הצחוק האחרון
 


פעם בשעת שיחת רעים, סיפר הממונה מעשה על "הצחוק האחרון", מעשה שקרה בין הצדיק רבי לייבוש ובין ה"בעל דבר" בכבודו ובעצמו. כידוע היה הצדיק רבי לייבוש עוסק בתורה ועבודה יומם ולילה, הוא הסתייג מהבלי העולם והתנזר מכל הנאות חיי השעה. לא משום שזה היה טבעו, אדרבה ואדרבה ! מי שהכיר את רבי לייבוש מטבע ברייתו, ידע שעפ"י תכונותיו הוא היה אדם רגיש לכל. ברם הוא נלחם והתגבר על עצמו. "המית את עצמו באהלה של תורה", ומי שהיה בקי ב"דרך עבודה" זו, ידע מה רחוקה הדרך ומה גדולה המשימה ומה רבה המלאכה עד שמגיעים למדרגה זו.
כרגיל ידע ה"בעל דבר' יותר ממישהו אחר, את טבעו של כל אדם, סו"ס הרי מתלווה אליו מרגע הראשון שהוא יוצא לאויר העולם, "לפתח חטאת רובץ", וכחרוץ ושוקד במלאכתו הוא מפליא לתאם את פיתויי החטא לתכונות בר דבביה.
למשל, אם יודע הוא שאותו אדם נברא בתכונות של "בטלן" הוא לא ישקיע בו חומר הסתה לרציחת אדם או להיות ליסטים מזויין, אין זה כדאי לו לבזבז עליו כוחות וזמן כדי להוציאו מגדרו. אלא מה הוא עושה ? הוא בוחר לו חטא כזה המתאים לתכונת נפשו: עצלנות. עצלנות ללמוד תורה, לקיום מצוות ומעשים טובים, הוא הופכו לבסוף לאיש חסר לב ומעש וכיוצא בזה. ברם אם מכיר ה"בעל דבר" בקרבנו שהוא דווקא בעל מרץ, תוסס ונועו, הרי הוא מפתה אותו למעשים פליליים הטעונים העזה וכושר זינוק והחלטה. זו הדרך בה נוהג תמיד ה"בעל דבר" כלפי הבריות כשהוא מצוייד בכשרון תבונה ונסיון למכביר.
תארו נא לעצמכם , כמה יגיעות וכמה תחבולות, פיתויים והסתות הקדיש ה"בעל דבר"
לרבי לייבוש הצדיק כדי להוציאו מגדרו ולהכשילו בדברים שנפשו של אדם שכמותו מתאווה להם עפ"י טבעו, אך רבי לייבוש התגבר על כולם ויצא בשלום.
שכן רבי לייבוש ידע אף הוא את הנשק הסודי של השטן, ותמיד ידע להשיב לו מידה כמידתו, "ואיתבר ליה לסיטרא אחרא בלישנא דידיה".
כשראה ה"בעל דבר" שכל מזימותיו עלו בתוהו, התחכם ובחר לו דרך אחרת להכשילו. שוב לא בא עליו בעצות ופיתויים שריח של רצינות וכובד הגיון נודף מהם, אלא בדרד של חוכא והטלולא, דרך הצחוק וקלות הראש. זוהי דרך מנוסה ובדוקה להמם את היריב ע"י דברי לצון וצחוק. יום יום היה נטפל אליו השטן ושואל אותו: נו, רבי לייבוש, עבר יום ומה יצא לך מיום זה ? והיה מפטיר בצחוק פרוע ומשתולל: חא, חא, חא ! והיה הצחוק הזה מחלחל כארס בנשמתו של רבי לייבוש ומהממו עד דכא, והיה ר' לייבוש נאלץ לאסוף את שארית כוחותיו
כדי להתחזק ולהתגבר על צחוקו הנוקב והמשפיל של ה"בעל דבר", ולכן היה מתפלל לה' שיפלטהו מצרת הצחוק הלזו.
כשהגיעה שעתו של רבי לייבוש ללכת בדרך כל הארץ, ידע הצדיק כי יוצא הוא מן העולם שלם ותמים, ולא חשש עוד ל"בעל דבר" ולצחוקו, שכב לו ברוח שלווה וחיכה לביקורו היומי של השטן מתוך ביטחון עצמי. ואמנם ה"בעל דבר" בא, וכשראה אותו, שוב לא צחק. הוא הכיר והודה בכשלונו. אך ברגע זה נעץ בו רבי לייבוש את עיניו וגמר אומר להשיב לו כגמולו, הפעם פרץ רבי לייבוש בצחוק גדול, צחוק אחרון, שננעץ כחרב בשטן שעשה אותו ככברה. ועל זה נאמר "ותצחק ליום אחרון".









 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972