פרשת מקץ
 

לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי

"ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפות המראה והבריאות" (בראשית מא:ד)

בחסידות מספרים שפעם אחת התלוננו היהודים בפני המלאכים: "הקב"ה הבטיח לנו שנהיה עם נצחי, והנה הוא נתן כלי נשק רבי עוצמה בידי אומות רבות, ואילו לנו הוא לא נתן שום דבר! כיצד נצליח לשרוד כך?"

למשמע טענה זו נענה אחד המלאכים ואמר: "כאשר הקב"ה ברא את בעלי החיים הוא נתן לכל אחד מהם כלי נשק מסוים. לאריה הוא נתן כוח רב בכפותיו; לנמר הוא נתן טפרים חזקים; לנשר – כנפיים הממריאות אל על; לנחש – שיניים ובהן ארס. אבל לכבשה הקטנה הוא לא נתן שום דבר.

"שאלה הכבשה: ' ומה תיתן לי?' השיב לה המלאך: 'חולשתך היא כוחך'. 'מה זאת אומרת?' שאלה הכבשה: 'ראי את עץ הארז הזה', הסביר המלאך, 'ראי כמה גבוה וחזק הוא! ועכשיו הביטי בקנה הסוף הצומח לו על שפת האגם – כמה קטן וחלוש הוא! אבל בשעה שמשתוללת סופה – מה קורה אז? אז הארז נעקר, על שורשיו, בעוד שקנה הסוף מתכופף ברוח ונשאר, שלם, על מקומו. זאת אומרת שלא תמיד העוצמה והממדים הם הקובעים את יכולת ההישרדות".

אז היהודים הבינו: בבל, פרס, מצרים, רומי – שכל אחת מהן הייתה, בזמנה, מעצמה גדולה – ירדו והסתאבו עד שהתמוטטו; ואילו היהודים חסרי הישע, שלא הייתה להם מולדת וגם לא צבא, שרדו.

בפרשת מקץ מסופר על חלום פרעה, שבו הוא רואה שבע פרות רזות בולעות שבע פרות שמנות. הפרשה הזאת נקראת תמיד בשבוע של חנוכה, ומשום כך היא תמיד מעניינא דיומא, שהרי חג החנוכה מספר את סיפורם של המקבים, שהוא סיפור ניצחונם של החלשים על החזקים והמעטים על הרבי. ההיסטוריה מגלה לנו כי חולשתם של היהודים הפכה להיות מקור כוחם, ואת מיעוטם המספרי הם איזנו בכך שפיתחו יכולת עמידה, דבקות במטרה ועומק רוחני.

"לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ד' צבאות" (זכריה ד:ו).




המעטים ינצחו את הרבים

"ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפות המראה והבריאות ... ותבלענה השיבולים הדקות את שבע השיבולים הבריאות והמלאות..." (בראשית מא:ד, ז)

בימי קדם כבימינו, בעולם העסקים, בפוליטיקה, במלחמה ובעוד תחומים רבים של החיים, החזקים לא פעם גוברים על החלשים. משום כך לא יכלו חכמיו של פרעה להבין, כיצד זה מצליחות הפרות הרזות לבלוע את הפרות השמנות: הם לא יכלו להבין איך ייתכן שהחלשים יכולים לגבור על החזקים.

כאשר אנו קוראים, בשבת חנוכה, את פרשת מקץ, העוסקת בחלום פרעה, אנו לומדים לעמוד על כוחו של החלש. כאשר בשנת 168 לפני ספה"נ תקף המלך אנטיוכוס רב העוצמה את יהודה הקטנה, חשבו רבים שהיהודים המעטים ינוצחו עד מהרה, משום שלאויב היו יותר כלי נשק, הנשק שלהם היה רב עוצמה, והם גם היו הרבה יותר מנוסים במלחמות. אך למרות כל זאת היהודים ניצחו. וכך כתוב בתפילת "על הניסים" הנאמרת בחנוכה: "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים".

מלחמת העצמאות של מדינת ישראל, שהתרחשה בימינו-אנו, היא דוגמה נוספת לנס שכזה. כאשר שבע אומות ערב פלשו לארץ ישראל, חשבו רוב האנשים שבזאת יקיץ הקץ על מדינת ישראל. רבים ניבאו שהערבים יזרקו את היהודים אל הים. ואולם כל הפולשים נהדפו, כפי שכתוב בנבואה המקראית: "ייתן ד' את אויביך הקמים עליך ניגפים לפניך, בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך" (דברים כח:ז).

כאשר המעטים פועלים למען מטרה נעלה – הם יגברו על הרבים. כאשר החלשים הם הצודקים – הם יגברו על החזקים. וכך אומר זכריה הנביא, אשר את דבריו הבלתי נשכחים (פרק ד, פסוק ו) אנו קוראים בהפטרה של שבת חנוכה: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ד' צבאות".




למען ישבעו הכל
"ויהי בבקר ותפעם רוחו [של פרעה]" (בראשית מא:ח)

פרעה חלם שני חלומות. בחלום הראשון הוא ראה כיצד בולעות הפרות הדקות את הפרות עבות הבשר, ואז הוא הקיץ משנתו; אך התורה אינה מספרת לנו שרוחו נפעמה אחרי החלום הראשון הזה. ואילו בחלומו השני ראה פרעה כיצד השיבולים הדקות והריקות בולעות את השיבולים המלאות, ושוב הוא התעורר; אך רק אז נאמר, "ותיפעם רוחו".

נשאלת השאלה: אם החלום הראשון לא הפעים את רוחו של פרעה, מדוע הוא נפעם מן החלום השני? לפי הפתרון שהציע יוסף, החלום הראשון אמר שבמצרים לא יהיה בשר כלל; אך בשר היה בגדר מותרות שרק מעטים יכלו להרשות לעצמם, ועדיין נותרו להם כל שאר הדברים הנחוצים למחייתם: פירות, ירקות, תבואה ולחם. ואולם כאשר פרעה חלם שגם תבואה לא תהיה, רק אז הוא נחרד.

אפשר להבין ששליט מתחיל לדאוג ולחרוד כאשר לנתיניו-שלו אין לחם, והם נתונים בסכנת רעב. ואולם צריך נפש הרבה יותר רגישה ואנושית כדי לדאוג לרעבונם של אנשים בארצות אחרות. ליוסף הייתה נפש שכזו. הוא חשש שמא גם האנשים שמחוץ למצרים ירעבו ללחם, ולכן פתח את מחסניו כדי לעזור להם.

הרעב השורר כיום בהרבה מהמדינות המתפתחות חייב להיות עניינן של כל המדינות המפותחות. גם הן, כמו יוסף, חייבות תמיד להיות נכונות להחליץ לעזרה.



מנגינות מעוררות זכרונות

"קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה, מעט צרי ומעט דבש, נכאת ולוט, בוטנים ושקדים" (בראשית מג:יא)

מה היה אותו גורם רב-עוצמה אשר דחף את יוסף להתגלות בפני אחיו? מן הכתוב בתורה ניתן להבין שהוא התגלה לאחיו בעקבות זה שראה את פני אחיו הצעיר בנימין, שאותו הוא כה אהב ולא ראה שנים כה רבות. כמו כן נגעה לבו פנייתו הנסערת של יהודה אשר, מאחר שהבטיח לאביו יעקב להחזיר את בנימין, היה מוכן כעת להיות עבד ליוסף במקום אחיו. ואילו המדרש אומר שיוסף החליט לגלות לאחיו מי הוא רק כאשר הוא ראה שהם התחרטו באמת.

ואולם בספרות החסידית נאמר, שכאשר יוסף שמע שוב את השירים שאביו הרועה היה שר – התעוררו בלבו זיכרונות ילדות, והוא נמלא כמיהה להתפייס עם אחיו. מה היו השירים הללו? ליעקב היה ניגון אחד שאותו נהג לזמר כאשר קיבץ את כל הצאן יחד; ניגון אחר שאותו שר כאשר הוביל אותם למרעה; וניגון נוסף שהשמיע כאשר השיב אותם הביתה. יוסף, בן הזקונים האהוב על אביו מכל, אהב את כל הניגונים הללו.

מה היה הדבר שהזכיר לו, ליוסף, את הניגונים הללו, כאשר פגש את אחיו בפעם השנייה? התורה מספרת שכאשר יעקב הסכים, סוף כל סוף, להתיר לבנימין לרדת מצרימה עם אחיו לשבור בר, הוא ביקש מהבנים שייקחו עמהם מן הפירות המשובחים של הארץ. ואולם התורה שמה בפיו ביטוי ייחודי: "אם כן אפוא זאת עשו", אומר יעקב, "קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה" (בראשית מג:יא). יעקב היה מזמר את הניגונים האהובים על יוסף, והאגדה מספרת כי אותם ניגונים נספגו בפירות הארץ. כאשר יוסף לקח את הפירות מידי אחיו הוא חזר ושמע את ניגוני הרועים של אביו, וכל ישותו הוצפה בזיכרונות ובגעגועים לביתו ולילדותו. זיכרונות אלה, ביחד עם ערגתו העמוקה ולבו הנכמר, הם שהביאו את יוסף להתגלות בפני אחיו ולהתפייס עמהם.

מנגינות נושנות מעוררות לא פעם זכרונות: מן הילדות, הבית, בית הכנסת והמסורת. הניגונים של ראש השנה, כל נדרי, ברכות התורה והקידוש נוגעים לא פעם בנימי הנפש העמוקים ביותר של היהודי, ומעוררים בו געגועים אל העבר. שירי הערש ששרו לנו אמותינו מהדהדים בלבנו גם בשנים המאוחרות יותר של חיינו. גם לשירים החדשים שצמחו בישראל של ימינו נודעת השפעה כבירה על צעירינו בכל רחבי העולם. וכבר נאמר: "עם שר הוא עם חי".




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972