פרשת ויצא
 

סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה

"ויחלום והנה סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. והנה ד' ניצב עליו" (בראשית כח:יב-יג)

פרשני המקרא מצביעים לא פעם על משמעותם הסמלית של המספרים. לפני שנכנסה לשימוש שיטת המספרים העשרונית המקובלת כיום בעולם, השתמשו היהודים באותיות הא"ב גם כמספרים; לפי שיטה זו הערך המספרי של האות א' הוא 1, של ב' – 2, וכן הלאה. לפי זה הערך המספרי של המלה "סולם" (בכתיב מלא) הוא 136.

בתפילות הימים הנוראים אנו אומרים: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". במהדורות ישנות מופיעה מעל המלה "תשובה" המלה "צום", מעל המלה "תפילה" – המלה "קול", ומעל המלה "צדקה" – המלה "ממון". הערך המספרי של כל אחת מהמלים הללו – קול, צום, ממון – הוא גם כן 136.

לדברי המפרשים דבר זה בא להצביע על כך שהעלייה בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה נעשית באמצעות תשובה, תפילה וצדקה. כל המרכיבים הללו נחוצים, ואין לוותר על אף אחד מהם אם ברצוננו להגשים את התקווה לבנות עולם טוב יותר.




החיפוש אחר חיי נצח

"ויקרא את שם המקום ההוא בית אל, ואולם לוז שם העיר לראשונה" (בראשית כח:יט)

בימי קדם האמינו באגדה שאמרה כי כל מי שגר בעיר לוז מעולם לא מת, ורבים חיפשו אחר המקום הזה – לשווא. מספרים על יהודי בשם אהרון, אשר שמע שבירושלים גר חכם בשם נפתלי היודע את מקומה של העיר לוז. אהרן, שגמר בדעתו למצוא את לוז, הגיע לירושלים, חיפש את אותו נפתלי ושאל אותו: "איך מגיעים ללוז?"

נפתלי לא השיב לו מייד, אך לבסוף אמר: "לפני שאתה מגיע ללוז עליך למצוא עיר, שבדיוק במרכזה ניצב עץ עתיק יומין. שם תראה איש זקן בשם חיים, והוא יורה לך כיצד להגיע לעוד עיר, אשר גם בה יש עץ עתיק יומין הניצב בדיוק במרכזה. באותה עיר שנייה יהיה חכם ישיש בעל זקן לבן, אשר יראה לך מערה שעליך לעבור בה לפני שתגיע ללוז. באותה מערה אין אור, אך יש בה מעברים רבים; ורק כאשר תמצא את המעבר הנכון תגיע ללוז."

אהרן יצא תכף ומייד לדרכו וחיפש עיר, אשר בדיוק במרכזה ניצב עץ. הוא המשיך לפי הוראותיו של נפתלי, וכעבור שבועות אחדים הגיע למערה ונכנס לתוכה. הוא לקח עמו שפע של צידה, משום שהזהירו אותו שהמערה הזו רחבה, עמוקה וארוכה.

אחרי שנדד שם במשך ימים אחדים הוא פגש איש זקן. "שלום", אמר אהרן, "מי אתה, אישי הטוב?" – "שמי מנחם בן יהודה", השיב האיש, "ומי אתה?"

הם לא יכלו לראות זה את זה משום שבמערה היה חשוך מאוד, ואולם אהרן אמר לו: "אני מחפש את הכניסה ללוז".

"הכניסה לשם? מוזר!" השיב מנחם, "אני מחפש את היציאה. היכן היציאה? אני מוכרח לצאת מכאן. כל כך נמאס לי מלוז, אני משועמם עד מוות. פשוט אין מה לעשות שם!"

כאשר שמע זאת אהרן הוא שב על עקבותיו, יצא מן המערה ושב אל ביתו ואל העבודה אשר חיכתה לו שם.

רבים סבורים שהם יהיו מאושרים אם יוכלו לחיות לנצח. ואולם כאשר אין מטרה, כאשר אין ערכים, כאשר אין האדם מרגיש שהוא רצוי ונחוץ, החיים הם ארוכים הם משעממים, מייגעים וחדגוניים. האושר הוא תוצר לוואי של אורח חיים יצירתי. ההתלהבות והשמחה שבחיים בנויים מן העשייה למען הזולת, מן התחושה שהאדם נחוץ והוא משיג דברים בחייו, ולאו דווקא ממספר השנים שהוא כבר חי, או שהוא עוד עשוי לחיות.

וכבר אמר מי שאמר: "להוסיף חיים לשנותיך חשוב לא פחות מאשר להוסיף שנים לחייך".


הברכה שבעמל
"ויעבוד [יעקב] עמו [עם לבן] עוד שבע שנים אחרות" (בראשית כט:ל)

במדרש מכונה יעקב אבינו בשם "בחיר שבאבות". במה זכה יעקב לכך? בכך שעל אף שהוא עבד שבע שנים עבור לאה ועוד שבע שנים עבור רחל, נאמר לנו שהוא היה שמח בכל עמלו. בימי קדם נהוג היה שאדם קונה את אשתו. כיום אנו אומרים ש"איש לוקח לו אשה"; ואולם יעקב אבינו עבד, בפועל ממש, למען אשתו. כאשר אנו צריכים לעבוד כדי להשיג דבר כלשהו, הדבר נעשה יקר ערך בעינינו, כפי שנאמר: "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך" (תהלים קכח:ב).

החלק היחידי מחומת בית המקדש שנשאר עד ימינו הוא הכותל המערבי. מדוע זכה דווקא הכותל להישאר עומד על עומדו? על המדרש האומר כי "אין שכינה זזה מכותל מערבי" מסופר, כי כאשר נתבקש העם לבנות את חומות בית המקדש בחרו העשירים לבנות את הכותל המזרחי, ושכרו פועלים שיעשו זאת; בני האצולה העדיפו את הכותל הדרומי, ושלחו את עבדיהם לעשות את העבודה; השליטים לקחו לעצמם את הכותל הצפוני, ופקדו על אלו הנתונים למרותם לבנותו; ואולם את הכותל המערבי בנו המוני העם במו ידיהם. ואכן, הכתלים הדרומי, המזרחי והצפוני נהרסו, ורק הכותל המערבי, מעשה ידיו ופרי מסירותו של העם, עדיין עומד על עומדו.

רק אותם דברים שבהם אנו משקיעים עמל ומסירות נפש יישארו לאורך ימים, ויעניקו לנו סיפוק ותחושה של מלאות.



משפחה – או ידידים
"ויאמר יעקב לאחיו: לקטו אבנים! וייקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל" (בראשית ל:מו)

בפסוק שלפנינו נאמר, שה"אחים" בתחילה עבדו ורק אחרי כן אכלו. בהמשך, לעומת זאת, נאמר שה"אחים" רק אכלו אך לא עבדו (בראשית לא:נד: "ויקרא לאחיו לאכל לחם ויאכלו לחם וילינו בהר").

רש"י מפרש שה"אחים" המוזכרים בפסוק מ"ו היו בניו של יעקב – בני משפחתו, אשר באו לעזור לו בעת צרה. ואילו ה"אחים" שבפסוק נד, אלו שבאו לאכול אתו, לא היו אלא ידידים.

כאשר אנו מזמינים אנשים לסעודה כולם נהיים ידידינו; ואולם כאשר יש עבודה לעשות בדרך כלל עדיף להסתמך על בני המשפחה.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972