הגמל
 


באגדות על הקברים הקדושים מופיע הגמל כסוס המדבר, המוביל את גופות המתים וקובע את מקומות הקבורה. הגמל יודע את סוד המקומות ולאט לאט הוא עובר בחולות המדבר ומרחבי הערבה ודרכו בטוחה לפניו.
גדליה בן יחיא מביא אגדה המבארת כיצד הגיע קברו של הנביא הושע לצפת, וכך הוא מתאר בלשונו "לזקני העיר סלוניקי אשר בארץ יון היתה קבלה המספרת שהושע הנביא מת בבבל. לפני מותו ביקש שיקברוהו בארץ ישראל, היות והדרך ארוכה ומסוכנת, ציוה שמיד אחר מותו ישימוהו בארון ויקשרוהו על גבו של גמל ויניחו לגמל שילך לו מאליו. ובמקום שיבחר לעצור שם תהיה קבורתו. הלך הגמל אל הגליל העליון ובא הישר בית הקברות היהודי בצפת. ועל פי המכתב שהיה בארון ידעו היהודים שזה ארונו של הושע ויקברוהו שם בכבוד גדול...".
אגדה זו דומה לאגדה המסופרת על קבורתו של הרמב"ם בטבריה.
מסופר שלפני פטירתו ציוה הרמב"ם להעלות את הארון עם עצמותיו ממצרים לארץ הקודש, אולם לא פירש את המקום אשר שם תהיה קבורתו. ויהי אחרי מותו ויעשו מספד גדול במצרים שבעת ימים ויבכו אותו כל העם מקטן ועד גדול, וכשנסתיים המספד עשו ארון וישימו את גוף המת בתוכו ויעמיסו האנשים את הארון על גמל וישלחוהו לארץ ישראל וכל העם מלווים אותו עד הגבול. בארץ ישראל שמעו קהילות היהודים כי הארון עם עצמותיו של הרמב"ם מובל להיקבר בארץ הקודש יצאו לקראתו לקבלו בכבוד גדול, וישאלו את היהודים המלווים אותו ממצרים למקום קבורתו המיועד של הצדיק, השיבו להם המלווים שלא גילה הרמב"ם לפני מותו את מקום הקבורה ונמסר הדבר לבני ארץ ישראל להכריע בדבר.



מחלוקת גדולה פרצה בין הקהילות השונות, ירושלים באה ואמרה כי היא לב העולם ועל הר הזיתים ינוח הרמב"ם, ואילו אנשי חברון אמרו, כי נאה לו לצדיק לנוח על משכבו בחברון שכן שם מערת המכפלה, קבר האבות והאמהות הקדושים. ויושבי מירון הוכיחו כי אצלם קברו של רבי שמעון בן יוחאי. לא היה קץ לוויכוחים והקהילות לא הצליחו להגיע לפשרה וכאשר שמו אל לבם כי בזיון גדול הוא למת שארונו עומד ומחכה, החליטו האנשים לעזוב את הגמל עם הארון לנפשו והיה במקום שיעמוד, שם תהא קבורת הצדיק וכך עשו. היה הגמל מהלך הרבה ימים עד אשר בא לטבריה ובשדה אחד רבץ הגמל, ויקברוהו במקום ההוא ושם קברו עד היום הזה...
אגדות אלה קשורות עם האגדה התלמודית על שני הגמלים שהעלו לקבורה מבבל לישראל, את גופותיהם של רבה בר הונא ורב המנונא. הלכו השיירות דרך המדבר כשהערבי המוביל הולך בראש, כשהגיעו הגמלים לגשר עמדו. השתומם הערבי. עמידה זו מה היא? למה עומד הגמל במקום ? אמרו לו החכמים שליוו את הגופות שהגמלים חולקים כבוד זה לזה.
זה אומר: לך אתה בראש מפני שאתה מעלה את רב המנונא.
וזה אומר: לך אתה בראש מפני שאתה מעלה את רבה בר רב הונא.
אמר הערבי: הדין הוא שארי בן ארי ילך בראשם, עבר גמלו של רבה בר רב הונא בראש.
המסורת התלמודית שהכניסה את הערבי לתוך הסיפור המשיכה אחרי כן באגדות הערביות, שאף הן יודעות לספר על הגמל המוביל לקבורה את גדוליהם ובין האגדות הללו שתי אגדות מעניינות במיוחד, אחת על הגמל הנודד במדברות עם גופו של האימאם עלי ומחפש מקום קבורה בשבילו, ואגדה שנייה על הגמל שברח עם המפקד שנהרג והוביל אותו לקבורה.
במסורת הערבית ישנה אגדה על האימאם עלי הדומה לאגדה על אליהו.


האימאם עלי היה קדוש ותושבי הארץ העריצוהו וכבדוהו מאד, פעם ראה ילדה קטנה עומדת ובוכה בכי מר,
שאל אותה: למה תבכי, ילדה?
ותאמר: אמא שלחתני להביא שמנת בצלחת זו, והנה נשפכה השמנת על הארץ ועתה לא אוכל לשוב הביתה מפחד רוגזה של אמא, ואנו אביונים ואין פרוטה בביתנו.
ריחם אימאם עלי על הילדה, נטל את האדמה הספוגה שמנת וסחט אותה היטב בין כפות ידיו, ושמנת נקיה וצחה טפטפה על הצלחת, לשמחתה הרבה של הילדה.
מעצמת הסחיטה בכפות ידיו של אימאם עלי גדל כאבה של האדמה ותפתח את פיה ותאמר: אימאם עלי! זכור תזכור, יום יבוא ואנקום בך, סחוט אסחט את גופך יפה ולא תוכל למצוא לך מנוח !
כשמת אימאם עלי, הטילוהו על דבשת גמל והובילוהו לקבורה. כשהטמינו את גופו בקבר, התכווצה האדמה וסחטה את גופו ופלטה אותו החוצה. הטילוהו על הגמל והובילוהו אל מקום אחר ושוב קרה אותו דבר. האדמה לא רצתה לקלוט אותו והגמל המסכן משוטט בכל הארץ למצוא קבר לאדונו אולם לשווא, אין האדמה רוצה לקבלו. וכל מקום שבו נח הגמל ושם ניסו לקבור אח גופו של אימאם עלי, הנסיון נכשל .
אגדה דומה מספרים על הכפר זרנוגה השוכן בקרבת המושבה רחובות, הכפר נקרא על ידי הערבים בשם זרנוקה, יתכן כי שם היתה העיר שכרונה, לבני שבט יהודה, ואולי זהו מקומה של העיירה זרנוקא, ממנה בא החכם רב חייא בר זרנוקא.
ערביי הסביבה מספרים שפעם פרצה מלחמה בין המוסלמים ובין הכופרים ויהרוג אחד הכופרים את מפקד המוסלמים כשהוא רכוב על גב נאקה (גמלה).
שמרה הנאקה על גופת המפקד שלא תיפול בידי הכופרים רצה כמטורפת על פני הגבעות ואיש לא יכול היה לתפסה ולהסיר את גוף ההרוג ממנה. לבסוף באה הנאקה אל הכפר זרנוגה הניחה בו את הגופה ותושבי המקום קברו שם את גופת ההרוג בכבוד גדול.
ועל שם מאורע זה קראו לכפר הזה בשם זרנוקה, צרוף של שתי המלים הערביות
זור א-נאקה, דהיינו: ביקור הנאקה.






 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972