חגי ישראל / פסח / בצלצלי שירה - ד'

בצלצלי שירה - ד'
 


עצמות יוסף
בעוד שבני ישראל היו מתעסקים בשאלת כסף וזהב שהם צרכי הגוף, היה משה מתעסק בצרכי הנפש בדבר מצוה וכענין שכתוב "חכם לב יקח מצוות" והעלה את עצמותיו של יוסף. והיה ביד יוסף זכות קבורת אביו ולכך זכה שמשה יטפל בו, ומשה זכה שהקב"ה בכבודו ובעצמו יטפל בו שנאמר ויקבר אותו בגיא והכוונה לקב"ה, ולמה התעסק משה בעצמות יוסף ? מפני שרצה לקיים את ההבטחה שנתנו ליוסף. משה רבנו ידע שבזכות יוסף יקרע הים, שכתוב הכא "וינס ויצא החוצה" וכתוב התם "הים ראה וינוס",
מה ראה ? עצמותיו של יוסף ראה, ביוסף כתוב "ולנחם אותם וידבר על
לבם" ובים כתוב "בלב ים" (בר"ר רצו)

הירידה מן הארץ
הירידה מהארץ עוררה דאגה חמורה, דאגה זאת עמדה תמיד לפני עיני האומה והיא, אמר המקובל, עמדה גם לפני עיני הקב"ה בשעה שהוציאם משעבוד מצרים וממחנות העבודה של פיתום ורעמסס. ולכן בשעה שהוציאם, "לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלקים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף".
ובני ישראל התחרטו לא פעם מן הגאולה כדכתיב, "הלא טוב לנו שוב מצרימה, נתנה ראש ונשובה מצרימה, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים," ולפיכך הביאם דרך המדבר, שידעו שכל העולם מדבר הוא ודרך ים סוף, שיראו לפני עיניהם את הסוף מפני שים סוף שהוא סף הארץ רומז בחולם על הסוף.
והסוף של כל הגלויות הוא נורא ואיום , גרוש והשמדה. הדאגה של הירידה עמדה גם לפני משה בעת בקיעת ים סוף ומשום כך מיהר ונטה ידו על הים שישוב לאיתנו, שלא יוכלו לחזור, כפי שהיה רגיל המעורר לציון רבי שמואל מוהליבר לספר וכאן, מבחינת המקום והזמן, עלינו להעלותה כדי להתגבר עליה.




מצרים נוסע
השנאה המאחדת היא שנאת ישראל היא מאחדת את כל השכנים שלנו. רמז לזה בפסוק והנה מצרים נוסע אחריהם. היה ראוי לומר נוסעים, אלא ללמד אותנו, שכלם היו מאוחדים בלב אחד כאיש אחד לבוא ולהלחם נגד ישראל, כך היה בדורו של פרעה וכך גם בדורנו וסימן לדבר, נוסע לשון הווה, עדיין נוסע,

התוף של מרים ובארה
הרבה נשים השתתפו במסיבות ובשירה והיתה ביניהן אחת שיצאה בתוף להזכיר את מעשה מרים הנביאה, עכבו בידה ואמרו לה: שֶׁתוֹפָה של מרים נגנז בבארה ועל ידו העלו את מי הבאר בשירה וכשיתגלה הבאר יתגלה התוף ונעלה את שירתה בתופים ובמחולות.

ויהי לי לישועה
את הפסיק "ויהי לי לישועה" שר ר' מנדל מזקרוצים, פליט השואה באנחה, וי, וי, וחזר עליו הרבה פעמים ואנחתו הדביקה את כל המשתתפים בשירה, בסיום השירה שאל אותו הממונה, ר' מנדל למה נאנחת ?
ענה ר' מנדל, שהפסוק הזה שימש להם במחנות השואה כאות לישועה וגאולה
שעודד אותם.
רב אחד היה אתנו במחנה והוא אמר לנו ששעבוד מצרים הנורא שהיה דומה בכל לשעבוד שבמחנות העבודה שבשואה. התמעט מארבע מאות שנים
לרד"ו שנים,210 , בגלל ה"וי" הגדול, היסורים והצער שבמחנות השעבוד ושזהו
פירושו של הפסוק ויהי לי לישועה, הוי הגדול נהפך לנו לישועה אז בימי משה ובמידת מה גם בימי השואה. הוי הגדול הקדים את פעמי הגאולה בימי מצרים
והוא יקדים את גאולתנו. ה"וי" יענך ה’ ביום צרה, מן המיצר קראת י-ה, עזי
וזמרת י-ה ויהי לי לישועה.

גילויי האחדות התורה והשירה אחת היא
בשני המקומות הללו, אמר הממונה, גילה עם ישראל אחדות שלמה,
במתן תורה כתוב ויחן ישראל נגד ההר, כלם כאחד ובעת השירה של בקיעת ים סוף כתוב אשירה לה’, כאילו הם איש אחד, כלם ביחד, והמריץ את כלם לשירה מאוחדת עד כלות הנפש.


שומר ישראל
מענין אמר הממונה שבשירת ים סוף מבליטים ואומרים שה’ הוא איש
מלחמה מה שלא מבליטים בשירות אחרות, זהו מפני שים סוף הוא הסף,
הגבול שבין ישראל ומצרים, וה' העמיד את עצמו על הגבול, כשומר ישראל
ערוך לקרב כמו המזוזה שעל פתח הבית. וכל בני ישראל זכו לראותו במקום זה
וענו ואמרו זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו ה’ איש מלחמה, ומקום זה מיועד מאז ומתמיד וגם בדורנו למלחמות ה’ ולגילויי גבורתו.

האות של ר' יעקב
השירה מתחילה באלף, אז ישיר, מפני שהשירה היא למעשה שירת האותיות, שעל ידן נברא כל העולם, ועל ידן מתחדש העולם בכל יום ויום.
והכל נע ומסתובב בכוחן של שירת האותיות, והאלף, שממנה יצאו כל האותיות
מנצחת על שירת האותיות, שהיא שירת ההויה כולה.
בעת השירה, אמר הממונה שאנשי ח"ן מייעצים לאדם להדגיש בשירה את
האותיות של שמו ובעיקר את האות האמצעית, הנקראת בשם לבו של השם,
כדי להצטרף בלב ובנפש לשירת ההוויה.
השם יעקב קשור בסוד האותיות בשם עקבה, שהיא העקב של עשיו האדומי, שאותו אחז ואוחז יעקב בעקבו.
ומעשה, ושאל אותו ידידו, רבי יעקב איש ורשא, ששמו מורכב מארבע אותיות : הלב של שמו מהו ? וענה לו הממונה שהלב של שמו הוא אות ק, שהוא למעשה האות אלף בסדר (איק) שלדעת יודעי ח'ן היא רומזת על משה, שהקיף את פרעה הרשע בדברי חכמה. במדרש אותיות דרבי עקיבא, אות ק' נאמר שעליה רומזת עקבה, שבעקב ארץ החמדה הכוללת בתוכה מאה ברכות, כמספר קוף והורסת את הקמים כנגדה, כפי שנאמרו וברב גאונך תהרוס קמיך.
וכך אמר לו לר' יעקב להדגיש בעריכת השירה את הפסוק "וברוב גאונך תהרוס
קמיך". כסגולה נגד כל הכוחות האפלים השדים והרוחות האורבים לאדם.

סוד עשר השירות
בלילה ההוא קראו, שרו ולמדו את כל תשע השירות שנאמרו בעולם, מתוך
תפילה וצפיה לשירה העשירית, המיועדת לגאולה השלימה, שאין אחריה לא
שעבוד מלכות, ולא סבל ויסורים, השירה הנקראת בשם שיר, ושעליו מרמזים
הנביאים והמשוררים בתפילתם "שירו לה’ שיר חדש", ושעליו גם מתכוון משה באומרו , "אז ישיר, אז, שיר לעתיד לבוא", שרו גם את שיר השירים, אע"פ שהוא מתייחס לליל הגאולה וקוראים אותו בליל הסדר בסיומו. ולמה צירפו אותו לשירת הים ? בגלל ערכו המיוחד כקודש קדשים ובגלל התייחסותו למעשה ים סוף בפסוק "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי". המקובל, שהיה בתוכנו, שר את שיר השירים בהתלהבות רבה עד כלות הנפש וריכז את כל השירים מסביב לשיר השירים הקשורים אתו כקודש קדשים.

לגזור את ים סוף לגזרים
בני ישראל יצאו ממצרים במסגרת של שבטים וכך גם נכנסו לים סוף, הים נבקע ונגזר לי"ב גזרים, לי"ב שבטים, ולכל שבט ושבט היה שביל מיוחד בים.
בשעה שנכנסו לים היה מאבק בין השבטים "היה ר' מאיר אומר כשעמדו
ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחילה לים וזה אומר אני יורד תחילה לים, אמר לו ר' יהודה לא כך היה המעשה. אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה" ומאז נקראים כל אלה שקופצים ראשונים למעשה מסוכן וחשוב בשם נחשונים כזכר לנחשון בן עמינדב.
ויש אומרים שהראשונים שנכנסו לים היו בני בנימין. הם קפצו וירדו לים תחילה ושרי יהודה התחילו רוגמים אותם באבנים ולפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזין לגבורה ובנחלתו הוקם המקדש כפי שנאמר בברכתו "ובין כתפיו שכן" (סוטה לו).




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972