חגי ישראל / פסח / פסיחת האדם ופסיחת האלקים

פסיחת האדם ופסיחת האלקים
 


פסיחת האדם ופסיחת האלקים
יש פסיחה של האדם, ולעומתה יש פסיחה של האלקים. יש פסיחה לטובה, ולעומתה יש פסיחה לרעה. פסיחתו של הקב'ה התגלתה במצרים: "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים"
כלומר, ראויה היתה מידת דינו של הקב'ה לשלוט בכל, במצרים ובישראל כאחד. באשר הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. אך השגחת ה' הצופה למרחק גילתה עם זאת את ההבדל הנעלם, ועל כן באה לידי פסיחה על בתי בני ישראל.
אמנם פסיחה זו של אלקים באה עקב פסיחה אחרת של האדם. של ישראל עצמם, אשר גילו את הכוח לפסוח על הרגלי העבר, הרגלי עבודה זרה, ולקחת קרבן פסח "משכו וקחו – משכו עצמכם מעבודה זרה וקחו לכם הפסח.
לכן בא דם הקרבן על המזוזות לאות, לבלתי בא המשחית את בתי ישראל. אות הוא: במקביל לפסיחת האדם על הרגליו השליליים, פסחה מידת הדין השלילית ממנו.
יש פסיחה לטובה, והיא הפסיחה שפוסח האדם על הרגליו הרעים, על מצבים לא טובים. ההרגל המצב אוחזים את האדם כבצבת, מביאים אותו אל מיצר עכור, בכח משיכה מתגבר והולך, והוא רואה את עצמו כנתון ללא מוצא. ואז מגלה הוא לפתע בתוכו את כוח הפסיחה, והוא קופץ ומדלג על הרגליו הרעים, מתרומם מעל מצבו העכור, ושב אל נתיב האורה.
ויש חלילה פסיחה לרעה: כאשר לעיתים בפרט בימי חג ומועד מתעורר הזיק הישראלי, הנרדם בימי חול. אור אלקי ישראל מתנוצץ קמעה בלב האדם, משהו זז בנפש, הרהורי תשובה צצים ועולים, וכמעט הוא בא לידי תשובה מעשית.
ואז קם לפתע יצרו של האדם, ועומד בפתח לחסום את הדרך .."לפתח חטאת רובץ".
והאדם פוסח ומדלג על הרהורי התשובה, וחוזר אל הרגלי הימים האפורים.
זה שטען אליהו הנביא: "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים, אם ה' הוא האלקים לכו אחריו, ואם הבעל , לכו אחריו".
עוד טען אליהו כנגד בני דורו כי אין הם מסיקים מסקנה עד תומה, אלא פוסחים על המסקנות.
אוחזים במסורת אבותיהם, ובמנהגי התורה, ועם זאת שטופים בעבודה זרה. ההתעוררות שבליבם אינה מביאה אותם עד למסקנה המעשית השלמה, אלא מיד עם התעוררות ראשונה של תרבות הבעל וכבר פסחו ודלגו על כל יהדותם.
ועם התעוררות ניצוצות המסורת, וכבר פסחו ודלגו על דרכי הבעל. ועל כך הנביא זועק: עד מתי אתם פוסחים כך.
בשתי פסיחות אלה מקבילה היא הפסיחה האלוקית לפסיחת האדם.
אם פסיחת האדם רעה היא חלילה, ובקלות רבה פוסח הוא על יהדותו ופונה אל אליהם אחרים, אף האלוקים מקיים באדם: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כי עזבוני"
מידת הרחמים פוסחת על האדם ומשאירה אותו למקרי העולם.
ואם פסיחת האדם טובה היא פוסח הוא על הרגלים ומעשים רעים, אף פסיחת האלוקים עליו לטובה, מידת הדין פוסחת עליו, ומתגברים הרחמים להושיעו ולהצילו.
ימי ניסן ובמיוחד חג הפסח, מסוגלים הם לפסיחת האדם על הרגלים לא טובים, ויציאתו ממצרים לגאולת הנפש. יש כוח באורו של חג זה, לתת תוקף באדם לדלג על העבר, לפסוח עליו, ולעלות על הדרך הנכונה, הישרה השרשית הישראלית מדורי דורות. ואז לעומת פסיחתו ודילוגו של האדם "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות". מדלג על הרי העכובים, מקפץ על הגבעות המכשולים, להושיע את האדם בתשועת עולמים.









חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972