פרשת חיי שרה
 

על כל יום ויום יש להודות

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" (בראשית כג:א)


על המלים "שני חיי שרה" אומר רש"י – "כולן שווין לטובה". ואולם איך אפשר לומר ששרה הייתה מאושרת בכל אותן שנים? הלוא יודעים אנו שהגר וישמעאל גרמו לה הרבה כאב ועוגמת נפש. נוסף על כך, חז"ל אומרים ששרה נפטרה כאשר שמעה שאברהם הלך להקריב את יצחק כקרבן בהר המוריה.

רש"י בא, אם כן, לומר לנו שכל אחד ואחד מאתנו חווה רגעים של צער ורגעים של שמחה, ועלינו לקבל את כל מה שההשגחה העליונה מועידה לנו.

בגמרא (ברכות דף ל"ג ע"ב) נאמר, "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה".

תלמיד אחד שאל את רבו: "כיצד יכולים אנו לשבח ולהלל את הקב"ה על הימים הרעים שבחיינו?"

"שאלה קשה שאלת", השיב לו הרב. "לך לעיר אניפולי, לרב ר' זושא, שהוא אדם שסבל הרבה, והוא ישיב לך עליה". הלך התלמיד לאניפולי וחיפש את ר' זושא, ואולם אף אחד לא הכיר אותו ולא ידע לומר לו היכן הוא. לבסוף הוא מצא אישה זקנה אחת, שאמרה לו שבפאתי העיר יש רוכל אחד בשם זושא. "אולי", אמרה, "זה האיש שאתה מחפש".

הלך התלמיד אל המקום ומצא את ר' זושא שהתגורר עם אשתו בחדר אחד. בגדיהם היו בלויים, הרהיטים היו שבורים, ועל שולחנם היו רק לחם יבש וחלב. למרות זאת קיבל ר' זושא את פניו בשמחה והזמין אותו להצטרף אליהם לסעודה.

"לא, תודה", אמר התלמיד. "באתי משום שהרב שלי שלח אותי אליך. הוא אמר לי שאתה יכול להסביר לי את פירוש הגמרא, שחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה".

ר' זושא נראה מופתע: "אני ממש איני מבין מדוע הרב שלך שלח אותי אלי. לי לא היה אף יום גרוע אחד בכל ימי חיי. אני מודה על כל יום שאני חי, ולא משנה מה קורה ביום הזה. בשבילי כל יום הוא יום שבו יש להודות לקב"ה ולהללו".




הזכות שבקיום מצווה

"ותרד [רבקה] העינה ותמלא כדה" (בראשית כד:טז)

כיצד ידע אליעזר עבד אברהם שרבקה היא האישה המיועדת ליצחק בנה? כולנו מכירים את ההסבר שנותנת התורה (בראשית כד:יב-טו). ואולם רש"י (בפירושו לפסוק י"ז בפרק זה) מביא מדרש ובו טעם שונה: כאשר פנתה רבקה לשאוב מים ראה אליעזר "שעלו המים לקראתה"; שכן בתורה לא כתוב "ותשאב", אלא "ותמלא". והתופעה המיוחדת הזו העידה על כך שרבקה היא צדקת.

לעומת זאת כאשר ביקש אליעזר מרבקה לשתות מים, והיא הציעה לתת מים לא רק לו אלא גם לגמליו, משתמש הפסוק בלשון "אשאב". מדוע היה עליה לשאוב מים, אם המים עלו לקראתה?

חז"ל מסבירים שכאשר המים עמדו לעלות לקראתה, אמרה רבקה: "אם ברצוני לקיים מצווה, ואני יכולה לעשותה בעצמי, אינני זקוקה לעזרה".

ר' נחום מטשרנוביל הקדיש את כל חייו למצוות פדיון שבויים. תלמידיו הציעו לו לתת לו במתנה עגלה וסוסים, כדי שלא יצטרך ללכת ברגל כדי לקיים מצווה זו. ואולם הוא סירב באומרו: "למה לי לחלוק את המצווה הזו עם סוס? אם צריך לעשות מעשה טוב, ואני מסוגל לעשותו בעצמי, למה לי לבקש עזרה?"






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972