האשל בבאר שבע
 


כשאלקים יצר את האילנות, הזדקפו הם כלפי מעלה, הרימו את ענפיהם, התעוררו ואמרו שירה, כי לא חסר להם דבר: מים מלמעלה ואדמה מלמטה והם גדלים מעצמם. לא היה להם על מה להתאונן, הם היו בריות מאושרות. אולם כשהאדם נוצר, והתחיל מתנועע ומתהלך בגן ומתפאר בזאת, האילנות התקנאו בו. העצים רצו ללכת בדרכיו, להתנועע ולהתהלך כמוהו והרגישו שהם קשורים למקומם וכבולים לאדמה. נתברר להם שהשרשים שהיכו באדמה לינוק ממנה, נהפכו לכבלים הקושרים אותם לאדמה ואינם נותנים להם להיטלטל. ואז רוחם נתעכרה עליהם, והם התחילו מקנאים באדם המתהלך לכל מקום שלבו חפץ.
באו בטענה לפני בוראם ויוצרם: "למה הפליתנו לרעה? למה קשרת אותנו, את העצים הגבוהים הרמים לאדמה, ואת האדם הקטן והבריות הזוחלות השארת חופשיים?
מה עשו בשמים? הלכו ורמזו לאברהם אבינו לטעת אשל בבאר-שבע, ליד הפונדק שהקים לעוברי דרכים, לקיים בהם מצות הכנסת אורחים. אברהם נטע את האשל אשר גדל וענפיו השתרגו לכל הצדדים.



ואברהם ישב ליד האשל והסתכל למרחקים בחולדות הנגב הנעות בשדות ועוקב אחרי העוברים בדרך להזמינם לפונדקו. והנה מרחוק, מדרך מצרים, אורחת גמלים מתקרבת. ואברהם רץ לקראתם ומזמינם אליו. בשיירה היה איש זקן שלושת נשיו וחמשת ילדיו. אברהם הושיב אותו מתחת לאשל, בצל האילנות, הביא לו מים לרחוץ את ידיו ורגליו ולחם לסעוד את לבו. לאחר שהזקן נח, אברהם ישב איתו, והכיר בו אברהם שהוא היה אצלו כבר פעם, לפני שנים רבות. אז בא מהצפון והיה צעיר ורב חיל. אברהם שמח על כך ושאל לשלומו. אולם הזקן היה מדוכא, נאנח מעומק לבו, והתאונן על טרדות הדרך והנדידה המתישה את הכוחות. הוא קילל את היום בו עזב את מקומו והלך לנדוד למרחקים,


מה קרה לך? שאל אברהם, ומפני מה יצאת ממקומך? ומדוע אתה חוזר? הזקן התחמק מתשובה, אולם אברהם הפציר בו, "דאגה בלב איש ישיחנה". קינאתי בשכני, אמר ההלך, שכני היה עני, לא היה לו מחיה ומזון לסעודה אחת, והוא יצא למרחקים לחפש את מזונו. הלך והצליח. סיפרו עליו שמצא במצרים אוצרות יקרים. קינאתי בו ויצאתי גם אני אחרי האוצרות להתעשר כמוהו. והנה אני נע ונד מארץ לארץ, מזדקן והולך ומתעייף, ואת האוצרות טרם מצאתי. כשהייתי בדרכי לארץ מצרים, פגשתי בהלך שיצא ממצרים לארם-נהרים לחפש עושר ואוצרות. התפלאתי על מעשיו, שהוא יוצא ממצרים לארם. והוא ענה לי שמעירו יצא אדם לארם ומספרים שהתעשר שם ויש לו מקנה רב. הרהרתי: ממצרים לארם, ומארם למצרים - יוצאים לחפש את האוצרות, אך לשוא. כי העושר נמצא במקום בו האדם נמצא. ועכשיו אני חוזר למקומי, לנוח. ואני מתפלל לאלקים שישמרני בדרך ויובילני למקומי בשלום.
צדקת, אמר אברהם. האדם דומה לעץ שדה, ועושרו כשהוא במקומו, בשורשים שמכה באדמה. שמעת בוודאי על קין שהרג את הבל אחיו, ואז נגזרה עליו גזירה להיות נע ונד בארץ כעלה נרדף אשר תדפנו רוח, לכפר על חטאיו. הנדידה היא עונש וקללה.
חזור למקומך, ואלוקי השמים יהיה בעזרך ויצליח דרכך.
כשהעצים שמעו את השיחה שבין אברהם להלך, הודו ליוצרם ואמרו את מזמורו של דוד שהוא המזמור הראשון בתהילים, ההתחלה לכל שירה, מזמור המדבר על אושרו של האדם.
"והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר עליהו לא יבל..."





 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972