אנו פוגעים. לכן יש להיזהר מאד לכתחילה לא לפגוע, אבל אם פגענו אז לבקש סליחה באמת. מעשה בנשיא ליטא שביקר בכותל ואמר שם: ''גם אנחנו, ליטא, יש לנו חלק בשואה. סליחה''. לזה ייקרא בקשת סליחה?! לא כן. יש לתקן. כמובן, מי שגרם נזק לחברו, חייב גם לשלם.
ש: גם על עוגמת נפש יש לשלם?
ת: על פי הלכה, לא. וכן על גרמא, נזק עקיף, אין לשלם. רק על גרמי, נזיק ישיר, משלמים. אבל יתכן שבית-דין יאמר לאדם: מן הדין, הנך פטור בדיני אדם מתשלום על עוגמת נפש, אבל כאשר תגיע לבית-דין של מעלה, יענישו אותך על כך שפגעת בו. לכן אנחנו מחליטים שעליך לשלם סכום מסוים, ואז עליו לסלוח לך, וגם אם אינו רוצה לסלוח לך, אנו מחליטים שאם שילמת, זה נסלח לך. וכן אדם יכול לשלם לחברו על עוגמת נפש כדי שיסלח לו.
ש: אבל איך מפייסים את החבר?
ת: אין כלל קבוע. אין זו טכניקה. אין תחבולה. זה דבר אנושי. צריך לדבר אל לבו מתוך הלב, באמת ובכנות. כגון: כאשר פגעתי בך הייתי אדם רע, אני מאוד מתבייש. או: אז לא הייתי מודע כמה אני פוגע בך, רימיתי את עצמי, עתה אני מבין, ואם אז הייתי מודע לכך, לא הייתי פוגע בך. זה הכלל, שאין כלל.
ש: אבל בכלל קשה לבקש סליחה, אדם מתבייש...
ת: נכון. הגאווה היא מחסום גדול. צריך להתגבר עליה. בכלל, הענווה כשלעצמה היא תיקון גדול. ובאשר לשאלה הקודמת, כיצד לפייס, צריך לחשוב הרבה מה האדם מרגיש, ויש גם הכלל הגדול של הלל הזקן: אילו אתה היית נפגע, איך היית רוצה שיפייסו אותך, נהג כן כלפי חברך. אם כי אין זה כלל גדול, ואי אפשר לדמות איש לאיש.
ש: בכל זאת המציאות מראה שקשה לבקש סליחה, לפעמים האדם שוכח שפגע, או שאינו מודע שפגע, או שאינו יודע לבקש סליחה, ולפעמים הנפגע לא מוכן לסלוח. מה עושים?
ת: יש עצה של הרמב''ן ב''תפילה זכה'' שאומרים בליל יום הכיפורים: כולנו סולחים לכולנו. קשה לי לבקש סליחה, קשה לי לסלוח, וכן אתה. אז אנו עושים הסכם פנימי באומה: כולם סולחים לכולם. אמנם לא כולם מגיעים לתפילה זכה, אבל אפשר לנהוג כן, כל אדם בינו לבין עצמו לפני ראש השנה.
ש: ובזה פתרנו את כל הבעיה וכבר לא צריך לבקש סליחה?!
ת: ודאי לא. יש לבקש סליחה. אבל זה ליתר בטחון. ובמיוחד יש לבקש סליחה בין איש לאשתו. הפוגע באשתו, זה חמור יותר מכל פגיעה באדם אחר. כי לכל אדם יש מפלט אחר, אבל לאשתו אין בעל אחר, אין בית אחר. לכן כאשר הוא פוגע בה דמעתה מצויה, בין שהיא יוצאת החוצה בין שהיא נשארת פנימה. פגיעה בבן הזוג, זה נורא ואיום, כמובן גם אם אשה הפוגעת בבעלה. ויש לתקן באמת. לא די לקנות לה איזו מתנה קטנה, ואז היא מחייכת, כי בתוכה ליבה עדיין קרוע. אלא יש לפייסה באמת, ובעיקר לא לחטוא יותר.
ש: זו באמת תופעה נפוצה?
ת: לצערנו כן. שאל עובדות סוציאליות. יש אנשים כל כך מכובדים, כל כך עדינים, כל כך מקבלים כל אדם בספר פנים יפות, כל כך תלמידי חכמים - אבל בביתם הם מתנהגים נורא ואיום כלפי נשותיהם. והאשה סופגת עלבון על עלבון, מוותרת ולא אומרת כלום. אבל ריבונו של עולם אינו מוותר!
ש: יש גם עלבונות בין הורים לילדים...
ת: גם זה נורא. ילדים צריכים לבקש סליחה מהוריהם שגידלו אותם במסירות נפש. ודאי הורים אינם מלאכים, הם עושים טעויות ולפעמים גם דברים רעים, אבל הם גם עושים דברים טובים. צריך לראות תמונה שלמה. צריך הכרת טובה. זה דבר אנושי אלמנטארי. נכון לפעמים קשה לכבד הורים שלפעמים הם קשים. בכל זאת צריך לכבד. לפי כל ספרי ההלכה.
ש: והורים כלפי ילדים?
ת: כן. גם לבקש סליחה. אסור להורים לפגוע בילדים. זה חמור יותר מפגיעה בבן זוג, שהוא אדם יציב ומבוגר. אבל ילד הוא חסר אונים. אם הוריו פוגעים בו, כל עולמו נטרף. לפעמים הוריו נחמדים, מחייכים, מעניקים, ופתאום הם קשים, אכזריים. כמו בסיפור על כיפה אדומה, שלפעמים ההורה כמו זאב רע מבפנים וסבתא טובה מבחוץ.
ש: זה לא מבזה הורה לבקש סליחה מילד?
ת: אדרבה זה מכבד אותו מאוד, זה מראה לילד כמה אביו אציל ועדין בנפשו.
ש: אבל זה לא פוגע בילד לדעת שהורה טועה?
ת: להפך. כולנו טועים. העיקר שיודעים לתקן. באשר לילד, כאשר פוגעים בו, הוא מרגיש שהוא אינו רצוי, שהוא מיותר, שמאחלים שייעלם מן השטח, ולפעמים הוא מפתח חרדת נטישה. צריך לומר לו: פגעתי בך, חשבת שאיני אוהב אותך, לא נכון, אני מאוד אוהב אותך, אלא הייתי מעוצבן מכל מיני סיבות, אבל אני מאוד אוהב אותך, אני צריך אותך, אני מתגעגע אליך, אתה בני לעולם. כמובן לא לחכות לערב יום הכיפורים, אלא מיד אחרי הפגיעה.
ש: גם בין איש לאשתו, מיד?
ת: ודאי. פעם אמרתי לאדם אחד: אתה יודע שאשתך מאוד נפגעה מכך? – כן. – אז למה אינך מבקש סליחה? – אני מחכה שיצטבר. – ואתה מצחצח שיניים כל יום? – כן. – למה אינך מחכה שיצטבר? ולמה אתה מתרחץ כל יום ולא מחכה שיצטבר? לא כן! אלא בכל עת יהיו בגדיך לבנים.
ש: ובסיכום?
ת: מה נסכם? להתחיל לבקש סליחה בבית, ומשם לקרובים, ומשם לאומה כולה.
|
|
|
|
|
|
|
קדושת המקום הזמן והאדם ביום הכיפורים
(נכון לעכשיו
/הר' קוק זצ''ל, הרואה והרועה לד)
על הפסוק ''וכפר אדמתו עמו'' (דברים לב מג), מפרש רש''י: כפרה היא לשון ריצוי ופיוס.
ואכן, הכהן הגדול שנכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים, ''לכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל'' (ויקרא ט זיז), מטרתו לפ...
על הפסוק ''וכפר אדמתו עמו'' (דברים לב מג), מפרש רש''י: כפרה היא לשון ריצוי ופיוס.
ואכן, הכהן הגדול שנכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים, ''לכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל'' (ויקרא ט זיז), מטרתו לפייס בינינו ובין אבינו שבשמים, ובינינו לבין עצמנו. לטהרנו ממה שעבר עלינו ולקדשנו לעתיד לבוא (רש''י שם, יט).
התורה מלמדת אותנו שיש מדרגות מדרגות, באדם בזמן ובמקום. הכהן הגדול הוא האדם הקדוש ביותר, יום הכיפורים הוא היום הקדוש בשנה, וקודש הקודשים הוא המקום הקדוש בעולם. ביום הכיפורים מתאחדות שלוש הבחינות של שיא האדם, שיא הזמן ושיא המקום, במטרה לכפר על כל קהל ישראל, לטהרם ולקדשם.
נכון לעכשיו, אנו נמצאים בתקופה של ''וכפר אדמתו עמו''. תקופה של התחלת הפיוס הלאומי המתבטא בקיבוץ גלויות בבניין הארץ ומדינת ישראל, כפירוש רש''י, מהי אדמתו? – עמו! וכדברי הרב קוק זצ''ל, ''ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר-חיים עם האומה'' (אורות ט), וככל שנתקדם יותר בציר הגאולה, ילכו ויתבררו ויתבהרו גם המדרגות של המקום, הזמן והאדם. יתברר יותר ויותר שיש להבדיל בין ישראל לעמים, ובתוך עם ישראל ישנם כהנים לויים וישראלים, ומתוך הכהנים תלך ותתגלה הכהונה הגדולה. יבינו יותר ויותר שיש גם מדרגות בזמנים, יבדילו בין קודש לחול, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ויכירו ביום הקדוש, יום הכיפורים, כיום הכפרה, הפיוס, הטהרה והקדושה. נכיר יותר ויותר שיש גם מדרגות במקום. נבדיל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. נכיר במדרגות של קדושה בתוך ארץ ישראל, כאשר ירושלים היא הקדושה מכל המקומות, וגם בתוך ירושלים מדרגות, עד המדרגה הגבוהה ביותר, בית המקדש וקודש הקודשים. ומתוך בירור והכרת המדרגות הקדושות של המקום והזמן והאדם, נזכה יותר ויותר לאור חדש על ציון.
גמר חתימה טובה מהמצפה לישועות
|
|
|
|
|
|
|
הַמַּאֲסָר
(פינת החינוך)
(שִׁמְשׁוֹן 31 )
הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה פְּלִשְׁתִּים עוֹלִים עַל שֶׁטַח נַחֲלַת יְהוּדָה, מִתְפַּזְּרִים וְתוֹפְסִים עֲמָדוֹת (1). אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁהֵם מִתְכַּוְּנִים לִנְקֹם בַּיְּהוּדִים. אֲבָל...
(שִׁמְשׁוֹן 31 )
הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה פְּלִשְׁתִּים עוֹלִים עַל שֶׁטַח נַחֲלַת יְהוּדָה, מִתְפַּזְּרִים וְתוֹפְסִים עֲמָדוֹת (1). אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁהֵם מִתְכַּוְּנִים לִנְקֹם בַּיְּהוּדִים. אֲבָל בָּרוּךְ ד', זֶה לֹא מָה שֶׁהֵם רוֹצִים. כָּעֵת אֲנִי רוֹאֶה טוּר אָרֹךְ שֶׁל אֲנָשִׁים מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ שֶׁבָּאִים אֵלַי (2).
- כֵּן, אַחַי וְרֵעַי, אָמַרְתִּי לָהֶם, מָה רְצוֹנְכֶם?
- רְאֵה, שִׁמְשׁוֹן, הַפְּלִשְׁתִּים עָלוּ עָלֵינוּ. שָׁאַלְנוּ אוֹתָם: מָה לָכֶם וְלָנוּ. הַלֹּא אָנוּ לֹא מָרַדְנוּ בָּכֶם, לֹא פָּשַׁעְנוּ נֶגְדְּכֶם, אֶלָּא אָנוּ מְקַבְּלִים מָרוּתְכֶם. עֲבָדִים אָנוּ לָכֶם (3). הֵם הֵשִׁיבוּ לָנוּ שֶׁאָכֵן אֵין לָהֶם שׁוּם מְגַמָּה לְהַכּוֹת בִּיהוּדָה אוֹ בְּעַם יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא זֶה עִנְיָן אִישִׁי נֶגְדְּךָ בִּלְבַד. כֵּיוָן שֶׁשָּׂרַפְתָּ אֶת כָּל יְבוּלָם וְהָרַגְתָּ בָּהֶם נְפָשׁוֹת, הֵם מְבַקְּשִׁים שֶׁנַּסְגִּיר אוֹתְךָ, וְאָז יַעַזְבוּ אוֹתָנוּ לְנַפְשֵׁנוּ (4).
נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה. הַהַסְוָאָה פּוֹעֶלֶת, הַפְּלִשְׁתִּים לֹא מַבְחִינִים בְּשׁוּם מֵנִיעַ לְאֻמִּי.
בְּנֵי יְהוּדָה הִמְשִׁיכוּ לוֹמַר לִי:
- ''הַלֹּא יָדַעְתָּ כִּי מוֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמֶה עָשִׂיתָ לָנוּ'' (5). הִתְנַהֲגוּתְךָ עֲלוּלָה לְהָסֵב נֶזֶק לְכֻלָּנוּ, כִּי הֲרֵי מִשֶּׁלָּנוּ אַתָּה.
- ''כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם'' (6) אֲנִי מַסְבִּיר. הֵם לֹא מָחוּ כַּאֲשֶׁר אִשְׁתִּי נִתְּנָה לְאַחֵר (7). זוֹ הִתְחַשְׁבְּנוּת אִישִׁית צוֹדֶקֶת.
דִּבַּרְתִּי כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן שֶׁמִּצְטַדֵּק: ''הוּא הִתְחִיל''. הֲרֵי עָלַי לְהַסְתִּיר אֶת הַכֹּל.
- שְׁמַע, שִׁמְשׁוֹן, אַתָּה מְדַבֵּר כְּמוֹ בָּחוּר בִּלְתִּי אַחְרַאי. שִׁמְשׁוֹן אָחִינוּ, עָלֶיךָ לְהָבִין שֶׁאַתָּה פּוֹגֵעַ בָּהֶם וּבִכְבוֹדָם בְּצוּרָה בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת. שְׁמַע שִׁמְשׁוֹן, לְצַעֲרֵנוּ עוֹד לֹא הִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה. עָלֵינוּ לִהְיוֹת מְאוֹד זְהִירִים, אִם לֹא , גַּם הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ לָנוּ יֻשְׁמַד.
אַגַּב, הֵם צוֹדְקִים; עוֹד לֹא הִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה. הַמַּלְאָךְ לֹא אָמַר לְהוֹרַי שֶׁאֲנִי אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁאֲנִי רַק אַתְחִיל לְהוֹשִׁיעַ, וְאֶת זֹאת אֲנִי עוֹשֶׂה בְּצוּרָה דֵּי מֻצְלַחַת.
- הָאֱמֶת הִיא, שִׁמְשׁוֹן, שֶׁהֵם מְפַחֲדִים מִמְּךָ, אָז הֵם בִּקְּשׁוּ מֵאִתָּנוּ שֶׁנַּסְגִּיר אוֹתְךָ.
- בִּשְׁבִיל זֶה בָּאתֶם?
- כֵּן. ''לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ לְתִתְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים'' (8).
אֲנִי חַיָּב לוֹמַר שֶׁהֵם הָיוּ מְאוֹד נְבוֹכִים. עַל פְּנֵיהֶם נִכַּר צַעַר נוֹרָא. הָיוּ אֲפִלּוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהִתְנַגְּדוּ. הִתְחִיל וִכּוּחַ בֵּינֵיהֶם...
------------------------------
1. שופטים טו ט.
2. שם יא.
3. רש''י.
4. שם י.
5. שם יא.
6. שם.
7. מצודות דוד.
8. שם יב.
|
|
|
|
|
|
|
על מה אנחנו ננעלים?
(הרב אלישע אבינר)
בתפילת נעילה הכל ננעל - שערי התפילה, שערי השמים. לכן, ב''נעילה'' עושים רבים מאמץ ''אחרון'' לפני סגירת השערים. בבחינת ''מאמץ אחרון וגמרנו. בתקווה שהמאמץ יישא פרי ונוכל לשוב לשגרת החיים''. מחשבה זו, הרו...
בתפילת נעילה הכל ננעל - שערי התפילה, שערי השמים. לכן, ב''נעילה'' עושים רבים מאמץ ''אחרון'' לפני סגירת השערים. בבחינת ''מאמץ אחרון וגמרנו. בתקווה שהמאמץ יישא פרי ונוכל לשוב לשגרת החיים''. מחשבה זו, הרואה בתפילת נעילה מאמץ אחרון, פסולה מפני שבשעת המאמץ היא כבר מתכננת את המנוחה, את הירידה למטה ואת השחיקה של שגרת החיים. על קרוב לזה אמרו חז''ל ''אשוב ואחטא - אין תשובתו תשובה''.
תפילת ''נעילה'' היא אכן נעילה, אבל אין משמעותה לנעול את עבודת יום הכיפורים מאחורינו אלא להינעל על המדרגה הרוחנית שהשגנו בעבודת יום הכיפור ולהתמיד בה במשך כל השנה. בנעילה אנחנו מבקשים להינעל על כל ההישגים הרוחניים שעמלנו עליהם לאורך היום.
להלן רשימת ''הישגים רוחניים'' של עבודת יום הכיפורים שכולנו שותפים להם עם שקיעת החמה של היום הקדוש.
א. וידוי. לכל אורך היום השקענו בהתבוננות פנימית בתוך עצמנו. אנשים רבים בורחים מהעיסוק ב''פְּנים'' מפני שהחיטוט בפצעים המוגלתיים של הנפש מכאיב. הם בוחרים במודע להיות ''אנשי חוץ'', לעסוק בכל מה שסביב להם, ובלבד שלא לגעת ב''תוך'' האישי שלהם.
ביום הכיפורים, אנחנו פורצים את המחסום שניצב לפני ה''פְּנים'', חודרים פנימה ומתעניינים ב''פְּנים'' ללא הרף. יום שלם אנחנו ''אנשי פְּנים''.
ב. הישג רוחני נוסף הקשור לווידוי: אנחנו מודים באחריות למעשינו. אנחנו מכירים בכך שמעמדנו הרוחני איננו תוצר של גורמים חיצוניים - ''אין הדבר תלוי אלא בי''.
ג. ביום הכיפורים, אנחנו מגלים ביטחון עצמי שאנחנו מסוגלים לשנות ולהשתנות. אנחנו מכריזים על אמונתנו ביכולת שלנו להתחדש.
ד. יום הכיפורים הוא יום שלם של עבודה רוחנית. במהלך כל היום, תפסה עבודת ה' - במשמעותה העמוקה - מקום בחיינו. זהו הישג ניכר. גם אם במהלך השנה לא נצליח לעבוד עבודה רוחנית אינטנסיבית לכל אורך היום, ניקח מיום הכיפורים את היכולת להשקיע בעבודה רוחנית לכל הפחות חלק מהיום.
ה. ביום הכיפורים פנינו לקב''ה מתוך מעמקי הלב ולא מן השפה ולחוץ. פנינו אליו כאב וכמלך. כאב - מתוך הרגשת קשר עמוקה, כבן שמתרפק לאביו. כמלך - קיבלנו על עצמנו עול מלכות שמים מתוך הכרה באדנות האלוקית על העולם.
ו. עבר עלינו יום שלם ללא אכילה ושתייה. למדנו שאיננו עבדים לתאוות הגוף ולתביעותיו ואיננו כבולים להן. אנחנו שולטים בהן ולא כנועים להן. אנחנו חופשיים.
ז. עמדנו כולנו יחד יום שלם בתפילה. בכניסת הצום ביקשנו רשות להתפלל אפילו עם העבריינים, וביטלנו את כל המחיצות בינינו. כולנו יחד - גדולים וקטנים, גברים ונשים, זקנים וצעירים, במאמץ משותף, ללא הבדלי מעמדות, ללא התנשאות. יחד.
ח. התפללנו לא רק על עצמנו אלא על כלל ישראל. יחד עם דאגתנו לפרט, הצלחנו גם להיות ''כלל ישראליים'' במשך יום שלם (יום הכיפורים הוא יום של כפרה על הפרט ועל הכלל).
ט. התפללנו על כל האנושות. גילינו רגישות לכל האנושות. יצאנו מהמעגל הפרטי שלנו והבטנו על מרחבי עולם, בתפילה שה' ייטיב לכולם.
י. עבר עלינו יום שלם בטהרה, בקדושה, ללא ריב וללא קטטה. חז''ל אומרים שביום הכיפורים, דומים עם ישראל למלאכים. אכן יש בנו צד מלאכי, אבל בגלל מהומת החיים, הולך מימד זה של אישיותנו לאיבוד. ביום הכיפורים הצלחנו לעורר אותו מחדש והתוודענו אליו. זהו לימוד לכל השנה.
על כל הרשימה הנ''ל ועל הישגים רוחניים אישיים נוספים של עבודתנו ביום הכיפורים, אנחנו מבקשים להינעל בתפילת ''נעילה''. להינעל לכל השנה!! אמן, כן יהי רצון.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות - קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים, פסיכולוגים ויועצים. טל': 02-9973232. אתר ''לב אבות'' levavot.org.il באתר - מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך, רבנים ופסיכולוגים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
RSS