פרחי מזל
 


בכפר מי נפתוח במבואות ירושלים ישבה לה אלמנה תימניה ובתה הקטנה מזל. בכל יום יצאה האשה לירושלים לשלוח יד בכל עבודת בית וכביסה, ומזל הלכה לבית הספר אשר בכפר.
פעם אחת חזרה האלמנה בערב מן העיר וכל אבריה רועדים מקור ונפלה למשכב. כל אותו הלילה נאנחה האלמנה מיסורים ומכאובים, ומזל ישבה לידה עד הנץ החמה.
משזרחה החמה באו השכנות לאלמנה וכל אחת מהן הביאה בידה מיני מזון, ריבה ומעט דבש, תפוחי זהב וצימוקים. וכל אחת ואחת מהן הוסיפה לברכתה עצה טובה לחולה, השבעה שבקמיע, סגולה בדוקה ומיני רפואה.
אמרה פלונית: אצלנו בתימן היו משלחים לה לחולה נוצת יונה וערבת נחל ומושחים לה בריסי עיניה. אחרת אמרה: אצלינו היו נוטלים מעט חזרת, קליפת בצל ופלח של שום ונותנים אותם במתנה אחת על פדחתה. שלישית אמרה: כל הסגולות הללו כוחן היה יפה בתימן. הרפואה היחידה שתעזור לך היא פרח מהר ציון, אותו תשימי מתחת לכר.
אמרה האלמנה: כיון שכך, אשאל אצל החכם זכריה ואדע דבר ברור באיזו סגולה צריכה אני להשתמש.
בא החכם זכריה ושמע בסבלנות דברי האלמנה והפטיר כנגדה בלשון הקודש בפסוק מספר תהילים: "ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך".
האלמנה הבינה את הרמז ואמרה לה למזל: עכשיו את הולכת לישון ומחר בבוקר השכם את עולה להר ציון ומביאה משם פרח.
באותו לילה ראתה מזל בחלומה והרי היא עולה להר ציון ובאה לקברו של דוד המלך. עוד רגע והיא החלה להבחין בדמותו של איש שיבה המוטל על משכבו, עיניו עצומות, ונר דולק למראשותיו. מעל למיטה תלוי כינור והמיה חרישית נשמעת מתוכו. מזל נשאה עיניה וראתה יונה מרחפת בחלל ומטפחת כנפיה מעל לראשה.
לקול משק הכנפים התעוררה מזל משנתה. מיד פקחה עיניה. ראתה שהחמה זרחה ומיד קמה ועלתה מזל בשביל העולה מהכפר מי נפתוח לירושלים ומשם להר ציון.
באה לה מזל אצל הפועלים העובדים בהר וביקשה מהם פרחים לרפואה. אמרו לה הפועלים: עוד אין פרחים בהר. אך מזל לא התיאשה, היא שוטטה לה בהר ועיניה בוחשות ותרות מסביב. בעוד היא בולשת בעיניה, הזדקף כנגדה שתיל, שפתחי פרחיו התחילו נפתחים בנביטה. מיד שלחה מזל את ידה ועקרה אותו עם השורש.
שומר החורשה הקפדן הבחין בדבר והחל רץ אחריה. מזל נבהלה וברחה. אך השומר תפס אותה ושאל: מדוע עקרת את הפרח ? ומזל עמדה ומיררה בדמעות שליש, "פרח זה רפואה הוא לאמי החולה." כאשר שמע הממונה את דבריה אמר לשומר להניח לה ללכת. ומזל רצה לביתה, עמדה אצל מיטת אמה היושבת והניחה את הפרח מתחת לכר, למראשותיה של אמה.
מיד לאחר מכן הופיע הרופא שהממובה שלח, ונתן לאלמנה רפואות והוראות.
מרגע זה התחילה האלמנה להרגיש טוב יותר ולא עברו ימים מועטים עד שהבריאה, מספר שכנות סברו כי הרפואה באה מך הפרח, וכמה מהן אף סברו כי האלמנה נרפאה הודות לרופא ורפואותיו.
בו ביום שקמה ממיטתה עלתה עם מזל להר ציון להתפלל על קברו של דוד המלך ולהודות לה' על ששלח לה עזרתה ממרומים ורפואתה מהר ציון.
כשראה השומר את מזל ואת אמה בהר, נענע למזל באצבעו ואמר: בואי וראי את מקומו של השתיל העקור שהוא כפצע בגינת הורדים, ועליו יצא קצפי בראשונה. כשירדו השומר ומלוויו לגינת הוךדים למקום המעשה, והושיט ידו להראות באצבעו את מקומו של השתיל העקור, נפעם ונבהל, שתיל מכוסה כולו ורדים עולה ופורח בגובה השתיל העקור.
פרחי מזל ! פרחי מזל ! קרא השומר הנפעם. ומהיום הזה פרחי גינת הורדים שבהר ציון נקראים "פרחי מזל".









 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972